הפלת מטוס הסטרטוקרוזר בסיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטרטוקרוזר של טייסת 120 בחיל האוויר הישראלי בעת ביקור בנמל התעופה לונדון גטוויק, 1969
טיל קרקע אוויר מצרי מדגם SA-2 מהסוג שפגע במטוס הסטרטוקרוזר
אנדרטת מטוס הסטרטוקרוזר ביער בן שמן. שרידי מנוע המטוס שהופל
לוח הזיכרון לאנשי הצוות שנספו כחלק מאנדרטת מטוס הסטרטוקרוזר ביער בן שמן

הפלת מטוס הסטרטוקרוזר בסיני התרחשה ב-17 בספטמבר 1971. מטוס תובלה מדגם סטרטוקרוזר של חיל האוויר הישראלי הופל על ידי טיל קרקע-אוויר מצרי של חיל ההגנה האווירית המצרי (אנ'), בעת שפעל במשימת מודיעין ממזרח לתעלת סואץ. באירוע נהרגו שבעה אנשי צוות אוויר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

10 מטוסי בואינג 377 סטרטוקרוזר שירתו בחיל האוויר הישראלי, כשהראשונים בהם נקלטו ב-1964, במסגרת טייסת 120 וכונו "ענק". הם שימשו לתובלה, הצנחת לוחמים וציוד, איסוף מודיעין, לוחמה אלקטרונית וממסר קשר. שניים מהם הוסבו למטוסים שיועדו ל-ELINT (מודיעין אותות).[1]

באוגוסט 1970 הושגה הפסקת אש בין ישראל ומצרים שסיימה למעשה את מלחמת ההתשה. מיד עם הפעלתה, הפרו המצרים את ההסכם כשקידמו סוללות טילי קרקע –אוויר לאזור הסמוך לתעלת סואץ. בחודשים שלאחר מכן עיבו את מערך סוללות הנ"מ באזור התעלה.[2] לאחר הפסקת האש, הפכה פעילות המודיעין לפעולה העיקרית בגזרת תעלת סואץ. קרבת הסוללות המצריות הביאה למצב שבו חיל האוויר הישראלי לא הצליח לבצע טיסות צילום באמצעות מטוסי הקרב שלו ללא חשיפתם לאש סוללות טק"א מצריות. הפתרון שנמצא לבעיה זו היה צילום באמצעות מצלמה ארוכת טווח מיוחדת שהוצבה על הסטרטוקרוזר.[2] ניסיונות לטיסות צילום של חצי האי סיני, מגובה נמוך, בוצעו על ידי המצרים מספר פעמים. ב-25 ביוני 1971 הונסו שני מטוסי סוחוי-7 שביצעו גיחת צילום על ידי אש נ"מ של צה"ל.[3] כשבוע לפני הפלת הסטרטוקרוזר, ב-11 בספטמבר 1971, הופל מטוס סוחוי-7 מצרי, שעסק בטיסת צילום בגובה נמוך מעל תעלת סואץ. המטוס הופל באש כוחות הקרקע של צה"ל בקו בר-לב, לאחר שהטייס המצרי נפגע מהאש ונהרג.[4] הנשיא המצרי, אנואר סאדאת, נשא נאום מקיף יום לפני הפלת הסטרטוקרוזר, ובו התייחס למצב האזורי וליוזמות להסדר אזורי. בין היתר, אמר בנאומו כי ינקוט במדיניות "עין תחת עין ושן תחת שן" וכי הוא "מוכן להקריב מיליון איש למען העצמאות והשחרור וגם על ישראל להיות נכונה להקריב מיליון".[5]

ההפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי, 17 בספטמבר 1971, הוטל על אחד ממטוסי הסטרטוקרוזר לערוך גיחת צילום אלכסוני ממזרח לתעלת סואץ במטרה לאסוף מודיעין על מיקומן של סוללות טילי קרקע אוויר מצריות, שהוזזו מזרחה זמן קצר קודם לכן. האווירה בזירה זו הייתה מתוחה בעקבות הפלת הסוחוי המצרי כשבוע לפני כן.

המטוס המריא למשימתו בליווי של מטוסי פנטום, כשבו שמונה אנשי צוות. כעשרים דקות לאחר ההמראה טס המטוס מדרום לצפון בגובה של 28 אלף רגל, כ-22 קילומטרים ממזרח לתעלת סואץ ובמקביל אליה. הוא היווה מטרה גדולה ואיטית. בשעה 14:10, כשהגיע לעמדה שמצפון לאגם המר הגדול שוגרו לעברו שני טילי קרקע-קרקע מצריים מדגם SA-2 ממה שהיה ככל הנראה מארב טק"א מתוכנן. הטילים התפוצצו ליד גוף המטוס (על פי עדות הניצול היחידי, המכונן המוטס חנניה גזית, טיל אחד פגע בכנף המטוס[6]) וגרמו לו נזק והמטוס החל להסתחרר. הקברניט איבד שליטה על המטוס והורה לאנשי הצוות לנטוש אותו.

אנשי הצוות נאבקו להגיע אל אחורי הסיפון העליון של המטוס כדי לרדת שם אל הסיפון התחתון, שבו נמצאה דלת המילוט. עקב הסחרור שבו נמצא המטוס, עשן שמילא אותו ואובדן דיחוס שגרם לירידת רמות החמצן בתא לא הצליחו בכך. רק המכונן המוטס, שבניגוד לתרגולת הקבע הוציא את גופו מחלון בסיפון העליון, הצליח לנטוש את המטוס, צנח מגובה רב והגיע בשלום לקרקע אף על פי שנפצע קל אגב כך. בתוך שלוש דקות לאחר הפגיעה התרסק המטוס על אדמת סיני וחלקיו התפזרו על פני שטח נרחב. שבעת אנשי הצוות שנותרו בו נספו.

לאחר התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס הופל בצהרי יום שישי. בראיון טלוויזיוני שנערך בערב שבת, טען שר הביטחון הישראלי, משה דיין, כי הפעולה המצרית הייתה פרובוקציה יזומה וכי אינו יודע אם מטרתה היא להביא למלחמה או שהמצרים סברו שישראל "תבלע" את המכה ולא תגיב.[7] למחרת, בשבת, תקף חיל האוויר הישראלי סוללות טילי נ"מ מצריות באמצעות טילי אוויר-קרקע מסוג שרייק. התקיפה הסתיימה ללא פגיעה משמעותית בסוללות הטילים המצריות.[2] הייתה זו אחת הפעמים הראשונות בהן עשה חיל האוויר הישראלי שימוש בטילים אלו, שסופקו לו על ידי ארצות הברית עם סיום מלחמת ההתשה.[4] לאנשי חיל האוויר הישראלי היה ברור, עוד בטרם התקיפה באמצעות טילי השרייק, כי אין סיכוי רב לפגיעה בסוללות וכי הפעולה היא בבחינת "מאמץ מבוזבז" שנועד להשביע את רצון הפיקוד הגבוה בצה"ל ואת המדינאים.[2] בראיון טלוויזיוני דומה, שנערך שבוע לאחר הפלת הסטרטוקרוזר, אישר הרמטכ"ל ישראלי, חיים ברלב, כי ברשות ישראל טילי שרייק וכי עשתה בהם שימוש בתקיפה לפני שבוע. הוא טען כי הסוחוי המצרי שהופל טס מעל שטח המוחזק על ידי ישראל ולכן הפלתו לא הייתה בגדר הפרת הפסקת האש (שהסתיימה רשמית לאחר שלושה חודשים, בנובמבר 1970, ובוטלה על פי הודעת סאדאת במרץ 1971, אך המשיכה להתקיים דה פקטו בשטח) ואילו בהפלת הסטרטוקרוזר, שהתבצעה מעל שטח ישראלי, הפרה מצרים את הפסקת האש, תוך ניצול זניחת אמצעי הזהירות מצד שני הצדדים כתוצאה מהפסקת הירי שכובדה על ידי הצדדים במשך יותר משנה.[8] ברלב הוסיף ואמר כי ישראל מעוניינת בהמשך הפסקת האש אך היא תמשיך ותגיב להתקפות המצריות ומוכנה גם להסלמת הפעילות הצבאית.[8]

אמצעי התקשורת המצרית הגיבו באיפוק יחסי על הפלת המטוס ועל תקיפת חיל האוויר הישראלי.[9] ישראל הגישה תלונה רשמית על הפלת מטוס תובלה צבאי לאו"ם וביקשה את חקירת משקיפי האו"ם.[10] ארצות הברית, שסברה כי נאום סאדאת מספר ימים לפני כן אינו נועל את הדלת בפני משא ומתן על הסדר בסואץ,[11] ביקשה מישראל לגלות איפוק.[12]

לאחר מלחמת יום הכיפורים נטען כי ההצלחה החלקית בלבד של התקיפה הישראלית בטילי השרייק, "הייתה חייבת להדליק "אור אדום" באשר ליכולת חיל האוויר הישראלי לנטרל את מערך הנ"מ המצרי המתוגבר".[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים מהמטוס שהתרסק נאספו והובאו ליער בן שמן, שם הוקם ב-1972 אתר הנצחה לאנשי הצוות שנהרגו.[13]

טייסת התובלה של חיל האוויר, "ענקי המדבר", אליה השתייך המטוס, נהגה לקיים את טקס הזיכרון השנתי לחללים ביער בן שמן. ב-2011 התקיים הטקס בפארק למטוסי עבר שנמצא בבסיס נבטים.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anak (Boeing 377), באתר Israeli-weapons.com
  2. ^ 1 2 3 4 אהוד יונאי, "עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי", הוצאת כתר, 1995, עמ' 237-235
  3. ^ 1 2 אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שלישי, ירושלים: כרטא, 1983, עמ' 14
  4. ^ 1 2 שמשון עופר, פנטומים תקפו בטילי "שרייק" עמדות במצרים, דבר, 19 בספטמבר 1971, המשך
  5. ^ סאדאת מאשים את ארה"ב, דבר, 17 בספטמבר 1971
  6. ^ 1 2 אמיר בוחבוט‏, 40 שנה לאחר התרסקות המטוס: השורד היחיד נזכר, באתר וואלה!‏, 26 באוגוסט 2011
  7. ^ שר-הבטחון: פרובוקציה יזומה, דבר, 19 בספטמבר 1971
  8. ^ 1 2 "כן יש לנו שרייק", דבר, 26 בספטמבר 1971
  9. ^ דיווח מצרי זהיר על התקריות, דבר, 19 בספטמבר 1971
  10. ^ או"ם: פאנטום ו-2 מיראז'ים תקפו במצרים, דבר, 19 בספטמבר 1971
  11. ^ וושינגטון: דיונים עם ישראל על תכנית מפורטת להסדר בסואץ, דבר, 19 בספטמבר 1971
  12. ^ ישראל תפעל נגד כל נסיון להפריע לטיסותיה, דבר, 19 בספטמבר 1971
  13. ^ אתר ההנצחה לזכר צוות מטוס הסטרטוקרוזר, באתר "יזכור"