הפצת זרעים
הפצת זרעים היא פיזור הזרעים על ידי צמח האם. צורות ההפצה ומרחקי ההפצה שונים מצמח לצמח, וקשורים לתנאים הסביבתיים שלהם.
מבוא
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרחקי ההפצה הם תכונה אינדיבידואלית של כל מין ומין והטווח שלהם נע בין אלפי קילומטרים (דקל הקוקוס למשל) ועד סנטימטרים ספורים (רקפת) ובמקרים מסוימים קיימת גם הפצה במקום, כלומר הצאצאים נשארים במקום בו חי צמח האם (מוצנית). באמצעות ההפצה מרחיקים ההורים את צאצאיהם מעצמם וזה מזה ובכך, מקטינים את התחרות ביניהם, ומגדילים את התחום בו הם גדלים. צורות ההפצה מגוונות. החל בהפצה עצמית של הצמח, הפצה באמצעות שימוש בכח הרוח או המים, והפצה על ידי בעלי חיים, מחוץ לגופם של בעלי חיים או בתוך גופם.
הפצה עצמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצמחים שונים יש מנגנון עצמי להפצת זרעים. למשל לאפון הבר תרמיל שמתפתל סביב עצמו, מתפוצץ, וזרעיו ניתזים למרחק של מספר מטרים. גם ללוטוס, הפרג, ירוקת החמור, התורמוס והחמצה מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים.
הפצה באמצעות רוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצמחים אחרים מנגנונים הנעזרים ברוח כדי לשאת את זרעם למרחק. המנגנונים של נשיאה ברוח הם כנפיות, נזר קרומי וציצית שערות. בין צמחים אלו ניתן למנות את זקן הסב, מכנף נאה, מרור הגינות, טיון דביק ופתילת המדבר. לעיתים יש צמחים שכל גופם מתגלגל על הקרקע בכח הרוח ביניהם ניתן למנות את עכובית הגלגל.
הפצה באמצעות מים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפצה נוספת היא באמצעות המים. זרעים אלו מסוגלים לצוף במים ולהגיע למרחק. משתמשים במנגנון זה חבצלת החוף (שזרעיה מצופים בשכבת שעם), סירה קוצנית וקוקוס.
הפצה על ידי בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק אחר מהצמחים מופצים על ידי בעלי חיים (זואוכוריה). הפצה זו מתחלקת לשלשה חלקים:
- הפצה תוך גופית (אנדוזואוכוריה) שבו הפרי נאכל והזרע שאיננו מתעכל מופרש. פירות אלו טעימים, בעלי צבעים עזים, ועסיסיים כדי למשוך ציפורים ובעלי חיים אחרים כמו מכרסמים. צמחים מסוג זה הם אלה אטלנטית, אלה ארץ ישראלית, אלת המסטיק, אזדרכת מצויה, פטל, יערה איטלקית, לוף ארצישראלי ועוד רבים. חלק ניכר מפירות הצמחים של החורש הארץ ישראלי צבעם אדום ושחור, מכיוון שצבעים אלו הם צבעים מושכים בעיני ציפורים.
- הפצה חוץ גופית (אפיזואוכוריה) באמצעות התדבקות הזרעים באמצעות מנגנונים שונים לגופו של בעל החיים, כמו קוצים, זיפים או חומרי הדבקה שונים. צמחים מסוג זה הם לכיד הנחלים, שוש קירח ודטורה.
- הפצה חוץ גופית מכוונת (סינזואוכוריה) לצורך אגירה. נעשה בעיקר על ידי נמלים ומכרסמים. זרעים שנאגרים לצורך אכילה, אובדים בדרך או מונבטים במקום האגירה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גד פולק, אילנה גרדי ולאה קורן, צומח וצמחים, יחידה 9- הפרח והפרי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפצת זרעים, אתר מט"ח
- הפצת זרעים, אתר מטר
- ביולוגיה של הפצת פירות וזרעים בחורש הים-תיכוני, אתר מט"ח
- על הבלבול בין האבקה לבין הפצת זרעים, אתר סנונית
- מיכל סמוני-בלנק, טבע הדברים, לירוק את זה הלאה, באתר ynet, 26 בספטמבר 2012
- זרעים - הפצה, דף שער בספרייה הלאומית