העבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העבד
דער קנעכט
HaEved.jpg
מידע כללי
מאת יצחק בשביס זינגר
שפת המקור יידיש
סוגה רומן
הוצאה
שנת הוצאה 1962
תרגום לעברית חיים פלג, אברהם יבין
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001169128, 001310568, 001320960, 001858897, 002237152, 002293033, 002073655, 002616456, 002676881, 002680343, 002695719

העבדיידיש - דער קנעכט) - רומן מפרי עטו של יצחק בשביס זינגר. נכתב במקור ביידיש ומגולל את קורותיו ואת סיפורו של יעקב, תלמיד חכם שנמכר לעבדות לאחר גזרות ת"ח ת"ט ומתאהב באישה גויה. דרך עיניו של יעקב מסופרים קורות היישוב היהודי בפולין בסוף המאה ה-17. היצירה החשובה עוסקת בביקורת על הממסד הרבני ועל החברה היהודית, ומתארת את המציאות האיומה ששררה בפולין לאחר הפרעות ביהודים באותן שנים.

הספר פורסם במקור בשנת 1962. הוא תורגם לעברית בידי חיים פלג וראה אור בסדרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד. בשנת 2002, יצא הספר מחדש באותה הוצאה, בתרגומו של אברהם יבין.

בשנת 2002 עלתה ההצגה "העבד", המבוססת על הספר, בתיאטרון גשר, בעיבודו ובימויו של יבגני אריה ובכיכובם של סשה דמידוב (בתפקיד יעקב) ויבגניה דודינה (בתפקיד ואנדה).

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב, גיבור הספר, היה תושב יוּזֶפּוֹב, עיירה יהודית בפולין. בגזרות ת"ח-ת"ט נמכר לעבד לאיכר בהרי הקרפאטים. שם, הוא מצא עצמו בעולם של עובדי אלילים, אך נאבק לשמור על יהדותו: הקפיד על מניין ימות השנה כדי לצום ביום כיפור, למשל.

יעקב האמין כי אשתו וילדיו נספו בפרעות, והתאהב בבת האיכר, ואנדה. אשר כל לילה הייתה מגיעה אליו להביא לו את מזונותיו. אהבתו לואנדה מתפתחת באיטיות מלווה ביסורי מצפון דתיים, עד שלבסוף הוא לא מצליח לכבוש את אהבתו אליה והיא את אהבתו אליו והם שוכבים בצריפו, כנגד דעת האיכר ולמורת רוחו של כל הכפר הטוענים שיעקב כישף אותה. בהמשך הגיעו יהודים כדי לפדות אותו בכסף משביו, והוא חזר ליוזפוב, ללא ידיעת ואנדה. געגועיו לואנדה לא שככו, ולאחר זמן היא התגלתה לו בחלומו, כאישה הרה, ואמרה "מדוע עזבת אותי, יעקב?", "מה יהיה על ילדך? הוא יגדל בין גויים". יעקב החליט לחזור לכפר ולקחת את ואנדה לאישה. שם מתגלה לו שואנדה לא באמת הרה אך בכל זאת הוא מחליט לקחת אותה לאשה. יעקב וואנדה בורחים מהכפר באישון לילה ומגיעים לקהילה יהודית, בעיירה פיליץ, שם לא מכירים אותם. בעיירה הם מתחילים את חייהם מחדש, יעקב מתפרנס ממלמדות ויוצא לו שם של למדן ואיש טוב הן בעיני הקהל והן בעיני הפריץ, אך ואנדה מציגה עצמה כאילמת, בשם שרה, כדי שלא יתגלה מוצאה הפולני. בכפר יעקב וואנדה עוברים מסכת ייסורים, הקהילה היהודית מרננת על השידוך המוזר וראש הקהל העשיר השתלטן מתנכל אליו אישית. בתוך ביתם ואנדה/שרה צמאה לדעת, ולמדה יהדות מיעקב, תחת תריסים מוגפים, ללא ידיעת הכפר. את היחס המחפיר של נשות העיירה היא סבלה בשקט, אולם סודה התגלה כאשר היא זעקה בקול במהלך לידת בנם. מכיוון שידעה שהיא לפני מותה זעקה בפני הקהל על רוע לבם ועל מוסרם המעוות. ואנדה מתה במהלך הלידה הקשה, ונקברה מחוץ לגדר, כגויה.

יעקב קרא לבנו התינוק בנימין (הוא מדמה את עצמו ליעקב התנ"כי, שגם אשתו רחל הייתה בת לגוי ומתה עליו בניכר); והוא עלה לארץ ישראל עם העולל. בנו בנימין נעשה ראש ישיבה ואב לבנים.

כעבור 20 שנה חזר יעקב וגילה שהעיירה גדלה לעיר, ובית העלמין הקטן גדל. מקום קברה של שרה, שלא היה מסומן באופן בולט, לא היה ידוע, אך הוא בתוך שטח בית העלמין היהודי: "הקהל קבר אותה מחוץ לגדר בית-העלמין, אך בית-העלמין התקרב אליה והכניסה לפנים מגדרו. בית העלמין פסק ששרה היא יהודיה ומת טהור". יעקב חיפש את קברה ולא מצאהו. הוא היה חלש, ונפטר במהלך ביקורו בפיליץ. כשבאו לקברו, חפרו לו קבר ומצאו את קברה של שרה, והם נקברו זה לצד זו.

ביקורת חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מכיל ביקורת על צביעותם של יהודים המקפידים במצוות שבין אדם למקום אך חוטאים במצוות שבין אדם לחברו. כך למשל מוצג גרשון, פרנס העיירה, כאדם רע ואכזר.

"אשר ליהדות, מתחוור לו למעלה מן הספק שעיקרה המצוות שבין אדם לחברו. המצוות שבין אדם למקום קלות הן. גרשון ושכמותו – שני מטבחים בבתיהם, למאכלות-חלב ולמאכלות-בשר. הם הונו את הבריות ואכלו מצה שמורה. הוציאו דיבת-אנשים רעה ואכלו בשר כשר למהדרין, בלי סירכא. עינם צרה בשמחת הזולת, מלאי שנאה ומדון ובתוך כך הניחו תפילין דרבנו-תם, ביקשו אתרוג מהודר דווקא. במקום להסית יהודי שיטעם בשר-חזיר או חֵלב, שידליק אש בשבת – איוָה לו יצר הרע תחום עבירות ששרשן עמוק בטבעו של אדם" (עמ' 168-169).

גם מהגויים לא חוסך בשביס-זינגר ביקורת. הקישור בין הגזרות דאז לבין שואת יהודי אירופה הוא בלתי-נמנע, והטקסט אף מתייחס אליו ישירות; כך למשל שואל הפריץ את יעקב באחת משיחותיו עמו: "דבקתם ברעיון שאלוהים בחר בכם מכל העמים, אך למה בחר בכם? שתחיו בגיטאות אפלים ותשאו טלאי צהוב?" (עמ' 125).

כמו כן בולטת בסיפור השקפת עולמו הצמחונית/טבעונית של יצחק בשביס זינגר, כפי שניתן לראות בתיאור יחסו של יעקב לבעלי חיים בתקופת השבי, לבשר לאחר הפדיון ולאוכל מן החי בביקור בפיליץ כעבור 20 שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]