הפארק הלאומי עמק קובוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי עמק קובוק
Kobuk Valley National Park
נפתולים של הנהר קובוק
נפתולים של הנהר קובוק
מדינה אלסקה בארצות הברית
שנת הכרזה 11 באוקטובר 2000
שטח הפארק 7,085[1] קמ"ר
מבקרים בשנה 15,500[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
קואורדינטות 67°33′00″N 159°17′00″W / 67.55°N 159.283333°W / 67.55; -159.283333
Kobuk Valley National Park
מפת הפארק הלאומי עמק קובוק

הפארק הלאומי עמק קובוקאנגלית: Kobuk Valley National Park), הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן 7,085 קילומטרים רבועים בצפון-מערב מדינת אלסקה בארצות הברית, כ-40 קילומטרים צפונית לחוג הארקטי. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. האתר הוגדר כפארק לאומי ב-1980 במסגרת "חוק שימור האדמות של אלסקה" (Alaska National Interest Lands Conservation Act). הפארק ידוע בשל דיונות החול הגדולות ונתיבי הנדידה של אייל הצפון העוברים דרכו. המבקרים בפארק יכולים להביא בעצמם ציוד וללון בשטח, לטייל בשטח, לשוט, ולנהוג במזחלת כלבים. אין שבילים מוסדרים או כבישים בפארק, שבשטח של 7,085 קילומטרים רבועים הוא בערך בגודל של מדינת דלאוור בארצות הברית. כל שטח הפארק מצוי צפונית לחוג הקוטב.

אין כבישים המובילים אל הפארק. המבקרים מגיעים בדרך כלל בטיסה מנום, מבטלס (Bettles) או מקוצביו. הטיסות לפארק מבוצעות במהלך כל השנה, אבל תלויות מאוד בתנאי מזג האוויר. הפארק הוא בין הפארקים שבהם מבקרים מספר האנשים הנמוך ביותר מבין הפארקים המנוהלים על ידי שירות הפארקים.[2]

הפארק קרוי על שם הנהר קובוק העובר במרכזו. מקור שם הנהר הוא בשפת הקבוצה האתנית של האינופיאט (Iñupiat) ופירושו "נהר גדול".[3]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי עמק קובוק שוכן במרכז של מערכת אקולוגית נרחבת בין שמורת חיות הבר הלאומית סלאוויק (Selawik National Wildlife Refuge) והשמורה הלאומית נואטק (Noatak National Preserve). הפארק מרוחק 120 קילומטרים בשיט בנהר מים צ'וקצ'י. הפארק הלאומי שערי האזור הארקטי שוכן כ-50 קילומטרים מזרחה. הפארק כולל 330 קילומטרים רבועים של אדמות בבעלות חברות מקומיות ומדינת אלסקה.

הפארק כולל את אדמת הביצות הנרחבת של הנהר קובוק הזורם לאורך הקצה הדרומי של רכס ברוקס (Brooks Range), המכונה הרי באירד (Baird Mountains). הגבול של הפארק נע לאורך קו פרשת המים שבין הרי באירד בצפון והרי וורינג (Waring Mountains), הקצרים יותר, בדרום, תוך שהוא יוצר טבעת המקיפה את עמק קובוק. שני שלישים מחלקו האמצעי של הנהר קובוק, ממרחק קצר לפני היישוב קיאנה (Kiana) ועד אחרי היישוב אמבלר (Ambler) כלולים בפארק, כמו גם כמה מיובליו הראשיים, כדוגמת נהר הסלמון (Salmon River) והנהר האנט (Hunt River). קרקעית העמק מכוסה בסחף קרחוני. מרבית החלק הדרומי של הפארק דרומית לנהר קובוק מנוהלת כאזור טבע בראשיתי בשם אזור הטבע הבראשיתי קובוק (Kobuk Valley Wilderness) בשטח של 706 קילומטרים רבועים. "אזור הטבע הבראשיתי סלאוויק" (Selawik Wilderness) שוכן מדרום, בשמורת חיות הבר הלאומית סלאוויק (Selawik National Wildlife Refuge) הגובלת בפארק.[4]

בצד הדרומי של נהר קובוק נמצאות שלוש קבוצות של דיונות חול. דיונות החול הגדולות של קובוק, דיונות החול הקטנות של קובוק והדיונות של נהר האנט הן שרידים של שדות דיונות שכיסו שטח של 8,100 קילומטרים מיד לאחר שנסוגו הקרחונים של עידן הקרח של הפליסטוקן. שילוב של משקעים מנהרי הקרחון שזרמו מהקרחונים ורוחות חזקות יצרו את השדות, אשר כעת מכוסים בעיקר על ידי יער טונדרה. כיום מכסים שדות הדיונות הפעילים שטח של 830 קילומטרים רבועים. דיונות החול הגדולות של קובוק מהוות את שדה הדיונות הקוטביות הפעילות הגדולות ביותר באמריקה הצפונית.[5] נאס"א מימנה את מחקר הדיונות בהנחה שהם דומים לדיונות החול בקטבים של מאדים.[6]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר הקוטב בפארק הלאומי עמק קובוק

האקלים בפארק הלאומי עמק קובוק אופייני לצפון-מערב אלסקה, ויש בו ארבע עונות מובחנות:

  • האביב קצר, מתחילת אפריל ועד שלהי מאי. זו התקופה שבה נמס השלג והנהרות הקפואים מפשירים, אם כי עדיין לא ניתן לשוט בהם בשל גושי הקרח הצפים. הקרקע ספוגה במים ובוצית ולכן האפשרות היחידה להגיע לפארק בתקופה זו היא בדרך האוויר, אם כי ערפל, המתרחש לעיתים קרובות מקשה גם על דרך זו. הטמפרטורה הממוצעת היא 4°C-, כששיא הטמפרטורה הוא 24°C והטמפרטורה הנמוכה ביותר היא 37°C-.[7]
  • הקיץ מתחיל בתחילת יוני ונמשך עד אמצע אוגוסט. הטמפרטורה הממוצעת היא 18°C, כששיא הטמפרטורה הוא 30°C והטמפרטורה הנמוכה ביותר היא 4°C-. עדיין יכול לרדת מדי פעם שלג, הטמפרטורות יכולות לצנוח לנקודת הקיפאון, ויש תקופות ארוכות של עננים, רוחות וגשם. היתושים מהווים מטרד רציני בעונה זו.[8][7]
  • הסתיו נמשך מאמצע אוגוסט עד אמצע אוקטובר. יחסית יש ימי שמש רבים והיערות נצבעים בצבעי השלכת. הטמפרטורה הממוצעת היא 3°C, כששיא הטמפרטורה הוא 25°C והטמפרטורה הנמוכה ביותר היא 20°C-.[7]
  • החורף נמשך מאמצע אוקטובר עד תחילת אפריל. שלג, קרח, רוחות וטמפרטורות מתחת לנקודת הקיפאון הם תנאי האקלים הרגילים. התושבים המקומיים אינם נרתעים ממזג האוויר ומסוגלים להגיע לכל מקום על אופנועי שלג דרך היערות והנהרות הקפואים. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא 22°C-, אבל היא מסוגלת לצנוח עד 45°C-.[8][7]

המהירות הממוצעת של הרוחות בפארק היא בין 8 ל-15 קילומטרים לשעה, אבל רוחות של 30 עד 50 קילומטרים לשעה הן תופעה נפוצה בזמן סופות. הימים בקיץ ארוכים כשהשמש אינה שוקעת כלל בין ה-3 ביוני ל-9 ביולי. הימים בחורף קצרים מאוד כשב-21 דצמבר השמש מופיעה מעל לאופק לשעה וחצי בלבד. זוהר הקוטב בולט בלילות האפלים ביותר בחורף.[8]

ככלל תופעת ההתחממות העולמית בולטת באלסקה, ובאזור הפארק הטמפרטורות עלו בממוצע ב-2.1°C מאז 1949. השנים 2014 ו-2015 היו בין השנים החמות ביותר באלסקה.[9]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Oxytropis kobukensis, צמח אנדמי לפארק הלאומי עמק קובוק

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהפארק שוכן כולו מעבר לחוג הקוטב האדמה מתחת למרבית פארק שרויה במצב של קפאת-עד. שכבת האדמה הקפואה אינה מאפשרת חלחול ומונעת ניקוז, ולכן חלקים רבים מכוסים במים במהלך הקיץ. בעמק קובוק עובר גבול הצפוני שמעבר לו לא גדלים עצים, כלומר בפארק עובר קו הגבול בין הטייגה לטונדרה. קו גבול זה מתפתל דרך העמקים של רכס ברוקס ולאורך הנהר קובוק. כל הצמחים הגדלים באזור הארקטי חייבים להיות מותאמים לרוחות עזות, קור עז, שכבת קרקע דקה, ועונת צמיחה קצרה. עצי אשוחית, ערבה ושדר גדלים לאורך נהרות ונחלים או במורדות הדרומיים של ההרים שם הניקוז טוב והקרקע אינה קפואה.[10] Oxytropis kobukensis (באנגלית locoweed) הוא עשב תיבול בעל פרחים סגולים אנדמי לפארק, הצומח לגובה של עד 30 סנטימטרים, ופורח בשלהי יוני תחילת יולי על דיונות החול.[11]

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדר של איילי הצפון חוצה את הנהר קובוק

הדגים ובעלי החיים בפארק אופייניים לפאונה הארקטית והתת-ארקטית. בעלי החיים בעלי הערך הכלכלי הרב ביותר הם אייל הצפון, אייל קורא ומיני הדגים כדוגמת האלתית וה-Stenodus nelma (באנגלית sheefish). בעל החיים הבולט ביותר הוא אייל הצפון. 400,000 פרטים של אייל הצפון מהעדר של מערב הארקטי נודדים מדי שנה בין אתרי הרבייה החורפיים, דרומית להרי וורינג ואתרי ההמלטות הקיציים צפונית להרי באירד. חציית נהר קובוק הדו-שנתית של העדר הייתה אירוע מרכזי לקיומם של הציידים הפרהיסטוריים של העמק כמו גם בני האינפיאט של ימינו.[12] בשל הטמפרטורות הנמוכות אין כמעט דו-חיים או זוחלים, בעלי הדם הקר בפארק.[3] יוצאת דופן היא צפרדע העץ הקופאת לחלוטין בחורף, אבל מנגנוני הגנה שומרים עליה בחיים עד ההפשרה באביב.[13]

בין מיני הדגים: אלתית גמלונית, אלתית דבשתית, אלתית אדומה, טרוטת האגמים ואלתית צ'אם (Oncorhynchus keta), יחד עם מיני סלומניים נוספים כולל Salvelinus malma (באנגלית Dolly Varden trout), צ'אר ארקטי (Salvelinus alpinus) ו-Thymallus arcticus (באנגלית Arctic grayling). מינים נוספים כוללים Lota lota (באנגלית Burbot)‏, Lethenteron camtschaticum (באנגלית Arctic lamprey)‏, Prosopium cylindraceum (באנגלית Round whitefish)‏, Coregonus nasus (באנגלית Broad whitefish)‏, Coregonus pidschian (באנגלית Humpback whitefish)‏, Hypomesus olidus (באנגלית Pond smelt) ו-Osmerus mordax (באנגלית Rainbow smelt).[14]

מיליוני עופות מתקהלים סביב האגמים והנהרות של הפארק הלאומי עמק קובוק בעונת הרבייה באביב, חלקם נודדים מרחקים עצומים. שחפית הקוטב עפה כל הדרך מחופי אנטארקטיקה – מרחק הנדידה הגדול ביותר מכל עוף אחר. במשך כמה חודשים בכל שנה הופך העמק משכן לברווזים, עגורים, טבלנים, אווזים וברבורים.[15]

יונקים גדולים בפארק כוללים להקות של זאב צפון-מערבי, שועל מצוי, אייל הצפון, ואייל קורא מתת-המין Alces alces gigas (באנגלית Alaska moose), דוב שחור אמריקני, דוב גריזלי, בונה קנדי, לוטרה צפון-אמריקנית, שונר קנדי, וכבש דאלי. יונקים קטנים יותר כוללים את הגרגרן, דלק אמריקני, סמרן מקריס, אונדטרה, ארנבת השלג, למינג צפון-אמריקאי חום (Lemmus trimucronatus)‏, Dicrostonyx groenlandicus (באנגלית Northern collared lemming), סנאי אדום אמריקני (Tamiasciurus hudsonicus) וכמה מינים של חדפים ונברנים.[16]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקתת גידינגס באוניון פורטאג' שבה שהו הארכאולוגים בתקופת החפירה באתר

ההשערה המקובלת היא שהיישוב האנושי בעמק קובוק הוא בן לפחות 12,500 שנים. התושבים הנוכחיים של העמק הם בני הקבוצה האתנית של האינופיאט, אשר מתקיימים על ציד ודיג באזור.[17] האתר הארכאולוגי של אוניון פורטאג' (Onion Portage מאנגלית "שער הבצל") הוא אזור המוכרז אתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark), של ארצות הברית ושוכן בקצה המזרחי של נתיבו של הנהר קובוק בפארק. האתר, הממוקם במקום אסטרטגי בנקודת חצייה עיקרית של איילי הצפון בנהר הקובוק, מתעד תשעה מתחמים תרבותיים המתוארכים משנת 8,000-6,000 לפני הספירה ועד 1000–1700 לספירה.[12][18] האתר שייך לחברת NANA‏ (NANA Regional Corporation), חברה בבעלות ילידים שיש לה זכויות בפארק.

התושבים הראשונים בעמק קובוק השתייכו לתרבות המכונה המסורת הפלאו-ארקטית (Paleo-Arctic Tradition), שצדו איילי צפון באוניון פורטאג'. האזור ננטש ככל הנראה למשך 2,000 השנים הבאות עד שהאנשים שהשתייכו לתקופה הארכאית באמריקה הצפונית הופיעו בעמק מדרום וממזרח. לפני כ-4,000 שנים הגיעו אנשים המשתייכים לתרבות המסורת הארקטית של הכלים הקטנים (Arctic Small Tool tradition), אבל עזבו בין לפני 1,500 ללפני 1,000 שנים, כשהם משאירים את העמק פנוי מאדם. תושבים חדשים הגיעו בערך בשנת 1200 לספירה, כפי שתועד באתר אהטאוט (Ahteut)‏, 40 קילומטרים במורד הנהר מאוניון פורטאג'. התושבים נשארו בעמק עד אמצע המאה ה-19, כאשר אוכלוסיית איילי הצפון הצטמצמה והתושבים עברו להתגורר קרוב יותר לחוף. תושבים אלו היו בני אקונירמיוט (Akunirmiut) וקואוואום קנגיאמירנואיט (Kuuvaum Kangiamirnuit). אחד מכפריהם שכן בתחומי הפארק הנוכחי בשפך הנהר האנט (Hunt River) לקובוק. צאצאיהם, הקרויים כיום קואוונגמייט (Kuuvangmiit), עקרו ברובם מאדמת הפארק.[17]

בתקופת הבהלה לזהב הקצרה בשנים 1899–1900 הוקמו ברחבי העמק 32 מחנות של מחפשי זהב. סקרי שטח לא הצליחו לאתר את מיקומם, אם כי נתגלו שרידים מסירות המחפשים.[19]

הפארק הלאומי עמק קובוק הוקם כאחד מ-15 הנכסים החדשים ששירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית קיבל בשנת 1980 כתוצאה מ"חוק שימור האדמות של אלסקה" (Alaska National Interest Lands Conservation Act), בראשי תיבות ANILCA. הוא הוכרז לראשונה כמונומנט לאומי על ידי הנשיא ג'ימי קרטר ב-1 בדצמבר 1978 באמצעות סמכותו במסגרת חוק העתיקות (Antiquities Act), כאשר הדיונים בקונגרס על הצעת חוק ה-ANILCA המוצעת הגיעו למבוי סתום. חוק ה-ANILCA הועבר לבסוף בשנת 1980, ונחתם על ידי קרטר ב-2 בדצמבר 1980. בניגוד ליחידות רבות אחרות של שירות הפארקים באלסקה, כל שטח הפארק הלאומי עמק קובוק מוגדר כפארק לאומי, שבו הציד מותר רק לתושבים המקומיים. אין אף חלק בפארק המוגדר כשמורה לאומית (national preserve), שבה מותר ספורט הציד.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיונות החול הגדולות של קובוק

בפארק מבקרים בין 10,000 ל-20,000 תיירים מדי שנה, אחד מהפארקים שבהם מספר המבקרים הנמוך ביותר מבין הפארקים המנוהלים על ידי שירות הפארקים.[2] הפארק נמצא באחד המקומות הנדחים בארצות הברית, ומכיוון שאין כבישים המובילים אל הפארק, המבקרים מגיעים בדרך כלל בטיסה מנום, מבטלס (Bettles) או מקוצביו. הטיסות לפארק מבוצעות במהלך כל השנה, אבל תלויות מאוד בתנאי מזג האוויר ועלותם גבוהה מאוד. לכך מתלווה העובדה שאין מקומות לינה מסודרים, שהמבקר חייב להביא את כל ציוד הלינה בעצמו, שמזג האוויר עלול להיות סוער וקפוא, שבקיץ היתושים טורדניים במיוחד וחייבים להביא ציוד מתאים ודוחה חרקים, ושהדובים המשוטטים בפארק מסוכנים. אבל לאלו המוכנים לסבול את התנאים מוצע שטח ענק ריק כמעט לחלוטין מאדם ושהטבע בו בראשיתי.

מטה הפארק שוכן במרכז המורשת של הצפון-מערב הקוטבי (Northwest Arctic Heritage Center) בקוצביו, כ-150 קילומטרים מערבית לפארק על חוף ים ברינג.[20] תחנות עונתיות של שומרי הפארק פועלות לאורך הנהר קובוק, באלאריצ'וק (Kallarichuk), בקצה המערבי של הפארק, ובאוניון פורטאג' (Onion Portage), בקצה המזרחי של הפארק.[21] משרדים ושירותי מבקרים למונומנט הלאומי כף קרוזנשטרן (Cape Krusenstern National Monument) והשמורה הלאומית נואטק (Noatak National Preserve) שוכנים באותו מבנה.[22][23][24] יחידות אלו מנוהלות יחדיו כ"הפארקים הלאומיים הארקטיים המערבים", שלכולם יש מנהל אחד.[25]

הפעילויות המוצעות בפארק הם: סיורים רגליים ולינה בשטח,[26] דיג (הנהרות עשירים במיוחד בדגה),[27] שיט על הנהרות, בייחוד על הקובוק ונהר הסלמון,[28] וצפייה מהאוויר.[29]

האתרים העיקריים שבהם מבקרים התיירים הם:

  • דיונות החול הגדולות, אליהם אפשר להגיע ישירות בנחיתה או במסע מנהר קובוק.[30]
  • אתר אוניון פורטאג' (Onion Portage) על הגדה הצפונית של הנהר קובוק במזרח הפארק. סביב תחילת ספטמבר אפשר לצפות באיילי הצפון החוצים את הנהר בשחייה בדרכם דרומה.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Kobuk Valley NP
  3. ^ 3.0 3.1 Kobuk Valley National Park Facts
  4. ^ "Kobuk Valley Wilderness". Wilderness.net. 
  5. ^ "Sand and Glaciers". Kobuk Valley National Park. National Park Service. 
  6. ^ Dinwiddie (מאי 2010). "Sand, Wind and Ice: Mars Analog Aeolian Studies at the Great Kobuk Sand Dunes, Alaska". Second International Planetary Dunes Workshop. Bibcode:2010LPICo1552...21D. 
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Operating Hours & Seasons
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Weather
  9. ^ Resource Brief – Historical and Projected Changes in Climate
  10. ^ Plants
  11. ^ Locoweed
  12. ^ 12.0 12.1 "National Historic Landmarks". Kobuk Valley National Park. National Park Service. 
  13. ^ Tiny Masters of Arctic Survival
  14. ^ "Fish Species of Kobuk Valley National Park". Kobuk Valley National Park. National Park Service. 
  15. ^ Animals
  16. ^ Mammals of Kobuk Valley National Park
  17. ^ 17.0 17.1 Alaska: Kobuk Valley National Park
  18. ^ Onion Portage
  19. ^ Gold Found on the Kobuk River!
  20. ^ "Operating Hours and Seasons". Kobuk Valley National Park. National Park Service. 
  21. ^ "Kobuk Valley National Park Map". National Park Service. 
  22. ^ "Operating Hours and Seasons". Cape Krusenstern National Monument. National Park Service. 
  23. ^ "Operating Hours and Seasons". Noatak National Preserve. National Park Service. 
  24. ^ "Northwest Arctic Heritage Center, Kotzebue, Alaska". Kobuk Valley National Park. National Park Service. 
  25. ^ Quinley, John. "Superintendent Named for Western Arctic National Parklands". Kobuk Valley National Park. National Park Service. 
  26. ^ 26.0 26.1 Backpacking in Kobuk Valley
  27. ^ Fishing
  28. ^ Boating
  29. ^ Flightseeing
  30. ^ Great Kobuk Sand Dunes


הפארק הלאומי עמק קובוק בשלהי הקיץ
Magnify-clip.png
הפארק הלאומי עמק קובוק בשלהי הקיץ