הפלרת מי-שתייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הפלרת מי-שתייה היא הכינוי להוספה מערכתית על ידי רשויות המדינה של פלואוריד למי שתייה המועברים לשימוש האוכלוסייה, במטרה להפחית את שיעור העששת, בעיקר אצל ילדים.

מטרת הפלרת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון הפלואוריד משפר את עמידות אמייל השן לעששת משום שהפלואוריד הופך חלק מההידרוקסילאפטיט שיוצר את האמייל לפלואוראפטיט שהוא בסיס חלש יותר ונתקף, לכן, פחות על ידי חומצה (כדוגמת חומצת חלב שנוצרת על ידי רובד חיידקי השן).

Ca_{10}(PO_4)_6(OH)_2 + 2F^- \Rightarrow Ca_{10}(PO_4)_6F_2 + 2OH^-

ברוב משחות השיניים נמצאים פלואורידים, בדרך כלל כמה פלואורידים שונים במשחה אחת, ביניהם: אמין פלואוריד (NH3F) ונתרן פלואורי (NaF).

במטרה להביא פלואוריד להיקף רחב של אוכלוסייה שאינו משתמש במשחות שיניים עם פלואוריד, החליטו בחלק מהמדינות על הפלרה של מי השתייה הציבור הרחב. הדבר מסייע במיוחד להבאת הפלואוריד אל שכבות סוציואקונומיות נמוכות, אשר מקפידות פחות על היגיינת הפה.

כך למשל מופיע בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

Cquote2.svg

אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות מוצא שונות, ועקב כך קיימות בקרב האוכלוסייה בעיות שיניים מגוונות. במהלך השנים נערכו בישראל סקרים בתחום בריאות הפה. ... נמצא, כי חלה עלייה בשיעורי עששת עד שנות ה-80', ואילו בשני העשורים האחרונים ניכרת מגמה של ירידה, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי. בקרב כמה קבוצות עולים גדולות נמצא צורך בטיפול דנטלי מקיף. כמו כן, נמצא כי בקרב קבוצות אלו ישנה רמה נמוכה של מודעות וחינוך לבריאות הפה. המסקנה היא, כי יש לקדם צעדים לחיזוק מערך בריאות הפה ובמיוחד בתחום המניעתי.

Cquote3.svg

[1]

כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפלרה נעשית לרוב על ידי הוספת אחת משלוש תרכובות:

  1. נתרן פלואוריד (NaF)
  2. חומצה פלואורוסיליצית (H2SiF6)
  3. נתרן פלורואציסטי (Na2SiF6)

נתרן פלואוריד (NaF) - היה תוסף הפלואוריד הראשון בשימוש. הוא נבחר בתחילה לא רק על סמך תכונותיו אלא גם משום שרעילותו והשפעותיו הפיזיולוגיות נלמדו בקפידה. נתרן פלואוריד הוא חומר לבן חסר ריח המגיע בצורת אבקה או גבישים בגדלים שונים, הוא רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים. משקלו המולקולרי הוא 42.00. מסיסותו כמעט קבועה 4 גרם ל 100 מיליליטר מים בטמפרטורות הקיימות בדרך-כלל בטיפול במים. כאשר מוסיפים אותו למים הוא מתפרק ליונים של Na ושל F. NaF Na+ + F- pH המים המטופלים נותר קרוב לנייטרלי, בערך של 7.6. נתרן פלואורי נמצא באופן טבעי במים בכמות של עד מיליגרמים ספורים לליטר מים ואינו נחשב על ידי רוב המומחים כמזיק בריכוז זה.

חומצה פלואורוסיליצית (H2SiF6) היא חומצה חזקה שאת שיווי המשקל שלה עם מים ניתן לתאר במשוואה הבאה: H_2SiF_6 +4H_2O \Leftrightarrow Si(OH)_4 +6H^+ + 6F^-

הפירוק של היון SiF_6^{2-} לתוצרים בצד הימני של המשוואה לעיל הוערך כמוחלט בשיווי משקל בערכי pH מקובלים במערכות מים ציבוריות (pH>7). במים המסופקים בישראל נע ה- pH בדרך כלל בין 7.3 ל- 8.3. פירוק מוחלט בשיווי משקל משמעו כי כימאים ידווחו, בהסתמך על קבועי שיווי המשקל השמרניים ביותר בספרות הכימית, שהיחס Si(OH)4 / SiF62 ב- pH 8 וריכוז פלואוריד של 1 מ"ג לליטר יהיה עשר בחזקת 26. [2] לכן, ריכוז SiF_6^{2-} הנוצר בשיווי משקל במערכות אספקת מים בהם מתאימים ריכוז פלואוריד על ידי הוספת H2SiF6 לערך של 1 מ"ג לליטר יהיה קטן ביותר (<<<1 part per trillion). הזמן להגעה לשיווי המשקל הכימי הוא שניות ובמקסימום דקות ספורות. pH המים המטופלים יורד בדרך כלל במעט, בערך של לא יותר מ- 0.1 (לדוגמה מ- 7.4pH ל- 7.3).

החומצה הפלואורוסיליצית היא תוצר לוואי של תעשיית הפוספטים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר טרנדלי דין שחקר את הקשר בין תחלואה בפלואורוזיס לבין פלואוריד במי השתייה

בראשית המאה ה-20, לאחר אפיון מחלת הפלואורוזה, נמצא קשר הפוך בין פלואורוזה לעששת. לאחר שבשנת 1931 נמצא קשר בין הפלואורוזה לריכוז הפלואוריד במי השתייה, ביצע דר' טרנדלי דין, קצין רפואת שיניים בשירותי בריאות הציבור האמריקאי, מחקר אפידמיולוגי על קשר בין תחלואה בפלואורוזיס לבין פלואוריד במי השתייה. הוא אסף נתונים אפידמיולוגיים על 21 ערים בארצות הברית ומצא כי בדרך כלל, ברמה של 1 ppm של פלואוריד במי השתייה תופעת הפלואורוזה הייתה מינימלית, והייתה גם ירידה משמעותית ברמת העששת.

בשנת 1942 נערך מחקר מקיף בילדים בגילאי 12-14 מ - 21 ערים בארצות הברית‏‏[3] בהן היו רמות שונות של פלואוריד במי-השתייה. נמצא שיעור גבוה של תחלואה בעששת בערים שבהן רמת הפלואוריד במים הייתה מתחת ל-0.2 חל"מ לעומת שיעור תחלואה פחות ב 50%-60%, כמעט ללא סימני הפלואורוזיס, בערים שבהן הייתה רמת הפלואוריד במים מעל 0.6 חל"מ.

לראשונה הוכנס פלואוריד למים בגרנד רפידס שבמישיגן בשנת 1945. אז גם הוחל במחקרי "מקרה-ביקורת" בהם נעשתה השוואה של שיעורי עששת בקרב תושבי ארבע ערים בארצות הברית שמי שתייה שלהן הופלרו לריכוז של 1.0- 1.2 מ"ג לליטר, עם תושבי ארבע ערים סמוכות שקיבלו מי שתייה טבעיים עם רמות פלואוריד נמוכות. אחרי 15 שנה של מעקב ובדיקות נמצא, ששיעור הימצאות העששת פחת ב- 50-70 אחוז בקרב ילדי קהילות שניזונו ממים מופלרים‏‏[4].

יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ADA מצטטים מחקרים רבים אשר נעשו במשך 60 שנה שמצביעים באופן עקבי על הבטיחות והיעילות שבהפלרת מי השתייה בשמירה על בריאות הפה והשיניים של ילדים ומבוגרים (מניעת עד 65 אחוז מנגעי העששת בשיני חלב ועד 35 אחוז בשיניים קבועות). מקובל לומר שכ- 20-40 אחוז מאירועי העששת נמנעים בעקבות הפלרת מי שתייה‏‏[5] . תומכי ההפלרה טוענים שהנתונים הללו נכונים גם בעידן הנוכחי של זמינות הפלואוריד ממקורות נוספים.[דרוש מקור]

בשנת 2000 פורסם בארצות הברית דו"ח הרופא הראשי (Surgeon General) בנושא בריאות הפה והשיניים[דרוש מקור] מסקנת הדו"ח הייתה כי הפלרת מי שתייה היא האמצעי היעיל והבטוח ביותר למניעת עששת והתרומה החשובה ביותר לקידום בריאות השיניים לבני כל הגילאים לכל שכבות האוכלוסייה ובעיקר לשכבות המצוקה החברתית–כלכלית.

החומצה הפלואורוסיליצית המוכנסת למים מביאה את ריכוז הפלואוריד ל-1 מ"ג לליטר. ריכוז זה נמצא כאופטימלי למניעת עששת במחקר אפידמיולוגי רחב שכלל מעקב אחר מצב השיניים של 7,000 ילדים בשנות ה-40 של המאה ה-20 בארצות הברית. הוספת פלואוריד למים (באזורים בהם ריכוזו הטבעי נמוך מ-1 מ"ג לליטר) הביאה לירידה של כ-12% במספר הילדים הסובלים מעששת ולירידה של 2.25 במספר החציוני של שיניים עששתיות. מעקב סטיטסטי לאורך שנים אישר את הקשר שבין ריכוז פלואוריד במים לתחלואת עששת[6].

מחקר [7] שבדק 700 ילדים באירלנד (שם המים מופלרים) ומפריבורג שבגרמניה (מים לא מופלרים) מצא כי להפלרת מים אין השפעה משמעותית על בריאות השיניים של ילדים ממשפחות מבוססות כלכלית אבל ההפלרה משפרת את בריאות השיניים של ילדים ממשפחות במעמד חברתי בינוני ונמוך.

עם זאת, יעילות ההפלרה של מי שתייה שנויה במחלוקת וקיימים מחקרים אשר מראים כי אין שום תועלת בהפלרה.[8][9][10][11][12][13][14]

לפי הערכות של חלק מהמומחים כיום כ- 20-40 אחוז מהיארעות העששת נמנעת בעקבות הפלרת מי שתייה, גם בעידן זה של זמינות פלואוריד ממקורות נוספים‏‏[15].

לפי שתי הערכות מ-2002 ו-2005, בישראל, 25% מהתחלואה בעששת נמנעת באזורים שמי השתייה מכילים פלואוריד ברמה המיטבית לעומת אזורים שטרם נעשה כן והרמה שם נמוכה מדי‏‏[16].

חוקרים אחרים לא מצאו כל תועלת לבריאות השן בהוספת חומצה פלואורו-סיליצית (הפלרה) למי-השתייה, ואף מצאו כי הוספת החומר מזיקה.[17]

בסקירת תוצאות מחקרים משנת 2009 נטען כי חלה התדרדרות בבריאות השיניים בקנה מידה גלובלי. נטען כי אחד הגורמים להתדרדרות זו הוא הימנעות מהפלרת המים והימנעות מהפלרת משחות השיניים‏‏[18]. בסקירת מחקרים משנת 2008 נטען כי הפלרת מי השתייה בהתאם לכמות שבתקן אגודת רופאי השיניים האמריקנית חשובה מאוד לבריאות השיניים הקבועות אך חשיבותה לא ברורה לבריאות שיני החלב‏‏[19].

חלקה התבסס על דעות של חוקרים מדעת מיעוט[20][21]. על פי חוקרים אלה המחקרים ‏מצביעים על כך שהפלרה אינה יעילה ובטוחה כפי שסברו עד כה, וישנה בארץ ובעולם התנגדות של אזרחים ואנשי מקצוע הדורשים להפסיק לאלתר את הפלרת המים, ולבחון הליך זה מחדש לאור ממצאים אלו.‏‏

בטיחות הפלרת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר סברו שההפלרה בטוחה ושהנזק היחיד של עודף הפלרה הוא "כתמי קולורדו"[דרוש מקור]. בשנת 1993 הוציאה מועצת המחקר הלאומי של ארצות הברית דו"ח המצביע על כך, שרמות הפלואוריד המותרות למי–השתייה אינן מהוות כל סיכון לתחלואה בסרטן, לאי-ספיקת כליות או למחלות של השלד‏‏[22]. בדו"ח אושרה המסקנה של הסוכנות האמריקאית לשמירת הסביבה, כי ריכוז פלואוריד במים ברמה של עד 4 חל"מ הוא בעל שוליים מתאימים של בטיחות.

מחקרים רבים[דרוש מקור] מדגישים כי השפעות השליליות של הפלואור על בריאות מתרחשות רק בעקבות חשיפה לאורך שנים ארוכות לריכוזי פלואוריד גבוהים, מעל 4-10 מ"ג לליטר, באזורים עם ריכוזי פלואור טבעי גבוהים בקרקע ובמים ובחשיפות תעסוקתיות ייחודיות (מכרות, תעשיית מתכת) ולא עקב שימוש בפלואור במינונים המקובלים לצורכי מניעת עששת השן.

תמיכת ארגוני בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון הבריאות העולמי תומך בהפלרת מי שתייה משנת 1964. ב-1994 פרסמה ועדת מומחים של ארגון הבריאות העולמי דו"ח שאישש את תמיכת הארגון בהפלרה כאמצעי בטוח ואפקטיבי למניעת עששת. הוועדה הצהירה: "במידה ולקהילה יש מערכת אספקת מים בצנרת, הפלרת מים הינה השיטה האפקטיבית ביותר להגיע לכלל האוכלוסייה, כך שכל השכבות בחברה יפיקו את יתרונותיה ללא צורך בהשתתפות פעילה של הפרט"[דרוש מקור].

ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן) בארצות הברית הכריז ב-1999 כי הפלרת מי השתייה היא הגורם המרכזי שהקטין את עששת השיניים בעולם במחצית השנייה של המאה הקודמת. ההפלרה, על פי CDC, נמנית בין עשרת ההישגים הגדולים בבריאות הציבור במאה העשרים בשורה אחת עם חיסוני ילדים ופיסטור חלב[23].

התנגדות להפלרת מי שתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים קמה התנגדות להפלרת מי השתייה מטעמים שונים.

בישראל עלו הצעות להפלרת מים כבר בשנות השבעים וכבר אז קמה לזה התנגדות, בעיקר בקרב חוגים השוחרים את זכויות האזרח[דרוש מקור] שטענו כי לרשויות אין זכות להוסיף כימיקלים למים של כולם אלא קיים חופש לחולה להחליט על קבלת או אי קבלת טיפול רפואי. בפברואר 1979 האיגוד למען בריאות העם בישראל נכנס לזירה ודרש "להפסיק מיד את ההכנות להזרמת פלואוריד למי השתייה לפני שיתברר בבית משפט אם יש רשות לכך, לכפות את הדבר על כל הציבור נגד רצונו".

אחד הארגונים הפעילים נגד הוספת פלואוריד היא עמותת "אדם, טבע ודין". ארגון זה וארגונים נוספים מתחום איכות הסביבה פועלים מזה מספר שנים כנגד הפלרת המים במדינה במספר דרכים (משפטיות, ציבוריות, תקשורתיות ופרלמנטריות).

המאבק נגד ההפלרה הובילה ב-2002 להגשת עתירה לבג"ץ על ידי עיריית הרצליה ומרכז השלטון המקומי נגד משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ונציב הדורות הבאים של הכנסת‏‏[24]. העתירה הוסרה בדיון השני בעצת בית המשפט בספטמבר 2002.

בכנסת התקיימו מספר דיונים בנושא ההפלרה.

טענות שהושמעו נגד ההפלרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההפלרה של מי השתייה כמוה כהחדרת תרופה למי השתייה וללא הסכמה מדעת עומד בסתירה לחופש הפרט ולחירותו כמו גם פגיעה בחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996.
  • תוספת פלואור למי השתייה כתוסף מזון מנוגד לתקנות בריאות העם.
  • המינון בו ניתן הפלואוריד כלל אינו נשלט. אדם ששותה עשר ליטר ביום מקבל פלואוריד בכמות גדולה ביחס לאדם שאינו שותה מי ברז.
  • כפיית הפלואוריד כלל אינה מתחשבת בגיל, מין, או בעיות רפואיות, כל אזרח מקבל מינון כל שהוא התלוי בכמות מי הברז אותו הוא שותה.
  • ההפלרה עשויה לגרום לבעיות בריאותיות (פגיעה במערכות שונות כמו מערכת העצבים, כליות, עצמות ועוד, בעיקר בקרב אנשים שהמערכת החיסונית שלהם פגועה ובקרב חולים כרוניים הסובלים מסכרת וממחלות כליות, צרכני כמויות גדולות של מים ומקבלי טיפול דיאליזה).
  • תוספת הפלואור למים כמוה כתוספת כימיקל רעיל למי השתייה.
  • חשש לבעיות סביבתיות חמורות. רק 7-8% מהמים המוזרמים בערים משמשים לשתייה, שאר הכמות משמשים למטרות אחרות (רחצה, כביסה, כלים וכיוצא בזה). לפיכך רוב הפלואור המוסף למים אינו משמש למניעת עששת ומזהם את הסביבה.
  • קיימת מחלוקת מדעית לגבי מינון הפלואוריד המומלץ לצריכה.
  • מדינות רבות בעולם מתנגדות להפלרת מי השתייה.
  • עלות – תועלת.
  • פגיעה במערכת הצנרת.
  • רק 8 מדינות בעולם כולו מפלירות למעלה מ-50% ממי השתייה שלהן. 97% ממדינות אירופה לא מפלירות את המים.
  • הצבת מכלים עם חומצה פלואורו-סיליצית מציגה סיכונים סביבתיים, בייחוד שמדובר בבארות הסמוכות למבני מגורים או מוסדות ציבור.
  • ישנו סיכון לתקלה טכנית בעטיה יוזרמו כמויות גדולות מדי של פלואוריד למי-השתייה (הפלואוריד יגרום להרעלה מידית אם יצרך בכמויות גדולות).


ב-1950 התעוררה התנגדות להפלרה במדינת וויסקונסין[25].

בשנות ה-50 וה-60, חלק מהמתנגדים להפלרת מים התבססו על תאוריות קונספירציה ולפיהן ההפלרה הינה "מזימה קומוניסטית" שנועדה לפגוע בבריאות הציבור[26]. תיאור קומי של מתנגדי הפלרה ניתן למצוא בסרט "ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק (1964).

הפלרה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזים מהאוכלוסייה שמקבלים הספקת מים מופלרים, באופן טבעי או מלאכותי.

██ 80–100%

██ 60–80%

██ 40–60%

██ 20–40%

██   1–20%

██ < 1%

██ לא ידוע

גילוי הפלרת המים כאמצעי למניעת עששת התרחש באחת האוכלוסיות השותה מים מנהר הקולורדו. לאוכלוסייה זו היו כתמים חומים על השניים בשל עודף פלואוריד במים, המכונים על שם אוכלוסייה זו "כתמי קולורדו", אך לא הייתה לה עששת.

כיום 400 מיליון נפש ברחבי העולם שותים מים מופלרים.[דרוש מקור]

מצד שני מדינות רבות אסרו את הוספת הפלואוריד למי-השתייה: מרבית מדינות אירופה, אם כי חלקן מוסיפות פלואור למלח[27], סין, יפאן.[28] סה"כ כ-1600 מיליון נפש בעולם שותים מים ללא תוספת של חומצה פלואורו-סיליצית בשל החלטת השלטונות בנושא.

בארצות הברית מעל ל-65% מהאוכלוסייה מקבלים מי שתייה מופלרים. ישנן מדינות, כגון קליפורניה, המחייבות הפלרה של הספקת המים ביישובים בעלי אוכלוסייה של מעל ל-10000 נפש. למעלה מ-30 מדינות בעולם מפלירות כיום את מי השתייה שלהן. בברזיל מקבלים למעלה מ-100 מיליון נפש מים מופלרים, בסינגפור ההפלרה מלאה ובאוסטרליה ההפלרה מקיפה 75% מאוכלוסייתה.

בעבר היו נסיונות להפליר רק את הספקת המים לבתי ספר. קיימות בעיות טכניות ביישום שיטה זו, בפיקוח עליה ובהגדרת מגזרי האוכלוסייה המפיקים תועלת ממנה.[דרוש מקור]

בבריטניה בשנת 2009 הוחלט להתחיל בהפלרה בסאות'המפטון ו-South Hampshire.

הפלרת מים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלרת מים מבוצעת במערכות מים בהן הריכוזים הטבעיים של הפלואוריד נמוכים מהערך שנקבע כרצוי בתקנות בריאות העם. על מנת לקבל את הריכוז שנקבע, בדרך כלל יש להעלות את ריכוז הפלואוריד. ריכוז הפלואוריד במים בישראל נקבע על-פי תקנות בריאות העם הוא 1 מ"ג לליטר ברוב חלקי המדינה ו- 0.8 מ"ג לליטר באזורים החמים הנפרשים מאזור הכנרת דרך בקעת הירדן, הערבה, אילת והנגב. בישראל, כמו בהרבה מדינות אחרות, משתמשים בחומצה פלואורוסיליצית (Fluorosilicilic acid H2SiF6) להתאים את ריכוז הפלואוריד במים לריכוז שנקבע.

החומצה הפלואורו-סיליצית H2SiF6 היא תוצר לוואי תעשייתית,‏[29] המיובאת מספרד[30] ועוברת בדיקות כוללות אנליזות כימיות לפוספטים, ארסן, בריום, קדמיום, כספית, ניקל, סלן, עופרת, אנטימון וכרום. בדיקות המעבדה מתבצעות על פי דרישות התקן הישראלי 5438. משתמשים בחומצה שקבלה את אישור מכון התקנים הישראלי אשר אימץ את התקן האירופאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, בסקר משנות ה-70 בקרב ילדים יהודים בגיל 12 בבתי ספר ברחבי הארץ, נמצא כי בצפון הארץ ריכוז הפלואוריד הטבעי במים נמוך יותר מאשר בדרומה ושיעור היארעות העששת בילדים נמצא ביחס הפוך לרמת הפלואור במי שתייה‏‏[31].

רוב מי התהום מכילים פלואוריד ברכוז פחות מהרכוז המומלץ, ככל שמדרימים רכוז הפלואוריד במי התהום עולה, כאשר בערבה יש מספר מקורות עם רכוז גבוה מהמומלץ. התאמת הרכוז למיטבי במי השתייה החל בשנת 1982 בירושלים ובשנת 1983 בקיבוץ עין החורש. כיום, כ68 אחוז מתושבי המדינה מקבלים אספקת מים עם פלואוריד בריכוז המיטבי.

ועדת נתניהו, שבדקה את תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל (בשנת 1990) , המליצה על האצת תהליך אספקת מי שתייה מופלרים בכל הארץ.

בשנת 1998 אישרה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, תקנה המחייבת את ספקי המים לספק מים המסופקים עם רכוז מיטבי של פלואוריד ליישובים בני 5000 תושבים ומעלה. בדיון בבית המשפט העליון בעתירה נגד הפלרה בשנת 2002, יעצו השופטים לעותרים למשוך את עתירתם שכן לא ביססו את טיעוניהם הבריאותיים והסביבתיים על מחקרים מדעיים מוכרים.

בשנת 2007 קבעה הוועדה לעדכון תקנות איכות מי שתייה ("ועדת עדין") כי המחקר המדעי מעיד על היתרון בהפלרת המים וקיימת הוכחה שהפלואור מונע עששת בארץ. הוועדה החליטה (למרות שע"פ נספח 6 - לא הייתה לה הסמכות לכך) ברוב של 6 לעומת 4 ונמנע אחד, להמליץ לבטל את חובת ההפלרה, כך שהיא לא תהיה חובה ממלכתית גורפת אלא נתונה להחלטה על פי צורכי הציבור בכל מקום, באחריותה של הרשות המקומית הרלוונטית.[32]

ב-20 במרץ 2007 נערך דיון בנושא השלכות הפלרת מי השתייה על בריאות הציבור - בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת‏[33] שקבעה: "לאור המחלוקת הקיימת לגבי היעילות של ההפלרה במניעת עששת שיניים ולאור המחקרים המצביעים על אפשרות של נזקים בריאותיים וסביבתיים פוטנציאליים, יש להקפיא את המצב הקיים ולא להרחיב את חובת ההפלרה על יישובים חדשים כפי שמחייבות התקנות.. מאמצת את המלצות ועדת עדין לבטל את החובה להפלרה של מי השתייה הקיימת ביישובים המונים למעלה מ-5,000 תושבים.. ממצאי הדוחות שהוצגו בפני ועדת עדין, המצביעים על כך שהשוואת מקרי העששת בארצות שונות הראתה מגמת ירידה לאורך השנים בקצב דומה הן בארצות בהן מופלרים המים, והן באלה שאינן מפלירות את מי השתייה.. קוראת למבקר המדינה לבדוק מיד את סוגיית הפלרת מי השתייה בישראל על כל היבטיה."

עלות הפלרת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חישובים נמצא כי העלות השנתית של הפלרת מי-השתייה היא כחצי דולר בממוצע לשנה לאדם, ובישראל העלות דומה ועומדת על 2-3 אגורות לכל ממ"ק מי-שתייה‏‏[34] .

בשנת 2002 ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, העריכה את עלות ההתקנה של מערכות ההפלרה בארץ בין 140 ל-200 מיליון ש"ח, והאחזקה השוטפת עולה בין 60 ל-120 מיליון ש"ח.[35] חישובי עלות—תועלת (Cost-Effectiveness) מראים כי ההפלרה היא אמצעי יעיל מבחינת בריאות הציבור. כל דולר המושקע בהפלרה יחסוך כ-38 דולר בעלויות טיפולי שיניים עתידיים[36].

ב-11 באפריל 2013 חתמה שרת הבריאות יעל גרמן על תקנות חדשות שמבטלות את חובת הפלרת המים בישראל. התקנות ייכנסו לתוקפן החל משנת 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי דעה בעד הפלרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי דעה נגד הפלרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1], - סעיף 623 כללי
  2. ^ כלומר, עבור כל מולקולה של חומצה פלואורוסיליצית שלא התפרקה קיימות 10,000,000,000,000,000,000,000,000 מולקולות של Si(OH)4.
  3. ^ Arnold FA, Likins RC, Russel AL & al .Fifteenth year of the Grand Rapids fluoridation study. J Am Dent Assoc, 1962;65: 780-785.
  4. ^ ‏Burt BA, Eklund SA. Dentistry ,Dental practice and the community .5th ed. Philadelphia, Pennsylvania: WB Saunders, 1999.‏
  5. ^ ‏Fluoridation facts, ADA, 2005 ‏
  6. ^ Direct evidence concerning the 'major role' of fluoride dentifrices in the caries decline - A 6-year analytical cohort study Authors: Haugejorden O, Nord A, Klock KS Source: ACTA ODONTOLOGICA SCANDINAVICA 55 (3): 173-180 JUN 1997
  7. ^ A comparison of dental caries levels in two communities with different oral health prevention strategies stratified in different social classes Authors: Sagheri D (Sagheri, Darius), McLoughlin J (McLoughlin, Jacinta), Clarkson JJ (Clarkson, John J.) Source: JOURNAL OF PUBLIC HEALTH DENTISTRY 67 (1): 1-7 WIN 2007
  8. ^ Colquhoun, J. Child Dental Health Differences in New Zealand, Community Health Studies Vol. 11:2, pp. 85-90 (1987)
  9. ^ Journal of the Canadian Dental Association, Vol. 53, pp. 763-765 (1987)
  10. ^ Fluoride Vol. 23, pp. 55-67 (1990)
  11. ^ California Department of Health records of actual DentiCal cost. Unpublished research for Writ of Mandate, Citizens Against Fluoridation vs. Attorney General Dan Lungren 7/1996
  12. ^ Colquhoun, J. Influence of social class and fluoridation on child dental health Community Dent Oral Epidemiol Vol. 13, pp. 37-41, 1985
  13. ^ Gray, AS Fluoridation Time for a New Base Line J Canadian Dent. Assoc. Vol. 10, 1987
  14. ^ Yiamouyiannis, J "National Institute Dental Research study shows no relationship between fluoridation and tooth decay rate" American Laboratory 5/1989
  15. ^ ‏McDonagh MS, Whiting PF, Wilson PM, Sutton AJ, Chestnutt I, Cooper J, Misso K, Bradley M, Treasure E, Kleijnen J. Systematic review of water fluoridation. BMJ. 2000 Oct 7;321(7265):855-9.‏
  16. ^ ‏Zusman SP, Ramon T, Natapov L, Kooby E. Dental Health of 12-year-old in Israel – 2002. Community Dental Health, 2005; 22(3): 175-179.‏
  17. ^ כתבה מהעיתון Medicine News Today
  18. ^ The global increase in dental caries. A pending public health crisis Bagramian RA, Garcia-Godoy F, Volpe AR. Am J Dent. 2009 Feb;22(1):3-8.
  19. ^ Fluoride supplements, dental caries and fluorosis: a systematic review. Ismail AI, Hasson H. J Am Dent Assoc. 2008 Nov;139(11):1457-68.
  20. ^ ‏Fluoride in Drinking Water: A Scientific Review of EPA's Standards, By National Research Council (U.S.). Committee on Fluoride in Drinking Water, National Academies Press, 2006, ISBN 030910128X
  21. ^ http://www.fluoridealert.org/health/epa/nrc/
  22. ^ ‏National Research Council ,Health effects of ingested fluoride. Report of the Subcommittee on health effects of ingested fluoride. Washington , D.C: National Academy Press;1993.‏
  23. ^ Ten Great Public Health Achievements -- United States, 1900-1999
  24. ^ ‏בג"ץ 4529/02 מרכז השלטון המקומי נ' משרד הבריאות, תק-על 02(3)322 (2002)‏
  25. ^ תיעוד של ההיסטוריון דונלד ר. מקניל
  26. ^ When public action undermines public health: a critical examination of antifluoridationist literature [2]
  27. ^ http://www.fluoridealert.org/content/europe-statements/
  28. ^ רשימת המדינות שאסרו על הוספת פלואוריד - מקור מפוקפק ראה שיחה
  29. ^ דברי זאב שפיר - ראש ועד הפעולה למאבק בהפלרת המים, אדם טבע ודין בפרוטוקול מס' 28 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ‎21 ביולי ‎2006, אתר הכנסת
  30. ^ דו"ח "איכותם התברואותית של מי שתייה במערכות האספקה של הרשויות המקומיות בישראל" לשנת 2011 של משרד הבריאות - מבוא לפרק 5 [3]
  31. ^ ‏Kelman AM. Fluoridation – the Israel experience. Community Dent Health. 1996;1352:42-46‏
  32. ^ הוועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה – ועדת עדין

    וועדת המשנה קבלה פה אחד וללא הסתייגויות את ההמלצה הבאה: הוועדה תומכת בהמשך חובת ההפלרה ביישובים המונים יותר מ 5,000- תושבים. הוועדה ממליצה לאמץ את הריכוז המרבי המותר כיום בתקנות. הוועדה ממליצה לדון שנית בנושא הפלרת חובה בתוך חמש שנים, וממליצה על תקצוב מחקר ארוך טווח בנושא השפעת התחלת ההפלרה על הפלואורוזיס בירושלים בפיקוח וועדת היגוי בלתי תלויה.

  33. ^ פרוטוקול 196, [4] 20 במרץ 2007
  34. ^ . אריק קרסנטי, הרולד סגן-כהן, יובל ורד, אלקס לבנטל. רמה מיטבית של פלואוריד במים ובריאות הציבור. הרפואה כרך 142 , חוברת יא (נובמבר 2003) ע' 1-5. ‏
  35. ^ פרוטוקול 504 של וועדת העבודה , הרווחה והבריאות
  36. ^ .CDC fluoridation fact sheets: Cost Savings of Community Water Fluoridation