לדלג לתוכן

הפצת זרעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפצת זרעים ברוח

הפצת זרעים היא פיזור הזרעים על ידי צמח האם. צורות ההפצה ומרחקי ההפצה שונים מצמח לצמח, וקשורים לתנאים הסביבתיים שלהם.

מרחקי ההפצה הם תכונה אינדיבידואלית של כל מין ומין והטווח שלהם נע בין אלפי קילומטרים (דקל הקוקוס למשל) ועד סנטימטרים ספורים (רקפת) ובמקרים מסוימים קיימת גם הפצה במקום, כלומר הצאצאים נשארים במקום בו חי צמח האם (מוצנית). באמצעות ההפצה מרחיקים ההורים את צאצאיהם מעצמם וזה מזה ובכך, מקטינים את התחרות ביניהם, ומגדילים את התחום בו הם גדלים. צורות ההפצה מגוונות. החל בהפצה עצמית של הצמח, הפצה באמצעות שימוש בכח הרוח או המים, והפצה על ידי בעלי חיים, מחוץ לגופם של בעלי חיים או בתוך גופם.

הפצה עצמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרי ירוקת החמור משחרר את זרעיו בכח סילון נוזלי, כאשר הוא ניתק מהצמח.

לצמחים שונים יש מנגנון עצמי להפצת זרעים. למשל לאפון הבר תרמיל שמתפתל סביב עצמו, מתפוצץ, וזרעיו ניתזים למרחק של מספר מטרים. גם ללוטוס, הפרג, ירוקת החמור, התורמוס והחמצה מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים.

הפצה באמצעות רוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצמחים אחרים מנגנונים הנעזרים ברוח כדי לשאת את זרעם למרחק. המנגנונים של נשיאה ברוח הם כנפיות, נזר קרומי וציצית שערות. בין צמחים אלו ניתן למנות את זקן הסב, מכנף נאה, מרור הגינות, טיון דביק ופתילת המדבר. לעיתים יש צמחים שכל גופם מתגלגל על הקרקע בכח הרוח ביניהם ניתן למנות את עכובית הגלגל.

הפצה באמצעות מים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפצה נוספת היא באמצעות המים. זרעים אלו מסוגלים לצוף במים ולהגיע למרחק. משתמשים במנגנון זה חבצלת החוף (שזרעיה מצופים בשכבת שעם), סירה קוצנית וקוקוס.

הפצה על ידי בעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עטלף פרי ניזון מפפאיה ובכך מפיץ את זרעיה בגופו.

חלק אחר מהצמחים מופצים על ידי בעלי חיים (זואוכוריה). הפצה זו מתחלקת לשלשה חלקים:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפצת זרעים בוויקישיתוף