העיירה בוערת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ס'ברענט (אונדזער שטעטל ברענט!)
חזרה למקור
העיירה בוערת (שריפה, אחים, שריפה)

ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
אױ, אונדזער אָרעם שטעטל נעבעך ברענט!
בײזע װינטן מיט ירגזון
רײַסן, ברעכן און צעבלאָזן
שטאַרקער נאָך די װילדע פֿלאַמען,
אַלץ אַרום שױן ברענט.

און איר שטײט און קוקט אַזױ זיך
מיט פֿאַרלײגטע הענט,
און איר שטײט און קוקט אַזױ זיך –
אונדזער שטעטל ברענט!


(הבית הראשון של השיר)
ס'ברענט (אונדזער שטעטל ברענט!)

ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט!
אױ, אונדזער אָרעם שטעטל נעבעך ברענט!
בײזע װינטן מיט ירגזון
רײַסן, ברעכן און צעבלאָזן
שטאַרקער נאָך די װילדע פֿלאַמען,
אַלץ אַרום שױן ברענט.

און איר שטײט און קוקט אַזױ זיך
מיט פֿאַרלײגטע הענט,
און איר שטײט און קוקט אַזױ זיך –
אונדזער שטעטל ברענט!

העיירה בוערת (שריפה, אחים, שריפה)

שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ,
בָּהּ רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לֶהָבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

תרגום: אברהם לוינסון
(הבית הראשון של השיר)
המשורר מרדכי גבירטיג
שער המהדורה הראשונה של קובץ שירי הגטו של גבירטיג "ס'ברענט" (קרקוב 1946)[1]

העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה (ביידיש: ס'ברענט, 'שריפה')[2], הוא שיר מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 בעקבות פוגרום פּשִיטִיק, אשר אירע שנתיים לפני כן (מרץ 1936). השיר נחשב כשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת.

זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר על ידי לוחמי המחתרת היהודית בקרקוב, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק.

תולדות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב במקור ביידיש ונקרא ס'ברענט ("שריפה") או אונדזער שטעטל ברענט ("עיירתנו בוערת"). יונס טורקוב סיפר שגבירטיג עבד על השיר במשך זמן רב[3]. גבירטיג גם העיד על עצמו שהוא בכה כמו תינוק בעת כתיבת השיר[4]. עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה השיר היה מוכר בקרב הקהילה היהודית בקרקוב, על אף שהשלטונות הפולניים ראו בשיר פרובוקציה ואסרו על השמעתו[5].

על פי י"ח בילצקי,

כלהבה בלילה חשוך פרץ שירו: "עס ברענט יידעלעך עס ברענט". העיירה בוערת. והרי השיר הזה נכתב והושר בכל רחבי העיירות היהודיות עוד ב-1938, והיתה זו אזהרה, כי שריפה גדולה מתקרבת ובאה. הוא הלביש את הזעקה שלו לקראת המתרחש בשיר, שיש בו קריאה לקדם בגבורה את פני המפולת. ניצוץ שברשות הרוח העליונה מהלך בשיר זה, שורות הנאחזות בשורש החיים. הנה המבעיר את הבערה והוא עומד מאחורי כתלנו ואין אנו משגיחים בו[6].

יחד עם זאת, לדברי דוד לאזר, "ניתנה האמת להיאמר, כי גם אותו שיר של גבירטיג – שיר חרדה ואזעקה, נבואית כמעט, על מה שצפוי ליהדות פולין [...] גם שיר זה לא מצא את דרכו אל חוגי האינטליגנציה, ורק מעטים יחסית ידעו להכיר ולהעריך את ערכו ומשמעותו, כאות אזהרה קודר לקראת הבאות"[7].

השיר – הקורא להתמרדות, להתקוממות, להתמודדות אקטיבית עם דיכוי וחורבן ("רַק בְּיַדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה. / חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת / וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת, / בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת, / חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם.")[8] – היה בתקופת המלחמה להמנון עממי יהודי; כיאה לשיר עם, הוא נודע בכמה גרסאות, אך בשינויים קלים ביותר; על פי משה פרגר, "ריבוי הגירסאות מוכיח רק על השטחים הנרחבים של חדירתו והשתלטותו"[9]. השיר שימש כהמנון המחתרת היהודית בקרקוב, ולוחמיו שרו את השיר גם בהיותם בכלא הנאצי[10]. לדברי משה בסוק, "השיר חרג מתחומיו הראשונים, קיבל משמעות עמוקה של ראיה למרחוק ואזעקה, לבש רוח של מרי ומרד"[11]. גבירטיג נודע כמי שחזה את השואה (שבה נספה הוא עצמו באקציה של גטו קרקוב ביוני 1942). עוד בתקופת המלחמה, ב-5 בינואר 1945, קרא המשורר ה. לייוויק את השיר בפתיחת הוועידה השנתית ה-19 של ייווא (המכון המדעי היהודי) בניו יורק במסגרת "שירים מהגטו" (תחת הרושם המוטעה שהשיר נכתב בגטו קרקוב ב-1942)[12].

לאחר מלחמת העולם השנייה נפוץ השיר ברחבי העולם היהודי כזכר לשואה. יצחק ארצי הכליל את השיר ברפרטואר של מקהלת ילדים שארגן בבוקרשט. על מנת למנוע בעיות עם הצנזורה נתן ארצי לשיר את השם "שיר מכבי האש". בעת ביצוע השיר נעמד כל הקהל באופן ספונטני עד תום השיר[5][13] ניצולי השואה שרו את השיר בארץ ישראל[14].

"העיירה בוערת", בגרסתו העברית והיידית, מושמע רבות ברחבי העולם בעצרות הנצחת השואה.

תוכן ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בן ארבעה בתים (בחלק מהגרסאות מושמט בית ב')[15] זהי משקל הנחלקים ל-6 ו-4 טורים, שהאחרונים מהווים מעין פזמון חוזר. בשיר שני תכנים עיקריים: תיאור השרפה וההרס (בית א') והעתיד הנורא, ההשמדה (בית ב'); וקריאה לעזרה (בסיפא של הבתים או ה"פזמון", ובבית האחרון). הקריאה לעזרה שמפנה הדובר בשיר לאחיו לנוכח החורבן מתכתבת באופן מובהק עם הציווי המקראי "לא תעמוד על דם רעך". אֶרמז זה בולט במיוחד בפזמון: "וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה." (בתים א'–ב'); "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!" (הבית אחרון).

כבר בשורה הראשונה מפנה הדובר את זעקתו לעזרה ל"אחים". מחלוקת נתעוררה סביב הכוונה של גבירטיג במילה זו: היו שטענו שהכוונה הייתה לגויים מסביב אשר חובקים ידיים בלי להושיט עזרה; אחרים טענו שבמצב המתוח בין יהודים לפולנים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה, היו רק יהודים מעטים שהיו מתייחסים לגויים כאל אחים, והמשורר בוודאי לא היה אחד מהם[5].

הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרוב ("קְרוֹבָה, חַס וְחָלִילָה, הַשָּׁעָה, / כִּי הַלְּהָבוֹת יַתְמִידוּ, / אֶת כֻּלָּנוּ פֹּה יַשְׁמִידוּ, / רַק שְׂרִידֵי קִירוֹת יָעִידוּ / מַה שֶּׁפֹּה הָיָה"), אינו מזכיר ולא ברמז את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם – כך שללא הֶקשר ניתן היה לחשוב שמדובר באסון טבע או בתאונה ולא בפרעות מכוּונות מעשה ידי אדם. חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!".

השיר מהווה מעין אזהרה נבואית; מובעת בו הרגשת אסון האורב ליישוב היהודי בפולין וקריאה לקדם את פניו[16].

הלחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב בסול מינור פריגיש (סולם מינור המאפיין את המוזיקה היהודית של מזרח אירופה, ואשר ניחן בביטוי סוער של רגשות - במקרה זה, עצב ומצוקה). הוא כתוב במשקל זוגי ובמפעם איטי. מבחינת הקו המלודי: השיר נפתח בקַדמה (אנ'), בקפיצה מהדומיננטה לטוניקה, הנשמעת כקריאה ובכך מתאימה לפתיחת הבית: "ס'ברענט!" ("שריפה!"). הקריאה "ס'ברענט!" חוזרת בהמשך אותו טור שירי, ומותאמת לה שוב אותה קפיצה עצמה. בשני המקרים הצליל השני מוארך, ובכך מעצים את הרגשת המתח. צלילים מוארכים מופיעים גם בסוף הטור השני (שבשני הבתים הראשונים במקור מסתיים אף הוא בקריאה "ברענט!") והטור השישי (שהוא סוף חלקו הראשון של הבית), וכן בסוף הטור השמיני, שהוא כעין התייפחות מרה ("וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה"), ובטור העשירי והאחרון (שבבתים הראשון והשלישי באות בו המילים "אונדזער שטעטל ברענט!" – "עיירתנו בוערת!"). חלקו הראשון של הבית מסתיים (בטור השישי) בדומיננטהדרגה בעלת המתח הרב ביותר בסולם, כלומר בהַמתנה הטעונה פתרון. בסוף החלק הראשון, כמו בסוף הבית כולו (בטור העשירי), באה פֶרמָטָה (שהי), התורמת עוד לעוצמת הביטוי הרגשי. הקו המלודי בשיר הוא קו עדין, פעמים רבות של צלילים עוקבים. הוא עולה ויורד בצורה האופיינית למוזיקה היהודית, ומחדיר במאזין הרגשת תוגה ויגון.

השיר בכתב יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Manuscript of Mordechai Gebirtig's Undzer shtetl brennt I.jpg

Manuscript of Mordechai Gebirtig's Undzer shtetl brennt II.jpg

Manuscript of Mordechai Gebirtig's Undzer shtetl brennt III.jpg

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומי השיר לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר תורגם לעברית על ידי מספר מתרגמים. התרגום המקובל ביותר הוא זה של אברהם לוינסון ("העיירה בוערת"), שנכתב כנראה בשנות ה-40 של המאה ה-20[17]. תרגומים נוספים: תרגום מאת יוסף אחאי;[18] שלמה סקולסקי ("בוער, אוי אחים, בוער!");[19] מאת צבי ברמאיר ("עיירתנו בוערת";[20] תרגום שאינו תואם למנגינה);[21] תרגום מאת אלכסנדר מלכיאל;[22] מאת משה בסוק;[23] ומאת מרדכי אמיתי[24].

להלן כמה מתרגומי הבית הראשון של השיר:

תרגום מילולי[25]
בוער, אחים, בוער
אוי עיירתנו הדלה בוערת
רוחות רעים בירגזון
משברים, מבעירים ומפיחים
ביתר עוז בשלהבות פרא
הכל מסביב כבר בוער

ואתם עומדים ומביטים לכם כך
בחיבוק ידיים
ואתם עומדים ומביטים לכם כך
כיצד עיירתנו בוערת

העיירה בוערת (אברהם לוינסון)
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֵרָה כֻּלָּהּ,
בָּהּ רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לֶהָבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

העיירה בוערת (משה בסוק)
אֵשׁ, אַחִים, סָבִיב תִּבְעַר.
הָהּ, עֲיָרָתֵנוּ זוֹ תִּבְעַר.
רוּחַ-זַעַף, רוּחַ-קֶטֶב,
מִשְׂתָּעֶרֶת, מִתְפַּשֶּׁטֶת,
מְשַׁרְבֶּבֶת הַשַּׁלְהֶבֶת,
וְהַכֹּל סָבִיב בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד
לְמַרְאֵה הָעֲיָרָה;
וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד
וְהָאֵשׁ גּוֹבְרָה.

העיירה בוערת (מרדכי אמיתי)
אֵשׁ, אַחִים, תַּבְעֵרָה!
עֲיָרָתֵנוּ הַדַּלָּה, הוֹי בּוֹעֵרָה!
רוּחוֹת-זַעַף שָׁם יִרְגָזוּ,
חִיל וָשֵׁבֶר בָּהּ אָחַזוּ,
לֶהָבוֹת הַשְּׁמָד יַגְבִּירוּ
אֵשׁ בְּכָל הָעִיר –

וָאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי עֲשׂוֹת דָבָר,
וָאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
עֵת הָעִיר תִּבְעַר.

בוער, אוי אחים, בוער! (שלמה סקולסקי)
בּוֹעֵר, אוֹי אַחִים, בּוֹעֵר!
בָּעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ תַּעַל אֵשׁ.
רוּחוּת-סַעַר תְּנַשֵּׁבְנָה,
שְׁבוֹר וּקְרוֹע, אֵשׁ תַּלְהֵבְנָה,
בִּמְחוֹל-פֶּרֶא תִּשְׁתּוֹבֵבְנָה -
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם תַּבִּיטוּ כָּכָה
בְּאָזְלַת-הַיָּד;
כְבָר הָאֵשׁ בָּהּ הִתְלַקָּחָה -
הִיא תִּשָּׂרִף מִיָּד.

עיירתנו בוערת (צבי ברמאיר)
הריהי בוערת, רחימאים, הריהי בוערת!
עירתנו המסכנת, העניה, בוערת!
נתרגזו רוחות של רוע
ומהרסות, הצת-פּרוע,
הכל בוער כבר מסביב.

ואתם נצבים ומביטים כך ביד חובקת!
ואתם רק נצבים ומביטים כך,
איך בוערת שלנו העירת!

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצוע של סיילם[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מולטימדיה)

סיילם - "העיירה בוערת"
קטע מתוך "העיירה בוערת" בביצועה המקורי של סיילם מ-1994.
לעזרה בהפעלת הקבצים

בשנת 1994 בוצע השיר בגירסתו העברית על ידי להקת המטאל הישראלית Salem. השיר עובד בסגנון דום מטאל, ולווה בוידאו קליפ המורכב מסרטונים שצולמו במחנות השמדה.

השיר גרר אחריו בזמנו גל גדול של מחאה בשל העובדה שהלהקה שרה ומנגנת על השואה תוך שימוש בדיסטורשן ובצרחות. הקליפ שודר בטלוויזיה וגרר אחריו כתבת מחאה בעיתון "הארץ". יושב ראש הכנסת דב שילנסקי ניצול שואה בעצמו, שקרא את הכתבה, התעמת בשידור חי במסגרת התוכנית "ערב חדש" מול חברי להקת Salem, זאב טננבוים ואמיר נויבך.

הכנסת קראה לאסור על שידור הקליפ. הנושא עלה בשנית לדיון ציבורי ושוב הוזמן דב שילנסקי לתוכנית הערב, הפעם לצדו של חבר הכנסת שבח וייס, אף הוא ניצול שואה, שבאופן מפתיע שיבח את השיר והוסיף כי "הקליפ מצוין והמוזיקה עושה צמרמורת". יומיים לאחר מכן הוסר איסור ההקרנה והקליפ חזר להופיע על גבי המסכים.

השיר מופיע בשם "Ha'ayara Bo'eret" באלבום "קדיש", העוסק כולו בזכר השואה, בביצועו של אמיר נויבך וכן בגרסה מאוחרת יותר המשלבת שירה נשית נקייה של כריסטין וואלאס-נקב עם שירתו של טננבוים, בליווי רביעיית כלי המיתר הישראלית "הרביעייה העכשווית" באלבום "Strings Attached".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן גראָס, "זיי זענען נישט געשטאנען מיט פארלייגטע הענט: דער פאגראם אין פשיטיק און דאס ליד "ס’ברענט", די גאלדענע קייט 139 (1994), 164–165. (ביידיש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצועים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לספר ראו מרדכי געבירטיג, ‏ס'ברענט, קרקוב: צענטראַלע ייִדישע היסטאָרישע קאָמיסיע ביים צ ק. פֿון פּוילישע ייִדן אפט, 1946, בארכיון האינטרנט.
  2. ^ "ס'ברענט" (בצורתו הארוכה: "עס ברענט"), בתרגום תחבירי מילולי, פירושו "זה נשרף/בוער".
  3. ^ יאָנאס טורקאָוו, ‏"מרדכי געבירטיק", פֿארלאָשנענע שטערן, כרך 1, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאס פוילישע יידנטום', 95), תשי"ד 1953, עמ' 228–234, בארכיון האינטרנט.
  4. ^ Richard S. Hollander, Christopher R. Browning, Nechama Tec, Every Day Lasts a Year: A Jewish Family's Correspondence from Poland, Cambridge University Press, 2007, p. 74.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Mordecai Gebirtig, Gertrude Schneider, Mordechai Gebirtig: his poetic and musical legacy, Greenwood Publishing Group, 2000, pp. 34-35.
  6. ^ י"ח בילצקי, אוצרות יידיש, תל אביב: פפירוס, 1989, עמ' 154.
  7. ^ דוד לאזר, מסה ומריבה: פיליטונים ספרותיים, תל אביב: המנורה, תשל"א 1971, עמ' 139.
  8. ^ כל המובאות מהשיר הן בתרגום לוינסון.
  9. ^ משה פרגר (אסף והקדים מבוא), מן המצר קראתי: שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, במקורם ובתרגומם העברי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו.
  10. ^ יעל פלד (מרגולין), קרקוב היהודית, 1939–1943: עמידה, מחתרת, מאבק, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות, תשנ"ג 1993, עמ' 236.
  11. ^ משה בסוק (עורך), מבחר שירת יידיש: למן י"ל פרץ עד ימינו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג, עמ' 4.
  12. ^ מ. געבירטיק, ‏עס ברענט, ברידערלעלך, עס ברענט, ייווא בלעטער 25,‏1 (תש"ה, ינואר–פברואר 1945), 152–153, באתר HebrewBooks.
  13. ^ השיר שלא זכה בפרס, מעריב, 31 במאי 1970.
  14. ^ קיבוץ בוכנוואלד באפיקים, דבר, 1 באוקטובר 1945.
  15. ^ כך גם בתרגומו של לוינסון.
  16. ^ מנשה גפן, מתחת לעריסה עומדת גדיה: בנתיבי הזמר היהודי: מסות ומחקרים, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ו 1986. וראו גם זלמן שזרגלויות מן הדרך, דבר, טור 1, 14 ביולי 1947.
  17. ^ מ. גבירטיג (מילים ומנגינה), "העירה בוערת"; עברית: א. לוינסון, בתוך: משה ברונזפט (עורך), שירו שיר: שירים חדשים לזמרה בצבור ולמקהלה, ירושלים: קרית ספר, תש"ו, עמ' 30. בהמשך נדפס ב"ספר המועדים": מרדכי גבירטיג, ‏העירה בוערת, ספר המועדים, מהדורה ב, כרך ח: ימי מועד וזכרון: מחורבן לחורבן, זכר לחורבן אחרון, חג העצמאות; לוקט ונערך ע"י יום-טוב לוינסקי, תל אביב: אגודת עונג שבתאהל שם; דביר, תשי"ג 1952, עמ' 131; וכונס בכתבי אברהם לוינסון, תל אביב: עם עובד, תשט"ז–תשי"ט.
  18. ^ רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, א (1945), עמ' 222.
  19. ^ התפרסם ב"המשקיף" (מרדכי גבירטיקבוער, אוי אחים, בוער!, המשקיף, תרגם: ש. סקולסקי, 25 באוקטובר 1946) ולאחר מכן ב"חרות" (מרדכי גבירטיקבוער, אחים, בוער, חרות, תרגם: ש. סקולסקי, 26 באפריל 1951.
  20. ^ התפרסם ב"דבר" (מרדכי גבירטיג, "הריהי בוערת, רחימאים, הריהי בוערת!"; תרגם: צבי ברמאיר, דבר, מהדורת צהריים, 20 באפריל 1945, עמ' 2) (על פי: "גבירטיג, מרדכי", פריט מס' 161127 בתוך: מ. פייקאז' (עורך), בהשתתפות ב.צ. אופיר ו. ארד, השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית: ביבליוגרפיה, כרך ג, ירושלים: יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ניו יורק: ייווא – מכון למחקר יהודי – מפעלי תיעוד משותפים, תשכ"ז 1966, עמ' 909). נדפס שוב באנתולוגיה: משה פרגר (אסף והקדים מבוא), מן המצר קראתי: שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, במקורם ובתרגומם העברי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' 194. פרסום נוסף: מרדכי גבירטיג, "עירתנו בוערת"; מיידיש: צ. ברמאיר, בתוך: יצחק אלפרוביץ (עורך), ספר גורזד (ליטא): עיירה בחייה ובכליונה, תל אביב: ארגון יוצאי גורזד בישראל, תש"מ 1980, עמ' 339 (ספר יזכור לקהילת גורזד, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 343).
  21. ^ רשומות א (1945), 222
  22. ^ זרעים יא, ג (עב) (ניסן תש"ו), עמ' 14 (על פי: "גבירטיג, מרדכי", פריט מס' 161127 בתוך: מ. פייקאז' (עורך), בהשתתפות ב.צ. אופיר ו. ארד, השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית: ביבליוגרפיה, כרך ג, ירושלים: יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ניו יורק: ייווא – מכון למחקר יהודי – מפעלי תיעוד משותפים, תשכ"ז 1966, עמ' 909).
  23. ^ בתוך: משה בסוק (עורך), מבחר שירת יידיש: למן י"ל פרץ עד ימינו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג, עמ' 46–47.
  24. ^ בתוך: מרדכי גבירטיג, העירה בוערת / אונדזער שטעטל ברענט; עברית: מרדכי אמיתי; עיטור ועריכה גרפית: שרגא ווייל, תל אביב: מורשת וספרית פועלים, תשכ"ז, עמ' 8–11 (הוצאה מיוחדת ומהודרת של שיריו האחרונים של גבירטיג במהדורה דו-לשונית, יידיש (בכתב יד) ועברית. לתרגום זה ראו דף הספר באתר הוצאת מורשת.
  25. ^ מתוך: רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, א (1945), עמ' 223.


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל