הסרקופג של אשמונעזר השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראש הסרקופג וחלק מהכתובת
סרקופג אשמונעזר השני

הסרקופג של אשמונעזר השני ( אֶשמֻנעַזָר השני), מלך פיניקי של צידון ובנו של המלך תַּבּנִת (Tabnit), נוצר במאה ה-5 לפנה"ס (יש חוקרים המשערים שחי במאות ה-3-4 לפנה"ס[1]). הסרקופג נחשף בשנת 1855 באתר ארכאולוגי ליד צידון ומוצג במוזיאון הלובר. הסרקופג נוצר כנראה במצרים, הוא גולף מאמפיבוליט שמקורו בוואדי חמאמאת (Wadi Hammamat) שבמדבר המזרחי במצרים.

על גבי הסרקופג נמצאה כתובת חרותה שקבעה ש"אדון המלכים" (המתייחס למלך פרס בתקופת הממלכה האחמנית) העניק למלכי צידון את השטחים בארץ ישראל של דור ויפו במישור השרון. הכתובת על גבי הסרקופג הייתה הכתובת הראשונה שהתגלתה בשפה הפיניקית מאזור הידוע בשם פיניקיה.

הסרקופג וגילויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרקופג התגלה בנקרופוליס של מַע'ארַת אבלון ("המערה של אפולו" בערבית) ב-20 בפברואר 1855 על ידי אֶמֶה פֶּרְטִייה (Aimé Péretié), מזכיר הקונסוליה הצרפתית בביירות. הנקרופוליס נמצא בגבעה סלעית, ליד שכונת עין אל-חילווה. במקום חצובים קברים ומערה. הסרקופג התגלה בקבר שעומקו 2 מטר. גודל הסרקופג הוא 2.40 מטר אורך ו-1.20 מטר רוחב. מכסה הארון הוא בדמות המלך, כשראש הסרקופג הוא דמוי אדם (אנתרופואיד), בעל זקן עם פנים מחייכות, בעיצוב בסגנון מצרי.[2] הסרקופג היה ללא שלד בתוכו, שנשדד כבר לפני כן. באתר נאספו שן, חתיכת לסת ועצם אדם. בין הראש המגולף של הסרקופג והגוף, המזכיר בצורתו מומיה מצרית, גולפה מצד לצד שרשרת גדולה, כשמשני צידיה, על הכתפיים, גולף ראש נץ קדוש, כמו שמופיע על גבי חלק מהמומיות המצריות.[3] סגנון זה של סרקופגים היה נפוץ בנקרופוליס של רוב הערים הפיניקיות בחוף של לבנון, בקפריסין, ובמושבות הפיניקיות של הים התיכון במערב. הם היו יצירות באיכות גבוהה שיוצרו לאליטה החברתית, ככל הנראה על ידי אמנים יווניים. רק הכתובת זיהתה את הסרקופג כשייכת למלך אשמונעזר.[4]

הסרקופג נרכש על ידי אונורה תאודוריק ד'אלבר דה לואין (אנ'), שתרם אותו למוזיאון הלובר. בעקבות גילוי הסרקופג, רכש פרטייה את כל שטח מע'ארת אבלון וסביבתה. השטח נחפר על ידי משלחת מדעית שנלוותה ב-1860 לחיל המשלוח הצרפתי, שנשלחה על ידי נפוליאון השלישי לסייע למארונים במלחמתם בדרוזים.[2]

הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק הכתובת במוזיאון יפו לעתיקות
הסרקופג שכוב, ניתן לראות את הכתובת הנוספת מהצד האחורי. צילום משנת 1892
הסרקופג כפי שמופיע בספרו של אוסמאן המדי ביי. צילום מ-1892

על גבי מכסה הסרקופג מופיעות 22 שורות של כתובת הידועה בשם KAI-14. הכתובת נכתבה בשפה הכנענית פיניקית, כתובות באלפבית פיניקי. הכתובת מציינת את המלך שקבור בתוך הסרקופג, ומזהירה אנשים שלא להפריע את מנוחתו. בנוסף לכתובת הזאת, הופיעה כתובת קצרה יותר, בקצה החיצוני של התיבה סביב הראש, הכוללת שש שורות וחלק משורה שביעית. הכתובת הזאת חוזרת על חלק מהטקסט של 22 השורות, אך היא רשומה באותיות יפות וסימטריות יותר. שתי הכתובות פוענחו על ידי דה לואין והכומר בארז'ס ומזרחנים נוספים.[3]

השפה שבה משתמשת הכתובת היא ניב כנעני המזכיר עברית מקראית. הכתובת מופיעה בצידו הקדמי של הסרקופג. בכתובת המקורית אין רווחים בין המילים. הכתובת מתוארכת לשנת 451 לפנה"ס שהיא שנת מותו של אשמונעזר. תחילת שלטונו הייתה בשנת 465 לפנה"ס, והוא מלך 14 שנים. על פי הכתובת, העניק המלך הפרסי את דור ואת יפו למלך צידון, בתמורה לעזרה שהצי הצידוני העניק לו. אנסון רייני סבר שהעזרה המוזכרת בכתובת מתייחסת לסיוע שניתן להם בעקבות המרד במצרים העתיקה כנגד השלטון הפרסי שהתרחש בין השנים 454-456 לפנה"ס. החשיבות של הטרטוריה שנתנה לצידון היא בהיעדר עורף חקלאי לערים הפיניקיות. הכתובת מדגישה זאת במשפט המופיע בשורה 19: "ארצות דגן האדירות אשר בשדה שרון".[5] על פי כתובת זאת, יפו הייתה שייכת במאה ה-5 לפנה"ס לשטח המוגדר השרון.

בתחילת הכתובת נאמר: "אני אשמונעזר, מלך צידון, יתום ובן אלמנה, מונח בזה הארון והקבר אשר עשיתי לי". הכתובת מציינת בשורות 15-14, שהוא ואמו בנו את מקדש עשתורת ב"צידון אשר על הים" וכן בנו את מקדש אשמון (אנ') (אשמון (אנ') היה האל של העיר צידון).[2]

בהמשך הכתובת נכתב: "ועוד נתן לנו אדון המלכים, את דאר ואת יפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון, וגמל לי בכך על מעשי החשובים. הוספנו אותן על גבולות הארץ, למען יהיו לצידון לעולם".[2] הכתובת כוללת מעין קללה המתייחסת לאלה שיפריעו את מנוחת הקבר: "ויסגירום האלים הקדושים בידי מלך אדיר אשר ימשול בהם".[6]

מתוך הכתובת מקבלים את השושלת של בית המלוכה, שמתחילה בכתובת באשמונעזר הראשון, בנו המלך תבנת, אמועשתורת, שהייתה הכוהנת הגדולה לאלה עשתורת, ובנם המלך אשמונעזר השני.

  1. בירח בל בשנת עסר וארבע למלכי מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ
  2. בנ מלכ תבנת מלכ צדנמ דבר מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ לאמר נגזלת
  3. בל עתי בנ מסכ יממ אזרמ יתמ בנ אלמת ושכב אנכ בחלת ז ובקבר ז
  4. במקמ אש בנת קנמי את כל ממלכת וכל אדמ אל יפתח אית משכב ז ו
  5. אל יבקש בנ מנמ כ אי שמ בנ מנמ ואל ישא אית חלת משכבי ואל יעמ
  6. סנ במשכב ז עלת משכב שני אפ אמ אדממ ידברנכ אל תשמע בדנמ כ כל ממלכת ו
  7. כל אדמ אש יפתח עלת משכב ז אמ אש ישא אית חלת משכבי אמ אש יעמסנ במ
  8. שכב ז אל יכנ למ משכב את רפאמ ואל יקבר בקבר ואל יכנ למ בנ וזרע
  9. תחתנמ ויסגרנמ האלנמ הקדשמ את ממלכ(ת) אדר אש משל בנמ לק
  10. צתנמ אית ממלכת אמ אדמ הא אש יפתח עלת משכב ז אמ אש ישא אית
  11. חלת ז ואית זרע ממלת הא אמ אדממ המת אל יכנ למ שרש למט ו
  12. פר למעל ותיאר בחימ תחת שמש כ אנכ נחנ נגזלת בל עתי בנ מס
  13. כ יממ אזרמ יתמ בנ אלמת אנכ כ אנכ אשמנעזר מלכ צדנמ בנ
  14. מלכ תבנת מלכ צדנמ בנ בנ מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ ואמי אמ עשתרת
  15. כהנת עשתרת רבתנ המלכת בת מלכ אשמנעזר מלכ צדנמ אמ בננ אית בת
  16. אלנמ אית (...)ת בצדנ ארצ ימ וישרנ אית עשתרת שממ אדרמ ואנחנ
  17. אש בננ בת לאשמנ (?)ר קדש ענידלל בהר וישבני שממ אדרמ ואנחנ אש בננ בתמ
  18. לאלנ צדנמ בצדנ ארצ ימ בת לבעל צדנ ובת לעשתרת שמ בעל ועד יתנ לנ אדנ מלכמ
  19. אית דאר ויפי ארצת דגנ האדרת אש בשד שרנ למדת עצמת אש פעלת ויספננמ
  20. עלת גבל ארצ לכננמ לצדנמ לעל(?) קנמי את כל ממלכת וכל אדמ אל יפתח עלתי
  21. ואל יער עלתי ואל יעמסנ במשכב ז ואל ישא אית חלת משכבי למ יסגרנמ
  22. אלנמ הקדשמ אל ויקצנ הממלכת הא והאדממ המת וזרעמ לעלמ

תרגום חופשי של הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. בירח בול (חודש חשוון) בשנת עשר וארבע למלכות המלך אשמנעזר, מלך הצידונים
  2. בן המלך תבנת, מלך הצידונים, מלך אשמנעזר, מלך צידון, לאמר: נגזלתי
  3. בטרם עת, בן ימים מספר, יתום ובן אלמנה, ושוכב אנכי בארון זה ובקבר זה
  4. במקום אשר בניתי, הוא אשר אתה, כל מלך או כל אדם, אל יפתח את המשכב הזה ו
  5. אל יבקש דבר (מנים), שדבר לא בא בפנים, ואל יישא
  6. את משכבי למקום אחר, ממקום משכבי זה למשכב שני. אם אנשים ידברו, אל תשמע. כל מי שהוא כל מלך
  7. וכל אדם אשר יפתח מקום משכב זה, אם אשר יישא את משכבי שבו אני נם, או יעמיס אותי
  8. ממשכבי זה, אל יכן (לא יהיה) להם משכב את (עם) הרפאים, ואל ייקברו בקבר ואל יכוננו להם בן וזרע (לא יהיה להם בן וזרע)
  9. תחתיהם. ויסגירום האלים הקדושים בידי מלך אדיר אשר ימשול בהם, כדי
  10. להשמיד את המלכים ואדם, הוא אשר יפתח את משכב זה או אשר יישא אותו
  11. ארון זה, וגם זרע המלכים, או אדם מת. אל יכונן להם שורש למטה, ו
  12. פרי למעלה, ותואר בחיים תחת השמש. כי אנכי נגזלתי לפני עתי, בן
  13. ימים מספר, יתום ובן אלמנה אנוכי, כי אנוכי אשמעזר מלך הצידונים, בן
  14. המלך תבנת, מלך צידון, ואמי אמעשתורת
  15. כוהנת עשתורת, רבתינו המלכה, בת המלך אשמנעזר מלך הצידונים. אשר בנינו את בתי
  16. האלים ואת בית עשתורת בצידון ארץ הים. והושבנו את עשתורת שמים-אדירים. ואנחנו
  17. אשר בנינו בית לאשמון שר קודש בעין-ידלל בהר. והושבנו אותו בשמים-אדירים, ואנחנו אשר בנינו בתים
  18. לאלי הצידונים, בצידון ארץ הים. בית לבעל-צידון ובית לעשתורת שם-בעל. ועוד נתן לנו אדון המלכים
  19. את דאר ויפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון, לפי מידת העצומות אשר פעלתי (וגמל לי בכך על מעשי החשובים).
  20. והוספנו אותן על גבולות הארץ, לכוננם לצידונים לעולם. אתה מזרע מלכות או כל אדם אל יפתח אותו
  21. ואל יגלה אותי, ואל יעמיסני ממשכב זה, ואל ישא את ארון משכבי, למה יסגירום
  22. האלים הקדושים האלה ינטשו אותם ואת זרע מלכותם ואת האדם המת וזרעם לעולם

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת אשמנעזר מלך צידון", הוצאת א' רובינשטיין, ירושלים, תשל"ט, עמ' 202-179

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צידון, באתר אנציקלופדיה יהודית
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 עורך אלי שילר, קרדום : דו ירחון לידיעת הארץ - לבנון, הוצאת אריאל, 1983, עמ' 183-182
  3. ^ 3.0 3.1 ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ ישראל, כרך שביעי, הגליל (ב), 1987, הוצאת יד בן צבי, עמ 277
  4. ^ Sarcophagus of Eshmunazar II, king of Sidon באתר הלובר
  5. ^ גדעון פוקס, עיר רבת ימים : אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית, הוצאת יד בן-צבי, 2001, עמ' 16-15
  6. ^ עורך: יהודה שיף, עולם התנ"ך - ישעיה, דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1996-1993, עמ' 100