העימותים בסהרה המערבית (2020–הווה)
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
| מלחמה: סכסוך סהרה המערבית | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 13 בנובמבר 2020 – עדיין מתמשך | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | מלחמת סהרה המערבית | |||||||||||||
| מקום | סהרה המערבית | |||||||||||||
| קואורדינטות |
21°25′34″N 16°57′31″W / 21.426111111111°N 16.958611111111°W | |||||||||||||
| תוצאה | מתמשך | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | צבא מרוקו מאבטחת את מעבר הגבול בכפר גרגראט | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
העימותים בסהרה המערבית (נקראת גם ההתערבות המרוקאית בסהרה המערבית או משבר גרגראט) הוא השם לסכסוך המזוין בין ממלכת מרוקו לרפובליקת סהרה המערבית הדמוקרטית, המיוצגת באו"ם על ידי חזית פוליסריו, באזור השנוי במחלוקת סהרה המערבית. זו ההסלמה הראשונה מאז מלחמת סהרה המערבית בשנים 1975–1991, שבה מרוקו כבשה את רוב האזור, ולאחר המלחמה נחתם הסכם הפסקת אש שהיה בתוקף עד העימותים הללו. למרות הקמת MINURSO (משלחת האו"ם למשאל עם בסהרה המערבית), משאל העם מעולם לא התקיים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור השנוי במחלוקת סהרה המערבית הוא אזור המאוכלס בדלילות המורכב ברובו משטחי מדבר, הממוקם באזור המגרב שבחוף הצפון מערבי של אפריקה. האזור היה מושבה ספרדית עד פברואר 1976, אז הודיעה ממשלת ספרד לאו"ם כי היא נסוגה מהשטח. מאז, האזור הוא חלק מסכסוך טריטוריאלי המתמשך בין מרוקו, הנתמכת על ידי מספר בנות הברית הערביות הבולטות שלה, ביניהם ערב הסעודית וירדן, לרפובליקת סהרה המערבית הדמוקרטית, המוכרת על ידי האו"ם כנציגה הלגיטימית של העם הסהראווי הילידי, ונתמכת על ידי אלג'יריה. פרשנים אחדים חיברו את האינטרסים של מרוקו על האזור עם הרעיון של מרוקו השלמה, המקיפה את סהרה המערבית וחלקים ממאוריטניה, מאלי ואלג'יריה, ולפי הנרטיב, חולקה על ידי המתיישבים הצרפתים והספרדים.
בעוד שחזית פוליסריו ניהלה מלחמת שחרור לאומית בעוצמה נמוכה נגד הרשויות הקולוניאליות הספרדיות מאז מאי 1973, מלחמת סהרה המערבית החלה באוקטובר 1975, שבועות ספורים לפני מותו של הדיקטטור הספרדי פרנסיסקו פרנקו, כאשר כוחות מרוקו ומאוריטניה, בסיוע צרפת, פלשו למושבה הספרדית. בעוד שמאוריטניה נסוגה מסהרה המערבית והכירה ברפובליקה הסהראווית בתחילת העימות, בסוף המלחמה השיגה מרוקו שליטה על יותר משני שלישים משטח המדבר העצום בחלקה המערבי, לאורך האוקיינוס האטלנטי. במהלך המלחמה, בין 1980 ל-1987, בנתה מרוקו שישה מחסומי חול ברובם באורך של כ-2,700 קילומטרים ובשנת 1988 הסכימו גם מרוקו וגם חזית פוליסריו לתוכנית הסדר של האו"ם, שאושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. ב-29 באפריל 1991, קרא למשאל עם, שיבקש מהסהראים לבחור בין עצמאות או השתלבות במרוקו, שייערך וינוהל על ידי נציגות האו"ם למשאל העם בסהרה המערבית (MINURSO). לאחר המלחמה, ב־6 בספטמבר 1991, נחתמה הפסקת אש בתיווך האו"ם, המבטיחה משאל עם על הגדרה עצמית לסהרואים. האו"ם מכיר באזור כשטח שאינו שלטון עצמו מאז 1963; היא גם השטח האפריקאי היחיד ברשימה, מה שהופך את סהרה המערבית לשטח האפריקאי האחרון כפוף לדה-קולוניזציה. למרות המאמצים, משאל העם המתוכנן מתעכב שוב ושוב מאז מרוקו סירבה לתנאי משאל העם, וציינה את חוסר שביעות הרצון שלה ממי שהורשה להצביע, בעוד עשרות אלפי מרוקאים היגרו לאזור מאז שנות השבעים.
גרגראט הוא כפר קטן הממוקם בחוף הדרומי של האזור, לאורך הכביש הלאומי 1 במרוקו המוביל למאוריטניה, כ-380 קילומטרים מצפון לנואוקצ'וט, באזור חיץ שסיירה על ידי MINURSO שליח האו"ם לאזור, הורסט קוהלר, התפטר באמצע 2019 מסיבות בריאותיות. חזית פוליסריו רואה את הכביש בלתי חוקי מכיוון שלדבריו הוא נבנה תוך הפרת הפסקת האש. המתיחות שוב העמיקה בין מרוקו לבין חזית פוליסריו באמצע אוקטובר, כאשר חמושים בדלנים סהראים מטינדוף, אלג'יריה (שבה מחנות הפליטים בניהול פוליסריו מאכלסים כ-100,000 פליטים סהראיים) עברו בשטחים שבשליטת חזית הפולסריו כדי לחנות על הכביש ולחסום את מה שהם כינו שוד של משאבים מהסהרה המערבית מהעם הסהרואי, יצירת שיירת רכבים גדולה וחסימת התנועה באזור. מרוקו, המתייחסת לאזור כחיוני לסחר עם אפריקה שמדרום לסהרה, האשימה את חזית פוליסריו בהסתננות לאזור החיץ ו"ביצוע פעולות שוד בגרגראט". הרשויות במרוקו גם ציינו כי חזית פוליסריו הטרידה את כוחות האו"ם במעבר, אם כי האו"ם הכחיש זאת. בתחילת נובמבר, כ-200 נהגי משאיות מרוקאיות פנו לשלטונות מרוקו ומאוריטניה בבקשה לעזרה, ואמרו שהם תקועים בצד המאוריטני של הגבול ליד גרגראט, והוסיפו כי אין להם גישה למי שתייה, מזון, מחסה או תרופות, כאשר חלקן סובלות ממחלות כרוניות. לדברי ג'ון אפריקה, מרוקו פנתה לראשונה לאו"ם בבקשה לפתור את הסכסוך בשלום, ולמרות שמזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, אישר את הבקשה הזו, המצב לא נפתר. גוטרס עצמו סיפר גם כי הוא פתח ביוזמות רבות להתחמקות מהסלמה באזור החיץ, אך מאמציו נכשלו. ב-8 בנובמבר הצהירו רשויות חזית פוליסריו כי מרוקו פורסת מספר רב של כוחות משטרה וכוחות ביטחון אחרים ליד גרגראט. ב-12 בנובמבר חיזקו הכוחות המאוריטניים את עמדותיהם לאורך שטחים שבשליטת חזית פוליסריו הגובלת במאוריטניה.
מהלך העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
2020[עריכת קוד מקור | עריכה]
13 בנובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העימותים פרצו ב-13 בנובמבר 2020, כאשר צבא מרוקו פתח במתקפה על גרגראט כדי להשתלט על הכביש העובר ליד הכפר, שנחסם על ידי כ-50 פעילים סהראיים. על פי מקורות סהראיים, הכוחות המרוקאים הפרו את הפסקת האש על ידי חדירה לאזור המופרז, וחצו את החומה המפרידה בין מרוקו לסהרה המערבית לשלושה כיוונים שונים. הרשויות במרוקו מסרו כי הן פעלו מתוך הגנה עצמית, לאחר מתקפה סהראית על העיר אל מחבס, ופתחו במתקפת נגד על מנת להחזיר את זרימת חופש התנועה האזרחית והמסחרית באזור. בהמשך היום הצהירה חזית הפולסריו כי כוחותיה ירו על ארבעה בסיסים מרוקאים ושני מחסומים לאורך חומת הביטחון. לאחר מכן, צבא מרוקו תפס שליטה מלאה על מעבר הגבול בגרגראט.
14 בנובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפובליקה של סהרה המערבית הדמוקרטית הכריזה מלחמה על מרוקו. חזית הפוליסריו הצהירה אז כי כוחותיה ביצעו התקפות על עמדות צבאיות מרוקאיות ליד אל מחבס וגרגראט. מרוקו הכחישה כי היא ספגה נפגעים.
15 בנובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיווחים נוספים על התנגשויות בין חזית הפולסריו לכוחות המרוקאים לאורך חומת הביטחון, במיוחד ליד אל מחבס, שם טענו הכוחות המרוקאים כי הרסו רכב משוריין של החזית.
16 בנובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
MINURSO דיווחה על המשך התכתשויות לאורך חומת הביטחון.
18 בנובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
MINURSO דיווחה על קרבות בין צבא מרוקו לחזית הפולסריו בנקודות לאורך חומת הביטחון.
24 בנובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
דובר מזכ"ל האו"ם, סטפן דג'אריק, הצהיר במהלך תדרוך העיתונאים היומי שלו כי MINURSO נותר נוכח וממשיך לעקוב אחר המצב בכל סהרה המערבית, כולל גרגראט. האו"ם גם ממשיך לקבל דיווחים על אש הפזורים בחלקים הצפוניים והמזרחיים של השוליים, וקבע כי התקריות הללו מתרחשות לעיתים קרובות בלילה.
11 בדצמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
דובר מזכ"ל האו"ם, סטפן דוג'אריק, הצהיר כי האו"ם עדיין בקשר עם MINURSO וכי המשימה לא ראתה שום פעילות בשטח שתגייס שום חשש ב-24 השעות הקרובות.
2021[עריכת קוד מקור | עריכה]
ינואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 בינואר חיילי פוליסריו ירו ארבעה טילים ליד עמדת גבול בשליטה מרוקאית בגרגראט.
פברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-3 בפברואר ה-SADR טען לכי תקף עמדות מרוקאיות. משרד ההגנה הלאומי של SADR אמר שהם ביצעו הפצצות מרוכזות נגד עמדות מרוקו באזור גרגראט אל-פירסיק, גזרת מחבס. לצד הפצצה אינטנסיבית באזור אום דגן, גזרת אלבגרי; אזור אג'ביילת לג'דר, מגזר גואלטה; ואזור לאגסייבין, מגזר פארסיה.
ב-9 בפברואר הפוליסריו הודיע כי הרג שלושה חיילים מרוקאים ביום הקודם בהתקפה ספציפית באזור אוארקזיז בדרום מרוקו, סמוך לשטח השנוי במחלוקת של סהרה המערבית. לאחר יצירת קשר עם העיתונות הצרפתית, המידע לא הוכחש על ידי ממשלת מרוקו.
מרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 במרץ, דובר של אנטוניו גוטרס, מזכ"ל האו"ם, התייחס למצב בסהרה המערבית במהלך תדרוך עיתונאים יומי. על פי תמליל כמעט מילה במילה, הוא אמר כי MINURSO "ממשיך לקבל דיווחים לא מאושרים על ירי ספורדי על פני החוף".
אפריל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 באפריל ראש הז'נדרמריה "אדה אל-בנדר" של הפוליסריו נהרג כתוצאה ממה שדיווחים טוענים בתקיפת מזל"ט, בעת שניסה לפשוט על עמדות מרוקאיות לאורך ברם. משרד ההגנה של רפובליקת סהרה המערבית הדמוקרטית דיווח על "מות הקדושים" של המפקד הצבאי, ואישר את מותו לסוכנות הידיעות הצרפתית. עם זאת, רגעים ספורים לאחר פרסום הידיעה בסוכנות הידיעות סהרה, משרד ההגנה הסהרה הסיר אותה מפרסומה הרשמי.
מאי-יוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
יולי-ספטמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 באוקטובר סיור של צבא השחרור העממי של סהרה, המורכב מכמה כלי רכב חמושים, פתח ביום חמישי בלילה באש לעבר עמדת שמירה ליד החומה המרוקאית. הצבא המרוקאי ירה לאחור כדי להדוף את ההתקפה.
ב-17 באוקטובר בראהים ע'אלי הודיע כי ההתקפות על מרוקו על ידי צבא סהרה יימשכו.
ב-18 באוקטובר כוחות פוליסריו ירו רקטות לאורך אתרים סמוכים לאל מחבס.
נובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 בנובמבר שתי תקיפות של מזל"ט מרוקאי פגעו בכלי רכב בשטח השנוי במחלוקת של מערב סהרה, והרגו 11 בני אדם. ממשלת מרוקו טוענת שהם חמושים בחזית פוליסריו בעוד שמקורות פרו-פוליסאריו טענו שהם אזרחים, אם כי המקורות הפרו-פוליסאריו כן הכירו במותו של מיליטנט אחד.
ב-22 בנובמבר כוחות ה-SPLA (צבא השחרור הפופולרי של סהרה) ביצעו התקפות חדשות נגד ההתבצרות של הכוחות המרוקאים בגזרות האוזה, בקארי ומאבס. ה-SADR קרא לוועדה האפריקאית לזכויות אדם ועם להפסיק את הפעולות הצבאיות של מרוקו בערים הכבושות.
ב-23 בנובמבר יחידות ה-SPLA ביצעו התקפות חדשות נגד הכוחות המרוקאים המוצבים בגזרות מהבס ואום דרייגה.
דצמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בדצמבר יחידות ה-SPLA ביצעו תקיפות חדשות נגד עמדות של הכוחות המרוקאים לאורך החומה המרוקאית, באזור טאג'לית אט-טלח, באום דרייגה.
ב-5 בדצמבר יחידות של ה-SPLA ביצעו התקפות חדשות נגד הכוחות המרוקאים בגזרות האוזה, אומדרגה, אווסארד ומאבס.
ב-6 בדצמבר שר החוץ הספרדי, חוסה מנואל אלברס, אישר מחדש את מחויבותה של ארצו לחידוש הדיאלוג לפתרון הסכסוך בסהרה המערבית.
ב-7 בדצמבר בראהים ע'אלי, אישר במכתב שפנה למזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, כי פוליסריו לא ישתתף בשום תהליך שלום כל עוד מרוקו תמשיך לכפות את שלטונה על האזרחים הסהרהיים בשטחים הכבושים של מערב סהרה.
ב-8 בדצמבר יחידות ה-SPLA פתחו בהתקפות חדשות נגד מטרות שונות של הכוחות המרוקאים בנקודות שונות של עמדותיהם לאורך החומה המרוקאית.
ב-11 בדצמבר הוועידה ה-45 לתמיכה וסולידריות עם עם הסהרה (EUCOCO) בלאס פלמאס קראה לאו"ם ולמעצמות בעלות הברית עם מרוקו לפעול לסיום המלחמה בסהרה המערבית. אלג'יריה הודיעה כי היא מתכננת לקיים באלג'יר ועידה המפגישה חברי פרלמנט בינלאומיים כדי לדון בסוגיית הסהרה.
ב-12 בדצמבר ברהים ע'אלי, אמר במחנות הפליטים הסהרהיים בדכלה, כי הכובש המרוקאי הוא מקור הסכסוך בגרגראט לאור התקיפות שביצע נגד העם הסהרה.
ב-14 בדצמבר ה-SPLA ממשיך בהפצצת ביצורים של הכוחות המרוקאים לאורך החומה הצבאית המרוקאית.
ב-15 בדצמבר יחידות ה-SPLA פתחו בהפצצות מרוכזות נגד עמדות וביצורים של הכוחות המרוקאים בגזרות האוזה, גואלטה ופרסיה.
ב-16 בדצמבר יחידות ה-SPLA ביצעו התקפות חדשות נגד עמדות של הכוחות המרוקאים לאורך החומה המרוקאית, באזורי אודייט צ'אדידה (פרסיה), טרקאנט, לקטיטה ולקסיבי למלס (האוזה) וכן באזור אסטילה אולד בוגרין במגזר של אאוסרד.
ב-17 בדצמבר יחידות ה-SPLA ביצעו התקפות חדשות נגד עמדות של הכוחות המרוקאים לאורך החומה המרוקאית, באזורי אאודי דהמרנה ואאודי אום ארקאבה בגזרת מהבס.
ב-19 בדצמבר יחידות ה-SPLA ביצעו פיגועים אינטנסיביים שכוונו לביצורים של חיילי הכיבוש המרוקאי בגזרות חאוזה, אווסארד ומחבס.
ב-20 בדצמבר יחידות ה-SPLA ביצעו התקפות חדשות נגד עמדות של הכוחות המרוקאים בגזרות של בקארי, אאוסרד ומאבס.
ב-21 בדצמבר יחידות ה-SPLA ריכזו את התקפותיהן נגד הכוחות המרוקאים באזורים של האפרת אחיאף, גאלב אנאס וגראראט אל-פירסיק בגזרות בגארי, אוזרד ומחבס, בהתאמה.
ב-23 בדצמבר יחידות ה-SPLA תקפו כמה עמדות של הכוחות המרוקאים לאורך החומה המרוקאית. כך המשיכו גם בימים הבאים.
ב-27 בדצמבר יחידות ה-SPLA מעצימות את התקפותיהן על ביצורי הכוחות המרוקאים בשתי הגזרות של מהבס ואווסארד.
ב-28 בדצמבר יחידות ה-SPLA תקפו מספר עמדות של הכוחות המרוקאים לאורך החומה המרוקאית, באזור עדים אום ג'לוד, גזרת אוזרד בנוסף לרוס סאבטי וצ'ידמיה, בגזרת מהבס.
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תגובות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 בנובמבר, מקורות סהראים הצהירו כי היו הפגנות המוניות בלעיון, הבירה הבלתי רשמית של סהרה המערבית, המנוהלת דה פקטו על ידי מרוקו, נגד העימותים. התקשורת המרוקאית הכחישה את הטענות הללו, וקבעה שאוכלוסיית העיר תומכת בכוחות המרוקאים, תוך ציטוט של ראש עיריית לעיון. למרות זאת, כלי התקשורת הלא ממשלתיים "Équipe Media" דיווחו כי ממשלת מרוקו מפעילה כוח משטרה חזק, ועצרה כמה פעילים.
ב-14 בנובמבר, כמה ממנהיגי השבטים הסהריים פרסמו הצהרה משותפת התומכת בהתערבות המרוקאית להחזרת התנועה החופשית בגרגראט. יותר מחמישים רוכבים מן מועדון אופנוענים מרוקאית ומועדון פטנק המלכותי המאורגן ב-27 בדצמבר עד 4 בינואר 2021 נסעו מקזבלנקה למעבר הגבול בגרגראט במטרה להביע את תמיכתם בתנועה של הצבא המרוקאי למטרה לאבטח את המעבר.
תגובות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגונים בינלאומיים ואזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזרבייג'ן, בחריין, הרפובליקה המרכז אפריקאית, קומורו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, צ'אד, ג'יבוטי, גינאה המשוונית, גבון, גמביה, גינאה ביסאו, האיטי, ירדן, כווית, ליבריה, עומאן, הרשות הפלסטינית, קטר, סאו טומה ופרינסיפה, ערב הסעודית, סנגל, סיירה לאון, סומליה, טורקיה, תימן (ממשלת עבד רבו מנסור האדי), איחוד האמירויות הערביות וארצות הברית הביעו את תמיכתם מרוקו. גיאנה ביטלה את הכרתה בסהרה המערבית כמדינה.
משרד החוץ הפלסטיני אמר שהוא "לא מתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב אחיו". מצרים, מאוריטניה, רוסיה וספרד דחקו כולן בשני הצדדים לכבד את הפסקת האש.
דרום אפריקה, אלג'יריה ועוד כמה מדינות תמכו בחזית פוליסריו, האשימו את מרוקו בהפרת הפסקת האש ודחקו באו"ם למנות שליח לסהרה המערבית חדש כדי להתחיל מחדש את השיחות. אלג'יריה שלחה גם 60 טונות של מזון וסיוע רפואי לפליטים בסהרה המערבית. סגן ראש הממשלה השני של ספרד פבלו איגלסיאס טוריון, קובה, וכן ונצואלה (ממשלת ניקולס מדורו) הצהירו כי הם תמכו בזכות של סהרה המערבית לקבל עצמאות.
מיעוטים סהראיים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 בנובמבר ערכה קבוצה של סהראים עצרת מול הקונסוליה המרוקאית בוולנסיה, ספרד. המפגינים פירקו את דגל מרוקו מהקונסוליה, והניפו את דגל רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית מעל בניין הקונסוליה. ספרד ומרוקו גינו את האירוע.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Time for International Re-engagement in Western Sahara". Crisis Group (באנגלית). 11 במרץ 2021. ארכיון מ-10 באפריל 2021. נבדק ב-2 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Regional Overview: Africa | 3–9 April 2021" (באנגלית אמריקאית). 14 באפריל 2021. ארכיון מ-19 באוגוסט 2021. נבדק ב-5 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)