הפארק הלאומי נואל קמפף מרקאדו

הפארק הלאומי נואל קמפף מרקאדו
Parque nacional Noel Kempff Mercado
Cataratas Arcoiris Bolivia.png
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2000, לפי קריטריונים 9, 10
שטח האתר 750,000 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
על שם נואל קמפף מרקאדו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 28 ביוני 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים ומידות
שטח 750,000 הקטאר
גובה ממוצע 252 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה בוליביהבוליביה בוליביה
מיקום מחלקת סנטה קרוז עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 14°13′49″S 60°50′48″W / 14.23028°S 60.84667°W / -14.23028; -60.84667
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נואל קמפף מרקאדו (ספרדית: Noel Kempff Mercado) הוא פארק לאומי במחוז סנטה קרוס בצפון-מזרח בוליביה, בסמוך לגבולה של המדינה עם ברזיל. הפארק משתרע על פני 15,234 קמ"ר, באזור בעל אקלים טרופי, בגובה שנע בין 200 ל-1,000 מ' מעל פני הים. רוב גבולותיו של הפארק תחומים בנהרות: אִיטֶנֶס, וֶרְדֶה, טָארְווֹ ופָּרָגוּאָה. בפארק מספר מערכות אקולוגיות, ביניהן יער גשם אמזוני, סוואנה וסראדו. בהשוואה לפארקים גדולים אחרים ביבשת, נואל קמפף מרקאדו נחשב לאחד הגדולים, המגוונים והשמורים. הוא אמנם מגוון פחות מהפארק הלאומי מנו שבפרו, אך בניגוד לו, הוא מכיל אזורי סוואנה, סראדו וביצות.

הפארק הוכרז ב-28 ביוני 1979 ונקרא תחילה ואנצ'אקה (Huanchaca), אך בהמשך שונה שמו, והוא נקרא על שם המדען שחקר אותו. בשנת 2000 הכריז אונסק"ו על הפארק כאתר מורשת עולמית.

בניגוד לאזורים דומים בבוליביה, אזור הפארק כמעט לא מיושב - בפארק ובאזורים הסמוכים לו מתגוררים פחות מ-30 תושבים, ולפיכך, אין הוא נפגע מחקלאות. עם זאת, סובל הפארק מדיג ומציד מצדו הברזילאי של הגבול, שבהיעדר פיקוח על הגבולות גולש לעיתים גם לשטחו הוא. פחות מאלף תיירים פוקדים מדי שנה את הפארק, וזאת בשל מיקומו המבודד - נדרשים שני ימי נסיעה מהעיר הגדולה הקרובה, סנטה קרוס. יחד עם זאת, מכיל הפארק תשתית לביקורי תיירים וחוקרים.

פלורה ופאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההערכות, בשטח הפארק כ-4,000 מיני צמחים, ובהם 110 מיני סחלבים, וכן ברומליות, פסיפלורות, לופיים ודקליים. 2,700 מינים כבר נסקרו ובהם 26 מינים שלא היו ידועים קודם לכן.

הפארק מאכלס כ-130 מיני יונקים, ובהם כלבי נהרות, דולפיני נהרות, טפירים, קופי עכביש, שאגנים, ארמדילים, דובי נמלים, זאבי רעמה ויגוארים.

בנוסף, יש בפארק כ-620 מיני עופות (ובהם 9 מיני ארות), המהווים כ-20% ממיני העופות בדרום אמריקה, וכן כ-70 מיני זוחלים, ובהם הקיימן השחור. כן יש בפארק כ-350 מיני חרקים וכ-250 מיני דגים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]