הפארק הלאומי עמק קויאהוגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפארק הלאומי עמק קויאהוגה
Cuyahoga Valley National Park
מחשוף סלע בפארק הלאומי עמק קויאהוגה
מחשופי סלעים, כדוגמת זה, מצויים ברחבי הפארק הלאומי עמק קויאהוגה
מדינה אוהיו בארצות הברית
שנת הכרזה 11 באוקטובר 2000
שטח הפארק 132[1] קמ"ר
מבקרים בשנה 2,423,390[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
קואורדינטות 41°14′30″N 81°32′59″W / 41.241667°N 81.549722°W / 41.241667; -81.549722קואורדינטות: 41°14′30″N 81°32′59″W / 41.241667°N 81.549722°W / 41.241667; -81.549722
Cuyahoga Valley National Park
מפת הפארק הלאומי עמק קויאהוגה

הפארק הלאומי עמק קויאהוגהאנגלית: Cuyahoga Valley National Park), הוא פארק לאומי המשתרע על שטח מיוער בן 132 קילומטרים רבועים בצפון-מזרח מדינת אוהיו בארצות הברית. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, והוא הפארק הלאומי היחיד בתחומי מדינת אוהיו. האתר הוגדר לראשונה ב-1974 כאזור נופש לאומי, והוגדר מחדש כפארק לאומי בשנת 2000.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי עמק קויאהוגה משתרע על שטח מיוער בן 132 קילומטרים רבועים בצפון-מזרח מדינת אוהיו בתחומי מחוזות אוהיו קויאהוגה, וסאמיט. הפארק משתרע לאורך 35 קילומטרים של נפתולי הנהר קויאהוגה, בין הערים קליבלנד ואקרון. זמן הנסיעה במכונית משתי ערים אלו אל הפארק הוא סביב חצי שעה. קולומבוס רחוקה כ-200 קילומטרים מהפארק וסינסינטי כ-370 קילומטרים.

הפארק הוא נקודת מפגש בין שני אזורים גאוגרפיים שונים — רמת האפלצ'ים (Appalachian Plateau) והשפלות המרכזיות (Central Lowlands) — שעברו שינויים במהלך עידני הקרח השונים. גבוה מעל הנהר הנוף טרשי. עמקים תלולים בינות להרים גבוהים וצרים. נקיקים רבים מזינים את היובלים, חלקם צונח מגובה של כ-200 מטרים לאורך מספר קילומטרים מועט בדרכם אל הנהר המתפתל.[3]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בפארק הלאומי עמק קויאהוגה אופייני לצפון אוהיו, ויש בו ארבע עונות מובחנות. האביב גשום ומאופיין בצמיחה חדשה ובפריחה. הקיץ לח, והטמפרטורות בו נעות בין 9°C ל-35°C. בסתיו הטמפרטורות יכולות לנוע בין 21°C ביום לנקודת הקיפאון בלילה, ומזג האוויר יכול לנוע בין שמשי לערפילי, ממטרים, ואפילו סופות גשמים. צבעי השלכת מופיעים סביב אמצע אוקטובר. בחורף התנאים משתנים במהירות בשל השפעת ימת אירי. הטמפרטורות נעות בין מעלה מעל האפס ועד מתחת ל-17°C-. כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא כ-1,000 מילימטרים, וכמות השלג השנתית הממוצעת היא כ-1.5 מטרים.[4]


מזג אוויר בפארק הלאומי עמק קויאהוגה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 0.5 2.2 7.7 13.9 15.9 25 27.2 26.1 22.2 16.1 9.4 2.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -7.2 -6.1 -1.6 3.3 8.8 14.4 16.6 16.1 12.2 6.7 1.7 -3.8
משקעים ממוצעים (מ"מ) 50 50 75 75 100 100 100 100 100 75 75 75 1,000
מקור: Weather

הידרוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם פרסת הסוס (Horseshoe Pond) הפארק הלאומי עמק קויאהוגה
השקעה של אבן חול בראה בתוך פצלי בדפורד במהלך קרבון מיסיסיפי

הפארק הלאומי עמק קויאהוגה שוכן כולו בתחומי אגן הניקוז של הנהר קויאהוגה, שצורתו דמוית האות הלטינית V. הנהר מתחיל את דרכו בצפון-מזרח מחוז גאוגה כשני מעיינות שמימיהם זורמים לדרום ומתאחדים כ-15 קילומטרים ממקורותיהם. הנהר זורם לדרום-מערב דרך יערות עבותים ושדות חקלאיים עד שהוא מגיע לאזורים העירוניים סמוך לאקרון. בנקודה זו הנהר מגיע לקו פרשת המים הלאורנטית (Laurentian Divide), קו פרשת מים המפריד בין מים הזורמים למפרץ הדסון לאלו הזורמים לאוקיינוס האטלנטי, ופונה בחדות לצפון-מערב בנקודה שהיא בסיס ה-V. הנהר זורם דרך הפארק הלאומי עמק קויאהוגה ונשפך לימת אירי בקליבלנד. בקו אווירי אורכו של הנהר הוא כ-50 קילומטרים, אבל בגלל נפתוליו המרובים אורכו הוא כ-160 קילומטרים.[5]

שטח אגן הניקוז של הנהר קויאהוגה הוא 2,100 קילומטרים רבועים בצפון-מזרח אוהיו. מתוכם 56% הם יערות, 22% שדות חקלאים, 16% הם ביצות, נהרות ונחלים ו-6% הם אזורים עירוניים. במהלך מסלולו זורמים לקויאהוגה 37 יובלים שיש להם שם ופלגים רבים נוספים חסרי שם, ובסך הכול כ-1,700 קילומטרים של נתיבי מים. אורכם הכולל של נחלי ופלגי האיתן ופלגי האכזב בחלק של אגן הניקוז בתחומי הפארק הלאומי עמק קויאהוגה (בערך 6.5% משטח אגן הניקוז), עולה על 300 קילומטרים. שטח אגן הניקוז של חלק מהיובלים הגדולים, דוגמת טינקרס קריק שאורכו 45 קילומטרים, עולה על 130 קילומטרים רבועים, בעוד ששטחם של מרבית היובלים האחרים נע בין 5 ל-50 קילומטרים רבועים.[5]

אף שאגן הניקוז של הנהר קויאהוגה מהווה פחות מ-2% משטחה של מדינת אוהיו מתגוררים בתחומו קרוב ל-15% מאוכלוסיית המדינה, הרוב לאורך חלקו המערבי של הנהר, בעיקר בערים אקרון וקליבלנד השוכנות בקצה הדרומי והצפוני של הפארק בהתאמה. הריכוז הגבוה של שטחים עירוניים והתעשייה הכבדה לאורך גדותיו גורמים ללחץ על האקולוגיה של הנהר שסבל מזיהום כבד מתחילת המאה ה-19, אם כי הוא התאושש מאז.[5]

יותר מ-100 אגמים קטנים ובריכות, כולם מלאכותיים, שוכנים בתחומי הפארק. שטחם נע מפחות מ-400 מטרים רבועים ועד יותר מ-40 דונם. רובם נועדו במקור לשמש כמקור למי השקיה. בריכות שננטשו מזמן הפכו עם השנים לביצות ומטופלים כחלק מ-1,500 הביצות והאזורים הלחים שבתחומי הפארק.[6] בריכות אחרות משמשות כמקור למים לפעילות חקלאית או לנופש. האגם הגדול ביותר בתחומי הפארק, אגם קנדל (Kendall Lake) בשטח של כ-50 דונם גדול מספיק לאפשר דיג ושיט.[7]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה גאולוגית של הפארק

לנהר קויאהוגה יש נתיב יוצא דופן בצורת האות הלטינית V. הנהר זורם תחילה לדרום-מערב, ואז פונה בחדות צפונה ונשפך בימת אירי לא הרחק מהמקום בו הוא נובע. הזרוע השמאלית של ה-V, זורמת צפונה דרך הפארק, כשהיא משתמשת בעמק שקדם לתקופת הקרחונים, בעוד שהזרוע הימנית מותאמת לתבנית ניקוז חדשה יותר. הזרוע החדשה נחתכה עם הזרוע הישנה במפלי קויאהוגה, בבסיס ה-V. נחלים אחרים עשו את דרכם אל העמק שקדם לקרחונים באמצעות התחתרות ויצירת קניונים עם מפלים כדוגמת אלו בטינקרס קריק (Tinkers Creek) בברנדיוויין קריק (Brandywine Creek) וצ'יפווה קריק (Chippewa Creek). מפלים אלו נוצרו כשזרמי המים שחקו את פצלי בדפורד (Bedford Shale) שמתחת לאבן חול בראה (Berea Sandstone). סחף שמקורו בקרחונים ממלא את העמק עד לעומק של 120 מטרים. משקעים אלו מורכבים מאוד בשל הצטברות המים לפני הקרח לפני כל אירוע התקרחנות ואחריו. משקעים חופיים, שרטוני חצצים[א] ומשקעי חוף אחרים מאגם מאומי הקדום (Lake Maumee, אגם קרחוני שקדם לימת אירי) מצויים בעמק, כמו גם חצצים מזמן "אגם ארקונה" (Lake Arkona), ורכסים מסמנים את חופי האגמים: ויטלסי (Whittlesey), וורן (Warren) וויין (Wayne).

שריד בולט מהתקרחנות ויסקונסין הוא "מורנת דפאיינס" (Defiance Moraine), המשתרעת מדפייאנס (Defiance) ממערב אוהיו לרוחב אוהיו ועד לתוך פנסילבניה. כפי שקושינג (Cushing) ועמיתיו הצביעו: "מורנת דפייאנס מייצגת את השריד הבולט האחרון לחזית הקרחון באזור זה". רוחב המורנה נע בין 3 ל-6 קילומטרים, ולדברי לוורט (Leverett): "היא כמו גל רחב שקו הרכס שלו ניצב 6 עד 15 מטרים מעל הגבול של המישור שמחוץ לו". מורנה זו יוצרת שלוחה המזדקרת דרומה לתוך העמק למשך 13 קילומטרים עד פנינסולה (Peninsula). רוחב השלוחה בתחילתה, בקצה הצפוני שלה כ-10 קילומטרים והיא הולכת ונעשית צרה לקראת הקצה הדרומי שלה, שם רוחבה כ-5 קילומטרים. מבנים של משקעים קרחוניים כדוגמת קם (Kame) ואסקר מאפיינים את פני השטח דרומית למורנה זו עד לקצה הדרומי של ההתקרחנות.

פצלי בדפורד ואבן חול בראה הושקעו בסביבת דלתה של נהר בתת-התור קרבון מיסיסיפי. ערוצי הנחלים נחצבו בפצלי בדפורד ומאוחר יותר התמלאו ערוצים אלו באבן חול בראה. יש להם ערך כלכלי מלבד היותם רקע לקניונים מרהיבים ומפלים בעמק. אבן חול בראה נחצבה בבראה לשימוש כאבני טחינה ואבני בניין, בעוד שאת החלק התחתון של פצלי בדפורד חצבו בסאות אוקליד (South Euclid) ובלוסטון (Bluestone) עבור "האבן הכחולה".[8]

קונגלומרט שרון (Sharon conglomerate) הוא תצורה מקרבון פנסילבני המורכבת מאבן חול וקונגלומרטים. היא נוצרה לדברי קושינג ועמיתיו כ"טלאים נפרדים או הרי משאר[ב] בראשי ההרים הגבוהים ביותר... הרי משאר אלו ניצבים בעוז מעל הסביבה המקיפה אותם" בשל עמידותם לסחיפה. מדפי בוסטון (Boston Ledges) הם הדוגמה הראויה ביותר לציון. כשהפצלים מקרבון מיסיסיפי מתחתיהם נשטפו, נוצרו גושים עצומים של קונגלומרט שרון. כפי שקושינג מסביר "פעולת הכפור מסייעת בהרחקת הגושים זה מזה, סדקים מתרחבים ויוצרים מערות, וכתוצאה מכך יש סבך של גושי סלע, המופרדים על ידי מעברים ברוחב משתנה".

גז הופק מהפצלים באזור מאז 1883, כאשר באר נקדחה ברוקפורט (Rockport) לעומק של 160 מטרים, והופקו ממנה 612 מטרים מעוקבים של גז ביום. קידוחי הגז שגשגו בשנים 1914–1915, ובהגיע 1931 הפיקו כמה מאות בארות גז מפצלי יורון מהדבון. הגז הופק מפצלים בעובי 381 מטרים בעומקים מ-120 ועד 560 מטרים. הלחצים הין בין 3 ל-135 PSI והתפוקה הייתה פחות מ-560 מטרים מעוקבים ביום. כפי שקושינג הצביע בשנות ה-30 של המאה ה-20 "יש כמויות גדולות של נפט בפצלי דבון". מאז הראו פצלי מרסלוס (Marcellus Shale) ופצלי אוטיקה (Utica Shale) העמוקים יותר את ערכם הכלכלי.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעי הסתיו באגם סילוון (Sylvan Pond) הפארק הלאומי עמק קויאהוגה
"המדפים" בפארק הלאומי עמק קויאהוגה
מפלי ברנדיוויין אחרי סופת גשמים

בתחומי הפארק הלאומי עמק קויאהוגה יש כמה בתי גידול. בית הגידול העיקרי בפארק הלאומי עמק קויאהוגה הוא הנהר קויאהוגה המתפתל לאורך 35 קילומטרים בתחומי הפארק וצמחיית הגדות האופיינית לו. בתי גידול נוספים כוללים יערות מעורבים של נשירים ועצים מזופיטיים, צמחיית ביצות, אזורים חקלאים מודרניים ואזורים חקלאים לשעבר המצויים בשלבים שונים של סוקצסיה.[3]

בתחומי הפארק נמנו מעל ל-900 מינים של צמחים, 65 מיני דגים, 19 מינים של דו-חיים, 19 מינים של זוחלים, 241 מינים של עופות ו-41 מינים של יונקים.[9]

הנהר קויאהוגה היה בעבר אחד הנהרות המזוהמים ביותר בארצות הברית והתפרסם ברחבי העולם כ"נהר שעלה באש" בשל האירוע ב-1969 שבו כתם נפט גדול בנהר עלה באש.[10] פעילות נמרצת של סוכנויות ממשלתיות, מוסדות ללא כוונת רווח ומתנדבים שינו מצב זה והנהר חזר להיות נהר נקי ובעלי החיים שבו אליו.[11]

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחייה בפארק הלאומי עמק קויאהוגה היא פסיפס מגוון של סוגי צמחים טבעיים במקביל לאזורים חקלאיים. כ-80% משטח הפארק הם יערות מעורבים של מזופיטים, עצים נשירים הגדלים בסביבה בעלת לחות בינונית. חברת הצמחים הנפוצה ביותר היא של קריה (Carya)–אלון. חברות אחרות כוללות אדר–אלון, אלון–צפצפה–אדר, אדר–שקמה, אורןאשוחית וצוגה (Tsuga)–צפצפה. יש אומנם כמה חורשות גדולות רציפות, אבל מרבית העצים גדלים במקטעים נפרדים. מפוזרים בין חורשות אלו יש בתי גידול אחרים, כולל שדות חקלאים לשעבר המצויים בשלבים שונים של סוקצסיה, ביצות וכרי עשב. פעילות חקלאית, שפעם הייתה נפוצה, קיימת גם היא, אם כי בעצימות נמוכה.[12]

בין 943 מיני הצמחים הגדלים בפארק הלאומי עמק קויאהוגה[12] כלולים:

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזדווגות של שפריריות מהמין Calopteryx maculata בפארק הלאומי עמק קויאהוגה

בעלי החיים בפארק הלאומי עמק קויאהוגה כוללים: כמה מאות מיני עכבישים, 53 מיני פרפרים, ועשרות מינים של שפיריות ושפריריות,[18] 65 מיני דגים, 19 מינים של דו-חיים, 19 מינים של זוחלים, 241 מינים של עופות ו-41 מיני יונקים.[9]

מיני החולייתנים החיים בפארק כוללים:

  • עופות – בין מעל ל-200 מיני העופות שנצפו בפארק:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאו-אינדיאנים (מלפני 13,000 ועד לפני 10,000 שנים) היו בני האדם הראשונים שהגיעו לעמק לפני כ-13,000 שנים. הם צדו מסטודונים ויונקים גדולים אחרים מעידן הקרח. לאחר שעידן הקרח הסתיים צמחו בעמק יערות של עצי אלון, אולמוס, ואדר. קבוצות של בני התקופה הארכאית באמריקה הצפונית (מלפני 10,000 עד לפני 3,000 שנים) צדו בעמק איילים, תרנגולי הודו ודובים. הם דגו דגים בנהרות ובפלגים וליקטו אגוזים, פירות יער, זרעים ומזונות צמחיים אחרים. תושבים ראשונים אלו של עמק קויאהוגה היו נוודים ונעו בעקבות חיות הציד והמזון הצמחי. הפלאו-אינדיאנים התגוררו ככל הנראה במחסות עשויות מענפי עצים מכוסים בעורות בעלי חיים, בעוד שבני התקופה הארכאית חיו במבנים עשויים מוטות עץ.[19][20]

אתר קבורה של תרבות הופוול המתוארכת סביב שנה 100 לספירה

בתקופה המכונה וודלנד (Woodland מלפני 3,000 עד לפני 1,000 שנים) מבחינים בשתי תרבויות: אדנה (Adena) והופוול (Hopewell) בני תרבויות אלו הקימו יישובי קבע והקימו רשתות סחר עם אזורים מרוחקים כמו פלורידה ודקוטה הדרומית של ימינו. תרבות הופוול התאפיינה בהקמת תלים גדולים ובייצור כלים וחפצי נוי. עיקר יישובי תרבות הופוול היה בדרום והם הגיעו לצפון אוהיו לפני כ-2,100 שנים. התושבים התגוררו ביישובים קטנים, צדו, דגו וליקטו פירות ואגוזים, ובנוסף גידלו מזון כדוגמת דלעת. בדרום אוהיו הקימו בני הופוול תלים בצורות גאומטריות משוכללות. בצפון אוהיו, ובעמק קויאהוגה בכלל זה, הוקמו תלים פשוטים וקטנים יחסית, למשל באוורט וילאג' (Everett Village).[19][20]

לא ידוע מדוע בני תרבות זו עזבו את האזור, אבל נראה שהאזור היה נטוש למשך זמן רב, למעט ציידים מזדמנים.

התרבות הבאה שישבה בעמק מכונה תרבות ויטלסי (Whittlesey) לכבודו של צ'ארלס ויטלסי (Charles Whittlesey), שמיפה אתרים שלהם ב-1871. בני תרבות זו חיו בעמק בין שנת 1000 לשנת 1600 בכפרים קטנים מפוזרים בבתים עשויים ממוטות עץ שבהם שכנו כמה משפחות. בניגוד לתרבות הופוול שקדמה להם, לא היו להם רשתות סחר והם חיו מציד באמצעות קשתות וחצים וגידלו תירס, דלעת ושעועית.[19][20]

מדוע עזבו ולאן לא ידוע. חלק מההיסטוריונים סוברים שהם נדחקו על ידי שבטים שכנים במסגרת מה שכונה "מלחמות הבונים" שבמסגרתם שבטי אינדיאנים לחמו על שטחים בהם חיו בונים במסגרת סחר הפרוות באמריקה הצפונית הרווחי מאוד. אחרים סוברים שהם נדבקו במחלות שהביאו האירופאים שכנגדם לא היה להם חיסון טבעי ושהתפשטו בשל סחר עם שכניהם ממזרח. בכל מקרה העובדה ההיסטורית היא שאף אחד לא חי בצפון אוהיו בין 1650 לשנות ה-30 של המאה ה-18.[20]

ילידים שבו לעמק בין אמצע לשלהי המאה ה-18. היו אלו שבטים שנדחקו מאדמתם. צפונית ליישוב בוסטון של ימינו היה מחנה של בני האוטווה, סמוך לברקסוויל (Brecksville) של ימינו היה יישוב של בני אוג'יבווה, וככל הנראה היה מחנה של בני הסנקה (Seneca) מבני האירקווי סמוך לאירה (Ira). השבטים באזור התאחדו במסגרת שכונתה הקונפדרציה המערבית (Western Confederacy) למלחמה כנגד ממשלת ארצות הברית שטענה לריבונות על השטח על פי תנאי חוזה פריז שסיים באופן רשמי את מלחמת העצמאות של ארצות הברית. צבא ארצות הברית הביס את הכוח האינדיאני, שכלל גם יחידה בריטית בקרב הגזעים הנפולים (Battle of Fallen Timbers) באוגוסט 1794,[21] והשבטים ויתרו על כל שטחיהם מזרחית לנהר קויאהוגה בעקבות חוזה גרינוויל (Treaty of Greenville) מ-1795 שסיים את המלחמה. בהגיע 1805 נותרו ילידים מועטים בעמק קויאהוגה, לאחר שרובם הועברו לשמורות במערב אוהיו.[20] ניסיון נוסף לחזור לאזור בעזרת הבריטים נעשה במלחמת 1812, אבל ניסיון זה הסתיים עם מותו של טקומסה, המנהיג של פדרציית השבטים בקרב תיימז ב-1813.

חוואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החווה של אלן וולטון, חוואי, שהתיישב באזור באמצע המאה ה-19 והתעשר מגידול בקר לחלב

עם סיומה של מלחמת 1812 החלה תקופת התיישבות של חקלאים אמריקניים בחוות בעמק קויאהוגה. בין 1825 ל-1832 נחפרה תעלת אוהיו ואירי (Ohio and Erie Canal) בין קליבלנד על ימת אירי ונהר האוהיו בדרום מדינת אוהיו. התעלה הובילה מטענים מ-1827 ועד 1861 שעה שמסילות הברזל שנסללו אז ושהובילו מטענים מהר יותר וזול יותר היוו חלופה טובה יותר. חלק מתוואי התעלה עובר בתחומי הפארק הלאומי עמק קויאהוגה. החקלאות התרחבה מאוד עקב כך, כיוון שרשת התעלות העניקה לחקלאים גישה לשווקים חדשים. התעלה ואחר-כך מסילות הברזל השפיעו גם על התפתחותם של ענפים הקשורים לחקלאות, כגון מחלבות וטחנות קמח. בשיא, באמצע המאה ה-19 פעלו בעמק בין 700 ל-800 חוות,[22] שבהן גידלו בעיקר תירס וחיטה.[23]

במקביל להפסקת השיט בתעלה ירדה גם החקלאות בעמק מגדולתה. השגשוג הכלכלי שממנו נהנו הערים המתועשות של קליבלנד ואקרון משכו את אליהם את החקלאים שחיפשו דרכים קלות יותר להתפרנס, ואלו שנשארו בעמק נאלצו לעיתים קרובות להשלים את הכנסתם באמצעות עבודות מחוץ לחווה.[24] החוות שנשארו עברו מגידול חיטה למשק חלב וייצרו גבינה וחמאה,[23] אבל גם להם לא היה דור המשך, והחקלאות בעמק גוועה.

מכיוון שהפארק הלאומי רואה חשיבות גדולה בשמירה על המסורת הוא פתח ב-1999 ביוזמה הקרויה "יוזמת הכפר" (Countryside Initiative) להשכיר חלקות לחקלאות בת קיימא, שיפץ בתי חוות ישנים, וב-2015 פעלו בעמק 15 חוות.[25]

הפארק הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת ברקסוויל של רכבת העמק הנופית של עמק קויאהוגה, ברקע גשר הכביש מעל נהר קויאהוגה שנבנה ב-1931

העמק החל לשמש אתר נופש עבור תושבי הערים משנות ה-70 של המאה ה-19, כאשר אנשים הגיעו מהערים הסמוכות במטרה לטייל בכרכרות או לשיט נופש בספינות לאורך התעלה. בשנות ה-80 של המאה ה-19, הפכה רכבת העמק (Valley Railroad) לדרך נוספת להימלט מהחיים העירוניים המתועשים. פיתוח הפארק בפועל החל בעשור הראשון של המאה ה-20 ובשנות ה-20 של המאה ה-20 עם הקמתם של מחלקות הפארקים בעיריות של קליבלנד ואקרון. בשנת 1929 תרם הייוורד קנדל (Hayward Kendall), איש עסקים מקליבלנד, את אחוזתו בת 1,700 הדונם סביב ריצ'י לדג'ס (Richie Ledges) וקרן נאמנות למדינת אוהיו. בצוואתו של קנדל נקבע כי "הנכס צריך להיות בשימוש לנצח למטרות הפארק". האחוזה הפכה לפארק וירג'יניה קנדל, לכבוד אמו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 בנה חיל השימור האזרחי חלק גדול מתשתיות הפארק, כולל מבנה האירועים "Happy Days Lodge" והמחסות לצפייה בעופות באוקטאגון (Octagon), לדג'ס (Ledges) ואגם קנדל (Kendall Lake).

אף על פי שהפארקים האזוריים שמרו על מקומות מסוימים, החלו בשנות ה-60 האזרחים המקומיים לחשוש שהתפשטות של האזורים העירוניים תפגע ביופיו הטבעי של עמק קויאהוגה. אזרחים פעילים פעלו יחד עם אנשי הצוות של המדינה והממשל הפדרלי כדי למצוא פתרון לטווח ארוך. לבסוף, ב-27 בדצמבר 1974 חתם הנשיא ג'רלד פורד על הצעת החוק להקמת אזור הנופש הלאומי עמק קויאהוגה (Cuyahoga Valley National Recreation Area).

שירות הפארקים הלאומיים רכש בשנת 1985 את השטח בן 190 הדונם שבו פעלה מ-1940 עד 1980 מזבלת קרייצ'י (Krejci Dump), כדי לכלול אותו כחלק מאזור הנופש. הם ביקשו ניתוח מעמיק של מצב האתר מהסוכנות להגנת הסביבה. לאחר שהסוקרים זיהו חומרים רעילים ביותר, השטח נסגר ב-1986 ועובר שיקום יסודי במסגרת הקרן המיוחדת לשיקום (Superfund).[26] תביעות אזרחיות הוגשו כנגד חברות המעורבות לכאורה בזיהום, כולל פורד, ג'נרל מוטורס, קרייזלר, 3M ומחלקת הזבל של אוהיו. כל החברות למעט 3M הסכימו להתפשר, 3M הפסידה במשפט.[27] שיקום האתר החל ב-1987 ועדיין לא הושלם לגמרי נכון ל-2015, אם כי מרבית האזור הושבה למצבה המקורי כאדמת ביצות.[28]

הגדרת האזור שונתה לפארק לאומי בהחלטה של הקונגרס של ארצות הברית ב-11 באוקטובר 2000,[29] כאשר עבר "חוק ההקצבות של מחלקת הפנים והסוכנויות הנלוות של 2001", חוק 4578 בקונגרס ה-106.[30] הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. הפארק הלאומי עמק קויאהוגה גם אחראי לטיפול באנדרטה David Berger National Memorial בביצ'ווד (Beachwood). את הקמת האנדרטה יזמה הקהילה היהודית של קליבלנד לזכרו של אחד מבניה, דוד ברגר, מרים משקולות וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (1972), מקורבנות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שביצע ארגון הטרור "ספטמבר השחור".

קולוסאום ריצ'פילד (Richfield Coliseum), היכל מופעים וספורט שהיה אולם הבית של קבוצת הכדורסל קליבלנד קאבלירס מ-1974 עד 1994 נהרס ב-1999, והאתר שפונה הפך חלק מהפארק הלאומי עמק קויאהוגה, שהוכרז שנה אחר-כך. האתר הפך לאחו נרחב הפופולרי בקרב צפרים. אתר נוסף הכלול בתחומי הפארק, אבל אינו חלק ממנו, הוא מרכז המוזיקה בלוסום (Blossom Music Center), אמפיתיאטרון שבו מנגנת תזמורת קליבלנד בחודשי הקיץ.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא השיט המשוחזר של תעלת אוהיו ואירי ליד מוזיאון התעלה

בפארק מבקרים בממוצע קרוב ל-2.5 מיליון תיירים מדי שנה, מקום 12 בפארקים הלאומיים של ארצות הברית במספר המבקרים, והשלישי בפארקים שבמזרח ארצות הברית אחרי הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז והפארק הלאומי אקדיה. הפעילות המוצעת בפארק כוללת סיורים רגליים, נסיעה ברכבת נופית, צפרות, רכיבה על סוסים, צפייה בכוכבים ואסטרונומיה, משחקי גולף, חיפוש אוצרות טבע, שחייה, שיט, דיג, ומחנאות. "שביל נתיב הגרירה של תעלת אוהיו ואירי" (Ohio & Erie Canal Towpath trail), להלן "שביל התעלה", הוא שביל פופולרי למטיילים ברגל באופניים וברכיבה על סוסים שנתיבו מצפון לדרום המקביל לתעלה ועובר בחלקו בפארק.[31]

גישה ולינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה לפארק היא בלא תשלום, אם כי הפארק מעודד תרומות לארגון הידידים של הפארק (Conservancy for Cuyahoga Valley National Park), וגובה תשלום על השכרת ציוד או כניסה למופעים.

שדות התעופה הקרובים ביותר הם שדה התעופה הבינלאומי של קליבלנד ושדה התעופה האזורי של אקרון. מסופי האוטובוסים הקרובים ביותר שוכנים אף הם בשתי ערים אלו, ותחנת הרכבת הקרובה ביותר של אמטרק שוכנת בקליבלנד. לפארק עצמו ניתן להגיע באמצעות הרכבת הנופית היוצאת מאקרון.

אתר האינטרנט של הפארק מפרט את הכבישים השונים בהם יש לנסוע על מנת להגיע ברכב פרטי אל מרכז המבקרים Boston Store מקליבלנד, אקרון, קולומבוס, טולידו וינגסטאון.[32]

אפשרויות הלינה בתוך הפארק עצמו כוללות שני מבנים משוחזרים המשמשים כבתי מלון קטנים : בית סטנפורד (Stanford House), בית חווה שנבנה במקור ב-1830 ו"הפונדק במפלי ברנדיוויין" (Inn at Brandywine Falls), בית חווה שנבנה במקור ב-1848,[33] וחמישה אתרי מחנאות ברמת שירות פרימיטיבית.[34] בסמוך לפארק יש אתרי מחנאות נוספים ומספר בתי מלון. הלינה בשטח הפתוח אסורה.

מרכזי מבקרים ומבני ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המבקרים של הפארק
בית סטנפורד המשמש כאכסניה
  • מרכז המבקרים של הפארק (Boston Store Visitor Center‏ 41°15′48″N 81°33′30″W / 41.263252°N 81.558423°W / 41.263252; -81.558423) – שוכן סמוך לנהר ולשביל התעלה בבניין שנבנה במקור ב-1836 ושימש כמחסן, חנות, משרד דואר ומבנה למפגשים חברתיים. המרכז פתוח כל השנה וכולל אולם הקרנה, תערוכה קבועה וחנות מזכרות. שומרי הפארק מספקים מידע על אפשרויות הסיור והפעילויות בפארק.[35]
  • מוזיאון התעלה (Canal Exploration Center‏ 41°22′21″N 81°36′47″W / 41.372615°N 81.612999°W / 41.372615; -81.612999) שוכן בבניין ששירת את הנוסעים בתעלה סמוך לשביל התעלה בזמן שהמתינו למעבר דרך תא שיט מספר 38 בתעלה. הבניין שימש כפונדק, חנות, בניין מגורים ומרכז מבקרים של הפארק. במסגרת התערוכה במוזיאון מוצגים 12,000 שנות ההיסטוריה של העמק, כולל ההיסטוריה של התעלה. באמצע השבוע מדגימים אנשי הצוות ומתנדבים הלבושים בבגדי התקופה כיצד פעל תא השיט. על פי דרישה מוקרנים סרטים על הפארק ועל ההיסטוריה של התעלה. המוזיאון סגור בחורף.[36]
  • בית האנט (Hunt House‏ 41°12′03″N 81°34′19″W / 41.200899°N 81.571999°W / 41.200899; -81.571999) – בית חווה אופייני לחוות משפחתיות קטנות הרבות שהיו מפוזרות ברחבי עמק קויאהוגה בשלהי המאה ה-19. בבניין יש מידע על הפעילויות בפארק מוצגים על ההיסטוריה החקלאית של האזור. הבניין סמוך לשביל התעלה ואפשר לצאת ממנו לסיורים רגליים ובאופניים. הבניין פתוח בחודשי האביב והקיץ.
  • אכסניית ימים מאושרים (Happy Days Lodge‏ 41°13′49″N 81°30′31″W / 41.230261°N 81.508688°W / 41.230261; -81.508688) – מבנה זו הוקם על ידי חיל השימור האזרחי בשנים 1938 ו-1939 כמחנה לילדים עירוניים. הפארק משכיר את המבנה לשם עריכת קונצרטים, הרצאות, הצגות, עריכת חתונות ואירועים מיוחדים. מספר מסלולי הליכה נמצאים בקרבת מקום.[35]
  • אחו האו (Howe Meadow‏ 41°11′22″N 81°35′01″W / 41.189307°N 81.583543°W / 41.189307; -81.583543) – באתר זה מתנהל שוק איכרים כל יום שבת, במבנה מעבירים שיעורי יוגה וכמו כן נערכים מופעים ללא תשלום.[37]

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר המקורה של אוורט

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מ"שביל נתיב הגרירה של תעלת אוהיו ואירי"
  • סיורים רגליים – הפארק מציע 200 קילומטרים של שבילי הליכה ברמות קושי שונות.[39] בין השבילים הפופולריים: אל מפלי ברנדיוויין, "הינומת הכלה", ו"התרנגולת הכחולה", אל מדפי ריצ'י ואל תצפית אל האחו והיערות.[40] את הפארק חוצים שני שבילים המתחילים ומסתיימים מחוץ לו: "שביל נתיב הגרירה של תעלת אוהיו ואירי" (Ohio & Erie Canal Towpath trail), השביל נסלל על הנתיב שבו גררו פרדות את הספינות בתעלה והוא נועד למטיילים ברגל, באופניים או רוכבים על סוסים. אורכו הכללי של שביל זה הוא קרוב ל-140 קילומטרים, ואורכו בתחומי הפארק הוא 32 קילומטרים.[41] השביל השני הוא "שביל הערמון" (Buckeye Trail), שביל זה באורך 2,324 קילומטרים מקיף את כל מדינת אוהיו המכונה "מדינת הערמון" (Buckeye State).[42]
  • רכיבה על אופניים – מלבד שביל התעלה שהוזכר לעיל הפארק מציע כמה מסלולים ייחודים לרכיבה על אופניים, וממליץ על שבילים נוספים העוברים בעמק קויאהוגה.[43]
  • רכיבה על סוסים – הפארק מציע כ-60 קילומטרים של שבילים לרכיבה על סוסים.[44]
  • נסיעה ברכבת נופית – "הרכבת הנופית של עמק קויאהוגה" (Cuyahoga Valley Scenic Railroad) היא רכבת הנוסעת בין פעם אחת ביום בחורף לכמה פעמים ביום בקיץ מאקרון ועד העיירה אינדפנדס, דרומית לקליבלנד, דרך הפארק הלאומי ועוצרת בכמה באתרי הפארק. הרכבת מעודדת אפשרות להעמיס אופניים עליה, וכך ניתנת האפשרות לחובבי האופניים להגיע בקלות לפארק.[45]
  • צפייה בכוכבים – מכיוון שמרבית אזור הפארק שוממת מאנשים שמי הלילה נקיים יחסית מזיהום אור ומאפשרים צפייה בכוכבים בלילות שבהם השמיים נקיים מעננים.[46]
  • שיט ודיג – שיט בחתירה בלבד אפשרי בנהר קויאהוגה, ובאגמים הרבים באזור.[47] דיג אפשרי בכל רחבי הפארק. הפארק ממליץ על שחרור דגים לכודים והגבלת כמות הדגים הניצודים בנהר קויאהוגה.[48]
  • גולף – חברות פרטיות מפעילות ארבעה מגרשי גולף בתחומי הפארק.[49]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cuyahoga Valley, Arcadia Publishing, 2004, ISBN 9780738532370
  • Trail Guide to Cuyahoga Valley National Park, Gray & Company, 2007, ISBN 9781598510409
  • Carolyn V. Platt, Cuyahoga Valley National Park Handbook, Kent State University Press, 2006, ISBN 9780873388580
  • Michael Joseph Oswald, Your Guide to Cuyahoga Valley National Park, Stone Road Press, 2012, ISBN 9781621280026

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית gravel bar משקעים גסים המצטברים בתחתית האפיק
  2. ^ באנגלית outlier גבעה שנותרה מאזור שנסחף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Cuyahoga Valley NP
  3. ^ 3.0 3.1 Nature
  4. ^ Weather
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Watersheds
  6. ^ Wetlands
  7. ^ Lakes and Ponds
  8. ^ Pepper, James; De Witt, Wallace; Demarest, David (1954). Geology of the Bedford Shale and Berea Sandstone in the Appalachian Basin, USGS Professional Paper 259. Washington: US Government Printing Office. עמ' 12, 70–71. 
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 9.8 9.9 Cuyahoga Valley National Park Species Search
  10. ^ Cuyahoga River fire
  11. ^ Rivers and Streams
  12. ^ 12.0 12.1 Plants
  13. ^ Grasses
  14. ^ Wildflowers
  15. ^ Learn to Identify Trees in CVNP
  16. ^ Pine Trees of the Cuyahoga Valley
  17. ^ Identifying Trees in Winter
  18. ^ Insects
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 The Prehistoric People
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 American Indians
  21. ^ The Battle of Fallen Timbers
  22. ^ National Park Offers Farmland of the People, by the People, for the People
  23. ^ 23.0 23.1 Welton Farm
  24. ^ Making a Living
  25. ^ The Countryside Initiative
  26. ^ "Krejci Dump: A Story of Transformation" National Park Service, Cuyahoga Valley
  27. ^ 3M to pay $15.5 million for Krejci dump site cleanup
  28. ^ "Krejci Dump Site Cleanup and Restoration" National Park Service
  29. ^ Park Statistics
  30. ^ H.R. 4578 (106th): Department of the Interior and Related Agencies Appropriations Act, 2001
  31. ^ Outdoor Activities
  32. ^ Directions
  33. ^ Lodging
  34. ^ Camping
  35. ^ 35.0 35.1 Operating Hours & Seasons
  36. ^ Canal Exploration Center
  37. ^ Howe Meadow
  38. ^ 38.0 38.1 38.2 38.3 Half Day Visit
  39. ^ Hiking
  40. ^ Recommended Hikes
  41. ^ Towpath trail
  42. ^ Buckeye Trail
  43. ^ Biking in the Park
  44. ^ Horse Trails
  45. ^ Cuyahoga Valley Scenic Railroad
  46. ^ Lightscape / Night Sky
  47. ^ Canoeing and Kayaking
  48. ^ Fishing
  49. ^ Golfing


מפלי ברנדיוויין
Magnify-clip.png
מפלי ברנדיוויין