הפארק הלאומי איי התעלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי איי התעלה
Channel Islands National Park
קו החוף הפראי של איי התעלה, קליפורניה
קו החוף הפראי של איי התעלה, קליפורניה
מדינה קליפורניה בארצות הברית
שנת הכרזה 5 במרץ 1980
שטח הפארק 1,009.94[1] קמ"ר
מבקרים בשנה 364,807[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים של ארצות הברית
קואורדינטות 34°00′N 119°24′W / 34°N 119.4°W / 34; -119.4
Channel Islands National Park
מפת איי התעלה של קליפורניה
המגדלור ההיסטורי של אנאקפה

הפארק הלאומי איי התעלהאנגלית: Channel Islands National Park) הוא פארק לאומי של ארצות הברית הכולל חמישה מתוך שמונת איי התעלה מול חופה של מדינת קליפורניה באוקיינוס השקט. אף שהאיים קרובים לחוף המאוכלס בצפיפות של דרום קליפורניה, בידודם שמר עליהם יחסית מפיתוח. הפארק מכסה שטח בן 1,009.94 קילומטרים רבועים, שמתוכם 319.78 קילומטרים רבועים שייכים לממשל הפדרלי.[1] 76% משטח האי סנטה קרוז, האי הגדול ביותר בתחומי הפארק, שייכים ל-"החברה לשימור הטבע" (The Nature Conservancy), ארגון לשמירת הסביבה המנהל שטח זה.[3]

בפארק הלאומי איי התעלה קיים מגוון נרחב של משאבי טבע ותרבות. הוא החל כמונומנט לאומי ב-26 באפריל 1938, הורחב לשמורת ביוספרה לאומית ב-1976 וקודם למעמד של פארק לאומי ב-5 במרץ 1980.[4][5] אזור שימור נוסף, המקלט הימי הלאומי איי התעלה (Channel Islands National Marine Sanctuary), מקיף את מי הים שישה מיל ימי מסביב לפארק הלאומי איי התעלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל מהלך ההיסטוריה הגאולוגית האחרונה היו איי התעלה אזור יבשתי נפרד מיבשת אמריקה הצפונית. עם זאת, בעידן הקרח היו פני הים נמוכים בהרבה מגובהם היום, וכל ארבעת האיים הצפוניים היו מחוברים לאי גדול המכונה סנטארוזאה (Santarosae). מרחקו המשוער של אי זה מהיבשת היה כ-10 קילומטרים, וככל הנראה משך האי הירוק אליו ממותות שהגיעו בשחייה לפני כ-20,000 שנים. באיים עברו הממותות אבולוציה של ננסות איים תוך יצירת מין ייחודי לאיים, הממותה הננסית (Mammuthus exilis). גובהה של הממותה הננסית היה קצת פחות משני מטרים, פחות מחצי מגובה המין שממנו התפתחה. הממותה הננסית נכחדה בערך לפני 10,000 שנים, במקביל להופעתו של האדם על האיים.[6]

באיים נתגלו העדויות המוקדמות ביותר להתיישבות אנושית בחוף קליפורניה של ימינו, ואולי גם באמריקה הצפונית כולה. קבוצת האיים הצפונית של איי התעלה, אז כאמור אי גדול אחד, יושבו על ידי פלאו-אינדיאנים לפני לפחות 13,000 שנים, בסוף תקופת הפליסטוקן. בתקופה זו היה האקלים קריר יותר.[7] בני הצ'ומאש התגוררו באיים במשך זמן רב לפני בואם של האירופים הראשונים.

חוקר ארצות ספרדי חואן רודריגס קבריו הגיע לאיים בשנת 1542. במשך כמאתיים שנים ביקרו באיים חוקרי ארצות וסוחרים וצדו לוטרות ימיות וכלבי ים על מנת לסחור בפרוותם ובשומנם, והם פגעו משמעותית במערכות האקולוגיות של האיים, כולל הכחדה של לוטרת הים, עיטם לבן-ראש ומינים נוספים. ביקוריהם עשו שמות באוכלוסיית האיים בשל המחלות דוגמת אבעבועות שחורות שהביאו, שכנגדם לא היה לילידים חיסון טבעי. בתחילת המאה ה-19 העבירו הספרדים את הילידים שנותרו באיים ליבשת אל מיסיונים וכפרי פואבלו סמוכים אליהם.[8]

האיים עברו לשלטון מקסיקו בעת קבלת עצמאותה ב-1821, ובשנות ה-30 של המאה ה-19 החלו המקסיקנים בניסיונות לגדל כבשים באיים סנטה קרוז וסנטה רוזה. כשקליפורניה קיבלה מעמד מדינה ב-1850 עברו האיים לריבונות של ארצות הברית. חוות לגידול כבשים ובקר הוקמו על כל אחד מחמשת האיים במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. חוות אלו ניצלו את שדות המרעה הרחבים ושגשגו, אם כי תוך פגיעה במערכת האקולוגית. שרידים היסטוריים מחוות אלו נותרו באיים סנטה קרוז וסנטה רוזה.[9] ענף כלכלי חשוב נוסף שבו התמחו מהגרים סינים היה דיג צדפות אוזן הים (הסוג Haliotis של חלזון הקרוי גם אָבָּלוֹן). הצדפות נאספו במימי האיים, בשרם יובש ונשלח לסין ולקהילות של הסינים בארצות הברית (למשל בסן פרנסיסקו). היה גם מסחר בצדפות הצבעוניות. דיג היתר גרם כמעט להיעלמות אוזן הים ממימי האיים בסוף המאה ה-20 והדיג הופסק בשנות ה-90 של המאה ה-20.[10]

במהלך המאה ה-20 הקימו הצבא, חיל הים, חיל האוויר ומשמר החופים של ארצות הברית מוצבים באיי התעלה הצפוניים. מגדלי תאורה הוקמו באיים אנאקפה וסנטה ברברה בעשור השני של המאה ה-20, ומגדלור של ממש הוקם במזרח אנאקפה ב-1932, והופעל על ידי משמר החופים עד סוף שנות ה-60. למטרות הגנה על החוף הוקם בסנטה רוזה מחנה של הצבא ב-1943 ובסיס חיל אוויר ב-1950. חיל הים האמריקני ניהל את האי סן מיגל מ-1948 עד שהעביר פיקוח לשירת הפארקים הלאומיים ב-1967. חיל הים עדיין מפעיל מוצב קטן באי סנטה קרוז.

ב-1969 הייתה התפוצצות באסדת קידוח 10 קילומטרים מחוף קליפורניה, הנפט החל לזרום לים. דליפת הנפט הופסקה לאחר מאמצים גדולים 11 יום אחר-כך, אבל כתם הנפט נישא בזרמי הים לאיי התעלה. הזיהום פגע קשות בעופות הימיים ומעריכים כי 3,600 מתו כתוצאה מהזיהום. היה זה זיהום הנפט הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית אחרי דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ואסון הנפט של אקסון ואלדז.

ב-1938 הוכרזו האיים סנטה ברברה ואנאקפה מונומנט לאומי. ב-1947 הרחיב הנשיא הארי טרומן את גבולות המונומנט למייל ימי מסביב לשני האיים. ב-1980 נחקקה בקונגרס של ארצות הברית ההחלטה להפוך את המונומנט הלאומי לפארק לאומי מספר 40, ולצרף אליו את האיים סן מיגל, סנטה קרוז וסנטה רוזה. במשך השנים הבאות רכש שירות הפארקים שטחים באיים השונים או קיבלם כתרומה.[11]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשת טבעית סמוך לאי אנאקפה

האיים שבתוך הפארק משתרעים לאורך חופה של דרום קליפורניה מפוינט קונספשן (Point Conception) סמוך לסנטה ברברה עד סן פדרו, פרוור של לוס אנג'לס. מטה הפארק ומרכז המבקרים שוכנים בעיר ונטורה שביבשת.

הפארק משתרע על שטח של 1,009 קילומטרים רבועים, שמחציתם בים, וכולל את האיים:

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים הוא ים-תיכוני (Csb על פי שיטת קפן) כשהחורפים קרירים וגשומים, והקיצים יבשים וחמימים, כאשר הים הקר מסביב ממתן את הטמפרטורות בקיץ. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא 355 מילימטרים, אבל כתלות במבנה הטופוגרפי יכולה כמות המשקעים לנוע מפחות מ-250 מילימטרים ועד 500 מילימטרים. 95% מהגשמים יורדים בין נובמבר לאפריל, כשינואר ופברואר הם החודשים הגשומים ביותר (45% ממוצע השנתי). מרבית הגשמים יורדים במהלך סופות גדולות שנמשכות כמה ימים. העונה היבשה נמשכת ממאי לאוקטובר כשיוני, יולי ואוגוסט הם החודשים היבשים ביותר (1% מהממוצע השנתי). ערפל הוא תופעה נפוצה מאוד באיים בייחוד באביב ובקיץ. הטמפרטורות בחורף הן בין 11.6°C ל-15°C, ובקיץ הן בין 16.7°C ל-21°C.[12]

צמחייה ובעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריחה של Coreopsis gigantea באנאקפה
עצי אלון מהמין Quercus tomentella באי סנטה רוזה
דולפינים ליד האי אנאקפה
בשביל המוביל מאתר המחנאות אל חוף האי סן מיגל
מערת ים בצוקים של סנטה קרוז

בתחומי הפארק נמנו יותר מ-2,000 מינים של צמחים ובעלי חיים.[13]

צמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות הפארקים מחלק את חגורות הצמחייה השונות באיים לחמש חבורות:

  • חזזיות – כארבע מאות מינים של חזזיות גדלים באיים, כרבע ממספר המינים של חזזיות בקליפורניה. באי סנטה רוזה לבדו נמנו למעלה מ-300 מינים. ב-2007 גילה קרי קנודסן, חוקר מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד, מין חדש של חזזית וקרא לו Caloplaca obamae לכבודו של הנשיא ברק אובמה.[14]
  • ערבות עשב (Grasslands) – חבורת הצמחייה הנפוצה ביותר באיים. ערבות עשב מצויות בכל האיים, בייחוד במדרונות הפונים אל החוף ששימשו בעבר כשטחי המרעה העיקריים. מרבית הצמחים בחבורה זו הם מינים זרים (מיובאים או פולשים) וכוללים בין השאר ברומית דו-אבקנית (Bromus diandrus), שיבולת-שועל שוטה (Avena fatua), זון רב-פרחים (Lolium multiflorum), ברומית ספרדית (Bromus madritensis Rubens) ושעורת העכבר (Hordeum murinum). גם מינים מקומיים גדלים בערבות העשב, אם כי הם נפוצים פחות, ובהם: תת-המין Bloomeria crocea crocea (באנגלית golden star)‏, Dichelostemma capitatum‏ (wild hyacinth)‏, Layia platyglossa‏ (tidy tip)‏ ונורית קליפורנית (Ranunculus californicus). לעיתים משתלבים בערבות העשב עצים כדוגמת אוג תמים (Rhus integrifolia) או אלונים המעידים ככל הנראה על הצמחים המקוריים בחבורה זו.[15]
  • שיחי המרווה החופיים (Coastal Sage Scrub) – חבורה זו נפוצה בכל האיים, אם כי פחות מערבות העשב, בייחוד במורדות הדרומיים, הצחיחים יותר. חבורה זו נפגעה בעבר מעשרות שנות מרעה, ולכן רק אזורים שלא נפגעו, בעיקר באי סנטה קרוז, מייצגים חבורה זו היטב. סבך שיחים בגובה העולה על מטר, שכמעט שלא ניתן לעבור דרכו. המינים בחבורה זו כוללים: לענה קליפורנית (Artemisia californica), אנצליה קליפורנית (Encelia californica), אוג תמים (Rhus integrifolia) ומרווה דבשית (Salvia mellifera). צמחים בולטים במקומות מסוימים הם אנדמיים לאי שבו הם גדלים כדוגמת מין הלענה Artemisia nesiotica. צמחים אלו מתאפיינים בהתאמה לסביבות צחיחות ובמערכת שורשים עמוקה שנועדה לספוג לחות ובמקביל שומרת על הקרקע מסחיפה.[16]
  • צ'פרל (Chaparral) – צ'פרל הוא הכינוי המקומי לחבורת צמחייה של שיחים מעוצים המותאמים היטב לאקלים הים-תיכוני, הגדלה בעיקר בקליפורניה ובצפון באחה קליפורניה. חבורה זו מצויה בפארק בשלושת האיים הגדולים: סנטה רוזה, סנטה קרוז וסן מיגל. בניגוד לחבורת שיחי המרווה החופיים השיחים בצ'פרל הם ירוקי-עד. השיחים בחבורה זו מסתמכים על שריפות על מנת לשגשג. מינים רבים זקוקים לעשן, חום או אפר על מנת לנבוט. השריפות לא צריכות להיות תכופות, זרעים של המין הטרומליס קטלבי (Heteromeles arbutifolia) חייבים לשהות קבורים לפחות 30 שנים מתחת לפסולת העלים על מנת לנבוט, ודבר זה לא היה מתאפשר אלמלא אש המכלה את פסולת העלים בתוך 30 שנים אלו. בין המינים הכלולים בחבורה זו: Adenostoma fasciculatum fasciculatum (באנגלית chamise)‏, Arctostaphylos insularis‏ (Santa Cruz Island manzanita)‏ וצרקוקרפוס שדרי (Cercocarpus betuloides).[17]
  • חורשות (Woodlands) – חורשות, בהם העצים הם המין הדומיננטי, נדירות למדי ומצויות בעיקר בסנטה רוזה וסנטה קרוז. חורשות אלו גדלות בעיקר במורדות הצפוניים המוצלים יותר. בין המינים הגדלים בחורשות אלו מיני האלון: Quercus agrifolia (באנגלית Coast live oak)‏ ו-Quercus tomentella‏ (Island oak) ומיני האורן Pinus muricata‏ (Bishop pine) ואורן טוריי (Pinus torreyana).[18]

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות ונופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המבקרים השנתי הממוצע במרכז המבקרים של הפארק על היבשת היה סביב 300,000 בתקופה מ-2007 עד 2016, כשב-2016 היו 364,807 מבקרים.[2] מרכז המבקרים שוכן בכפר ונטורה הרבור (Ventura Harbor Village). מרכז המבקרים כולל כמה תערוכות המספקות מידע על כל חמשת האיים, צמחייה מקומית, בעלי חיים ימיים והיסטוריה תרבותית. כמו כן, המבקרים יכולים ליהנות מסרט קצר, ללא תשלום, המעביר סקירה של כל חמשת האיים. מרכז המבקרים פתוח מדי יום, למעט חג ההודיה וחג המולד.[23] באיים עצמם יש מעט מבקרים. כ-30,000 שטים לאיים, ו-60,000 נוספים השטים אל הים הסובב את האיים בלבד. אף שמרבית המבקרים מגיעים בקיץ, מגיעים מבקרים גם בחורף ובאביב על מנת לצפות בלווייתנים באפורים הנודדים דרומה ובפריחה המרהיבה של פרחי הבר. הסתיו הוא זמן מצוין להגיע לפארק, כמו גם לצלול במימיו. הימים הם בדרך כלל שמשיים, עם רוחות מינימליות ומי האוקיינוס הם אז צלולים. מחנאות היא פעילות פופולרית על האי סנטה קרוז, כשהמבקרים המגיעים אל "פריזונרס הרבור" (Prisoners Harbor - נמל האסירים) על החוף הצפוני,[24] ולנים בעמק שמעבר לרכס. מרכז מבקרים חדש נפתח ב"סקורפיון רנץ'" (Scorpion Ranch - חוות העקרב) על האי סנטה קרוז ב-6 באפריל 2009.[25]

הפארק הלאומי איי התעלה מציע מגוון רחב של פעילויות נופש, שיט קיאקים דרך מערות הים הוא אחד הפופולריים ביותר. תרמילאות, מחנאות, סיורים רגליים ביום, צלילת סקובה ודיג באמצעות רובה צלצל הם בין הפעילויות הזמינות למבקרים. הפארק הלאומי איי התעלה ידוע במספר גדול של מכלולים של מערות ים יפות. האזור המבוקש ביותר בפארק כתלות בתנאי האוקיינוס וזמינות המעבורת הוא מעגן סקורפיון (Scorpion Anchorage) על האי סנטה קרוז, הן עבור מבקרים ליום אחד, והן עבור מבקרים המתכוננים ללון באתר המחנאות. מומלץ לאורחים לא מנוסים לנקוט זהירות בעת ביקור בפארק הלאומי עקב שינוי תנאי האוקיינוס במערכת האקולוגית הייחודית הזו. שירות הפארקים הלאומיים מסמיך מספר קטן של חברות המספקות הדרכה ומוכרות ציוד.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת אינספירשן – האי אנאקפה
Magnify-clip.png
נקודת אינספירשן – האי אנאקפה