הפיגוע באוניברסיטה העברית (2002)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפיגוע באוניברסיטה העברית
חלק מהאינתיפאדה השנייה
HebrewU-MtScopus.JPG
אתר הנצחה לקורבנות הפיגוע
תאריך 31 ביולי 2002
מקום האוניברסיטה העברית, ירושלים
קואורדינטות 31°47′33″N 35°14′44″E / 31.7925°N 35.24555556°E / 31.7925; 35.24555556 קואורדינטות: 31°47′33″N 35°14′44″E / 31.7925°N 35.24555556°E / 31.7925; 35.24555556 
סוג פיגוע תופת
נשק מטען חבלה
הרוגים 9
פצועים 100
מבצע חמאס
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
הפיגוע באוניברסיטה העברית
הפיגוע באוניברסיטה העברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפיגוע באוניברסיטה העברית הוא פיגוע טרור שאירע ב-31 ביולי 2002 (כ"ב באב ה'תשס"ב), בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים. הפיגוע התרחש בקפיטריית "פרנק סינטרה" בזמן ארוחת הצהריים, בעת שסעדו במקום עשרות סטודנטים, מרצים ואורחים. בפיגוע נרצחו תשעה אנשים, רובם סטודנטים אמריקאים, ונפצעו כ-100 אנשים נוספים.

הפיגוע בוצע על ידי חוליית סילואן ממזרח ירושלים שפעלה תחת חסות החמאס. חבריה נתפסו ונשפטו למאסר עולם בכלא הישראלי בעקבות ביצוע פיגוע זה ואחרים.

פיגוע זה היה אחד מגל פיגועי הטרור של פלסטינים נגד מדינת ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיצוץ התרחש בסביבות השעה 13:30 בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, בקפיטריית "פרנק סינטרה", בעת שסעדו במקום עשרות סטודנטים, מרצים ואורחים.

היעד לפיגוע הוצע בידי חבר חוליית סילואן, מוחמד עודה, שהכיר את האוניברסיטה מעבודות השיפוץ באוניברסיטה בהן השתתף. הקפיטריה צמודה לבניין שבו ממוקמת המזכירות לענייני תלמידים שבה נרשמים תלמידים חדשים לקראת השנה הבאה – כך שהאזור שוקק חיים גם בימי הקיץ. כמו כן, באותו היום הייתה במקום קבוצת עולים גדולה, סטודנטים זרים ומבקרים בתערוכת אמנות שהוצגה במקום.

לפיגוע קדם ניסיון כושל שלושה ימים קודם. מטען החבלה שכלל טלפון נייד להפעלה מרחוק הושם בתיק ונזרק מעבר לגדר האוניברסיטה. התיק נאסף בידי עודה והושאר על ידו בקפיטריה. לאחר שניסה להפעיל את המטען ללא הצלחה שב לקפיטריה, אסף את התיק עם המטען והחזיר אותו למעבדת החמאס. הניסיון השני שהתרחש שלושה ימים לאחר מכן בוצע באופן דומה.[1]

הפיצוץ העז הרס את הקפיטריה לחלוטין - חלקים מהתקרה קרסו, כל החלונות נופצו והקירות רוססו בדם. ההדף בחלל הסגור הוא שגרם לתוצאות הקשות. בפיגוע נהרגו תשעה אנשים. שבעה מהם מתו במקום והשניים האחרים מתו מפצעיהם במהלך השבועות שלאחר הפיגוע. כמאה בני אדם נפצעו בפיגוע. בין הפצועים היו אזרחים ישראלים, ערבים, אמריקאים ומבקרים דרום-קוריאנים.

תגובת החמאס לפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון החמאס נטל אחריות על ביצוע הפיגוע. דובר מטעם הארגון הודיע ברשת "אל ג'זירה" כי מדובר בתגובה לחיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, סאלח שחאדה, שהתרחש בשבוע הקודם, ושהם ימשיכו בהתנגדות.

עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מדוברי החמאס בעזה, אמר: "אני אומר לציונים כי זוהי רק תגובה ראשונה ואם הם לא רוצים להיפגע הרבה יותר עליהם לשוב למדינות מהן הגיעו".[2]

מחמוד א-זהאר, דובר החמאס, אמר ש"זו הוכחה טובה לממשלה הישראלית שמבצעת פשעים נגד הפלסטינים. היא תיתקל בהתנגדות בכל מקום ובכל זמן. אני מציע לממשלת ישראל לחשוב ביסודיות אם היא מתכוונת להמשיך ולתקוף, מכיוון שאם היא תעשה זאת היא תמשיך להיתקל בכזו התנגדות עד לסיום הכיבוש. אם הממשלה הישראלית מתכוונת לתקוף אזרחים מהצד הפלסטיני היא תיתקל בתגובה זהה".[3]

יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, אמר בתגובה לפיגוע כי "הרשות הפלסטינית מגנה את הפיגועים ואת האלימות כלפי אזרחים ישראלים ופלסטינים".[דרוש מקור] ערפאת אמר את הדברים בתום פגישתו ברמאללה עם הכומר האמריקני, ג'סי ג'קסון.[4]

מאוחר יותר באותו היום מאות תומכים של תנועת החמאס נהרו ברחובות העיר עזה כדי לחגוג את ההתקפה והבטיחו שזו רק ההתחלה מתוך שרשרת של פיגועים שעתידה לבוא. בכיר החמאס, אסמאעיל הניה, לימים ראש הממשלה בפועל של רצועת עזה, אמר: "אם הם מתכוונים לתקוף את ילדינו, הם צריכים להיות מוכנים לשתות את אותו כוס הדמים".[5]

תגובת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ, שמעון פרס, אמר בראיונות שנתן לתקשורת בארצות הברית כי הפיגוע בירושלים איננו בגדר שום תגובה לפעולת סיכול ישראלית. לדבריו "החמאס רצח ישראלים עוד לפני פרשת שחאדה וימשיך לעשות זאת גם אחריה, כי זוהי מטרתו. הגיע הזמן שהפלסטינים יהפכו את ארגוני הרצח האלה לבלתי לגיטימיים בחברה. הם פוגעים לא רק בנו אלא הורסים גם את עתידו של העם הפלסטיני".[6]

שרת החינוך, לימור לבנת, אמרה בתגובה לפיגוע: "צריך להפסיק את המגעים של פרס עם בכירים פלסטינים משום שלא רק שהרשות הפלסטינית לא עושה דבר כדי למנוע את הפיגועים, היא פועלת ללבות אותם".[6] לבנת קראה להפסיק את מתן אישורי העבודה לפלסטינים בתחומי ישראל ולעצור את תזרים הכספים לרשות.

סגן שר הביטחון, ויצמן שירי, אמר בעקבות הפיגוע כי מלחמה בטרור לבדה לא תשיג את מטרתה: "במלחמה בלבד לא ניתן לחסל את הטרור, והפרדוקס הוא שהיום נתנו לפלסטינים שבעים מיליון שקל והם החזירו לנו בשבעה הרוגים". הוא הוסיף כי "זהו פיגוע קשה מאוד. אני חושב שכיום, לו הייתי ראש ממשלה, הייתי פונה אל הפלסטינים, מציע להם הפסקת אש טוטאלית לתשעים יום, ואחר כך נכנס למשא ומתן ולא עוזב עד שיוצא עשן לבן". לדברי שירי, "במצב הנוכחי הכל נהרס - גם הכלכלה וגם האזרחים. העצוב הוא שהתרגלנו להשלים עם המצב, ואנחנו מברכים היום על כל פיגוע שמסתיים בפצועים וללא הרוגים".[6]

תגובת נשיא האוניברסיטה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובתה הרשמית של האוניברסיטה העברית לפיגוע ציין נשיא האוניברסיטה העברית, פרופסור מנחם מגידור כי הייתה זו פגיעה גם בסמל של פלורליזם, סובלנות ו"תחיית עם ישראל בארצו". בלשון התגובה נאמר כי "זהו פשע לא רק כנגד ישראל או כנגד העם היהודי, זהו פשע נגד העולם החופשי הנאור והפתוח". לדברי מגידור בתגובה פעולה זו ודומות לה לא יצליחו לסכל את השאיפה לשלום.[7]

תגובות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובת האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום הפיגוע מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, פרסם הצהרה בה כתוב: "המזכירות הכללית נחרדת בעקבות הפיגוע שהתרחש באוניברסיטה העברית בירושלים, במהלכו נהרגו שבעה אנשים ויותר מ-80 נפצעו. היא מגנה לחלוטין כל פיגוע המתבצע כנגד אזרחים. אני שב וקורא לכל הנוגעים בדבר לסיים את מעגל האלימות והנקמה, וקורא לשני הצדדים לחזור לנתיב המשא והמתן בשביל להשיג הסדר קבוע בדרך לשלום".[8]

תגובת ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא ארצות הברית, ג'ורג' וו בוש, גינה בחריפות את הפיגוע ואמר לכתבים: "אני רוצה לגנות בצורה הברורה והבוטה ביותר את הפיגוע שהתרחש בישראל. ישנם רוצחים השונאים את המחשבה על שלום, ובעקבות כך מוכנים לקחת את שנאתם לכל מיני מקומות, כולל האוניברסיטה. ארצות הברית מגנה סוג כזה של רצח, ואנו שולחים את האהדה העמוקה שלנו לסטודנטים ולבני משפחותיהם. אני גם רוצה להבהיר לרוצחים שהפיגוע לא יעצור אותנו מללכד את העולם להלחם כנגד מעשי טרור מסוג זה. הם לא יעצרו את חזוננו על הבאת השלום". הוא גם הוסיף: "אני כועס כפי שישראל כועסת ברגע זה. אני זועם על כך שחיים תמימים אבדו. עם זאת, למרות כל הכעס שאני מרגיש, למרות שאני רותח מזעם, אני עדיין מאמין שהשלום אפשרי.[9]

תגובת ממשלת סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובר משרד החוץ של סין, קונג קוואן, אמר: "סין המומה ומגנה בחריפות את הפיגועים בקמפוסים. המציאות מוכיחה לנו שמקרים של אלימות גוררים בעקבותיהם רק מוות נוסף ופציעות של שני הצדדים. אנו קוראים לישראלים ולפלסטינים להפסיק את התקפות מסוג זה נגד אזרחים חפים מפשע, ולעשות מאמצים לקידום השלום כדי למנוע החמרה של המצב".[10]

תגובת ממשלת דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובר מטעם ממשלת דרום אפריקה מסר שמדינתן חשה צער עמוק על אובדן החיים ועל הפציעות שנגרמו במהלך פיגוע הטרור. סגן שר החוץ, מר פהד, אמר: "צורות כאלו של התקפות טרוריסטיות המכוונות כנגד אזרחים ישראלים לא יכולה להיות מוצדקת כמעשה לגיטימי של התנגדות, וחייבים לגנות אותן באופן חד משמעי".[11]

בעקבות הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההתקפה ישראל אימצה אסטרטגיית הרתעה לפיה היא הורסת בתים של מחבלים מתאבדים. ישראל גנזה את מדיניות זו בפברואר 2005.

האוניברסיטה העברית תגברה את האבטחה של הקמפוסים בעקבות הפיגוע. הכניסות למוסד צוידו בגלאי מתכות נוספים ואוישו בעשרות מאבטחים. בשנת 2005 התחילה האוניברסיטה להעסיק כלבי גישוש המאולפים לאיתור פצצות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלל כהן, ככר השוק ריקה : עלייתה ונפילתה של ירושלים הערבית 1967-2007, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2007. עמ' 85-86.
  2. ^ דובר החמס בעזה: הציונים עוד ישלמו ביוקר (וואלה חדשות)
  3. ^ הכתבה בוואלה חדשות
  4. ^ המסמך הרשמי של הרשות הפלסטינית בעקבות הפגישה עם ארגון הכנסיות בראשות ג'סי ג'קסון (אתר הגישה לספרייתי - אנגלית)
  5. ^ לוס אנג'לס טיימס - על הפיגוע והנפגעים (אנגלית) - הציטוט והדיווח על החגיגות בעזה בסוף הכתבה.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 דיאנה בחור וסמדר שמואלי, "בשלב הזה, מדיניות ההקלות תימשך", באתר ynet, 31 ביולי 2002.
  7. ^ עמוד הזיכרון באתר האוניברסיטה העברית.
  8. ^ הצהרה לעיתונות סימוכין-SG/SM/8320, באתר האו"ם.
  9. ^ Wendy S. Ross. Bush Condemns Bombing at Israeli University, United States Embassy in Israel July 31, 2002.
  10. ^ Foreign Ministry Spokesperson Kong Quan on the bombing on the campus of the Hebrew University in Jerusalem on July 31, Chinese embassy in Zimbabwe. August 16, 2002.
  11. ^ Statement Following the Bomb Blast at the Hebrew University, Department of International Relations and Cooperation, Republic of South Africa, August 2, 2002.
האינתיפאדה השנייה - אירועים עיקריים, מסודרים לפי רצף כרונולוגי
שנת 2000 הרוגים:
יש' 47
פל' 299
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | רצח דוד בירי (27.9) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | מהומות הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ופרשת מוחמד א-דורה (30.9) | אירועי אוקטובר 2000 (10. 10 - 1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12)
שנת 2001 יש' 247
פל' 538
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) | הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | פיגוע ההתאבדות הראשון בקניון השרון (18.5) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי 11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | הפיגוע בעמנואל (הראשון) (12.12) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) |
שנת 2002 יש' 453
פל' 1033
לכידת ספינת הנשק קארין איי (3.1) | חיסול ראאד אל-כרמי (14.1) | פיגוע בת המצווה בחדרה (17.1) | הפיגוע במחסום עין עריכ (19.2) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | הפיגוע בשכונת בית ישראל (2.3) | הפיגוע בוואדי חרמיה (3.3) | הפיגוע באוטובוס בוואדי ערה (20.3) | הפיגוע במלון פארק (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגוע במסעדת מצה (31.3) | הקרב בג'נין מעורר תשומת לב בינלאומית רבה (3.4 - 12.4) | הפיגוע במועדון השפילד קלאב בראשון לציון (7.5) | הפיגוע בצומת מגידו (5.6) | הפיגוע בעמנואל (השני) (16.6) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע ברחוב אלנבי (19.9) | הפיגוע בצומת כרכור (21.10) | הפיגוע בקניון ערים (4.11) | הפיגוע בקיבוץ מצר (10.11) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה | הפיגוע בקו 20 בירושלים (21.11)
שנת 2003 יש' 212
פל' 553
פיגוע ההתאבדות הכפול בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב (5.1) | הפיגוע בקו 37 (5.3) | מותה של רייצ'ל קורי בהתקלות עם דחפור די-9 ברפיח (16.3) | אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | הפיגוע בקו 14א (11.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | הפיגוע בצריפין והפיגוע בקפה הלל (9.9) | הפיגוע במסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12)
שנת 2004 יש' 117
פל' 468
הפיגוע בקו 14א (22.2) | הפיגוע בנמל אשדוד (14.3). | סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנתיסי (17.4) | רצח טלי חטואל ובנותיה‏ ומשאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | הפיגוע בבאר שבע (31.8) | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מותו של יאסר ערפאת (11.11)
שנת 2005 יש' 45
פל' 425
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דני חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגוע התאבדות בחדרה (26.10) | פיגוע ההתאבדות השלישי בקניון השרון (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש
ערכים משניים: אבידות באינתיפאדה השנייה | הטקטיקה באינתיפאדה השנייה | האינתיפאדה השנייה בתרבות
ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל