הפלגת הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפלגת הרקולס
Isnavsht1.jpg
Naval Ensign of Israel.svg
TwofrgtsportElat.jpg
אח"י מזנק (ק-32) ברציף נמל אילת ואח"י מבטח (ק-28) עוגנת בחוף הצפוני באילת, 1957.
מטרה אבטחת השיט בזירת הים האדום.
תוצאה היערכות שתי פריגטות באילת.
תאריכים 12 בנובמבר 1956 - 16 ינואר 1957
משך ההפלגה 9 שבועות ויומיים
צי חיל הים של ישראל
כלי שיט משתתפים הפריגטות אח"י מזנק (ק-32), אח"י מבטח (ק-28) ואח"י משגב (ק-30)
נתיב ההפלגה
נמל מוצא חיפה
נמל יעד אילת
אורך הנתיב כ-12,500 מייל
נקודות ציון פלרמו בסיציליה, דקר בסנגל, קייפטאון, ביירה במוזמביק, וג'יבוטי בשלטון צרפתי, שארם א-שייח' .
צוות
קברניטים סא"ל דוד מימון - מפקד אח"י מזנק (ק-32)
רס"ן יהודה בן-רון - מפקד אח"י מבטח (ק-28)
רס"ן יצחק גזית - מפקד אח"י משגב (ק-30)
צוות קצינים ובעלי דרגות אחרות מחציתם אנשי מילואים
מארחים הקהילה היהודית של קייפטאון.

הפלגת הרקולס היה השם שניתן למבצע הקפת יבשת אפריקה על ידי שתי פריגטות של חיל הים הישראלי, מזירת הים התיכון לזירת הים האדום במסלול של כ-13,000 מייל ימי (כ-24,000 קילומטרים). הפריגטות אח"י מזנק (ק-32) ואח"י מבטח (ק-28) הפליגו מחיפה לשארם א-שייח' אחת אחרי השנייה מסביב ליבשת אפריקה. משך המבצע היה כחודשיים, מ-12 בנובמבר 1956, כאשר יצאה אח"י מזנק (ק-32) מחיפה, עד 16 ינואר 1957, כאשר אח"י משגב (ק-30) חזרה לחיפה.

מטרת ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני

היערכות כלי שיט בים האדום לאבטחת שייט חופשי לאילת.

ניסיון עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריגטות ערכו הפלגות ארוכות בים התיכון. בשנת 1954 ערכו את הפלגת 'מבצע תיכון' בו ביקרו במספר נמלים ושהו זמן רב מחוץ לישראל.
הפריגטה אח"י משגב (ק-30) בפיקוד אדוארד שרון, ביצעה הפלגת אימון לקורס חובלים מחזור ד' את מבצע משווה. הפריגטה יצאה ב-15 פברואר 1955 מנמל חיפה וחזרה ב-2 יוני 1955. במהלך הפלגתה בים התיכון נקלעה לסערה עזה ועברה אותה בלי נזקים. תדלקה בגיברלטר המשיכה לפריטאון בסיירה לאון חצתה את קו המשווה והגיעה לנמל קייפטאון, הקיפה את קצה יבשת אפריקה ונכנסה ללורנצו מרקס במוזמביק שהייתה אז בשלטון פורטוגל. במהלך 108 ימי המסע עברה הפריגטה 18,000 מיל ימי, חצתה פעמיים את קו המשווה ונכנסה ל-11 נמלים. הניסיון שנרכש נתן ביטחון ביכולת הפריגטות לצאת להפלגת הרקולס.

הכנות להפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום הקרבות ב-5 בנובמבר 1956, הייתה כל סיני - פרט לרצועה צרה ליד התעלה- בידי ישראל. כולל השליטה במפרץ אילת בשארם א-שייח' ובאזור המֵצרים בראס נאצרני, ששם היו מוצבים התותחים המצריים שחסמו את המעבר, איי טיראן וסנפיר ורוב החלק של מפרץ סואץ.

על ממשלת ישראל הופעלו לחצים רבים וב-8 בנובמבר הכריז דוד בן-גוריון על כך שישראל מסכימה לסגת מהשטחים שכבשה בסיני. עם זאת, כדי לממש את אבטחת השייט החופשי לאילת וממנה, החליטה ממשלת ישראל, להפגין נוכחות כח ימי באזור על ידי משלוח של שלש פריגטות להקפת אפריקה ולהגיע לאילת דרך הים האדום.

בפריגטות החלה פעילות רבה: מילואים גויסו לפי התקן המלא של האנייה. מחסני התחמושת והמזון התמלאו, תקן המפות במחלקת גנ"ק הושלם. וכן גם תקן חלקי החילוף של מכשירי הקשר והמכ"ם. התקבלה מכונת הסרטה 16 מ"מ ומלאי עשיר של סרטים להקרנה.
אח"י מזנק הועלתה למבדוק בנמל חיפה ובוצע לה ניקיון וצביעת תחתית לקראת ההפלגה. עצם ההפלגה נשמרה בסוד ולאנשי הצוות נודע על המטרה רק לאחר היציאה לים.
ב-10 בנובמבר יצאו אנשי הצוות לחופשה על מנת להיפרד מהמשפחות.

הפלגת אח"י מזנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחת משלוש הפריגטות הפליגה לבדה להקפת אפריקה כדי להגיע לים האדום. בדרכה נכנסת לתדלוק בנמלים: פלרמו בסיציליה, דקר בסנגל, קייפטאון בדרום אפריקה, ביירה במוזמביק וג'יבוטי שהייתה אז בשלטון צרפתי, הפלגה לאורך 12,500 מייל ימי במשך 54 יום. מהירות ממוצעת על הנתיב 14 קשר

מחיפה לפלרמו ודקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בנובמבר 1956 בשעה 17:00 יצאה אח"י מזנק (ק-32) לים – לאחר שחיפה והר הכרמל נעלמו באופק הרחוק, נתבשרו אנשי הצוות כי הם עומדים להקיף את אפריקה בדרכם לפרוץ את המֵצרים ולהגיע לאילת.
ב-15 בנובמבר לפני הצהריים עברו בתעלת מסינה. משם בדרך לפלרמו התפתח מזג אוויר סוער ופריגטה הגיעה ונכנסה לנמל ב-16 בנובמבר בבוקר. מילוי דלק ללא חופשה בחוף ובערב יציאה.
ב-19 בנובמבר בשעות הבוקר עוברת הפריגטה את מיצר גיברלטר - גלים חזקים. ב-21/11 נכנסת האנייה לסערה חזקה מאוד. למחרת הגלים חזקים מאחור והחום עולה. ומגיעים ב-23 בנובמבר בבוקר נכנסים לנמל דקר בסנגל הצרפתית. פוגשים את אוניית צים א.מ. יהודה, ממלאים דלק וזוכים לחופשת חוף.

מסנגל - לקייפטאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בנובמבר בשעות הערב יוצאת הפריגטה מנמל דקר ומפליגים דרומה. מזג אוויר חם. בדרך ליווי על ידי דולפינים בלהקות ומדי פעם גשם שוטף. ב־27 בנובמבר בשעות הערב חצתה אח"י מזנק את קו המשווה מצפון לדרום. ב-28/11 בשעות הבוקר טקס טבילה בבריכת הדלק הצוות כולל המפקד לוקח חלק בחגיגות מעבר קו המשווה. בערב מסיבת חנוכה בירכתי הפריגטה. ב-4/12 סערה בים, בשעה 20:00 זריקת עוגן במפרץ לפני הנמל. ב-5 בדצמבר בשעות הבוקר נכנסת הפריגטה לנמל קייפטאון.
מפקד האנייה ניסה להקטין את החשיפה אך הקהילה היהודית במקום שהופתעה יצאה מגדרה. במשך יומיים היו ביקורים של הימאים בחוף ושל המקומיים באניה.[1]

מקייפטאון למוזמביק וג'יבוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר יומיים מנוחה וביקורים יוצאת הפריגטה מקייפטאון ב-7 בדצמבר בבוקר לים סוער. ב-9 בדצמבר עוקפים את כף התקווה הטובה ונכנסים לאוקיינוס ההודי ים סוער. ב-11 בדצמבר אחרי הצהריים נכנסים לנמל ביירה במוזמביק מתדלקים יוצאים לחופשת חוף כולל סיור בג'ונגל. סגל השלטונות הפורטוגזים מגיע לביקור בפריגטה. למחרת אחרי הצהריים עוזבים את נמל ביירה.
ים שקט עוברים ליד איי קומורו ומבחינים בעצי הקוקוס. ב-15 בדצמבר תקלה באחת המכונות מפליגים על מכונה אחת. ב-16 בדצמבר בשעה 16:20 מעבר קו המשווה מדרום לצפון - חגיגות מעטות יותר מהמעבר הראשון. ב-17 בדצמבר גלי גיבוע חזקים הפריגטה מיטלטלת לצדדיםב-18 בדצמבר בערב עוקפים את קרן אפריקה ונכנסים למפרץ עדן. בבוקר 20 בדצמבר כניסה לנמל ג'יבוטי פוגשים עיר יפה ונקייה השפה צרפתית וערבית. מתדלקים מקבלים משלחת של השלטונות הצרפתים במקום. אנשי הצוות יורדים לסיור קצר בעיר ונתקלים בתגובות עוינות של המקומיים. רכשת מזכרות פסלוני פילים שחורים וסנדלי אצבע מגומי שנקראו זמן רב "ג'יבוטים".

מג'יבוטי לשארם א-שייח' ואילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בדצמבר בשעות לפני הצהריים עוזבים את נמל ג'יבוטי ובשעה 14:07 עוברים במצרי באב אל-מנדב ונכנסים אל הים האדום. מפקד האנייה מכריז ברמקול "נכנסנו לים סוף עם כניסתנו ים סוף הינו נתיב מים לישראל" ב-24 בדצמבר בשעות הערב מגיעים לשארם א-שייח' ומתקבלים בשמחה על ידי אנשי צה"ל. מיד מתקיימת מסיבה עם שני כבשים הנצלות על האש מתנת מרדכי לימון מנהל חברת אינקודה.[2]
קציני מפקדת חיל הים ואחרים קיבלו הזמנות בכתב למסיבת קבלת פנים על סיפון אח"י מזנק לשעה 21:00 24 בדצמבר והמשיכו איתה לאילת. וכך, עם מצטרפים רבים על הסיפון יוצאת אח"י מזנק בבוקר ה-25 בדצמבר משארם א-שייח', עוברים במיצרי טירן וממשיכים לאילת.

קבלת פנים באילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בדצמבר שעה 17:00 מגיעה אח"י מזנק לקרבת נמל אילת ומטילה עוגן. ההפלגה של אח"י מזנק הגיעה לסיומה. סוף המסע סימן לאנשי המילואים בצוות שחרור מהשירות.
אנשי אילת קיבלו את האנייה בשמחה רבה. נתן אלתרמן נתן ביטוי לכך בשירו "מזנק" שפורסם בטור השביעי באותו שבוע.
היות שהיו פריגטות נוספות בדרך הוצנעה הידיעה למקום האחרון בחדשות קול ישראל. אך כל העיתונים כיסו את הנושא בכתבות.

הפלגת אח"י מבטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף פתיחה בחוברת איורים של ירון ליואי שהוכנה והופצה לצוות במהלך ההפלגה.

בתקופה הקצרה בה הופעלה אח"י מבטח (ק-28) במבצע קדש התגלו ליקויים המחייבים טיפול. ב-6 בנובמבר נערך בלב ים טקס שחרור אנשי המילואים. אך בחזרתה לנמל נקרא מפקדה סא"ל יהודה בן-רון למפקדת חיל הים וקיבל הוראה להכין את הפריגטה להפלגה לאילת. המועד הקרוב ביותר שנראה אפשרי היה ל-27 בנובמבר 1956. אך הייתה דרישה להקדים ונקבע לצאת מחיפה ב-19 בנובמבר 1956. קיצור תקופת ההכנות גרם עומס רב. בין היתר הגיעו מדים לצוות במידות גדולות מאוד.

מחיפה לפלרמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפלגה עברה עם מספר תקלות שתוקנו על ידי צוות המכונה. הרוח המזרחית סייעה ונתנה פיצוי לעיכובים. מעבר מיצר מסינה נעשה 12 שעות לפני המועד שתוכנן.
ב-23 בנובמבר נכנסה הפריגטה לנמל פלרמו התדלוק החל רק ב23:00 ולאחר שלוש שעות יצאה מהנמל לכיוון דקאר.

מפלרמו לדקאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרבת חופי אלג'יר עבר מעל האנייה מטוס סיור צרפתי. הדרך עברה בצורה חלקה רק 400 מיל לפני הנמל התקלקל המצפן החשמלי לא היו חלקים לתקנו והניהוג נעשה לפי מצפן מגנטי.
בצהרי ה-30 בנובמבר הגיעה האנייה למפרץ דקאר ונכנסה אל הרציף הצי הצרפתי. קצין קישור מהצי המתין וסייע ככל יכלתו. תדלוק יעשה ישר ממכלית, החלפת דולרים למטבע מקומי ונתנה רשות לאנשי הצוות לרדת לחוף בלבוש אזרחי. [א] בדקאר אוכלוסייה יוצאי סוריה והופעה הפגנתית במדי ישראל הייתה עשויה לגרום בעיות.
נמצא טכנאי שתיקן את מצפן הג'ירו בכך ש"השאיל" חלק תקין מאחת מאוניות הצי הצרפתי במקום. מפקד האנייה ביקר את האדמירל מפקד הצי במקום והשיחה נסבה על הפעילות באזור פורט סעיד בעת מבצע מוסקטר.

מדקאר לקייפטאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך עברה ללא בעיות מיוחדות. ב-5 בדצמבר חוצה הפריגטה את קו המשווה ונערך הטקס חציית המשווה המסורת. ב-13 בדצמבר 1956 בשעה 8 בבוקר נכנס לקייפטאון. התברר כי הצירות המצרית דרשה למנוע את הביקור. נעשתה מסיבת עיתונאים שקיבלו מידע והתבקשו שלא לפרסם. ופגישות עם אנשי הקהילה היהודית. השאיפה של הצוות להאריך את הביקור עד אחרי השבת לא צלחה. הקהילה תרמה חליפת עבוד מכנסי ג'ינס וחולצה כחולה לכל אחד מהימאים.
ביום ששי 14 בדצמבר לפני כניסת השבת, בערפל כבד, יצאה האנייה מקייפטאון ויעדה נמל ביירה במוזמביק.

ביירה וג'יבוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפלגה לביירה ללא בעיות מיוחדות. הנמל נמצא בין שני נהרות גדולים והכניסה בתעלה צרה ומתפתלת. השלטונות הפורטוגלים היו יעילים במיוחד. תוך 12 שעות יצאה הפריגטה מתודלקת לכיוון ג'יבוטי.
בנמל ביירה אליו הגיעו ב-21 בדצמבר רכשו כמות גדולה של בננות וקוקוסים שהספיקה להם עד סוף ההפלגה ויצאו למחרת. ב-28 בדצמבר הגיעה אח"י מבטח לנמל ג'יבוטי. במקום הייתה הסיירת הבריטית "ניו פאונדלנד" ומספר משחתות צרפתיות. נעכה פגישה של נציגי הכוחות שלחמו במפרץ סואץ. מפקד הסיירת הבריטית שיתף את מפקד הפריגטה בנתוני המודיעין על הכוחות המצרים בים האדום. אנשי הצוות עשו הכרה לראשונה עם סנדלי אצבע רכשו מהם וגם פסלוני פילים שחורים.
ב-29 בדצמבר במוצאי השבת יצאה המבטח מג'יבוטי ובאותו הלילה עברה במיצרי בב אל-מנדב ונכנסה לים האדום. תעלת סואץ חסומה וכל החופים הם של מדינות ערב מכאן שכל כלי שיט שיתגלה יהיה עוין. על כן האנייה הפליגה בכוננות מלאה.

לפני שארם א-שייח' הוכרזה משמעת מים והוסבר שרוצים להביא מים לנמל. ב-2 בינואר כשהגיעו התברר שכבר היו מזקקים במקום. הפריגטה יצאה משארם א-שייח' עם כ-50 עיתונאים. אורי פורת שהיה עתונאי צעיר בידיעות אחרונות היה איש הקשר בין האנייה והעיתונאים. אח"י מבטח (ק-28) הגיעה לאילת ב-3 בינואר 1957 ומרבית אנשי המילואים בצוות שוחררו.

פרסומים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באח"י מבטח (ק-28) הצטבר צוות מושכי עט: מידד גיסין, אורי פורת וירון ליואי המאייר. ועד למען החייל בחיפה תרם לפני היציאה מכונת שכפול ועם מכונת הכתיבה של האנייה יצרו במהלך ההפלגה 36 גליונות של בטאון הצוות "קרש" בו ליקטו וערכו את החדשות שנקלטו במכשירהקשר וברדיו. ירון ליואי בעזרת אליעזר הרצברג הפיק חוברת איורים וקריקטורות. נערכה תחרות לכתיבת סיפורים שהניבה תיאורים תוססים על חוויות במהלך ההפלגה. המראות לאורך ההפלגה הארוכה היו מעניינים מאוד: לוויתנים ודולפינים שליוו את האנייה והתחרו מתחת לחרטום. דגים מעופפים רבים שבלילה נחתו על הסיפון ונאספו למחבת המטבח.

הפלגת אח"י משגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אח"י משגב (ק-30), בפיקוד רס"ן יצחק גזית (סמברג), יצאה מחיפה ב-26 נובמבר 1956 והפליגה באותו מסלול ונמלי ביניים כמו קודמותיה. סדר היום באונייה התחלק לפני הצהריים עבודות תחזוקה ואחרי הצהריים אימונים. מצב הים היה סביר והפריגטה הקדימה את לוח הזמנים. בקרבת הסטרומבולי עצרה ל-12 שעות כדי לסיים צביעה חיצונית של האנייה. בפלרמו הצטיידה במזון ומים.
במערב הים התיכון נקלעה לסערה שנמשכה כשלושה ימים ונאלצה להוריד מהירות. בתכנון הייתה רזרבה מספקת והפריגטה הגיעה לדקר מספר שעות לפני המועד המתוכנן. נמל דקר היה עמוס ביותר עקב סגירת תעלת סואץ וחל עיכוב בהספקת הדלק. היציאה נעשתה רק לאחר חצות. והדרך לאורך חוף מערב אפריקה ארכה 9.5 יממות ועברה ללא קשיים מיוחדים. גם כאן הקדימה את התוכנית בחצי יום.
ב-18 בדצמבר הגיעה הפריגטה למפרץ לפני קייפטאון. במקום התחוללה רוח חזקה ביותר והורגש גם זרם נגדי. הפריגטה עגנה כשעתיים ולאחר מכן נכנסה לנמל הישן. היה צורך לבצע תיקונים במיסבי מכונת ההגה וכן למצפן הג'ירו. משך התיקון הוערך ל-3 יממות.[3]

שינוי כיוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו לילה של הכניסה לנמל קיבלה אח"י משגב (ק-30) אישור להארכת העמידה בקייפטאון ביומיים לצורך התיקונים והוראה לחזור על עקבותיה לחיפה. החלטה נבעה משיקולי המטה הכללי להסתפק בשתי פריגטות בים האדום.
ההפלגה לדקר נעשתה עם דוד קיטור יחיד ונמשכה 12 יממות. מצב הים היה 3–4 בופור. בדקר שהתה אח"י משגב (ק-30) 24 שעות לתדלוק והצטיידות ויצאה משם לנפולי. בנאפולי שהתה 24 שעות לתדלוק ומנוחה. המשיכה והגיעה לחיפה ב-16 בינואר 1957 בשעה 07:00. לאחר הכניסה השתחררו אנשי המילואים ובכך הגיע "מבצע הרקולס" לסיומו.

משתתפים בהפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתפים בהפלגת הרקולס
תפקיד שם אירוע / ציון מיוחד תמונה
מפקד חיל הים אלוף שמואל טנקוס
ראש מחלקת ים אלוף-משנה צבי קינן
ראש ענף מבצעים סא"ל בנימין תלם
מפקד שייטת המשחתות אלוף-משנה שמואל ינאי
מפקד פריגטה אח"י מבטח (ק-28) סא"ל יהודה בנרון
סגל אח"י מבטח (ק-28) מידד גיסין -רב-סמל מחלקת גנ"ק,
מפקד פריגטה אח"י משגב (ק-30) סא"ל יצחק גזית (סמברג)
סגל הקצינים באח"י משגב (ק-30) קצין גנ"ק אמנון תדמור, קצין תותחנות - סגן אוקה
מפקד הפריגטה אח"י מזנק (ק-32) סא"ל דוד מימון (רב חובל)
סגל הקצינים באח"י מזנק (ק-32) סרן יוסף יריב – סגן מפקד, סגן רמי אונגר קצין התותחנות, סגן ישעיהו שרון קצין הגנ"ק
מפקד אזור ים סוף סא"ל יעקב עציון

לוח אירועים במהלך ההפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועד מקום אירוע תוצאות
12 נובמבר 1956 נמל חיפה אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד דוד מימון יוצאת לדרך.
15 בנובמבר לפני הצהריים מיצר מסינה אח"י מזנק (ק-32) עוברת במיצר מדרום לצפון.
16 בנובמבר 1956 נמל פלרמו אח"י מזנק (ק-32) נכנסת בבוקר לתדלוק ויוצאת בערב.
19 בנובמבר 1956 בבוקר מיצר גיברלטר אח"י מזנק (ק-32) עוברת ממזרח למערב.
19 בנובמבר 1956 נמל חיפה אח"י מבטח (ק-28) יוצאת לאותו מסלול שעשתה אח"י מזנק (ק-32) שבוע קודם.
23 בנובמבר בבוקר פלרמו אח"י מבטח (ק-28) תדלוק וחופשת חוף.
24 בנובמבר 02:00 פלרמו אח"י מבטח (ק-28) גמר תדלוק ויציאה לים.
23 בנובמבר 1956 בצהריים נמל דקר בסנגל אח"י מזנק (ק-32) נכנסת לתדלוק
24 בנובמבר 1956 [אח"י מזנק (ק-32) יוצאת להמשך הדרך.
27 בנובמבר 1956 קו המשווה באוקיינוס האטלנטי אח"י משגב (ק-30) עוברת מצפון לדרום חלוקת "תעודת אביר הים" לאנשי הצוות.
26 נובמבר 1956 נמל חיפה אח"י משגב (ק-30) יצאה לדרך במגמה להגיע לים סוף
27 בנובמבר 1956 קו המשווה באוקיינוס האטלנטי אח"י משגב (ק-30) עוברת מצפון לדרום חלוקת "תעודת אביר הים" לאנשי הצוות.
5 בדצמבר 1956 קו המשווה אח"י מבטח (ק-28) עוברת מצפון לדרום.
5 בדצמבר 1956 נמל קייפטאון אח"י מזנק (ק-32) נכנסת לנמל לתדלוק ומנוחה.
7 בדצמבר 1956 קייפטאון וכף התקווה הטובה אח"י מזנק (ק-32) יוצאת מהנמל עוקפת את קצה אפריקה ונכנסת לאוקיינוס ההודי.
11 בדצמבר 1956 אחרי הצהריים נמל ביירה מוזמביק אח"י מזנק (ק-32) כניסה לנמל לתדלוק
12 בדצמבר 1956 אחרי הצהריים האוקיינוס ההודי אח"י מזנק (ק-32) יציאה מנמל ותנועה צפונה.
13 בדצמבר 1956 נמל קייפטאון אח"י מבטח (ק-28) נכנסת לנמל לתדלוק ומנוחה.
16 בדצמבר 1956 האוקיינוס ההודי אח"י מזנק (ק-32) חציית קו המשווה מדרום לצפון
18 בדצמבר 1956 מפרץ עדן אח"י מזנק (ק-32) עוקפת את קרן אפריקה.
18 בדצמבר 1956 נמל קייפטאון אח"י משגב (ק-30) נכנסת לנמל לתדלוק ומנוחה.
20 בדצמבר 1956 נמל ג'יבוטי אח"י מזנק (ק-32) כניסה לנמל ותדלוק
21 בדצמבר 1956 נמל ביירה מוזמביק אח"י מבטח (ק-28) יוצאת מהנמל
21 בדצמבר 1956 מיצרי באב אל-מנדב אח"י מזנק (ק-32) יוצאת מנמל ג'יבוטי עוברת במיצרים ונכנסת לים האדום.
22 בדצמבר 1956 קייפטאון אח"י משגב (ק-30) יוצאת מהנמל בחזרה לחיפה.
24 בדצמבר 1956 שארם א-שייח' אח"י מזנק (ק-32) נכנסת למעגן ופגישה עם כוחות חיל הים הממתינים לה.
25 בדצמבר בבוקר מיצרי טירן אח"י מזנק (ק-32) יוצאת משארם א-שייח' עוברת במיצרים וממשיכה במפרץ אילת
25 בדצמבר שעה 17:00 נמל אילת אח"י מזנק (ק-32) מטילה עוגן ובכך מסתיים שלב ראשון במבצע.
29 בדצמבר 1956 נמל ג'יבוטי אח"י מבטח (ק-28) כניסה לתדלוק וחופשת חוף.
31 בדצמבר 1956 נמל אילת אח"י מזנק (ק-32) אלוף שמואל טנקוס מפקד חיל הים מבקר באנייה.
2 בינואר 1956 שארם א-שייח' אח"י מבטח (ק-28) כניסה למעגן.
3 ינואר 1957 נמל אילת אח"י מבטח (ק-28) ארוח עיתונאים רבים הפלגה לאילת וסיום ההפלגה
16 ינואר 1957 שעה 07:00 נמל חיפה אח"י משגב (ק-30) חזרה לנמל חיפה וסיום המבצע

הפלגות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כשנה נמכרו שתי הפריגטות לסרי לנקה והועברו אליה בהפלגה. ממשלת סרי לנקה בניגוד לעצה הישראלית ביקשו רשות ממצרים לעבור במיצרי טירן וקיבלו תשובה שלילית. חיל הים העביר את הפריגטות לסרי לנקה. ראשונה נמסרה אח"י מבטח (ק-28) בפיקוד נפתלי רוזן בהעברה בלב ים בדרום הים האדום. אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד מנחם כהן (קצין) הפליגה עם צוות ישראלי לסרי לנקה ונמסרה בטרינקומאלי. הצוות חזר בטיסה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הועברו שש ספינות סער ושלוש נחתות 60 מטר, סביב אפריקה בנתיב דומה אל הים האדום.
זוג ספינות סער 4 - אח"י רשף ואח"י קשת בפיקוד סא"ל גדעון רז הועברו בהפלגת מוניטין והגיעו לשארם א-שייח' ב-1 באפריל 1974.
זוג שני של ספינות סער 4 - אח"י רומח (סער 4) ואח"י כידון (סער 4), בפיקוד סא"ל אברהם אשור, הועברו בהפלגת בציר ענבים והגיעו לשארם א-שייח' ב-16 באוקטובר 1974.
זוג שלישי של ספינות סער 2 - אח"י חיפה (סער 2) ואח"י עכו בפיקוד סא"ל אברהם בן שושן הועברו בהפלגת יופי והגיעו לשארם א-שייח' ב-1975.

שלושת הנחתות מדגם 60 מטר עברו את המסלול כשהן מפליגות כל אחת בנפרד, בדומה לפריגטות - הפלגת ציפור עדן.

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס פיק, ברגע אחרון : אחי מזנק באילת, 'מערכות ים' דצמבר 1956, עמ' 87.
  • עם בוא מזנק לנמל הדרומי של ישראל חיל הים הקים בסיס באילת מעריב 26 בדצמבר 1956.
  • מאיר בן-גור, לאחר מסע בדרך ארוכה יותר ממחתית כדור הארץ אילת בסיס ימי - עם בוא "מזנק", למרחב 28 בדצמבר 1956.
  • נתן אלתרמן, מזנק, הטור השביעי, דבר (עיתון), 28 בדצמבר 1956.
  • ירון ליואי, מסביב לאפריקה, מסעה של אח"י מבטח (ק-28), בהוצאת האנייה, 1 בינואר 1957.
  • ישעיהו קלינמן, מסע מזנק, 'מערכות ים' מרץ 1957, עמ' 11–23.
  • יהודה בנרון מסביב ליבשת, 'מערכות ים', יולי 1958, עמ' 147–153.
  • מרדכי לדקני אח"י מזנק אלבום זכרונות ותמונות מהפלגת הרקולס עד מסירת לצי סרי לנקה, במוזיאון ההעפלה וחיל הים, 1960

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המדים היו במידות גדולות ולא מתאימות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתב ידיעות אחרונות בחיפה, התא ב"מיזנק" היה צר מלהכיל את כל הבנות.., ידיעות אחרונות, 27 בדצמבר 1956.
  2. ^ ים סוף נפתח לישראל מעריב 27 בדצמבר 1956.
  3. ^ יצחק גזית, דו"ח מסכם מבצע הרקולס אח"י משגב 1 בפברואר 1957.