לדלג לתוכן

הפיגועים בנמלי התעופה של וינה ורומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפיגועים בנמלי התעופה של וינה ורומא
מסעדה בנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י לאחר הפיגוע
מסעדה בנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י לאחר הפיגוע
תאריך 27 בדצמבר 1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום רומא, וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 41°48′27″N 12°15′03″E / 41.8075°N 12.2508°E / 41.8075; 12.2508
סוג פיגועי ירי
הרוגים 19
פצועים 138
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפיגועים בנמלי התעופה של וינה ורומא הם שני פיגועי ירי שבוצעו בו זמנית ב-27 בדצמבר 1985. בפיגועים נרצחו 19 בני אדם ונפצעו 138.

הפיגוע ברומא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 08:15 ניגשו ארבעה מחבלים חמושים לדלפקי אל על ו-TWA בנמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י שברומא, והחלו לירות לעבר הנוסעים שעמדו בתור לקבלת הכרטיסים. שלושה מחבלים נהרגו בידי אנשי האבטחה הישראליים, שהשיבו אש לעבר מקורות הירי. אחד המחבלים נתפס כשהוא פצוע.[1]

בתקיפה השתתפו ארבעה מחבלים מארגונו של אבו נידאל, שניים מהם נשאו דרכונים מרוקנים. ארגון הטרור של אבו נידאל התפצל מאש"ף באמצע שנות השבעים והיה אחראי לעשרות פיגועי טרור. אחד הפיגועים היה ההתנקשות בחייו של שלמה ארגוב, שגריר ישראל בלונדון ביוני 1982, התנקשות שהובילה למלחמת לבנון הראשונה.[2]

שלושת מהמחבלים חוסלו בזכות התגובה המהירה של המאבטחים שהיו באותו בוקר בשדה. התקרית כולה נמשכה כ-25 שניות. בפיגוע נהרגו 13 בני אדם (איש מהם לא היה מנוסעי אל על) ונפצעו 76. בין הפצועים היו שבעה עובדי אל על, מהם עוזרי קב"ט ומאבטח, וכן נוסע אחד של אל על.[2]

הפיגוע בווינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר דקות לאחר מכן בנמל התעופה הבינלאומי וינה-שווכאט שלושה מחבלים השליכו רימונים לעבר העומדים בתור מול דלפק אל על בנמל, המחבלים רצחו שניים ופצעו 39, אחד מהם נפטר מפצעיו ב-22 בינואר 1986. לאחר הפיגוע ניסו המחבלים להימלט מהשדה, ובמרדף אחריהם, שנערך על ידי הקב"טים של אל על והמשטרה האוסטרית, נהרג אחד ונתפסו השניים הנותרים.[3]

ההישתלטות על המחבלים בווינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבטחי אל על פתחו באש אל עבר המחבלים והניסו אותם. אחד המחבלים עצר מכונית מרצדס בכביש המפלס התחתון, סילק ממנה את הנהג, אסף את שני חבריו והם התחילו בנסיעה לכיוון היציאה מהשדה.[3]

קצין הביטחון וקב"ט מחליף שהיה עמו בחפיפה, החליטו לרדוף אחר המחבלים. כל אחד מהם נכנס לרכב משטרה אחר, שעמדו בפתח הטרמינל והורו לנהגים להתחיל ברדיפה. המרדף התנהל לאורך כשלושה קילומטרים, ומדי פעם הוציאו הקב"טים את ראשיהם מתוך מכוניות המשטרה וירו לעבר המרצדס. המחבלים פספסו את כביש היציאה משדה התעופה לעיר וינה, ונסעו לכיוון הגבול עם צ'כוסלובקיה. בשלב מסוים, כנראה בגלל ירי הקב"טים, עצרה המרצדס והשוטרים האוסטרים השתלטו על המחבלים. בגוף המרצדס נמצאו 19 פגיעות ירי. מחבל אחד נהרג ושניים נלכדו פצועים.[3]

בתחילה הואשם הארגון לשחרור פלסטין באחריות לפיגוע, אך מנהיגו יאסר ערפאת הכחיש את האשמות וגינה את האחראים. באש"ף טענו כי ההתקפות נועדו לכפות על אוסטריה ואיטליה את ניתוק הקשרים עם הפלסטינים.

ארגונו של אבו נידאל לקח על עצמו את האחריות לפיגועים,[4] כתגובה למבצע רגל עץ, שבו הפציצו מטוסי חיל האוויר את מפקדות אש"ף בתוניס ב-1 באוקטובר 1985. ממשלת לוב הואשמה בסיוע למחבלים, אך היא הכחישה האשמות אלו, אף על פי שטענה כי הפיגועים הם "פעולות הגבורה שמבצעים בני השהידים של סברה ושתילה."

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ אהוד לבער, חגי ברעם, עירד גיל, בעל כורחם סיפורי גבורה של אנשי אבטחה, ישראל: מצודה, 2021, עמ' 78
  2. 1 2 אהוד לבער, חגי ברעם, עירד גיל, בעל כורחם סיפורי גבורה של אנשי אבטחה, ישראל: מצודה, 2021, עמ' 78
  3. 1 2 3 בעל כורחם סיפורי גבורה של אנשי אבטחה, ישראל: מצודה, 2021, עמ' 67
  4. ↑ סי"צ רויטר (אבו דאבי), שמונה דרכונים ושני פרצופים, חדשות, 14 בינואר 1986