העגלה הירוקה (רומן)
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אלכסנדר קוזאצ'ינסקי  |
| שפת המקור |
רוסית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1938 |
  | |
העגלה הירוקה (ברוסית: «Зелёный фурго́н») הוא רומן מאת הסופר הסובייטי א. ו. קוזאצ'ינסקי, שהביא לו את תהילתו. הרומן נכתב בשנת 1938 לבקשת חברו, הסופר המפורסם יבגני פטרוב.[1]
העלילה מבוססת על אירועים אמיתיים, אבות טיפוס של הדמויות הראשיות היו א. ב. קוזאצ'ינסקי ויבגני פטרוב (שידוע ככותב משותף לספרים "שנים עשר הכיסאות" ו"עגל הזהב").[2]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בערב חורפי בשנת 1931, מועדון סופרים התארגן בעצמו בסנטוריום של העיר גגרה, בראשות הסופר המפורסם פטריקייב. ד"ר בויצ'נקו, חברו הטוב של פטריקייב, מציג את סיפורו בפני בית המשפט של מועדון, המספר על חיי מחלקת החקירות הפלילית באודסה בשנות העשרים, וממשיך לקרוא את עבודתו.
הסיפור מתרחש באודסה שלאחר המהפכה וסביבתה. ראש מחלקת המשטרה, הסטודנט לשעבר וולודיה, בן שמונה עשרה, מגיע לסוורינובקה. בהוראת ראש אגף המבצעים, הוא, יחד עם תושב המקום, השוטר הזוטר גרישצ'נקו וסוכן מהדרגה השנייה שסטקוב (שהיה מנטרל פצצות לפני המהפכה), נלחמים עם סוחרים מקומיים, גנבי סוסים ומחרחרי מלחמה. אבל וולודיה חולם על קריירה של שרלוק הולמס ובכל דרך מיישם את שיטותיו בחקירת כל העבירות הקטנוניות הללו.
אך עד מהרה נאלץ וולודיה לאתגר את ראש החבורה, פושע בכינוי "תולעת" - שמטיל אימה על כל העיר. החיפוש אחר השודדים מוביל אותו אל גנב סוסים נאה, בו וולודיה מזהה את החבר עמו שיחקו כדורגל לפני המהפכה.
בסיס עובדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורו של אלכסנדר קוזאצ'ינסקי התבסס על סיפור הנעורים של יבגני קטאייב (פטרוב) (מחבר משותף של הרומנים שנים עשר הכיסאות ועגל הזהב) וקוזאצ'ינסקי. קטאייב (פטרוב) הפך לאב-טיפוס של וולודיה פטריקייב, וקוזאצ'ינסקי הפך לגנב הסוס הנאה.
אלכסנדר קוזאצ'ינסקי שימש כמפקח חקירות פליליות במחוז הבלטי. הוא עזב את השירות, וחטף יחד עם עריק, קולונל גרמני גאורג פך, עגלת משא עם תבואה, שנועדה לשחד את ראש מחלקת המשטרה הבלטית. הוא ארגן כנופיה, שכללה רוסים ממוצא גרמני ואנשי צבאו של קולצ'ק לשעבר. החבורה, עם יותר מ-20 חברים, הייתה ממוקמת באזור הכפר לוסטדורף, שתושביו האנטי-סובייטים תמכו בשודדים. אלכסנדר קוזאצ'ינסקי תכנן וכיוון באופן אישי את התקיפות המזוינות על משרדים אזוריים, רכבות ובעלי חוות משגשגות. הוא נהנה מסמכות רבה בקרב השודדים והאוכלוסייה המקומית, בעיקר בקרב נשים.
בשנת 1922, בעת שניסה למכור סוסים שנגנבו ממרפאת מחלקת החי"ר ה-51 בשוק סטארוקוני באודסה, קוזאצ'ינסקי וכמה מאנשיו נפלו למארב משטרתי. במהלך מרדף הירי הכיר קוזאצ'ינסקי את אחד מפקחי מחלקת החקירות הפליליות, חברו לגימנסיה, יבגני קטאייב (פטרוב), שלו הוא נכנע והסגיר את עצמו.
מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור פורסם לראשונה בשנת 1938 באלמנאך "שנה XXII" (גיליון 14).[3] הרומן ראה אור שלוש פעמים במהלך חיי המחבר (בשנים 1938–1943).
יתר על כן, הספר הודפס מחדש פעמים רבות. המהדורה האחרונה יצאה בשנת 2012.
עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור עובד 3 פעמים:
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Каменецкий Ф. "Петров Евгений Петрович: он создал Остапа Бендера". // Одесса от А до Я. אורכב מ-המקור ב-2012-10-28. נבדק ב-2012-08-12.
- ^ Лебедев В. (2008). "Зелёный фургон". // Совершенно секретно. אורכב מ-המקור ב-2012-10-28. נבדק ב-2013-12-14.
- ^ "Об авторе". // Козачинский А. Зеленый фургон: Повесть, рассказы. — תבנית:Ростов н/Д: Ростовское книжное издательство, 1986.