הסנהדרין החדשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסנהדרין החדשה היא תנועה שנוסדה בישראל בשנת 2004. חברי התנועה מתייחסים לעצמם כמחדשי הסנהדרין, בית הדין היהודי העתיק אשר פעל בירושלים בימי בית שני. עם זאת, השפעת התנועה מעטה ומעטים הרבנים אשר תומכים בה.

חידוש הסמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידוש הסמיכה

ביהדות, המונח חידוש הסמיכה מכוון למאמץ לחדש את המסורת הקדומה של שלשלת סמיכת החכמים מדור לדור. על פי ההלכה, סמיכה כזו נותנת לרב הסמוך סמכויות מסוימות, כגון האפשרות לדון דיני חבלות, דיני קנסות ודיני נפשות. שלשלת הסמיכה הקדומה שעל פי המסורת היהודית התחילה ממשה רבנו, פסקה, והחכמים בדורות המאוחרים נותרו בלא הסמכויות הללו.

הרמב"ם בפירוש המשניות כתב שלדעתו אם ייאספו כל חכמי ארץ ישראל ויסכימו שאחד מהם יעמוד בראש הישיבה, הוא יחשב לסמוך ויוכל לסמוך אחרים, אך "הדבר צריך הכרע".[1]

הקמת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה החלה בראשית שנות האלפיים, כאשר שני צעירים, איתי לוי וחגי וייס, החתימו 250 רבנים על מוכנותם להקמת מועצה שתאגד את כלל הרבנים בארץ. עם זאת, כאשר לא הצליחו להשיג הסכמה כלל-רבנית בנושא החליטו לקדם את רעיונם בכל זאת, בתמיכת אגודת "השיבה שופטינו - לכינון בית הדין הגדול", שאחד מהבולטים בתומכיה היה פרופ' הלל וייס. בספטמבר 2004 קיים הרב משה הלברשטאם סמיכה למספר רבנים. באוקטובר באותה שנה, התכנסו 71 רבני הסנהדרין בטבריה, ביניהם הרב מאיר מאזוז, הלל וייס שהוכתר לדובר הסנהדרין, הרב ישראל אריאל, והרב יואל שוורץ אשר זכה לתפקיד אב בית הדין.[2]

הקמת התנועה הובילה גם לקולות התנגדות מצד רבנים בישראל, אשר קראו שלא לקיים את הנחיות התנועה.[3]

בכתבה בנושא חידוש הסנהדרין, כתב ארנון סגל, כתב שבועון מקור ראשון: "אפשר לסכם שדרכה של "הסנהדרין החדשה" לא ממש צלחה והיא נחשבת לכל היותר לקוריוז אפילו בחוגי הימין הקשה."[2]

תחומי עיסוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנהדרין אינו אחד מבתי הדין הרבניים בישראל, ואינו מוכר על ידי הממסד הרבני.[4]

הלל וייס, דובר הסנהדרין, סבר כי על התנועה לעסוק בנושאים פוליטיים ולהוות אלטרנטיבה לבג"ץ:

"ייעודה של הסנהדרין החדשה הוא להפוך למקור הסמכות של העם היהודי, וזאת בניגוד לעמדה המקובלת על השמאל, שמדינת ישראל היא מקור הסמכות הזה. אני ורבים מחברי רוצים להיות חלק מהמדינה הזאת, אבל לא במחיר השמדתנו הרוחנית והפיסית. הסנהדרין הזאת מרכזת את כל המוגלה והפצעים והצער של האי-צדק והרדיפות שיהודים נרדפים כאן על ידי הבג"ץ, ומי שהולך בעקבות הבג"ץ ומי שמתחזה כאן לשלטון החוק"

פרופ' הלל וייס

לעומתו, הרב עדין אבן-ישראל שכיהן כנשיא התנועה בין השנים 2005 ל-2008 סבר כי התנועה לא צריכה לדון בנושאים פוליטיים:

"כדי שנצא מגדר 'נפל' ונהיה רציניים ונוכל לומר 'ילד יולד לנו', אנו זקוקים לזמן רב. עצם העלאת השם סנהדרין אינו דבר של מה בכך [...] אני לא חושש מהבג"ץ, מהמשטרה או מהיועץ המשפטי. לרב מותר לעסוק גם בענייני ציבור, אבל לשם כך צריך שיהיה לפניו כל החומר הראוי, בין שהוא עוסק בכשרות של עוף ובין שהוא עוסק בהתנתקות. כשיש תוכנית התנתקות כזאת ואין לי מידע מספיק עליה, כשם שיש מצווה לדבר, יש מצווה לשתוק. כאדם פרטי, יש לי ולכל אחד מאתנו הבנה, אבל כרב, העיסוק בעניינים פוליטיים כמו ההתנתקות, הוא ביזוי למהות של המושג סנהדרין. אם אני לא רוצה להיות לחוכא ואיטלולא, אז אני לא אביע דעה על כל דבר. דברי האמת הללו צריכים להיאמר כדי שהסנהדרין הזאת לא תהפוך להיות לא סניף של מועצת יש"ע ולא סניף של המועצה לשלום ולביטחון"

עדין אבן-ישראל

זיהוי אידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים, הסנהדרין נהיה מזוהה עם עמדות פוליטיות ימניות קיצוניות.[5]

בשנת 2011 פרסמו חברי הסנהדרין החדשה פסק דין בו קראו להתנגד לפינוי מאחז בחוות גלעד:

"חובה מן התורה על כל אדם מישראל לדבוק בארץ ישראל, ולהתנגד לעקירה במסירות נפש, ובכל מחיר, כפי שמוסרים את הנפש מול גוי"

הסנהדרין החדשה

לאחר הפיגוע בדומא, פרסם בית הדין הודעת תמיכה במבצעי המעשה:

"בית הדין בחסות הסנהדרין, היושב בהר ציון בירושלים הקדושה, בא בזאת לחזק רוחכם ולמעט צערכם לפי שנתפסתם על כבוד שמים וכבוד עם ישראל במסירות נפשכם על קדושת העם והארץ"

רבני הסנהדרין: ישראל אריאל, דניאל הכהן סטבסקי, יואל שוורץ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]