הפיגוע בקריית שמונה (1974)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפיגוע בקריית שמונה היה פיגוע שביצעו מחבלים אשר חדרו לישראל מלבנון, ב-11 באפריל 1974. שלושת המחבלים הגיעו לעיירה קריית שמונה[1] והרגו בה 18 ישראלים – 16 אזרחים ושני חיילים - בטרם נהרגו בעצמם. 15 ישראלים נוספים נפצעו בפיגוע.

היה זה פיגוע הטרור הראשון בישראל, שבו חדרו מחבלים ליישוב עירוני, מהלך של כברת דרך מהגבול, ומבלי שהכינו לעצמם נתיב מילוט. משמעות הדבר היא בעיקר היכולת לפגוע במספר רב יותר של קורבנות, מבלי להקדיש אמצעים וזמן לשלב המילוט[2].

מהלך האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבלים חצו את הגבול מלבנון לישראל בשעת בוקר מוקדמת, בחסות גשם וערפל, בסמוך למושב מרגליות. הם הלכו בנתיב מוסתר בתוך אפיק נחל מרגליות, המוביל מגבול לבנון אל תוך העיירה, והגיעו לקריית שמונה בשעה 07:30. חיילי משמר הגבול גילו את עקבות החדירה בשעה 06:40, ובעוד הם הולכים בעקבותיה נודע על חדירת המחבלים לעיירה.

המחבלים נכנסו תחילה לבית הספר היסודי ע"ש יאנוש קורצ'אק בעיירה, אך הוא היה ריק לרגל חופשת חול המועד פסח. משם פנו לרחוב יהודה הלוי. הם נכנסו לבניין מגורים בן ארבע קומות (מספר 13 ברחוב), פרצו לדירה בו והרגו בה מספר תושבים. אחר כך פנו לבניין הסמוך (מספר 15), עברו בין הדירות והרגו את מי שנתקלו בו.

בני הזוג מרים ויעקב גואטה שהתגוררו בקומה השלישית, שמעו את היריות מדירתה של משפחת שטרן שבקומה הראשונה. מרים ויעקב ירדו בריצה במדרגות, ובמקום להימלט אל מחוץ לבניין, פנו להיכנס לדירת משפחת שטרן. מרים נורתה ונהרגה מיד, ובן-זוגה נפגע ומת מפצעיו. בשניות שבהן נורו בני הזוג, ניצלו ילדי משפחת שטרן האחרים את ההזדמנות, קפצו מהחלון וניצלו.

בני משפחת ביטון, שהתגוררו בקומה הרביעית בבניין השני, ניסו למלט את ילדיהם דרך המרפסת לקומה שמתחתם. הילדים וכן אב המשפחה נורו בידי שניים מהמחבלים, ששהו עדיין בקומה השלישית.

יוסף שטרית שהה במקום עבודתו בעת שאשתו פאני וארבעת ילדיהם היו בביתם. הבת איריס שטרית, בת 9, ראתה את אחד המחבלים נכנס לדירה ונמלטה לחדרה, תוך שהיא אוספת את אחיה הקטן מוטי. אולם אחיה שנבהל מהיריות חמק מידיה, יצא מהחדר ונורה למוות. איריס הייתה הניצולה היחידה מבני המשפחה ששהו בדירה.

לזירת הפיגוע הגיע תחילה סיור של המשטרה, שני שוטרים בני העיר: לזר כהן ואלי עייש- שגם נפצעו באירוע, ולאחר מכן כוח של משמר הגבול ויחידה של בני מיעוטים. סיור המשטרה נתקל באש מצד המחבלים. שוטרי משמר הגבול סברו שהמחבלים נמצאים בבית הספר, וניסו להתקרב אליו בחיפוי רימוני עשן. המחבלים, שנמצאו כבר בבניין המגורים הראשון אליו חדרו, פתחו לעברם באש ופגעו במספר שוטרים. בחסות חילופי האש עברו המחבלים אל בניין המגורים השני.

על כוחות צה"ל באירוע פיקד מפקד מחוז מירון בגבול לבנון מהר דב מערבה, אל"ם דוד כהן. בשעה 08:15 הגיעה למקום יחידת חיל רגלים במילואים של צה"ל. יחידה זו צרה על הבניין שבו נמצאו המחבלים וניהלה עמם חילופי אש. במהלך הקרב נהרגו שניים מחיילי צה"ל. המחבלים התבצרו בדירה בקומה העליונה של הבניין והתעלמו מקריאות שהופנו אליהם להיכנע. במהלך חילופי האש התפוצץ תרמיל חומר נפץ שנשאו המחבלים – כנראה מפגיעת כדור – ועקב כך נהרגו כולם[3].

חצר בית הספר ע"ש קורצ'אק, אליו חדרו המחבלים תחילה, ובה כוח של חיילי צה"ל, לאחר שהסתיים האירוע
בניין מספר 15 ברחוב יהודה הלוי, לאחר הפיצוץ בדירה בה שהו המחבלים

תוצאות הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי משפחות של אזרחים איבדו באותם יום שניים מבניהן, שתי משפחות איבדו שלושה, ובמשפחת שטרית נרצחו האם ושלושה מארבעת ילדיה.

בסך הכל נהרגו בפיגוע שמונה ילדים. בין הפצועים בפיגוע היו חמישה אזרחים, שבעה שוטרים ושלושה חיילים.

ארגונו של אחמד ג'יבריל, החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית נטל את האחריות לפיגוע.

הפיגוע התרחש בעיצומם של מלחמת ההתשה ברמת הגולן שלאחר מלחמת יום הכיפורים ושל המשבר הפוליטי שפרץ בישראל בעקבותיה. לטענת הפרשנים שיף והבר היה זה פיגוע הטרור הראשון שבו לא ניסו המחבלים לתפוס בני ערובה לצורכי מיקוח, אלא רק להרוג שם את כל מי שייתקלו בו, ושיטת פעולה זו באה לישראל בהפתעה[4]. לפי טענה אחרת היה בדעת המחבלים להתבצר בבניין אליו חדרו ולנהל פיגוע מיקוח, אך לא כך קרה לבסוף (כיוון שלא היה איש בדירה בה בחרו להתבצר)[5].

למחרת הפיגוע ובעקבותיו פשט צה"ל על ששה כפרים בדרום לבנון, ובהם הכפר שממנו יצאו המחבלים.

קורבנות הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פאני שטרית (30), וילדיה: יוכבד (11), אהרון (8), ומוטי (5)
  • אסתר כהן (47), בנה דוד (18), ובתה שולה (14)
  • בני הזוג מרים (27) ויעקב (26) גואטה
  • שמעון ביטון (31), בנו אבי (6) ובתו ענת (שנתיים וחצי)
  • הנצ'ה (אדל) שטרן (47) ובתה רחל (8)
  • שאול בן אליהו רמרג'קר (64)
  • אסתר ואזנה (60)
  • חייל צה"ל, ממ"ק מרדכי גרידי (20) מרמת השרון
  • חייל צה״ל, רב"ט סוהייל אבזאק (20) מתרשיחא

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל; זמורה, ביתן, מודן, תל אביב 1976.
  • אמיל פוירשטיין, המאה העשרים; משרד הביטחון, תל אביב 1979.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באותה עת טרם הוכרה קריית שמונה כעיר.
  2. ^ על פי ניתוח מקרים מתועדים של פיגועים, באתר Jewish Virtual Library
  3. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד צפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 259-260.
  4. ^ שיף והבר, לקסיקון לביטחון ישראל, עמ' 470‏
  5. ^ שיף והבר, לקסיקון לביטחון ישראל

קואורדינטות: 33°12′56″N 35°34′04″E / 33.2156°N 35.5678°E / 33.2156; 35.5678