העימות במתחם שייח' טברסי
| מערכה: העימותים בין הבאבים ובין שלטון השאה | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 10 באוקטובר 1848 – 10 במאי 1849 (30 שבועות ו־3 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ליד באבול, מחוז מאזנדראן | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
העימות במתחם שיח' טברסי היה עימות בין קבוצת באבים לבין כוחות השאה הקאג'ארי, שהתרחש בין ספטמבר 1848 למאי 1849 במתחם שייח' טברסי שנמצא במחוז מאזנדראן שבצפון איראן. בחודשים אלה התבצרו הבאבים במתחם אחרי שנקלעו לעימותים עם תושבי האזור. לאחר התבצרותם של הבאבים במקום, השאה נאסר אל-דין שלח כוחות על מנת להילחם בהם, והבאבים יצאו כמה פעמים לתקיפות פתע כנגדם, שהביאו לקורבנות בשני הצדדים. לאחר מספר חודשים של מצור אזלה אספקת המזון של הבאבים, ולבסוף הם הסכימו להיכנע תמורת הבטחת כוחות השאה שלא לפגוע בהם. בפועל לאחר שהבאבים נכנעו, כוחות השאה הרגו רבים מהם ואסרו את חלקם. בעימות זה מתו שמונה מ"אותיות הח"י", כינוי ל-18 מאמיניו הראשונים של הבאב. הבאבים והבהאים רואים חלק מהמתים בעימות כמרטירים.
הרקע לעימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1844 עלי מוחמד שיראזי, סוחר צעיר מהעיר שיראז שבאיראן הכריז על עצמו כ"באב" – כלומר ה"שער" לאמאם הנסתר, הוא המהדי - הדמות המשיחית לה מצפים השיעים, והחל לאסוף סביבו מאמינים בתורתו. פעולותיו של הבאב עוררו את זעמם של אנשי הדת השיעים ושל השלטונות, ובשנת 1847 הוא נכלא על ידי הרשויות בבית מאסר במאכוּ שבצפון מערב איראן. לאחר כשנה הוא הועבר לבית מאסר אחר בצ'הריק ששוכנת באותו אזור.[1]
לאחר שהתאספו סביב הבאב מאמינים, החלו להיווצר עימותים ביניהם לבין אנשי הדת השיעים ותומכיהם. האירועים האלימים המשמעותיים הראשונים בין הבאבים לאנשי הדת השיעים התרחשו ב-1848 בעיר קזווין שבצפון איראן, כאשר מוחמד תקי בארע'אני, שהיה איש הדת הבכיר בעיר וגם דודה של טאהרה, שהייתה אחת מ"אותיות הח"י", היה אחראי למאסרו ועינויו של אחד מבכירי הבאבים בעיר. לאחר מכן בארע'אני נרצח, ככל הנראה בידי כמה באבים, מה שהוביל למהומות בהן נבזזו בתיהם של באבים, וכמה באבים אף נרצחו.[2]
בתקופה שלפני העימות בשייח' טברסי גברה המתיחות בין הבאבים לבין השלטונות ואנשי הדת השיעיים, כתוצאה ממספר גורמים. ראשית, בתחילת שנת 1848 לקראת סוף תקופת שהותו במאכו, הבאב הפיץ מכתב בעזרת שליח, בו כבר טען שהוא עצמו המהדי והכריז על ביטול השריעה.[3] באפריל 1848, כשהובא להיחקר בפני אנשי דת ובפני נסיך קאג'ארי בעיר תבריז, הכריז הבאב שוב כי הוא המהדי, הפעם באופן פומבי.[4] ביוני של אותה שנה, בכינוס בכפר בדשת (אנ'), הכריזו מאמיניו של הבאב גם הם על ביטול השריעה, דבר שפירושו המעשי הוא יציאה מהאסלאם.[5] צעדים אלה עוררו את זעמם הן של אנשי הדת השיעיים והן של השלטונות הקאג'אריים, והובילו להחרפת העימותים האלימים בין תומכיהם של אנשי הדת השיעים ובין הבאבים.[6] בנוסף, בספטמבר של אותה שנה מת השאה מוחמד, מה שהוביל לתקופה של חוסר יציבות באיראן.
ההגעה למתחם שייח' טברסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות עימות בין מוסלמים לבאבים בעיר משהד ביולי 1848, מולא חוסיין בושרואי, אחד מ"אותיות הח"י" גורש מהעיר.[7] בעקבות זאת, בושרואי וכ-200 באבים אחרים, חלקם חמושים, יצאו מאזור ח'וראסאן בצעידה שלא ידוע בוודאות מה הייתה מטרתה, אך ישנן השערות לפיהן הצועדים התכוונו להגיע לצ'הריק ולשחרר את הבאב מכלאו, או להגיע לטהראן ולדרוש מהשאה את שחרורו.[8] לפי מפציעי השחר, ספר ההיסטוריה הבאבית-בהאית של נביל זרנדי, הצועדים נשאו דגל שחור, מה שמרמז למסורות אסלאמיות לפיהן הגעה של כוחות הנושאים דגלים שחורים מח'וראסאן מצביעה על בואו של המהדי.[9]
לאחר כמה חודשים, בספטמבר, בושרואי והבאבים הגיעו לאזור מאזנדראן שבצפון איראן, שם נקלעו לעימות עם כפריים סמוך לעיר בארפורוש (כיום באבול). עקב חוסר היציבות ששרר לאחר מותו של השאה, הבאבים גם סבלו מתקיפות נוספות על ידי כפריים ועל ידי שודדי דרכים. הבאבים חיפשו מחסה מפני תקיפות אלה וב-21 בספטמבר התמקמו במתחם קברו של השייח' טברסי (אנ')(מלומד שיעי פרסי בן המאה ה-12) שנמצא באזור. הבאבים נשארו במתחם הקבר ובנו ביצורים מסביב לו מחשש שיותקפו. בשלב זה הצטרפו לקבוצה המתבצרת באבים נוספים, בהם קודוס - אחד מהבולטים שב"אותיות הח"י", ולפי הערכות שונות מספרם הגיע לבין 500 ל-1,500.[10] לעומת זאת, לפי הספר "מפציעי השחר", המתבצרים מנו 313 איש, כמספר הלוחמים שלפי מספר מסורות חדית' עתידים להילחם לצד המהדי. מספר זה הוא גם הערך המספרי של המילה הערבית "ג'יש" (جيش) – שפירושה "צבא", בהתייחסות לצבאו של המהדי.[11]
ההתבצרות והקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר נודע לשאה החדש, נאסר אל-דין, על התבצרותם של הבאבים בקבר השייח' טברסי, ועל העימותים ביניהם לבין הכפריים באזור, הוא הורה למנהיגים מקומיים באזור לחסל את הבאבים המתבצרים. מספר מנהיגים מקומיים הגיעו עם כוח שמנה כ-4,000 אנשים, אולם ב-22 בדצמבר הבאבים, להם הייתה תחמושת מועטה בלבד עד אז, הצליחו להפתיע אותם בתקיפת פתע, הרגו כמה מהם ולקחו מהם תחמושת רבה.[12]
לאחר תבוסה זו, השאה הורה לדודו, הנסיך מהדי קולי מירזא, שמונה למושל מחוז מאזנדראן, לחסל את הבאבים, בהדגישו שהבאביות היא כפירה שיש להשמידה. בינואר 1849 המושל הגיע עם כוחותיו, אך המתין לתגבורת נוספת. לבאבים נודע על כך שהוא ממתין לתגבורת ובליל ה-24 בינואר הם תקפו את כוחותיו בהפתעה והביסו אותם.[13] שלושה ימים לאחר מכן, הגיעה התגבורת והתרחש קרב נוסף בין הבאבים לכוחותיו של השאה, בו נהרגו רבים משני הצדדים, כשמצד הבאבים נהרג בין היתר מולא חוסיין בושרואי.[14]
לאחר מכן, הגיעו כוחות נוספים, צרו לחלוטין על הביצורים ומנעו כניסת אספקה למתחם. בחודשים פברואר ומרץ הבאבים הדפו כמה ניסיונות של כוחות השאה לפרוץ למתחם. עד אפריל הבאבים ניצלו את כל אספקת המזון שהייתה בידיהם, ואף אכלו את הסוסים שהיו להם, ולאחר מכן הם נאלצו לאכול את העשבים שצמחו במתחם.[15] לבסוף, המושל הבטיח לבאבים שאם ייכנעו, כוחותיו לא יפגעו בהם, והבאבים הסכימו לכך. עם זאת, ב-9 במאי כאשר הבאבים שנותרו בחיים יצאו, המושל הפר את הבטחתו ומרביתם נטבחו על ידי כוחותיו וחלק נאסרו.[16]
חלק מההרוגים בעימות נחשבים בעיני הבאבים והבהאים כמרטירים. בין ההרוגים היו שמונה מבין "אותיות הח"י"; קודוס, האחרון באותיות הח"י, נכלא בעיר הסמוכה בארפורוש ולאחר זמן קצר נרצח על ידי המון זועם בעיר. ההרוגים בין "אותיות הח"י" היו : קודוס, מולא חוסיין בושרואי, מירזא מוחמד חסן בושרואי (אחיו של מולא חוסיין), מירזא מוחמד באקר בושרואי (אחיינו של מולא חוסיין), מולא מחמוד ח'ואי, מולא יוסוף ארדבילי, מולא ג'ליל אורומי, מולא אחמד מראע'י, מירזא מוחמד עלי קזויני.[17]
מטרותיהם של הבאבים בעימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרותיהם של הבאבים בעימות אינן ברורות לגמרי, אך ישנן כמה עדויות שיכולות להצביע עליהן. לפי עדות של אחד הבאבים, כאשר הם הגיעו לקבר השייח' טברסי, בושרואי אמר להם שאין להם ברירה אלא למות כמרטירים.[18] לפי אותה עדות, באחת ההתכתבויות שלו במהלך המצור עם מושל מאזנדראן, מהדי קולי מירזא, בושרואי אמר שהם יצאו ממשהד במטרה להפיץ את האמת, בין אם על ידי שכנוע או באמצעות החרב, או למות כמרטירים. כמו כן, בחלק מהמכתבים למושל, בושרואי גידף את השאה והתבטא כנגד השלטונות באופן חריף.[19] לעומת זאת, כאשר המושל האשים את הבאבים שמטרתם היא להפיל את השאה, בושרואי אמר שאין להם עניין בשלטון בעולם הזה.[20] בעדויות השונות מהאירוע, ישנן התייחסויות של בושרואי ושל הבאבים למאבקם נגד השלטונות כג'יהאד, ולשלטונות כ"כופרים" ו"עובדי אלילים".[21] לפי עדויות אלה נראה כי לבאבים היו רגשות דתיים עזים והם שאפו להפיץ את אמונתם, וכי הם היו מוכנים להילחם בשלטונות ואף להקריב את חייהם. נראה גם כי השלטונות ראו את מעשיהם של הבאבים כמרידה בהם.
חלק מהחוקרים תיארו את העימות בשייח' טברסי ואת העימותים הנוספים בין הבאבים לשלטון כמרידות או התקוממויות של הבאבים.[22] הבהאים, לעומת זאת, מציגים את פעולותיהם של הבאבים כהגנה עצמית כנגד הרדיפה הדתית שהם סבלו מצד השלטונות ואנשי הדת השיעים. הבהאים גם מדגישים כי לבאבים לא הייתה כל כוונה לפעול נגד השלטונות.[23] החוקר דניס מק'יואן טוען שהבאבים לא הכריזו בשום שלב על ג'יהאד התקפי נגד השלטונות, בין היתר בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים שלהם. עם זאת, הוא טוען שסירובם להכיר בסמכויות של השלטון ושל אנשי הדת הביאו לעימותים בין הצדדים, ומשהסלימו העימותים החלו הבאבים להשתמש במונחים של ג'יהאד הגנתי ושל מרטיריות.[24]
לאחר העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העימות במתחם שייח' טברסי היה הראשון והחשוב בסדרה של עימותים בין הבאבים לבין השלטונות, כאשר לאחריו היו עימותים נוספים בעיר זנג'אן בין מאי 1850 לינואר 1851, ושני עימותים בעיר נייריז – הראשון בשנת 1850 והשני ב-1853. עימותים אלה גם הם גבו את חייהם של באבים רבים, ובין השנים 1850-1848 נהרגו כ-5,000-4,000 באבים.[25] בשנת 1850 השלטונות הוציאו את הבאב להורג.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A. Bausani, "Bab," The Encyclopaedia of Islam 2
- ^ D. MacEoin, "The Babi Concept of Holy War," Religion, 12 (1982), p.112; S. Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict at Shaykh Tabarsi", Iranian Studies, 35 (2002), p.89
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 114
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 89-90
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 90,93
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 92-93
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 113
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 115-116
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 102; N. Zerendi, The Dawn-Breakers : Nabil's Narrative of the Early Days of the Baha'i Revelation (US Bahai Publishing Trust, 1932) p.325
- ^ M. Momen, "The Social Basis of the Babi Upheavals in Iran (1848-53): a Preliminary Analysis," International Journal of Middle East Studies, 15 (1983), p. 161; Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 96
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 104; Zerendi, The Dawn-Breakers, 354
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 97
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 97
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 98
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 98
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 99 ; H. Borjian, "A Mazandarani Account of the Babi Incident at Shaikh Tabarsi", Iranian Studies, 39 (2006), p. 385
- ^ Zerendi, The Dawn-Breakers, 414-424
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 107
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 116; Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 109
- ^ Zabihi-Moghaddam, "The Babi-state conflict", 109
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 117
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 94
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 94
- ^ MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 121
- ^ Momen, "The Social Basis of the Babi Upheavals in Iran", 157; MacEoin, "The Babi Concept of Holy War", 93
