הפארק הלאומי הרי סמן
 | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג | פארק לאומי | ||||||||
| על שם | הרי סמן | ||||||||
| תאריך הקמה | 1969 | ||||||||
| מייסדים | ביוזמת קלייב ניקול | ||||||||
| בעלות | אתיופיה | ||||||||
| גוף מנהל | רשות שימור חיות הבר של אתיופיה | ||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 412 קמ"ר | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 אתיופיה | ||||||||
| מיקום |
צפון גונדר  | ||||||||
| קואורדינטות | 13°11′00″N 38°04′00″E / 13.183336630164694°N 38.06666853649744°E | ||||||||
| simienmountains.org | |||||||||
 | |||||||||
| השטחים הירוקים במפה הם שטחי הפארק הלאומי הרי סימֶן | |||||||||
  | |||||||||
הפארק הלאומי הרי סימֶן (באמהרית: ሰሜን, סימן במשמעות "צפון"; באנגלית: Simien Mountains National Park) הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר באתיופיה. הוא ממוקם באזור גונדר הצפוני של שבמדינת אמהרה, ושטחו כולל את החלקים הגבוהים ביותר של הרי סמן לרבות ראס דשן, הנקודה הגבוהה ביותר באתיופיה.[1] בשנת 1978 הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית ונוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.[2] בשנת 1996 נוסף הפארק לרשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון.
הפארק הוא ביתם של מספר מינים בסכנת הכחדה, כולל הזאב האתיופי, יעל אתיופי, מין של יעל בר הנמצא אך ורק באזור זה. הבבון הג'לדה והקרקל, מין של חתול בר, חיים גם הם בתוך הרי סמן. בתחומי הפארק מצויות למעלה מ-50 מיני עופות, ובהם, הפרס, הידוע גם בשמו האירופי לַמֶרְגַיֶיר, בעל מוטת כנפים של 10 מטרים.
את הפארק נחצה על ידי דרך לא סלולה, העוברת מדֶבַּרְק, שם ממוקם המטה המנהלי של הפארק, מזרחה דרך מספר כפרים, ועד למעבר בּוּאַהִית שבגובה 4,430 מטרים. מנקודה זו הדרך פונה דרומה ומסתיימת בְּמֶקַנֶה בֶּרְהָן, הנמצאת כ-10 קילומטרים מעבר לגבולו הדרומי של הפארק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק הוקם בשנת 1969 ביוזמת קלייב ניקול, אשר תיעד את חוויותיו מהקמתו בספרו From the Roof of Africa, שיצא לאור בשנת 1971. (1971,מסת"ב 0 340 14755 5).
אזור סמן היה מיושב ומעובד במשך 2,000 שנים לפחות, בתחילה החלה השחיקה והסחיפה לחשוף שבירוא הצמחייה התבצע במדרונות המתונים של עמקי ההר, אך בהמשך התרחב גם למדרונות תלולים יותר.
הפארק הלאומי היה בין האתרים הראשונים שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, והוא נרשם ברשימה בשנת 1978 בזכות המגוון הביולוגי יוצא הדופן שבו והנוף המרשים שלו.[2] בשנת 1996 נוסף הפארק לרשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון, בעקבות ירידה חדה בגודל האוכלוסייה של מינים מקומיים אופייניים. לאחר שהתייצבו אוכלוסיות המינים הללו, הוסר הפארק מהרשימה בשנת 2017.[3]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי הרי סמן שוכן בצדו המערבי של רכס הרי סמן, במרחק של כ-120 קילומטרים ממחוז גונדר שבאזור בֶּגֶמְדֵר, בצפון-מערב אתיופיה. הפארק ממוקם בתוך רמת סמן, המתנשאת מעל לרמות הצפוניות של אתיופיה. אזור רמות זה נוצר מהתפרצויות געשיות של בזלת שיטפונית בתקופת הפלאוגן, לפני כ-30 מיליון שנה.[4] הרמה עצמה היא שריד של הר געש מגן גדול.[4] במשך מיליוני שנים, כתוצאה מסחיפה ושחיקה נרחבת של רמת אתיופיה, נוצרו פסגות משוננות, עמקים עמוקים וצוקים תלולים בגובה של עד 1,500 מטרים. מן הנופים המרשימים ביותר בעולם.[5]
אזור סימן עשיר בבזלת מחוררת, מה שהופך אותו לאגן ניקוז אידיאלי. מי הגשמים נשמרים על ידי נהר מָיְשָׁשָׁה, הזורם במהלך שתי עונות הגשמים וחוצה את הפארק הלאומי מצפון לדרום. כתוצאה מכך, הפארק משופע במגוון של חיות בר וצמחייה.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשקעים השנתיים הממוצעים מגיעים ל-1,550 מילימטרים. מרביתם יורדים במהלך שתי עונות גשומות: בין פברואר למרץ ובין יולי לספטמבר. מאז שנות ה-60 חלה ירידה ניכרת בכמות הגשמים בעונות אלו.[6] הטמפרטורה המינימלית נעה בין 2.5− ל-4 מעלות צלזיוס, והטמפרטורה המרבית בין 11 ל-18 מעלות צלזיוס. לעיתים נושבות רוחות יבשות במהלך היום, כפור עשוי להתרחש בלילה, ובפסגת ראס דשן ייתכן שלג.
חי וצומח
[עריכת קוד מקור | עריכה]צומח
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
הצומח בפארק כולל שילוב של יערות אלפיניים אפריקאיים, יערות טבעיים וצמחייה אלפינית. באזורים הגבוהים ניתן למצוא סוואנת הרים ו"חֲשׁוֹף עֵץ" (Erica arborea), לובליה ענקית (Lobelia rhynchopetalum), פעמונית צהובה (Primula verticillata), צמחי אלמוות (Helichrysum spp.) ואזובים ממשפחת הגרימיים (Grimmiaceae). חזזיות מכסות את עצי האזור האלפיני.
הצומח ברחבי הפארק מחולק לשלושה אזורים עיקריים: יער מונטני (בגובה 1,900–3,000 מטרים), חגורת האיריקה או תת-אפרו-אלפיני (2,700–3,700 מטרים), והאזור האפרו-אלפיני (3,700–5,433 מטרים).[7]
החי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחומי הפארק חיים בסך הכול 21 מיני יונקים גדולים,[2] בהם גֶ'לָדָה - בבון זהוב (Theropithecus gelada), זאב אתיופי (המכונה גם שועל סימן, Canis simensis), יעל אתיופית (Capra walie) וקודו סילבטיכוס (Tragelaphus scriptus meneliki).[8] מרבית בעלי-החיים החיים במורדות הצפוניים של רמת סימן הם יונקים אנדמיים של רמות אתיופיה.
מינים נדירים נוספים כוללים בבון מצרים (Hamadryas baboon), קוף קולובוס (Colobus), נמר, קרקל, סרוואל, חתול בר, צבוע נקוד, תן זהוב ובבון זית. בנוסף, חיים בפארק, במורדות הרי סימן גם יונקים צמחוניים קטנים בהם שפן סלע, צביון סבכים (Common duiker) וצבי הסלעים.[2]
במהלך משלחת מחקר בשנת 2015 תועדו בפארק 11 מיני מכרסמים ושני מיני חדפיים, שכולם אנדמיים לרמת אתיופיה, כאשר שבעה מהם נצפו אך ורק בהרי סימן.[9] בנוסף, ייתכן כי זוהה מין חדש של חדף מן הסוג Crocidura.[9]
הפארק מהווה בית גידול לכ-400 מיני עופות, המשגשגים ברחבי האזור האקולוגי ההררי. בין העופות שנצפו בפארק נמנים נקר חבש, נשר דרומי, עיט שחור, פרס, תוכון כנף-שחורה, בז אתיופי שחור-ראש, בז מצוי, בז ציידים, זרון קצוות ועורב עב-מקור.[2][10]
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק הלאומי הרי סימן הוקם בשנת 1969 ומוגן במסגרת חוק השמורות הלאומיות. בשל חשיבותו הביולוגית, הפארק עמד במוקד של פעילויות שימור רבות, והיה מהאתרים הראשונים שהוכרזו כאתרי מורשת עולמית.[11] הנהלת הפארק פועלת להגנה יעילה על המינים הייצוגיים שבתחומו, ומשתפת פעולה עם תושבי האזור במטרה לצמצם את הלחץ על משאבי הפארק. פעילות זו כוללת בין היתר טיפול בהתרחבות שטחי עיבוד חקלאיים, רעיית יתר של מקנה וניצול יתר של משאבי טבע.[1][12]
הפארק נוהל עד שנת 1996 על ידי הארגון לשימור חיות הבר של אתיופיה (EWCO), הפועל תחת משרד הסביבה האתיופי, אשר ממשיך לקבוע את קווי המדיניות לניהול הפארק. מאז שנת 1997 מנוהל הפארק על ידי רשות הפיתוח וההגנה על הפארקים של מדינת אמהרה, הפועלת מטעם הרשות האזורית האתיופית.[13]
בשנת 1978 הועברו תושבי הפארק ממקומם במטרה להגן על הפארק ועל בעלי החיים שבו, ונאסר כל שימוש במשאבים טבעיים, כגון עץ להסקה. בשנת 1986 גובשה תוכנית ניהול מפורטת בסיוע הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), אך יישומה לא התאפשר עקב מלחמת האזרחים, אשר החריבה את תשתיות הפארק. העדפת הממשלה המרכזית את חיות הבר על פני רווחת התושבים עוררה התנגדות ניכרת בקרב האוכלוסייה וחיזקה את ההתנגדות המקומית. בעקבות כך, הותר לתושבים ולנציגי הקהילות המקומיות להשתתף בקבלת ההחלטות בנוגע לתכנון ולניהול הפארק.[14]
בשנת 1996 נרשם הפארק ברשימה האדומה של אתרי המורשת העולמית הנמצאים בסכנה, בעקבות סלילת דרך גישה מדברק למקנה ברהן והתערבויות חקלאיות שפגעו בבית הגידול של יעלים וזאבים. יער האריקה-היפריקום, שהיה עד אז כמעט בלתי מופרע, הפך למקור מרכזי לעצי הסקה עבור האוכלוסייה המקומית.[15] ההכרזה לא הוכרה על ידי הרשויות הלאומיות, למרות דיונים ממושכים.
בשנת 1997, לאחר פגישה מקדימה עם בעלי עניין, הועברה סמכות ניהול הפארק מהממשלה המרכזית לרשויות האזוריות. נציג ממשלת אמהרה הבטיח תקציב מוגדל ותוספת כוח אדם לפארק, קיום דיונים עם האוכלוסייה המקומית, הקמת ועדת שיקום לפארק, שיתוף פעולה עם תורמים, העתקת הדרך העוברת בתוך שטח הפארק, העתקה מרצון של ארבעה כפרים לשולי הפארק והרחבת תחום הפארק כך שיכלול גם שני שמורות ציד סמוכות. ההצעות התקבלו על ידי בעלי העניין המקומיים, ונבנתה תוכנית ניהול על בסיסן.[16]
בשנת 2007 פינו מרצונם 165 משקי בית מהכפר ארקוואסיה מסדרון אקולוגי קריטי לבעלי חיים, בתמורה לפיצוי כספי. מעל שני שלישים מהעלות – 1,175 דולר אמריקני למשק בית – מומנו על ידי ממשלת אמהרה, והיתרה מומנה על ידי תורמים זרים.[17][18]
לשם שימור הערכים האוניברסליים יוצאי הדופן של האתר, נדרשו תוכניות חינוך סביבתי והכשרה עבור התושבים המתגוררים בתוך אזור המורשת ומחוצה לו, וכן השגת שיתוף פעולה ותמיכתם של התושבים המקומיים בניהול אתר המורשת.
מחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]העתקת מגורי התושבים ספגה ביקורת ונחשבת לדוגמה ל"קולוניאליזם ירוק", מצב שבו אורח חייהם ופרנסתם של התושבים המקומיים מוחלפים בכלכלה המבוססת על תיירות אקולוגית.[19]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הרי סימן -
-
-
זאב אתיופי וצמח לובליה ענקית -
-
הפארק הלאומי הרי סמן ברקע הר בשן -
-
צוק בפארק הלאומי
.jpg)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי הרי סמן (באנגלית)- פרופיל מורשת עולמית של אונסק"ו של הפארק הלאומי סימיין
- חקור את הפארק הלאומי סימיין באוסף אונסק"ו ב-Google Arts and Culture
- הפארקים הלאומיים של אתיופיה: הרפתקאות הר סימיין - חלק א' (אדיס טריביון)
- הפארקים הלאומיים של אתיופיה: הרפתקאות הר סימיין - חלק ב' (אדיס טריביון)
- הפארקים הלאומיים של אתיופיה: הרפתקאות הר סימיאן - חלק שלישי (אדיס טריביון)
- Simien Mountains National Park
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 SIMIEN NATIONAL PARK ETHIOPIA
- ^ 1 2 3 4 5 "Simien National Park". UNESCO World Heritage Centre. United Nations Educational, Scientific, and Cultural Organization. נבדק ב-12 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ethiopian World Heritage site, Simien National Park no longer in danger". UNESCO World Heritage Centre. United Nations Educational, Scientific, and Cultural Organization. 4 ביולי 2017. נבדק ב-12 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Asrat, Asfawossen; Demissie, Metasebia; Mogessie, Aberra (1 במרץ 2012). "Geoheritage conservation in Ethiopia: the case of the Simien Mountains". QUAGEO. 31 (1): 7–23. Bibcode:2012QGeo...31a...7A. doi:10.2478/v10117-012-0001-0.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hans Hürni, Soil erosion in Semien-Ethiopia
- ^ Ethiopian montane grasslands and woodlands | Ecoregions | WWF, World Wildlife Fund (באנגלית אמריקאית)
- ^ Simien Mountains | Size, Location and Vegetation, www.simienmountains.org
- ^ "Relationship between Topographic Variables and Land Cover in the Simien Mountains National Park, a World Heritage Site in Northern Ethiopia".
- ^ 1 2 Craig, Evan W; Stanley, William T; Kerbis Peterhans, Julian C; Bryja, Josef; Meheretu, Yonas (3 ביולי 2020). "Small terrestrial mammal distributions in Simien Mountains National Park, Ethiopia: a reassessment after 88 years". Journal of Mammalogy. 101 (3): 634–647. doi:10.1093/jmammal/gyaa040.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ A Glimpse at Biodiversity Hotspots of Ethiopia (PDF). Ethiopian Wildlife & Natural History Society. p. 29. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-16.
- ^ Simien Mountains | History, www.simienmountains.org
- ^ Simien Mountains | The People of SMNP, www.simienmountains.org
- ^ SIMIEN NATIONAL PARK ETHIOPIA
- ^ Bernhard Nievergelt: Field Study on the Flora and Fauna of the Simen Mountains, January 1996: A Summarized Report. Universities of Zurich, East Anglia, Vienna and Addis Ababa with the Ethiopian Wildlife Conservation Organization and the Ethiopian Wildlife and Natural History Society.
- ^ UNESCO: Consultants' Report Including Agreed Minutes of the Bahrdar Workshop. Report of the Technical Mission to Ethiopia on Simien Mountains National Park and World Heritage Site, October 1996. P. 44.
- ^ UNESCO World Heritage Committee: Report on the 25th Session of the Committee. Paris 2002.
- ^ Tiru Berihun Tessema, Michael Jungmeier, Michael Huber, The relocation of the village of Arkwasiye in the Simien Mountain National Park in Ethiopia: an intervention towards sustainable development?, Journal on Protected Mountain Areas Research and Management 4/2, 12/2, עמ' 13–20 doi: 10.1553/eco.mont-4-2s13
- ^ UNESCO World Heritage Committee: Report on the 34th Session of the Committee. Paris 2010.
- ^ McCann, James C. (6 במרץ 2023). "Guillaume Blanc. The Invention of Green Colonialism. (Translated by Hellen Morrison.) Cambridge, UK: Polity Press, 2022. 180 pp. Maps. Notes. Index. £15.99. Paper". African Studies Review (באנגלית): 1–2. doi:10.1017/asr.2023.8. ISSN 0002-0206.
{{cite journal}}: (עזרה) ISBN 978-1509550890
| בקרת זהויות |
|
|---|