הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: יש לנכש משפטי יח"צ.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: יש לנכש משפטי יח"צ. |
 | |
 | |
| פקולטה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1972–הווה (כ־51 שנים)  |
| קמפוס | בניין מקסיקו רמת אביב |
| בעלי תפקידים | |
| דקאן | ערן נוימן |
| מיקום | |
| מיקום | אוניברסיטת תל אביב, תל אביב |
| מדינה |
 ישראל |
|
en-arts | |
  | |
הפקולטה לאמנות על שם יולנדה ודוד כץ היא הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. היא כוללת את החוג לתולדות האמנות, החוג לאמנות התיאטרון, בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה על שם סטיב טיש, בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, בית הספר לאדריכלות ע"ש דויד עזריאלי, התכנית הרב-תחומית באמנויות, התוכנית הבינתחומית באמנויות לתואר שני, תוכנית המצטיינים בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה, תוכנית מיוחדת להבעה ויצירה באמנויות ולימודי תעודה באוצרות ומוזיאולוגיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־11 במרץ 1964 החליטה וועדת ההיגוי של סנאט אוניברסיטת תל אביב על הקמתה של הפקולטה לאמנויות וב-1 ביולי באותה שנה הונחה אבן הפינה של בניין מקסיקו, משכנה של הפקולטה לאמנויות מאז[1]. באירוע הנחת אבן הפינה נכחו קדיש לוז יו"ר הכנסת, אבא אבן מ"מ ראש הממשלה, מרדכי נמיר ראש עיריית תל אביב, כ-30 מראשי הקהילה היהודית במקסיקו סיטי ובראשם הנדבן סם וישניאק. הבניין נקרא על שם אשתו פאני וישניאק[2].
בניין מקסיקו נחנך ב-4 במאי 1967[3]. עלות הקמת הבניין הייתה 2.5 מיליון ל"י. בעת חנוכתו הוא כלל שתי קומות וקומת מרתף, 18 כיתות לימוד וחדרי סטודיו, שני אולמות לתצוגות ולתערוכות, ספרייה ואודיטוריום לכ-300 איש[4]. אולם הקמת הפקולטה בפועל נמשכה מספר שנים. במרץ 1971 הציעה אוניברסיטת תל אביב למשה לזר, שהיה ראש המכון לאמנויות באוניברסיטה העברית בירושלים, לעמוד בראש הפקולטה החדשה. האוניברסיטה העברית התלוננה שלזר הסכים לעבור מכיוון שאוניברסיטת תל אביב הציעה לו תנאי שכר טובים יותר. למרות שהמינוי היה לשנת הלימודים הבאה, בטלו סמכויותיו של לזר כראש המכון ובתגובה הוא התפטר מתפקידו מיד[5][6]. אוניברסיטת תל אביב ומשה לזר הכחישו שקיבל תנאי שכר טובים יותר בכדי להסכים לעבור[7].
הפקולטה החלה לפעול בשנת 1972, בשם "הפקולטה לאמנויות ותקשורת", כאשר החלה לרשום תלמידים לשנת הלימודים שהתחילה באוקטובר[8]. הפקולטה כללה בתחילה את החוגים לתיאטרון, החוג לתולדות האמנות, והחוג למוזיקולוגיה יחד עם החוג לקולנוע וטלוויזיה שהוקם באותה עת[9]. מטרת האיחוד לפקולטה אחת הייתה שיתוף בין המחקר התאורטי, ההוראה והיישום המעשי יובילו להפריה הדדית של הדיסציפלינות האמנותיות והעשרת הפעילות. רבים מהחוגים, כגון בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה החוג לתולדות התיאטרון ובבית הספר למוזיקה, מציעים מגמות מעשיות לצד מגמות תאורטיות.
בשנת 1977 החלה לפעול הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, ביוזמות האוצר מרדכי עומר. היא שכנה תחילה באולם הכניסה של בניין מקסיקו[10], ובדצמבר 1988 נחנך מבנה נפרד עבור הגלריה[11].
בשנת 1991 הוקמה קרן מיוחדת למימון פעולותיה של הפקולטה על ידי דוד כץ מוונצואלה ביחד עם ילדיו לזכר אשתו המנוחה יולנדה. כך קיבלה הפקולטה את שמה "הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ".
בתחלת שנות ה-2000 פקד משבר כספי את אוניברסיטת תל אביב, בעקבותיו שקלה האוניברסיטה לסגור את האקדמיה למוזיקה ואת החוג למוזיקולוגיה, בנוסף בוטלו מספר תוכניות לימוד בפקולטה לאמנויות[12]. הנדבן יוסף בוכמן הסכים לתרום להבטחת המשך הפעילות של האקדמיה. הוא העניק תרומה חד פעמית של מיליוני דולרים וסיוע כספי שנתי של חצי מיליון דולר, והוקם "בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה" שכולל גם את החוג למוזיקולוגיה[13].
החוגים ובתי הספר בפקולטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי הוקם בשנת 1994 במטרה להרחיב את לימודי האדריכלות בישראל[14]. עד להקמת בית הספר נלמדה בישראל אדריכלות בטכניון ובבצלאל בלבד[15]. בית הספר הציע לשלב בין לימודי אדריכלות, לימודי רוח וחברה, ולימודי הנדסה וטכנולוגיה. בוגרי בית הספר לאדריכלות מסיימים עם תואר המקנה להם אופציה להירשם כאדריכלים על ידי רשם המהנדסים והאדריכלים.
בשנת 2010, פתח בית הספר תוכנית לתואר שני (עם תזה ובלי תזה) ותוכנית לדוקטורט. בתוכניות אלו יכולים סטודנטים להתמחות בתחומי ההיסטוריה והתיאוריה של האדריכלות, אורבניזם, אדריכלות דיגיטלית, לימודי הנדסה טכנולוגיה ושימור. בבית הספר מלמדים חוקרים ואדריכלים מובילים, בהם אמיר מן, תאה קיסלוב, ליאורה קיסלוב קיי, דני לזר, מוטי בודק, דני קייזר, אילה רונאל, אמנון בר אור, שם טוב צוריה, טולה עמיר, אלי אליקים, ערן נוימן, אפרת בלומנפלד-ליברטל, טליה מרגלית ורועי קוזלובסקי. בבית הספר לימדו גם מרצים אורחים, וביניהם גרג לין, מרטין ברזני, מארי מקלאוד, אנטואן פיקון, ברנרד קאש, דני קרוון, מייקל ויינסטוק, טרי נייט, לארי סאס ואחרים.
בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה
בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה נוסד בשנת 2005 כתוצאה מאיחוד של האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש סמואל רובין, החוג למוזיקולוגיה של אוניברסיטת ת"א ותוכנית ההכשרה התזמורתית של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בית הספר משתף פעולה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקמפוס אוניברסיטת ת"א כחלק מן הפקולטה לאמנויות. בית הספר קרוי על שמו של איש העסקים יוסף בוכמן מפרנקפורט, שתרומתו אפשרה את הקמת בית הספר, והמנצח זובין מהטה, המשמש כנשיא הכבוד של בית הספר. בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה מכשיר את דור העתיד של מוזיקאי ישראל בכל תחומי הנגינה, השירה, הניצוח, הקומפוזיציה והמחקר העיוני, תוך שימת דגש מיוחד על הכשרת דור חדש של נגנים בכלי תזמורת – עתודה לתזמורת הפילהרמונית ולתזמורות האחרות בישראל. בית הספר למוזיקה מעניק B.A ו-M.A בכל תחומי הלימוד, תואר שלישי במוזיקולוגיה משולב עם קומפוזיציה ו"תעודת אמן". המגמות המעשיות הן המגמה האינסטרומנטלית - כלי תזמורת וכלי-מקלדת, המגמה הווקאלית - ביצוע קולי ואנסמבל אופרה, והמגמה לקומפוזיציה וניצוח. המגמה העיונית בבית הספר למוזיקה מיועדת ללימודי מוזיקולוגיה. הלימודים מקנים הזדמנויות מרובות לצבירת ניסיון בימתי ולפיתוח מקצועי. כל גופי הביצוע בבית הספר, כגון התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, המקהלה האורטורית, אנסמבל האופרה ועוד רבים, משתתפים בסדרות הקונצרטים הפומביות של בית הספר.
בבית הספר למוזיקה מתקיימת פעילות מוזיקלית הכוללת: תזמורת סימפונית, מקהלה אורטורית, מקהלה קאמרית, אנסמבל אופרה, אנסמבל מוזיקה בת-זמננו וכ-50 הרכבים קאמריים. שני אולמות המופעים בבית הספר (אולם "קלרמונט" ואולם "טארג") מעלים למעלה מ-200 קונצרטים בשנה. מדי שנה מתקיימות סדנאות לימוד, כיתות אמן ותחרויות מוזיקליות בהשתתפות אמנים אורחים בולטים מישראל ומהעולם – רבים מהם אורחי התזמורת הפילהרמונית, המגיעים להופיע עמה כסולנים וכמנצחים. מאסטרו מהטה עובד בקביעות עם תזמורת בית הספר ומופיע איתה אחת לשנה בקונצרט גאלה חגיגי בהיכל התרבות (תל אביב). האקדמיה הישראלית למוזיקה, הגדולה והמרכזית ביחידות המרכיבות את בית-הספר, נוסדה בשנת 1945 כסניף של הקונסרבטוריון והאקדמיה הארצישראלית למוזיקה. בשנת 1966 הפכה האקדמיה לחלק מאוניברסיטת תל אביב ועברה למשכנה הנוכחי בקמפוס האוניברסיטה ברמת אביב. בשנת 2004 חתמה התזמורת הפילהרמונית הישראלית על הסכם שיתוף פעולה עם האקדמיה ובמהלך 2005 נחנך בית הספר החדש למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה בשיתוף התזמורת הפילהרמונית.
לאורך שנות קיומו של בית הספר למוזיקה (ולפני-כן בראש האקדמיה למוזיקה) עמדו בראשו גדולי המוזיקאים בישראל, ובהם הקומפוזיטור והוויולן עדן פרטוש, הפסנתרן והמנצח אריה ורדי, המלחינים יחזקאל בראון, יצחק סדאי, יוסף דורפמן, הכנר יאיר קלס, הקומפוזיטור והמנצח עמי מעיני, הקומפוזיטור והמנצח נועם שריף, המנצח ונגן הבסון זאב דורמן והפסנתרן תומר לב.
הארכיב למוזיקה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארכיב למוזיקה ישראלית הוקם ב-1977. שלוש מחלקותיו – אוספים ציבוריים ופרטיים, ספרייה ואינדקס ביבליוגרפי - משמשות מרכז לעיון וחקר עולם המוזיקה הישראלית, כמו גם יד זיכרון למוזיקאי העבר שיצירתם תרמה רבות לכינונם וקידומם של חיי התרבות במדינת ישראל.
בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש
בית הספר לקולנוע וטלוויזיה נוסד ב-1972, ועל בוגריו נמנים היוצרים, חוקרים ומבקרים בולטים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה בארץ. בית הספר מכשיר יוצרים וחוקרים בעלי יכולת להוביל ולחדש על ידי שילוב בין השכלה אקדמית רחבה לבין לימודים מקצועיים, והכרת התיאוריה וההיסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה. השילוב בין לימודים אקדמיים (תארים ראשון ושני) בתחומים העיוניים של הטלוויזיה והקולנוע לבין מסגרת עשירה של לימודים מעשיים בבימוי, הפקה, תסריטאות, צילום, עריכה ומדיה חדשה, מקנה לתלמידים את היסודות והכלים הנחוצים לחתירה למצוינות במחקר, בהוראה וביצירה. החוג נהנה ממוניטין רב בארץ ובעולם ויש לו תפקיד מרכזי ביצירת התשתית לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. סרטי הסטודנטים, המוצגים בקביעות בפסטיבלים בינלאומיים, מציבים את בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש בשורה אחת עם בתי הספר המובילים בעולם. לבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש ארכיון הסרטים על שם אנדה זימר אשר משמש מאגר לשימור ולמחקר ונותן מענה לצורכי ההוראה של החוג[16].
החוג לאמנות התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוג לאמנות התיאטרון נוסד בשנת 1958 על ידי פיטר פריי. החוג בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב הוא הוותיק והגדול ביותר מבין חוגי התיאטרון בארץ. הלימודים בחוג לאמנות התיאטרון מעניקים תואר ראשון, שני ושלישי. הלימודים בחוג משלבים לימודים עיוניים ומקצועיים. הלימודים לתואר ראשון כוללים מסלולים מקצועיים בתחומי המשחק, הבימוי והתיאטרון הקהילתי. הלימודים העיוניים כוללים נושאים כמו דרמה ותיאטרון ישראלי ועולמי, תיאוריה וביקורת, תיאטרון ומגדר, תיאטרון פוליטי ודרמטורגיה. לימודי התואר השני מציעים מסלול עיוני (M.A) המכשיר חוקרים, מורים לאמנות התיאטרון וסוכני תרבות ברמה גבוהה, ומסלול יישומי (M.F.A) אשר מכיל ארבע תוכניות התמחות מקצועיות בבימוי, בבימוי בתיאטרון הקהילתי, בעיצוב ובשחקן-יוצר-חוקר.
החוג לתולדות האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוג לתולדות האמנות נוסד בשנת 1968 כחלק מהפקולטה למדעי הרוח והועבר לפקולטה לאמנויות עם הקמתה בשנת 1972. תחילה מנה החוג מספר קטן של כ-16 תלמידים והשיעורים כולם הועברו על ידיאברהם רונן מייסד החוג. עם דור המייסדים נמנית, מלבד רונן שעמד במשך שנים רבות בראש מגמת לימודי אמנות הרנסאנס, גם נורית כנען-קידר, שהצטרפה שנה מאוחר יותר ושימשה ראש המגמה לתולדות אמנות ימי הביניים[17]. במשך השנים הצטרפו אליהם אשר עובדיה (אמנות יוון ורומי), חוה בר (אמנות האסלאם), גילה בלס ומרדכי עומר (אמנות מודרנית). כולם נמנים עם החוקרים הבולטים בתחומם ותרמו רבות להבנת פרקים שונים באמנות אירופה והאסלאם, כמו גם באמנות ארץ ישראל על תקופותיה השונות. אולם מלבד השם הבינלאומי שקנו להם מייסדי החוג, הם תרמו לעיצוב ופיתוח תחום תולדות האמנות בארץ והכשירו דורות של סטודנטים שהמשיכו את דרכם בעולם האקדמיה, החינוך והעשייה האמנותית בארץ ובעולם.
תוכנית הלימודים מציעה הכרות וידע נרחב בתולדות האמנות המערבית למן העת העתיקה ועד האמנות העכשווית, אמנות אסיה, אמנות גלובאלית, היסטוריה ותיאוריה של הצילום, ואמנות ישראלית, לצד הכשרה מחקרית מעמיקה. תוכנית הלימודים הייחודית מעניקה לתלמידיה מבט רחב, עדכני ומעמיק באמנות המערבית על כל תקופותיה, והיא היחידה הכוללת מסלולים ייחודיים, כמו התמחות באמנות ישראלית והיסטוריה ותיאוריה של הצילום למן התואר הראשון ועד התואר השלישי ותוכנית מצטיינים יוקרתית לתלמידי התואר הראשון ומסלול ישיר לתואר השני. כמו כן, נחשפים התלמידים לתהליכי היצירה עצמם, תוך דיאלוג עם אמנים מובילים, אוצרי אמנות מהארץ והעולם, ביקורים מודרכים במוזיאונים ובאתרי אמנות, ומפגשים עם דמויות מובילות בשדה האמנות המקומי והעולמי כאחד.
.jpg)
תוכניות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התכנית הבינתחומית לתואר שני באמנויות מחדשת ומיישמת את יחסי הגומלין בין תחומי האמנויות השונים - אמנות פלסטית, תיאטרון, אדריכלות, קולנוע וטלוויזיה, מוזיקה ומחול. יחסים אלו, שעמדו במרכז הדיון מהעת העתיקה דרך הרנסאנס ועד לעידן המדיה של ימינו, הם הבסיס לפעילות האינטלקטואלית התוססת שסביבה מתארגנת התכנית. הודות לגישה זו, המפרה את האמנויות על ידי השתקפויות הדדיות, יש לתוכנית הבינתחומית מקום יחיד במינו בקרב אוניברסיטת תל אביב והמוסדות להשכלה גבוהה בישראל.
- התכנית הרב תחומית באמנויות מקנה ידע היסטורי ותאורטי אודות מגמות ויוצרים מרכזיים בישראל ומחוצה לה, ותחומי האמנויות השונים: ציור, פיסול, אדריכלות, מוזיקה, תיאטרון וקולנוע. ניתן לשלב במסגרת הלימודים בתוכנית בין הקבצים דיסציפלינרים לבין הקבצים אינטרדיסציפלינרים, המציגים סוגיה אמנותית דרך התבוננות במופעיה במספר אמנויות ובתרבות בכללותה. בין היתר מושם דגש על אמנות ישראלית, נשים באמנות, אמנות בעידן הדיגיטלי, ואמנות במזרח הרחוק והקרוב. התכנית מעניקה תואר ראשון B.A הן במסגרת דו חוגית והן במסגרת חד חוגית.
- התכנית למצטיינים בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה היא תוכנית חדשה ומיוחדת, המשלבת בין לימודי עיצוב במה לבין לימודי קולנוע וטלוויזיה, המציעה התמחות מקצועית ברמה הגבוהה ביותר בתחומים אלה. זוהי תוכנית ייחודית המתבססת על מגוון גדול מאוד של נושאים עיוניים הנלמדים בפקולטה לאמנויות, על פעילות הפקתית בפקולטה ומחוצה לה ועל הוראה מקצועית מעמיקה. הכשרה מקצועית נרחבת זו בתחומי התיאטרון, הקולנוע, הטלוויזיה והאופרה היא היחידה מסוגה בארץ. היא פותחת בפני הבוגרים אופק תעסוקתי רחב ועונה על צורך הנובע מביקוש לאנשי מקצוע ברמה גבוהה בתחומים אלה. בנוסף, התכנית מספקת לימודים מקיפים וידע נרחב בסביבה טכנולוגית-דיגיטלית עם דגש על יצירתיות אישית, התפתחות והתמחות בפיתוח שפה אישית אסתטית.
- התכנית ללימודי תעודה באוצרות ובמוזיאולוגיה נוסדה בשנת 1984 עי ידי מרדכי עומר אשר עמד בראשה[18]. תוכנית לימודים זו מהווה את המסגרת האקדמית הראשונה והוותיקה בישראל להוראת האוצרות והמוזיאולוגיה. בשנת 1983 עבר בכנסת חוק המוזיאונים המחייב להעסיק אנשי צוות שרכשו השכלה מוכרת בתחום האוצרות והמוזיאולוגיה. בוגרי התכנית ישתלבו במוזיאונים ויהיו אחראים על ניהול אוספים, הפקת תערוכות והפעילויות הנלוות אליהן. התכנית מוכרת על ידי מינהל התרבות, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית ומשרד התרבות והספורט. מטרתה של התכנית היא להכשיר אוצרים לעבודה במוזיאונים, להקנות להם ידע מקצועי בנושא ולפתח את כישוריהם המקצועיים של עובדים שכבר נמנים עם צוותי המוזיאונים.
- התכנית להעשרה והשראה באמנויות היא מבין התוכניות הוותיקות בפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ וקיימת למעלה מ-20 שנה. התכנית מאפשרת לקהל הרחב להשתלב כשומעים חופשיים בקורסים המיועדים לסטודנטים מן המניין בתחומי האמנויות השונים – אמנות התיאטרון, תולדות האמנות, אדריכלות, קולנוע וטלוויזיה, מוזיקה והתכנית הרב-תחומית - כמו גם בסדרות החוגים השונים ובסדרת הדיקאן - שלישי אקדמי באמנויות.
|
ארכיוני הפקולטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (בשמו הקודם, הארכיון הישראלי לתיאטרון) נוסד בשנת 1970 על ידי מר שמעון לב-ארי אשר שימש כמנהלו עד לפרישתו ב-2009. מטרת הארכיון היא אכסונו של החומר התיעודי וקטלוגו לשם מחקר ועיון. החומר התיעודי מתייחס למגוון אמנויות הבמה, כגון אופרה, תיאטרון, מחול, פנטומימה ומופעי בידור, כאשר רובו של החומר התיעודי הוא בעברית. ב-1982 הוכר הארכיון על ידי גנזך המדינה כארכיון ציבורי וב-1988 העניקה עיריית תל אביב לו ולמנהלו, בגין תרומה מיוחדת לתחום התיאטרון הישראלי, את פרס משה הלוי לאמנויות הבמה. ב-2010 החל המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה בפרויקט קטלוג ממוחשב של המסמכים המצויים במרכז. הקטלוג הממוחשב מונה למעלה מ-1000 פריטים.
- הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר נוסדה בשנת 1976 כחלק מן הפקולטה לאמנויות על ידי פרופ' מרדכי עומר שעמד בראשה מיום הקמתה ועד פטירתו ביוני 2011. הגלריה ממוקמת בחזית קמפוס אוניברסיטת תל אביב בצמוד לשער 7, בצידה המזרחי של כיכר אנטין. הגלריה תוכננה על ידי ד"ר מיכאל חיוטין והאדריכלים דן איתן וברכה חיוטין. חלקה העיקרי של הגלריה נועד לתצוגת התערוכות והשאר למחסנים, משרדים, מעבדה, ספריה וכיתות בשילוב גן הפסלים ע"ש לוי ופורטונה אשכנזי שנחנך ב־23 במאי 1990. בשנת 2004, במסגרת אירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה, נחנך אגף חדש לגלריה בשם יד מישל קיקואין בתרומתה של קלייר מאראטייה קיקואין מצרפת, ביתו של האמן. בנוסף, תרמה גם אוסף מרשים במיוחד של עבודות אביה המוצג בגליה דרך קבע. בגלריה האוניברסיטאית לאמנויות מוצגות תערוכות נושא מתחלפות, המתייחדות באופיין הדידקטי והמחקרי ומלוות בקטלוג הכולל מאמרים אקדמיים. התערוכות עוסקות בסוגיות נבחרות של תולדות האמנות תוך התמקדות בתולדות האמנות המודרנית בכלל ובאמנות הישראלית בפרט. כמו כן, מתקיימות בה תערוכות הכוללות היבטים מתחומי הארכאולוגיה, התיאטרון, הארכיטקטורה, הספרות, הפילוסופיה והצילום.
- ארכיון בית ציפר לתיעוד וחקר האמנות הפלסטית בישראל הוקם בשנת 1975 על ידי פרופ' גילה בלס, בתמיכתו של פרופ' משה לזר, דיקאן הפקולטה לאמנויות הראשון. בשנות השמונים, עקב תרומתו של משה ציפר, עבר הארכיון מקומת הקרקע בבניין מקסיקו, ששימשה כמשכנו של הארכיון, לביתו של הפסל ברחוב הרב פרידמן 1. באפריל 1989, לאחר פטירתו, נמסרו כל יצירות האמנות והבית עצמו לידי הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. ב-2011 עבר הארכיון מבית הפסל אל משכנו החדש בבניין וינר-גרוס באוניברסיטת תל אביב, שם הוא פועל ומציג מאוסף פסליו של ציפר שנתרמו לארכיון[19]. ייחודו ויתרונו הוא כגוף הפועל בתוך מוסד מחקרי, יוזם תחקירים ומעודד מחקרים בנוסף לאיסוף החומרים ושימורם.
- הארכיון הדיגיטלי של החוג לתולדות האמנות הוקם בשנת 2006 במטרה ליצור מאגר של דימויים דיגיטליים עבור חוקרים ותלמידים באוניברסיטת תל אביב, וכן עבור משתמשים אחרים שלהם יש זיקה לתחומי המחקר של האוניברסיטה. הארכיון הוקם בעזרת תרומתו של מר פרד סימונס מארצות הברית במסגרת 'פרויקט נאמנות פרד סימונס באמנויות'.
דקאני הפקולטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תמונה | שם הדיקאן | שנה אקדמית | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|
 |
פרופ' ערן נוימן | תשע"ט-כיום | 2019- | הדיקאן המכהן |
_Serper.jpg) |
צביקה סרפר | תשע"ד- תשע"ח | 2013 - 2019 | סה"כ 6 שנים[20] |
 |
חנה נוה | תשס"ז - תשע"ג | 2006 - 2013 | סה"כ 7 שנים[21][22] |
 |
פרדי רוקם | תשס"ג - תשס"ו | 2002 - 2006 | תקופה של 4 שנים |
 |
נורית כנען | תשס"א - תשס"ב | 2000 - 2002 | תקופה של שנתיים[23] |
 |
אלי רוז'יק | תשנ"ז - תש"ס | 1996 - 2000 | תקופה של 4 שנים |
|
|
נורית כנען | תשנ"ב - תשנ"ו | 1991- 1996 | תקופה של 5 שנים |
.JPG) |
ארנון צוקרמן | תשמ"ח - תשנ"א | 1987- 1991 | תקופה של 4 שנים |
| פרופ' יהודה בן-שאול | תשמ"ז | 1986/1987 | שנה אחת[24] | |
 |
הרצל שמואלי | תשמ"ד - תשמ"ו | 1983- 1986 | תקופה של 3 שנים |
| אברהם רונן | תשמ"א - תשמ"ג | 1980 - 1983 | תקופה של 3 שנים | |
|
|
הרצל שמואלי | תשל"ח - תש"מ | 1977 - 1980 | תקופה של 3 שנים |
| משה לזר | תשל"ג - תשל"ז | 1973 - 1977 | תקופה של 5 שנים |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ- אתר האינטרנט הרשמי של הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ
- סיור ב-360° בקמפוס לאמנויות, באתר KUULA
סטודנטים מספרים על הפקולטה לאמנויות הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אבן־פינה לפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ת"א ־ תונח מחר, דבר, 30 ביוני 1964
- ^ אבן פינה לפקולטה לאמנויות בת"א, הַבֹּקֶר, 1 ביולי 1964
- ^ נחנך בנין מקסיקו באוניברסיטת תל־אביב, דבר, 5 במאי 1967
- ^ היום - חנוכת בנין מקסיקו לאמנויות באוניברסיטת ת"א, דבר, 4 במאי 1967
- ^ התייעצויות למינוי ראש המכון לאמנויות במקום פרופ׳ לזר, על המשמר, 29 במרץ 1971
- ^ האוניברסיטה העברית מחריפה האשמותיה בחטיפת מרצים, דבר, 24 במרץ 1971
סיכום בעקבות פרשת פרופ לזר: "הסכמי העבודה עם המורים מחייבים את כל האוניברסיטאות", על המשמר, 25 במרץ 1971 - ^ יחיאל לימור, "קצתי בשלטונה של כת קטנה באוניברסיטה העברית", מעריב, 23 במרץ 1971
- ^ שלומית טויב, ההרשמה לאוניברסיטת תל אביב – לסיומה, על המשמר, 13 בפברואר 1972
- ^ 15 אלף סטודנטים באוניב' ת"א בתשל״ג, על המשמר, 12 באוקטובר 1972
- ^ הקומדיה האלוהית באוניברסיטת תל־אביב, אולם הכניסה של הפקולטה, דבר, 28 בינואר 1977
- ^ רותי רובין, מקדש אפור, חדשות, 2 בדצמבר 1988
- ^ תמרה טראובמן, סטודנטים נעלו את שערי אוניברסיטת תל אביב; שניים נעצרו, באתר הארץ, 16 במרץ 2005
- ^ חגי חיטרון, החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב לא ייסגר, באתר הארץ, 1 בפברואר 2005
- ^ חגית פלג-רותם, לך תבנה מדינה: אוניברסיטת תל-אביב, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2006
- ^ צבי הקר, איגוף דרומי לטכניון, חדשות, 1 ביולי 1985
- ^ סוכניות הידיעות, נחנך מחדש ארכיון הסרטים באוניברסיטת תל אביב, באתר הארץ, 24 בפברואר 2007
- ^ שני ליטמן, מתה חוקרת האמנות נורית כנען קדר, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2015
- ^ עכבר העיר, נפטר פרופסור מרדכי עומר, מנכ"ל מוזיאון תל אביב, באתר הארץ, 10 ביוני 2011
- ^ דניאל ראוכוורגר, התנועה האמנותית, באתר הארץ, 23 בפברואר 2011
- ^ תקופה ראשונה 5 שנים. מינוי נוסף לשנה.
- ^ דנה גילרמן, פרופ' חנה נוה תהיה דקאן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, באתר הארץ, 31 ביולי 2006
- ^ תקופה ראשונה 5 שנים. מינוי נוסף לשנתיים.
- ^ בשל מצב בריאותי לא נמשכה תקופת הכהונה כמקובל
- ^ הרקטור פרופ' יהודה בן-שאול מילא בפועל את תפקיד דיקאן הפקולטה