הפארק הלאומי טאי
 | |||||
| הר ניאנוקואה בפארק | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| תאריך הקמה |
1972  | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 3,300 קילומטר רבוע, 330,000 הקטאר | ||||
| גובה ממוצע |
218 מ' | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 חוף השנהב | ||||
| מיקום |
Montagnes District, Bas-Sassandra District | ||||
| קואורדינטות | 5°45′N 7°07′W / 5.75°N 7.12°W | ||||
| האתר הרשמי | |||||
  | |||||
הפארק הלאומי טאי (בצרפתית: Parc national de Taï) הוא פארק לאומי בחוף השנהב, המשתרע באחד האזורים האחרונים בהם שרד יער הגשם ראשוני במערב אפריקה. הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1982 הודות למגוון הצמחייה והחי שבו, הכוללת גם מינים בסיכון, כמו ההיפופוטם הגמדי.
גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי טאי נמצא במרחק של כ-100 ק"מ צפונית לחופו של האוקיינוס האטלנטי, ומשתרע לאורך גבולה של המדינה עם ליבריה, בין הנהרות קוואלי במערב (נהר זה הוא גבולה המערבי של חוף השנהב, בינה לבין ליבריה) וסאסאנדרה ממזרח. שטחו של הפארק הוא כ-3,300 קמ"ר, ו-200 קמ"ר נוספים משמשים כאזור חיץ סביב לו. הפארק סמוך לשמורת הר נימבה, המשותפת לחוף השנהב ולגינאה, ולשמורת נ'זו (N'zo).
הפארק נמצא בגובה שבין 80 ל-400 מטרים מעל פני הים. רוב האזור הוא מישור סחף קדום, העשוי מאבן גרניט, ובשטחו מספר הרים מבודדים שנוצרו במהלך פעילות געשית, כמו הר ניאנוקואה (Mont Niénokoué). האדמה אינה פורייה בשל הרכבה; האקלים הוא טרופי, וכמות הגשם השנתית נעה בין 1700 מ"מ בצפון ל-2000 מ"מ בדרום; העונה היבשה היא בין ספטמבר לפברואר. הטמפרטורה נעה בין 24° ל-27°, משרע קטן בשל הקרבה לאוקיינוס. הלחות גבוהה מאוד, בין 85% ל-90%.
החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]
יער הגשם שבפארק הוא שריד ליער גשם ראשוני עצום, שכיסה בעבר את כל השטח שבו שוכנות היום גאנה, חוף השנהב, ליבריה וסיירה לאון. ביער הגשם קיימת מידה גבוהה של אנדמיות - זוהו למעלה מ-150 מינים ייחודיים לאזור זה. הצמחייה היא ירוקת עד וצפופה; העצים ביער מתנשאים לגובה 40 עד 60 מטרים. החי ביערות אלה הוא טיפוסי ליערות מערב אפריקה; מתוך 54 מיני יונקים ידועים ביער הגשם של גינאה, 47 נמצאים ביער הגשם של טאי; בהם פיל יער אפריקני, תאו היער (תת-מין של תאו אפריקני), בונגו, חזיר יער ענק, חזיר נהרות, צביון צהוב-גב, צביון שחור, צביון זברה, צביון אוגילבי, צביון חום, צביון מקסוול, אנטילופה מלכותית, איילון המים, חתול זהוב אפריקני, פנגולין ענק ופנגולין עצים קטן. חמישה מינים מתוכם נמצאים ברשימה האדומה של איגוד השימור הבינלאומי: היפופוטם גמדי, קולובוס ירוק, נמר אפריקאי, שימפנזה מצוי וצביון ז'נטינק (מין אנטילופה מתת-משפחת הצביונים). ההיפו הגמדי וצביון ז'נטניק הם גם מינים אנדמיים לאזור זה.
נוכחות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביער נמצאות שתי קבוצות של ילידים: שבטי בקוי (Bakoui) וקרומן (kroumen) החיים בשולי היער ומשפיעים עליו רק במעט, לעומת שבט באולה (Baoule), תושבי האזור המקוריים, הגורמים כיום לנזק העיקרי של היער. היער נפגע לא מעט בשל בירוא אדמות לחקלאות ולגידול קקאו, כריתת עצים וציד לא חוקי, כמו גם חיפושי זהב.
בשנת 1926 הוכרזה באזור שמורת יער, ששודרגה למעמד של פארק לאומי בשנת 1972. ארגון אונסק"ו הכירה בפארק כשמורה ביוספרית בשנת 1978, וב-1982 כאתר מורשת עולמית.
יער טאי הוא גם מאגר טבעי של נגיף האבולה, וארגון הבריאות העולמי הביע בעקבות כך את חששו מקרבתה של השמורה לנמל התעופה הבינלאומי באביג'אן, העיר הגדולה בחוף השנהב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי טאי- הפארק באתר UNEP
- הפארק באתר WWF
- אתר קצר למטייל במקום
- הפארק הלאומי טאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 | |
|---|---|
|