העיירה בוערת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אונדזער שטעטל ברענט! ("ס'ברענט!")
חזרה לתרגום
העיירה בוערת ("שריפה, אחים, שריפה!")

שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ,
בָּהּ רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לֶהָבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

תרגום: אברהם לוינסון
(הבית הראשון של השיר)
אונדזער שטעטל ברענט! ("ס'ברענט!")

ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
אױ, אונדזער אָרעם שטעטל נעבעך ברענט!
בײזע װינטן מיט ירגזון
רײַסן, ברעכן און צעבלאָזן
שטאַרקער נאָך די װילדע פֿלאַמען,
אַלץ אַרום שױן ברענט.

און איר שטײט און קוקט אַזױ זיך
מיט פֿאַרלײגטע הענט,
און איר שטײט און קוקט אַזױ זיך –
אונדזער שטעטל ברענט!

העיירה בוערת ("שריפה, אחים, שריפה!")

שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ,
בָּהּ רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לֶהָבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

תרגום: אברהם לוינסון
(הבית הראשון של השיר)
המשורר מרדכי גבירטיג
שער המהדורה הראשונה של קובץ שירי הגטו של גבירטיג "ס'ברענט" (קרקוב 1946)[1]

העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה![2] (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'),[3] הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי, שכללה בין היתר פוגרומים; מקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, אשר אירע במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת.

זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בעיקר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945.

תולדות השיר והתקבלותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש התיאטרון והממואריסט יוֹנָס טורקוב, שתלה את כתיבת השיר בפוגרומים שנערכו ביהודי פשיטיק (1936) ובריסק (1937), סיפר שגבירטיג עבד על השיר במשך זמן רב.[4] גבירטיג עצמו העיד כי בכה כמו תינוק בעת כתיבת השיר.[5] השיר היה מוכר בקרב הקהילה היהודית בקרקוב עוד טרם המלחמה, על אף שהשלטונות הפולניים ראו בשיר פרובוקציה ואסרו על השמעתו.[6] יצחק טורקוב-גרוּדברג (אחיו הצעיר של יונס) סיפר בזיכרונותיו כי שמע את השיר בקרקוב באביב 1939 (מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה), בבית הקפה הספרותי-אמנותי היהודי "שמאטֶה" (שמאַטע). לדבריו, כל קהל בית הקפה – סופרים, אמנים ועסקני ציבור – כבר הכיר אז את השיר.[7]

אלי ויזל, במבט לאחור, העיר כי השיר "נשמע כמו פעמוני האשכבה (אנ') של השטעטל ושל אלף שנות חיים יהודיים בפולין".[8] יונס טורקוב כתב כי בשירו זה היה גבירטיג "הראשון שזיהה את הסכנה המאיימת וקרא להתייצב כנגדה, קרא להילחם", וחזה באופן נבואי כל כך את הכליה הממשמשת ובאה.[9] ישראל חיים בילצקי כתב:

כלהבה בלילה חשוך פרץ שירו: "עס ברענט יידעלעך עס ברענט". העיירה בוערת. והרי השיר הזה נכתב והושר בכל רחבי העיירות היהודיות עוד ב-1938, והיתה זו אזהרה, כי שריפה גדולה מתקרבת ובאה. הוא הלביש את הזעקה שלו לקראת המתרחש בשיר, שיש בו קריאה לקדם בגבורה את פני המפולת. ניצוץ שברשות הרוח העליונה מהלך בשיר זה, שורות הנאחזות בשורש החיים. הנה המבעיר את הבערה והוא עומד מאחורי כתלנו ואין אנו משגיחים בו.[10]

יחד עם זאת, לדברי דוד לאזר, "ניתנה האמת להיאמר, כי גם אותו שיר של גבירטיג – שיר חרדה ואזעקה, נבואית כמעט, על מה שצפוי ליהדות פולין [...] גם שיר זה לא מצא את דרכו אל חוגי האינטליגנציה, ורק מעטים יחסית ידעו להכיר ולהעריך את ערכו ומשמעותו, כאות אזהרה קודר לקראת הבאות".[11]

השיר – הקורא להתמרדות, להתקוממות, להתמודדות אקטיבית עם דיכוי וחורבן ("רַק בְּיַדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה. / חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת / וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת, / בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת, / חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם.")[12] – היה בתקופת המלחמה להמנון עממי יהודי בפולין ומחוצה לה, בגטאות ובמחנות הפרטיזנים במזרח אירופה.[13] לדברי משה בסוק, "השיר חרג מתחומיו הראשונים, קיבל משמעות עמוקה של ראיה למרחוק ואזעקה, לבש רוח של מרי ומרד".[14] גבירטיג נודע כמי שחזה את השואה (שבה נספה הוא עצמו באקציה של גטו קרקוב ביוני 1942).

השיר שימש כהמנון המחתרת היהודית בקרקוב, שלוחמיה שרו את השיר גם בהיותם בכלא הנאצי.[15] ברומניה הוא הושר בפי מקהלת הנוער הציוני (ששימשה כסות לפגישות חברי התנועה, באמתלה של "מקהלת בית כנסת") והיה ללהיט.[16] כיאה לשיר עם, הוא נודע בכמה גרסאות, אך בשינויים קלים ביותר; על פי משה פרגר, "ריבוי הגירסאות מוכיח רק על השטחים הנרחבים של חדירתו והשתלטותו".[17] לדברי יצחק טורקוב-גרודברג, גבירטיג עצמו, בהיותו בגטו, ערך בשיר כמה שינויים קלים וחסרי חשיבות.[18] פרגר כתב כי "עדי-ראיה מספרים, איך נדד המשורר העממי מרדכי גבירטיג ממקום למקום, מבית-מדרש נסתר לבית-מדרש נסתר, בגיטו של קראקא, כדי ללמד ליהודים המתפללים את חרוזי שיר-המרד שלו. המחבר עצמו היה שר אחר-כך במקהלה, עם כל הקהל, את החרוז הקורא ומעורר: 'עס ברענט, ברידערלעך, עס ברענט'".[19]

עוד בתקופת המלחמה, ב-5 בינואר 1945, קרא המשורר ה' לייוויק את השיר בפתיחת הוועידה השנתית ה-19 של ייִוואָ (YIVO, המכון המדעי היהודי) בניו יורק במסגרת "שירים מהגטו" (תחת הרושם המוטעה שהשיר נכתב בגטו קרקוב ב-1942).[20] לאחר המלחמה נפוץ השיר ברחבי העולם היהודי כזכר לשואה. כבר בשנת 1945, חודשים מספר לאחר תום המלחמה, הושר השיר בארץ ישראל, בקיבוץ אפיקים, בפי חברי "קיבוץ בוכנוואלד" – קבוצת ההכשרה הראשונה שקמה מבין שארית הפליטה בגרמניה לאחר השואה.[21] בשנת 1946 הוציאה הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית של יהודי פולין בקרקוב קובץ ובו השירים שחיבר גבירטיג בימי המלחמה – מ-1939 ועד הירצחו בגטו קרקוב ב-1942. הקובץ, שערכו מיכאל בּוֹרְביץ', נֶלָה רוסט ויוסף וולף, נקרא "ס'ברענט", כלל כמובן גם את השיר.[22] בשנת 1947 הופיע השיר בקובץ "אונדזער געזאַנג" (זמרתנו), שהוציא בוורשה הוועד המרכזי של יהודי פולין ואשר היה האנתולוגיה הראשונה של שירים יהודיים שפורסמה בפולין שלאחר המלחמה.[23] ב-1948 נדפס השיר באנתולוגיה "לידער פֿון די געטאָס און לאֲגערן" (שירים מן הגטאות והמחנות) שערכו שמֶרקֶה קצ'רגינסקי וה' לייוויק והופיעה בהוצאת ציקאָ (CYCO) בניו יורק.[24]

בתוך כך, כבר בשנת 1945 התפרסם בארץ ישראל תרגומו העברי של אברהם לוינסון, "העיירה בוערת", בשני שירונים שערך המוזיקאי ישעיהו שפירא[25] – תחילה בשירון "שיר ומזמור לחייל" (=חיילי היישוב בצבא הבריטי, ובפרט בבריגדה היהודית), שהופיע בהוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, ובסוף אותה שנה בקובץ "שירי עבודה ומולדת", שהוציא המרכז לתרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל לרגל חצי יובל להסתדרות.[26]

בהמשך נדפס השיר, בגרסתו היידית והעברית, בקבצים רבים, ובפרט באנתולוגיות של שירי עם ושל שירי השואה. "העיירה בוערת" במושמע רבות ברחבי העולם בעצרות הנצחת השואה. בשנת 1970 כלל יצחק ארצי את השיר ברפרטואר של מקהלת ילדים שארגן בבוקרשט בירת רומניה הקומוניסטית, ועל מנת למנוע בעיות עם הצנזורה, נתן לשיר את השם "שיר מכבי האש". בעת ביצוע השיר נעמד כל הקהל באופן ספונטני עד תומו.[6][27]

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור (כתיב יידיש תקני)
ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
אוי, אונדזער אָרעם שטעטל נעבעך ברענט!
בייזע ווינטן מיט ירגזון
ריַיסן, ברעכן און צעבלאָזן
שטאַרקער נאָך די ווילדע פֿלאַמען,
אַלץ אַרום שוין ברענט!

[פזמון]
און איר שטייט און קוקט אַזוי זיך
מיט פֿאַרלייגטע הענט,
און איר שטייט און קוקט אַזוי זיך –
אונדזער שטעטל ברענט...

ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
אוי, אונדזער אָרעם שטעטל נעבעך ברענט!
ס'האָבן שוין די פֿיַיערצונגען
דאָס גאַנצע שטעטל איַינגעשלונגען –
און די בייזע ווינטן הוזשען,
ס'גאַנצע שטעטל ברענט!

[פזמון]
און איר שטייט און קוקט אַזוי זיך...

ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
אוי, עס קען חלילה קומען דער מאָמענט
אונדזער שטאָט מיט אונדז צוזאַמען
זאָל אויף אַש אַוועק אין פֿלאַמען,
בליַיבן זאָל – ווי נאָך אַ שלאַכט –
נאָר פּוסטע, שוואַרצע ווענט.

[פזמון]
און איר שטייט און קוקט אַזוי זיך...

ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
די הילף איז נאָר אין איַיך אליין געווענדט.
אויב דאָס שטעטל איז איַיך טיַיער,
נעמט די כּלים – לעשט דאָס פֿיַיער,
לעשט מיט איַיער אייגן בלוט,
באַוויַיזט, אַז איר דאָס קענט!

[פזמון אחרון]
שטייט ניט, ברידער, אָט אַזוי זיך
מיט פֿאַרלייגטע הענט,
שטייט ניט, ברידער, לעשט דאָס פֿיַיער –
אונדזער שטעטל ברענט!

תעתיק לטיני (הגיית יידיש תקנית)
s'brent! briderlekh, s'brent!
oy, undzer orem shtetl nebekh brent!
beyze vintn mit yirgozn
raysn, brekhn un tseblozn
shtarker nokh di vilde flamen,
alts arum shoyn brent!

[chorus]
un ir shteyt un kukt azoy zikh
mit farleygte hent,
un ir shteyt un kukt azoy zikh –
undzer shtetl brent...

s'brent! briderlekh, s'brent!
oy, undzer orem shtetl nebekh brent!
s'hobn shoyn di fayertsungen
dos gantse shtetl ayngeshlungen –
un di beyze vintn huzhen,
s'gantse shtetl brent!

[chorus]
un ir shteyt un kukt azoy zikh...

s'brent! briderlekh, s'brent!
oy, es ken kholile kumen der moment
undzer shtot mit undz tsuzamen
zol oyf ash avek in flamen,
blaybn zol – vi nokh a shlakht –
nor puste, shvartse vent.

[chorus]
un ir shteyt un kukt azoy zikh...

s'brent! briderlekh, s'brent!
di hilf iz nor in aykh aleyn gevendt.
oyb dos shtetl iz aykh tayer,
nemt di keylim – lesht dos fayer,
lesht mit ayer eygn blut,
bavayzt, az ir dos kent!

[final chorus]
shteyt nit, brider, ot azoy zikh
mit farleygte hent,
shteyt nit, brider, lesht dos fayer –
undzer shtetl brent!

השיר בכתב יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Manuscript of Mordechai Gebirtig's Undzer shtetl brennt I.jpg

Manuscript of Mordechai Gebirtig's Undzer shtetl brennt II.jpg

Manuscript of Mordechai Gebirtig's Undzer shtetl brennt III.jpg

תוכן ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בן ארבעה בתים (בחלק מהגרסאות מושמט בית ב')[28] זהֵי משקל הנחלקים ל-6 ו-4 טורים, שהאחרונים שבהם מהווים מעין פזמון חוזר. בשיר שני תכנים עיקריים: תיאור השרפה וההרס (בית א') והעתיד הנורא, ההשמדה (בית ב'); וקריאה לעזרה (בסיפא של הבתים או ה"פזמון", ובבית האחרון). הקריאה לעזרה שמפנה הדובר בשיר לאחיו לנוכח החורבן מתכתבת באופן מובהק עם הציווי המקראי "לא תעמוד על דם רעך". אֶרמז זה בולט במיוחד בפזמון: "וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה." (בתים א'–ב'); "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!" (הבית האחרון).

כבר בשורה הראשונה מפנה הדובר את זעקתו לעזרה ל"אחים". מחלוקת נתעוררה סביב הכוונה של גבירטיג במילה זו: היו שטענו שהכוונה הייתה לגויים מסביב אשר חובקים ידיים בלי להושיט עזרה; אולם אחרים טענו שבמצב המתוח בין יהודים לפולנים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה, היו רק יהודים מעטים שהיו מתייחסים לגויים כאל אחים שניתן לקרוא להם לעזרה, והמשורר בוודאי לא היה אחד מהם.[6]

הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרוב ("קְרוֹבָה, חַס וְחָלִילָה, הַשָּׁעָה, / כִּי הַלְּהָבוֹת יַתְמִידוּ, / אֶת כֻּלָּנוּ פֹּה יַשְׁמִידוּ, / רַק שְׂרִידֵי קִירוֹת יָעִידוּ / מַה שֶּׁפֹּה הָיָה"), אינו מזכיר ולא ברמז את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם – כך שללא הֶקשר ניתן היה לחשוב שמדובר באסון טבע או בתאונה ולא בפרעות מכוּונות מעשה ידי אדם. חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!".

השיר מהווה מעין אזהרה נבואית; מובעת בו הרגשת אסון האורב ליישוב היהודי בפולין וקריאה לקדם את פניו.[29]

הלחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב בסול מינור פריגיש (סולם מינור המאפיין את המוזיקה היהודית של מזרח אירופה, ואשר ניחן בביטוי סוער של רגשות – במקרה זה, עצב ומצוקה). הוא כתוב במשקל זוגי ובמפעם איטי יחסית (Andante). מבחינת הקו המלודי: השיר נפתח בקַדמה (אנ'), בקפיצה מהדומיננטה לטוניקה, הנשמעת כקריאה ובכך מתאימה לפתיחת הבית: "ס'ברענט!" ("שריפה!").

\relative c' {\time 2/4 \tempo 4 = 100 \key g \minor d8 d (g4)\fermata}

הקריאה "ס'ברענט!" חוזרת בהמשך אותו טור שירי, ומותאמת לה שוב אותה קפיצה עצמה. בשני המקרים הצליל השני מוארך, ובכך מעצים את הרגשת המתח. על פי שרה רוזן, שתי התיבות הראשונות מדמות למעשה את צליל הסירנות של הכבאיות של קרקוב, שכל תושב קרקוב היה מזהה מיד.[30] צלילים מוארכים מופיעים גם בסוף הטור השני (שבשני הבתים הראשונים במקור מסתיים אף הוא בקריאה "ברענט!") והטור השישי (שהוא סוף חלקו הראשון של הבית), וכן בסוף הטור השמיני, שהוא כעין התייפחות מרה ("וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה"), ובטור העשירי והאחרון (שבבתים הראשון והשלישי באות בו המילים "אונדזער שטעטל ברענט!" – "עיירתנו בוערת!"). חלקו הראשון של הבית מסתיים (בטור השישי) בדומיננטהדרגה בעלת המתח הרב ביותר בסולם), כלומר בהַמתנה הטעונה פתרון. בסוף החלק הראשון, כמו בסוף הבית כולו (בטור העשירי), באה פֶרמָטָה (שהי), התורמת עוד לעוצמת הביטוי הרגשי. הקו המלודי בשיר הוא קו עדין, פעמים רבות של צלילים עוקבים. הוא עולה ויורד בצורה האופיינית למוזיקה היהודית, ומחדיר במאזין הרגשת תוגה ויגון.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומי השיר לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר תורגם לעברית על ידי מספר מתרגמים. התרגום המקובל ביותר הוא זה של אברהם לוינסון ("העיירה בוערת"), שהתפרסם כאמור כבר ב-1945.[26] תרגומים נוספים הם מאת יוסף אחאי;[31] שלמה סקולסקי ("בוער, אוי אחים, בוער!");[32] צבי ברמאיר ("עיירתנו בוערת";[33] תרגום שאינו תואם למנגינה);[34] אלכסנדר מלכיאל;[35] משה בסוק;[36] ומרדכי אמיתי.[37]

להלן כמה מתרגומי הבית הראשון של השיר:

תרגום מילולי[38]
בוער, אחים, בוער
אוי עיירתנו הדלה בוערת
רוחות רעים בירגזון
משברים, מבעירים ומפיחים
ביתר עוז בשלהבות פרא
הכל מסביב כבר בוער

ואתם עומדים ומביטים לכם כך
בחיבוק ידיים
ואתם עומדים ומביטים לכם כך
כיצד עיירתנו בוערת

העיירה בוערת (אברהם לוינסון)
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ,
בָּהּ רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לֶהָבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

העיירה בוערת (משה בסוק)
אֵשׁ, אַחִים, סָבִיב תִּבְעַר.
הָהּ, עֲיָרָתֵנוּ זוֹ תִּבְעַר.
רוּחַ-זַעַף, רוּחַ-קֶטֶב,
מִשְׂתָּעֶרֶת, מִתְפַּשֶּׁטֶת,
מְשַׁרְבֶּבֶת הַשַּׁלְהֶבֶת,
וְהַכֹּל סָבִיב בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד
לְמַרְאֵה הָעֲיָרָה;
וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד
וְהָאֵשׁ גּוֹבְרָה.

העיירה בוערת (מרדכי אמיתי)
אֵשׁ, אַחִים, תַּבְעֵרָה!
עֲיָרָתֵנוּ הַדַּלָּה, הוֹי בּוֹעֵרָה!
רוּחוֹת-זַעַף שָׁם יִרְגָזוּ,
חִיל וָשֵׁבֶר בָּהּ אָחַזוּ,
לֶהָבוֹת הַשְּׁמָד יַגְבִּירוּ
אֵשׁ בְּכָל הָעִיר –

וָאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי עֲשׂוֹת דָבָר,
וָאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
עֵת הָעִיר תִּבְעַר.

בוער, אוי אחים, בוער! (שלמה סקולסקי)
בּוֹעֵר, אוֹי אַחִים, בּוֹעֵר!
בָּעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ תַּעַל אֵשׁ.
רוּחוּת-סַעַר תְּנַשֵּׁבְנָה,
שְׁבוֹר וּקְרוֹע, אֵשׁ תַּלְהֵבְנָה,
בִּמְחוֹל-פֶּרֶא תִּשְׁתּוֹבֵבְנָה –
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם תַּבִּיטוּ כָּכָה
בְּאָזְלַת-הַיָּד;
כְבָר הָאֵשׁ בָּהּ הִתְלַקָּחָה –
הִיא תִּשָּׂרִף מִיָּד.

עיירתנו בוערת (צבי ברמאיר)
הריהי בוערת, רחימאים, הריהי בוערת!
עירתנו המסכנת, העניה, בוערת!
נתרגזו רוחות של רוע
ומהרסות, הצת-פּרוע,
הכל בוער כבר מסביב.

ואתם נצבים ומביטים כך ביד חובקת!
ואתם רק נצבים ומביטים כך,
איך בוערת שלנו העירת!

תרגומים לשפות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר תורגם לפולנית עוד במהלך המלחמה על ידי גוסטה דוידזון-דרנגר, מקימי המחתרת בגטו קרקוב, שנאסרה על ידי הגסטאפו וכתבה יומן בכלא.[15][39] אחרי המלחמה תורגם השיר שוב לפולנית, על ידי המשורר נתן גרוס, עבור אנתולוגיה בשפה הפולנית של שירים יהודיים שנכתבו תחת הכיבוש הגרמני בשם Pieśń ujdzie cało (השיר ישרוד ללא פגע), שערך של מיכאל בּוֹרְביץ' והתפרסמה ב-1947 בהוצאת הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית של יהודי פולין.[40]

השיר תורגם לרוסית והתפרסם בסמיזדאט יהודי.[41]

לאנגלית תורגם השיר מספר פעמים: על ידי ג'וזף לפטוויץ (אנ')‏ ("Our Town Is Burning");[42] על ידי רוזְלין ברֶזניק פֶּרי (Roslyn Bresnick Perry)‏ ("It burns, brothers, it burns")[43] על ידי גרטרוד שניידר ושרה רוזן ("It Burns")[44] ועל ידי שמחה (סם) שמחוביץ ("Our Town Is Burning").[45]

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירו של גבירטיג נכנס עד מהרה לקאנון של שירי העם היהודיים, והופיע כדרך קבע ברפרטואר של מבצעי השיר העממי היהודי ביידיש ובעברית, זמרים וחזנים, בעיקר במוקדים היהודיים הגדולים – ארצות הברית וישראל ואף ברית המועצות. הוא היה לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד "המנון הפרטיזנים היהודים" של הירש גליק ו"ופונאר" של אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (תמיר) ושמֶרקֶה קצ'רגינסקי. ככזה, הוא זכה לביצועים רבים.[46] בין המבצעים שהקליטו את השיר בשנות ה-50: אפרים די זהב,[47] אמה שייוור (Schaver),[48] יהודית מורצקה,[49] בינה לנדאו,[50] רמה סמסונוב; בשנות ה-60: יאן פירס,[51] שרה גורבי[52] שושנה דמארי (ביידיש),[53] המקהלה ותזמורת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר;[54] סידור בלרסקי, פריידלה ליפשיץ;[55] בשנות ה-70: נחמה ליפשיץ, דורית ראובני; ובשנות ה-90: הזמר הגרמניי מנפרד לם,[56] הזמר הגרמני דניאל קֶמפּין (גר') והזמרת היידית בנטה קאהאן.

הביצוע של סיילם[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מולטימדיה)

סיילם - "העיירה בוערת"
קטע מתוך "העיירה בוערת" בביצועה המקורי של סיילם מ-1994
לעזרה בהפעלת הקבצים

בשנת 1994 בוצע השיר בגרסתו העברית על ידי להקת המטאל הישראלית Salem. השיר עובד בסגנון דום מטאל, ולוּוה בווידאו קליפ המורכב מסרטונים שצולמו במחנות השמדה. השיר גרר אחריו בזמנו גל גדול של מחאה בשל העובדה שהלהקה שרה ומנגנת על השואה תוך שימוש בדיסטורשן ובצרחות. הקליפ שודר בטלוויזיה וגרר אחריו כתבת מחאה בעיתון "הארץ". יושב ראש הכנסת דב שילנסקי, ניצול השואה בעצמו, שקרא את הכתבה, התעמת בשידור חי במסגרת התוכנית "ערב חדש" מול חברי להקת Salem זאב טננבוים ואמיר נויבך.

הכנסת קראה לאסור על שידור הקליפ. הנושא עלה בשנית לדיון ציבורי ושוב הוזמן דב שילנסקי לתוכנית הערב, הפעם לצדו של חבר הכנסת שבח וייס, אף הוא ניצול השואה, שבאופן מפתיע שיבח את השיר והוסיף כי "הקליפ מצוין והמוזיקה עושה צמרמורת". יומיים לאחר מכן הוסר איסור ההקרנה והקליפ חזר להופיע על גבי המסכים.

השיר מופיע בשם "Ha'ayara Bo'eret" באלבום "קדיש", העוסק כולו בזכר השואה, בביצועו של אמיר נויבך וכן בגרסה מאוחרת יותר המשלבת שירה נשית נקייה של כריסטין וואלאס-נקב עם שירתו של טננבוים, בליווי רביעיית כלי המיתר הישראלית "הרביעייה העכשווית" באלבום "Strings Attached".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נ.[חמן] ב.[לומנטל], "למען הדיוק" (סעיף ג': "'עס ברענט' לגבירטיג"), דפים לחקר השואה והמרד, א (תשי"א 1951), עמ' 216–217.
  • נתן גראָס, "זיי זענען נישט געשטאַנען מיט פֿאַרלייגטע הענט: דער פּאָגראָם אין פּשיטיק און דאָס ליד 'ס'ברענט', די גאָלדענע קייט 139 (1994), 164–165. (ביידיש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sara Rosen, "The Life of Mordechai Gebirtig," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordechai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, pp. 33–35

השיר בדפוס:

ביצועים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לספר ראו מרדכי געבירטיג, ‏ס'ברענט, קרקוב: צענטראַלע ייִדישע היסטאָרישע קאָמיסיע ביים צ ק. פֿון פּוילישע ייִדן אָפּט, 1946, בארכיון האינטרנט.
  2. ^ זהו התרגום העברי המקובל, מאת אברהם לוינסון. ראו על תרגומי השיר לעברית להלן.
  3. ^ "ס'ברענט" (בצורתו הארוכה: "עס ברענט"), בתרגום תחבירי מילולי, פירושו "זה נשרף/בוער".
  4. ^ יאָנאס טורקאָוו, ‏"מרדכי געבירטיק", פֿארלאָשנענע שטערן, כרך 1, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 95), תשי"ד 1953, עמ' 228–234, בארכיון האינטרנט.
  5. ^ Richard S. Hollander, Christopher R. Browning, Nechama Tec, Every Day Lasts a Year: A Jewish Family's Correspondence from Poland, Cambridge University Press, 2007, p. 74.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Sara Rosen, "The Life of Mordechai Gebirtig," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordechai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, pp. 34–35.
  7. ^ יצחק טורקאָוו-גרודבערג, ‏מרדכי געבירטיג, אויף מיַין וועג: (שריַיבער און קינסטלער): דערמאָנונגען און אָפּשאַצונגען, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 173), תשכ"ד 1964, עמ' 81, בארכיון האינטרנט. טורקוב-גרודברג סיפר שם כי הוא עוד זוכר את "האש שבעיניו" של גבירטיג כשהוא שר את השיר, וכי "באותו רגע ששמעתי אותו שר את 'ס'ברענט', ראיתי לנגד עיניי באמת נביא" (שם, עמ' 82).
  8. ^ Elie Wiesel, "The Holocaust as Literary Inspiration," in: Dimensions of the Holocaust: Lectures at Northwestern University, 2nd ed., Evanston, Ill.: Northwestern University Press, 1990, p. 68.
  9. ^ יאָנאס טורקאָוו, ‏"מרדכי געבירטיק", פֿארלאָשנענע שטערן, כרך 1, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 95), תשי"ד 1953, עמ' 232, בארכיון האינטרנט.
  10. ^ י"ח בילצקי, אוצרות יידיש, תל אביב: פפירוס, 1989, עמ' 154.
  11. ^ דוד לזר"יש קונה עולמו...": על מרדכי גבירטיג, משורר הגיטו, על המשמר, 12 באפריל 1968 (נדפס שוב בספרו מסה ומריבה: פיליטונים ספרותיים, תל אביב: המנורה, תשל"א 1971, עמ' 139).
  12. ^ כל המובאות מהשיר הן בתרגום לוינסון.
  13. ^ אריה באומינגר, תנועת המרי בגיטו קרקוב, תל אביב: מורשת, 1995, עמ' 29.
  14. ^ משה בסוק (עורך), מבחר שירת יידיש: למן י"ל פרץ עד ימינו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג, עמ' 4.
  15. ^ 15.0 15.1 יעל פלד (מרגולין), קרקוב היהודית, 1939–1943: עמידה, מחתרת, מאבק, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות, תשנ"ג 1993, עמ' 236.
  16. ^ יעקב גלר, "העמידה היהודית בשואה: תיאטרון, תזמורת סימפונית, בתי-ספר למוסיקה ולאמנויות ברומניה, 1941–1944", משואה, טז (תשמ"ח), עמ' 113 (נדפס שוב בספרו העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה 1940–1944, לוד: אורות יהדות המגרב, תשס"ג, עמ' 280). בחנוכה תש"ד (1943) ביצעה מקהלת הנוער הציוני תוכנית בבית הכנסת הגדול של בוקרשט, שכללה שירים ציוניים ושירי מרד (שהופיעו בתוכנייה כ"המנוני תפילה"), בפני קהל של אלפי יהודים (אחד הסולנים היה איציו הֶרציג, לימים יצחק ארצי). "ס'ברענט" "במשך שנה תמימה היה לשלאגר המפורסם ביותר בתנועה" (ש.[מעיה] אבני, גאולים מיד צר, תל אביב: רשפים, תשל"ח 1978, עמ' 87).
  17. ^ משה פרגר (אסף והקדים מבוא), מן המצר קראתי: שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, במקורם ובתרגומם העברי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו.
  18. ^ יצחק טורקאָוו-גרודבערג, ‏מרדכי געבירטיג, אויף מיַין וועג: (שריַיבער און קינסטלער): דערמאָנונגען און אָפּשאַצונגען, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 173), תשכ"ד 1964, עמ' 82, בארכיון האינטרנט.
  19. ^ משה פרגר, "שירי עם גווע: (על השירה העממית בגיטאות ובמחנות)", שנתון דבר תש"ו (4) (תש"ז), עמ' 314; מובא בתוך: נ.[חמן] ב.[לומנטל], "למען הדיוק", דפים לחקר השואה והמרד, א (תשי"א 1951), עמ' 217.
  20. ^ מ. געבירטיק, ‏עס ברענט, ברידערלעלך, עס ברענט, ייווא בלעטער 25,‏1 (תש"ה, ינואר–פברואר 1945), 152–153, באתר HebrewBooks.
  21. ^ א., קיבוץ בוכנוואלד באפיקים, דבר, 1 באוקטובר 1945. חברי הקבוצה ייסדו את קיבוץ נצר סרני. ראו יהודית באומל תידור, קיבוץ בוכנוולד בארץ ישראל 1945–1948, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, בשביל הזיכרון, 27 (1998).
  22. ^ ראו מרדכי געבירטיג, ‏אונדזער שטעטל ברענט, ס'ברענט: (1939–1942), קרקוב: צענטראַלע ייִדישע היסטאָרישע קאָמיסיע ביים צ ק. פֿון פּוילישע ייִדן אָפּט, 1946, עמ' 33–35, בארכיון האינטרנט.
  23. ^ ס'ברענט, בתוך: אונדזער געזאַנג, ורשה: צענטראַל-קאָמיטעט פֿון די יידן אין פּוילן – אָפּטיילונג פֿאַר קולטור און פּראָפּאַגאַנדע, 1947, עמ' 56–58, בארכיון האינטרנט. זהו השיר הראשון במדור שירי הפרטיזנים; המדורים האחרים הם: המנונים ושירי פועלים; שירי גטאות; שירי ילדים; ושירים בסגנון מסורתי (שטייגער-לידער). את הספר ערך שמֶרקֶה קצ'רגינסקי בלודז' (שמרקה קצ'רגינסקי וההקלטות של הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית, מינכן 1946, בתערוכה "מיתרי הלב: מוסיקה מתקופת השואה", באתר יד ושם).
  24. ^ ש. קאַטשערגינסקי, ה. לייוויק (עורכים), לידער פֿון די געטאָס און לאֲגערן, ניו יורק: ציקאָ, 1948, עמ' 330 (מילים), 424 (תווים).
  25. ^ עליו ראו דוד תדהר (עורך), "ד"ר ישעיהו שפירא", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1632; דוד תדהר (עורך), "ד"ר ישעיהו שפירא", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5661.
  26. ^ 26.0 26.1 הפרסומים הראשונים של תרגומו העברי של אברהם לוינסון, בשנת 1945: ישעיהו שפירא (עורך), שיר ומזמור לחייל, תל אביב: הועד הארצי למען החייל היהודי, 1945, עמ' 74 (השיר נדפס במדור "שירי גולה", ובו שלושה שירים נוספים, בהם "שיר הפרטיזנים היהודים"); ישעיהו שפירא (עורך), שירי עבודה ומולדת: לחג חצי-היובל של ההסתדרות, תל אביב: הסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – הוצאת המרכז לתרבות, 1945, עמ' 34 (במדור "שירי הזמן", לצד "אשרי הגפרור", "נצעדה באון" של הבריגדה, "שיר המעפילים", "שיר הפרטיזנים" ועוד. המדורים האחרים בקובץ הם "המנונים" – "התקווה", "תחזקנה" ו"האינטרנציונל" – "שירי העליות" ו"שירי עבודה ומולדת"). בתוך זמן קצר נדפס השיר גם בתוך משה ברונזפט (עורך), שירו שיר: שירים חדשים לזמרה בצבור ולמקהלה, ירושלים: קרית ספר, תש"ו, עמ' 30. בהמשך נדפס ב"ספר המועדים": מרדכי גבירטיג, ‏העירה בוערת, ספר המועדים, מהדורה ב, כרך ח: ימי מועד וזכרון: מחורבן לחורבן, זכר לחורבן אחרון, חג העצמאות; לוקט ונערך ע"י יום-טוב לוינסקי, תל אביב: אגודת עונג שבתאהל שם; דביר, תשי"ג 1952, עמ' 131; וכונס בכתבי אברהם לוינסון, תל אביב: עם עובד, תשט"ז–תשי"ט.
  27. ^ השיר שלא זכה בפרס, מעריב, 31 במאי 1970. למרבה העניין, השיר נכלל בשנת 1959 באנתולוגיה "יִידישע פֿאָלקס-לידער" (שירי-עם יהודיים) שערך האתנומוזיקולוג היהודי-רומני אמיל סֶקוּלֶץ והופיעה בבוקרשט (עס ברענט, בתוך: עמיל סעקולעץ, יִידישע פֿאָלקס-לידער, בוקרשט: מוזיק-פֿאַרלאַג פֿון דעם קאָמפּאָזיטאָרן-פֿאַרבאַנד פֿון דער ר.פּ.ר., 1959, עמ' 215–216, בארכיון האינטרנט).
  28. ^ כך גם בתרגומו של לוינסון.
  29. ^ מנשה גפן, מתחת לעריסה עומדת גדיה: בנתיבי הזמר היהודי: מסות ומחקרים, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ו 1986. וראו גם זלמן שזרגלויות מן הדרך, דבר, טור 1, 14 ביולי 1947.
  30. ^ Sara Rosen, "The Life of Mordechai Gebirtig," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordechai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, pp. 34. המחברת היא ילידת קרקוב.
  31. ^ רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, א (1945), עמ' 222.
  32. ^ התפרסם ב"המשקיף" (מרדכי גבירטיקבוער, אוי אחים, בוער!, המשקיף, תרגם: ש. סקולסקי, 25 באוקטובר 1946) ולאחר מכן ב"חרות" (מרדכי גבירטיקבוער, אחים, בוער, חרות, תרגם: ש. סקולסקי, 26 באפריל 1951.
  33. ^ התפרסם ב"דבר" (מרדכי גבירטיג, "הריהי בוערת, רחימאים, הריהי בוערת!"; תרגם: צבי ברמאיר, דבר, מהדורת צהריים, 20 באפריל 1945, עמ' 2) (על פי: "גבירטיג, מרדכי", פריט מס' 161127 בתוך: מ. פייקאז' (עורך), בהשתתפות ב.צ. אופיר ו. ארד, השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית: ביבליוגרפיה, כרך ג, ירושלים: יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ניו יורק: ייווא – מכון למחקר יהודי – מפעלי תיעוד משותפים, תשכ"ז 1966, עמ' 909). נדפס שוב באנתולוגיה: משה פרגר (אסף והקדים מבוא), מן המצר קראתי: שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, במקורם ובתרגומם העברי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' 194. פרסום נוסף: מרדכי גבירטיג, "עירתנו בוערת"; מיידיש: צ. ברמאיר, בתוך: יצחק אלפרוביץ (עורך), ספר גורזד (ליטא): עיירה בחייה ובכליונה, תל אביב: ארגון יוצאי גורזד בישראל, תש"מ 1980, עמ' 339 (ספר יזכור לקהילת גורזד, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 343).
  34. ^ רשומות א (1945), 222
  35. ^ זרעים יא, ג (עב) (ניסן תש"ו), עמ' 14 (על פי: "גבירטיג, מרדכי", פריט מס' 161127 בתוך: מ. פייקאז' (עורך), בהשתתפות ב.צ. אופיר ו. ארד, השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית: ביבליוגרפיה, כרך ג, ירושלים: יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ניו יורק: ייווא – מכון למחקר יהודי – מפעלי תיעוד משותפים, תשכ"ז 1966, עמ' 909).
  36. ^ בתוך: משה בסוק (עורך), מבחר שירת יידיש: למן י"ל פרץ עד ימינו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג, עמ' 46–47.
  37. ^ בתוך: מרדכי גבירטיג, העירה בוערת / אונדזער שטעטל ברענט; עברית: מרדכי אמיתי; עיטור ועריכה גרפית: שרגא ווייל, תל אביב: מורשת וספרית פועלים, תשכ"ז, עמ' 8–11 (הוצאה מיוחדת ומהודרת של שיריו האחרונים של גבירטיג במהדורה דו-לשונית, יידיש (בכתב יד) ועברית. לתרגום זה ראו דף הספר באתר הוצאת מורשת.
  38. ^ מתוך: רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, א (1945), עמ' 223.
  39. ^ לדברי לייב שפיזמן, שיר זה התחבב במיוחד על חברותיה למאסר (לייב שפיזמן (עורך), חלוצים במחתרת ובקרב: פרקי מרי וגבורה של יהודים בימי שלטון הנאצים באירופה, תרגום, עיבוד ועריכה עברית בידי משה הורביץ, ירושלים: קרית-ספר, תשכ"ד, עמ' 304). ראו גם הלה רופאייזן-שיפר, פרידה ממילא 18: סיפורה של קשרית, תל אביב: בית לוחמי הגיטאות; הקיבוץ המאוחד, 1990, עמ' 51.
  40. ^ Michał M. Borwicz (ed.), Pieśń ujdzie cało...: antologia wierszy o żydach pod okupacją niemiecką, Warsaw: Centralna Żydowska Komisja Historyczna w Polsce, 1947. על שירי הקובץ ראו Frieda W. Aaron, Bearing the Unbearable: Yiddish and Polish Poetry in the Ghettos and Concentration Camps, Albany, NY: State University of New York Press (Suny Series in Modern Jewish Literature and Culture), 1990. בורביץ', כזכור, היה אחד מעורכי קובץ שיריו של גבירטיג מימי המלחמה, "ס'ברענט", שהוציאה הוועדה ההיסטורית היהודית ב-1946. נתן גרוס, שעבד לאחר המלחמה בוועדה ההיסטורית, תרגם את השיר לבקשתו של בורביץ' אף על פי שלא דבר יידיש; ראו עדותו בריאיון שנערך חודשים אחדים לפני מותו: נתן גרוס מספר על מרדכי גבירטיג, סרטון באתר YouTube.
  41. ^ М. Гебиртиг, "Горит, братцы, горит", Еврейский самиздат, 5–7 (Иерусалим : Еврейский университет, Центр документации восточно-европейского еврейства, 1974), p. 173.
  42. ^ התפרסם בתוך: Jacob Glatstein, Israel Knox, Samuel Margoshes (eds.), Anthology of Holocaust Literature, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1969, pp. 38–39.
  43. ^ נדפס בין היתר בתוך: חנה מלאָטעק און מלכה גאָטליב (עורכות), ‏מיר זיינען דאָ: לידער פֿון די געטאָס און לאַגערן / We Are Here: Songs of the Holocaust, ניו יורק: בילדונגס קאָמיטעט פֿון אַרבעטער-רינג, 1983, עמ' 12–13, בארכיון האינטרנט.
  44. ^ "Es brent / It Burns," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordecai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, p. 77.
  45. ^ The Song that Never Died: The Poetry of Mordecai Gebirtig,‎ trans. Simcha Simchovich, Oakville, Ont.: Mosaic Press, 2001, pp. 150–151.
  46. ^ ראו רשימת פרסומים וביצועים בקטלוג הספרייה הלאומית.
  47. ^ הקלטה ב"קול ישראל", בליווי אריה זקס, 10 באוגוסט 1951 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
  48. ^ הקלטה ב"קול ישראל", עם מקהלת קול ציון לגולה ותזמורת קול ישראל בניצוח מרק לברי, 12 באוגוסט 1955 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
  49. ^ הקלטה ב"קול ישראל", בליווי מרק לברי, 18 במרץ 1956 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
  50. ^ 21 באפריל 1957 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית).
  51. ^ בתקליטו Jan Peerce sings Yiddish Folk Songs‏ (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives‏ (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
  52. ^ בתקליטה Les chants du Ghetto (שירי הגטו) (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives‏ (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
  53. ^ בתקליטה Shoshana!‏ (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives‏ (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
  54. ^ הקלטה ב"קול ישראל", 29 בדצמבר 1963 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
  55. ^ בתקליטה Freidele Lipshitz Sings Mordecai Gebirtig‏ (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives‏ (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
  56. ^ בתקליטו Der singer fun nojt‏ (1991).


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל