העיר העתיקה של חברון
 | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידע | |||||||||||
| עיר |
חברון  | ||||||||||
| מדינה | הרשות הפלסטינית | ||||||||||
| קואורדינטות | 31°31′31″N 35°06′30″E / 31.525277777778°N 35.108333333333°E | ||||||||||
|
(למפת הר חברון רגילה)   העיר העתיקה של חברון | |||||||||||
  | |||||||||||
העיר העתיקה של חברון (בערבית: البلدة القديمة الخليل) נמצאת במרכז העיר חברון. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו שרידים של עיר כנענית בתל רומיידה, והעיר העתיקה, המוכרת כיום קמה בתקופה היוונית או הרומית, בין המאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-1 לפנה"ס. היא הפכה למרכז העיר חברון בתקופת הח'ליפות העבאסית, בסביבות שנת 750 לספירה.
העיר העתיקה של חברון הוכרה בשנת 2017 כאתר מורשת עולמית של הרשות הפלסטינית.
העיר העתיקה בנויה סביב מערת המכפלה, בה על פי המסורת קבורים האבות והאמהות, והיא נחשבת לאתר מקודש ביהדות, באסלאם ובנצרות. העיר העתיקה עומדת במוקד הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון.
תיאור האזור[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחה של העיר העתיקה של חברון הוא כ-20 דונם, ומתגוררים בה אלפי תושבים. בתקופה הממלוכית, בין השנים 1250 ל-1517, החלו להשתמש באבן גיר מקומית עבור רוב הבנייה, ואבן זו מאפיינת את מראה העיר כיום. המבנה העירוני של העיר העתיקה מתוארך לתקופה זו, ונותר ברובו ללא שינוי. רוב הבניינים נבנו בתקופה העות'מאנית, החל מהמאה ה-18, אך לצדם השתמרו מספר מבנים מהתקופה הממלוכית. העיר מחולקת לרבעים מסוגרים בבנייה צפופה, עם שערי כניסה בקצוות הרחובות הראשיים.
רובעי העיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף המאה ה-19 תועדה העיר העתיקה כמחולקת לתשעה רבעים:
- רובע שייח' עלי אל-באקה
- רובע באב אל-זאוויה
- רובע יצרני הזכוכית
- רובע אל-עקבה
- רובע חראם
- רובע מוהייסין
- רובע הכותנה
- הרובע המזרחי
- הרובע החדש
בני הקהילה היהודית בחברון התגוררו עד אמצע המאה ה-20 ברובע יצרני הזכוכית. היישוב היהודי בחברון נפגע קשות בטבח חברון (תרפ"ט) שאירע ב-1929. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת). היישוב היהודי בחברון חודש לאחר 1967, והוא מרוכז כיום בשלושה אזורים אחרים: בית הדסה, בית רומנו ושכונת אברהם אבינו[1]
אתרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר המרכזי בעיר העתיקה של חברון הוא מערת המכפלה, הכוללת חלל תפילה ליהודים הצמוד למסגד אל-ג'וואלי המיועד למוסלמים. במתחם המערה נמצא גם מסגד אבן-עות'מן, מסגד ישן ליד השוק, ובית תמחוי מוסלמי בשם הוספיס אברהם.
ביישוב היהודי בחברון נמצאים גם בית הכנסת אברהם אבינו ומוזיאון חברון.
בעיר העתיקה שני מסגדים נוספים: מסגד שייח' עלי אל-באקה, ומסגד קזאזין, ברובע יצרני הזכוכית.
| מפה של פליסיאן דה סוסי (1863) | מפה של קונרד שיק (1898) |
_by_Louis_F%C3%A9licien_de_Saulcy.jpg) |
 מפה זו כוללת מקרא, ומסומנים בה, בין היתר, מערת המכפלה, מבצר עתיק, מספר בריכות ובארות, ושני מסגדים. |
| תצלום של שירות האוויר הגרמני (1918) | מפה של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (2011) |
 |
לחצו כדי להקטין חזרה
 |
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר חברון מוזכרת מספר פעמים בספר יהושע בתנ"ך. על פי ספר שמואל ב', חברון הייתה בירת ממלכת ישראל המאוחדת בתקופת דוד המלך, אך לאחר מכן דוד עזב את חברון והפך את ירושלים לעיר מלוכה.
בתל רומיידה התגלו ממצאים ארכאולוגיים לפיהם כנראה הייתה שם עיר כנענית קדומה. תחילת הבנייה בעיר העתיקה של חברון מתוארכת לתקופה היוונית או התקופה הרומית בארץ ישראל, בין המאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-1 לפנה"ס. עם תחילת הח'ליפות העבאסית הפך האזור סביב מערת המכפלה למרכז העיר חברון.
במלחמת ששת הימים נכבשה חברון בידי צה"ל והחלה שיבה של יהודים לעיר. בשנת 1990 החל פרויקט שיקום העיר העתיקה, ביוזמתו של יאסר ערפאת. עד שנת 1995 שוקמו 71 מבנים בעיר העתיקה, וכן סמטאות ובתי עסק קטנים, מתוך מטרה לשמר את המורשת האדריכלית והתרבותית של העיר. פרויקט השיקום זכה בשנת 1998 בפרס אגא חאן לאדריכלות[2][3].
על פי הסכם חברון משנת 1997, שנחתם כחלק מהסכמי אוסלו, שטחה של העיר העתיקה כלול באזור H2 הנמצא בשליטה צבאית. בשטח זה מתרחשים לעיתים קרובות עימותים בין מתנחלים לבין פלסטינים. על הפלסטינים מוטלות מגבלות תנועה רבות, בהן מקרים תכופים של הטלת עוצר, מחסומי תנועה וסגירת רוב בתי העסק הפלסטיניים ברחוב השוהדא. עקב מגבלות אלה, החל משנות השמונים של המאה ה-20 נרשמה ירידה עקבית במספר התושבים הפלסטינים בעיר העתיקה.
בשנת 1997 הוקמה, במימון בינלאומי, ועדת שיקום לעיר חברון[4]. הוועדה שיפצה כ-1,000 בתים, 120 חנויות ו-10 בתי ספר, ולאחר מכן כ-1,000 משפחות שעזבו את העיר העתיקה חזרו לגור בה[5].
ההכרה כאתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשות הפלסטינית הגישה בקשה להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית בתחילת שנת 2017. בבקשה נכתב: "במוקד העיר העתיקה נמצא אתר מערת המכפלה, המורכב ממספר מבנים במתחם שנבנה במאה ה-1 לספירה כדי להגן על קברי האבות. מקום זה הפך לאתר עלייה לרגל לשלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם."
הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים, הבודקת את הבקשות, דרשה לסייר בעיר כדי לבחון את הבקשה, אך ישראל סירבה לאפשר לחברי הוועדה להיכנס אליה, בטענה כי מדובר במהלך פוליטי במסווה של שימור מורשת תרבותית.
ביולי 2017 החליטה ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כי מערת המכפלה והעיר העתיקה של חברון הן אתרי מורשת של הרשות הפלסטינית. העיר העתיקה נרשמה כאתר מורשת עולמית בסיכון[6].
ההחלטה ניתנה עם מספר הסתייגויות שנבעו מכך שנמנע מחברי הוועדה לסייר בעיר העתיקה[7].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה קליין, חצרות בעיר האבות – ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון, הוצאת מכון חיים ביהודה, 2007
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אריה קליין, 'חצרות בעיר האבות': ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון, תשס"ח/ 2007; הספר, באתר OCLC (באנגלית)
- ^ Conservation of Hebron Old Town, 1999 (באנגלית).
- ^ Rehabilitation of Hebron Old Town - Aga Khan Development Network, באתר פרס אגא חאן לאדריכלות, 1999 (באנגלית).
- ^ Hebron Rehabilitation Committee, באתר הרשות הפלסטינית (באנגלית).
- ^ A ghost city revived: the remarkable transformation of Hebron, באתר הגרדיאן, 29 ביוני 2015 (באנגלית).
- ^ ברק רביד, אונסק"ו: מערת המכפלה והעיר העתיקה של חברון הן אתרי מורשת פלסטיניים, באתר הארץ, 7 ביולי 2017.
- ^ 41 COM 8B.1 - Decision, באתר אונסק"ו, יולי 2017 (באנגלית).