הפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע

הפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע
בניין פרלמן לכימיה
בניין פרלמן לכימיה
פקולטה
תקופת הפעילות

1934 (כמחלקה במסגרת מכון זיו)

1969 (כפקולטה במסגרת מכון ויצמן) – הווה
בעלי תפקידים
דקאן פרופ' ינון רודיך
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 31°54′21″N 34°48′35″E / 31.905874225702°N 34.809639665488°E / 31.905874225702; 34.809639665488
האתר הרשמי
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע כוללת מספר מחלקות אקדמיות לתחומי הכימיה השונים. הפקולטה שוכנת במתחם מכון ויצמן בצפון העיר רחובות וחברים בה למעלה מ-80 חברי סגל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הפקולטה לכימיה עם הקמתו של מכון דניאל זיו, שנוסד ב-1934 לזכר בנם המנוח של הזוג ישראל ורבקה זיו. מייסד המכון, ד"ר חיים ויצמן, היה כימאי בעצמו ובאופן טבעי, כימיה הייתה התחום הראשון שנחקר במכון.

בתחילה, נחקרו במכון זיו שני ענפים של כימיה – כימיה אורגנית וביוכימיה. חלק ניכר מהמחקר הוקדש לשימושים מדעיים של חומרי טבע ותוצרים חקלאיים כגון הדרים, חלב, קטיפה וטבק, כמו גם לסינתזה של תרכובות כימיות בעלות ערך רפואי ולמוצרי נפט.

עם חוקריו הראשונים של מכון זיו נמנו בנימין דישון (דויטש), פרידה גולדשמידט, לאון חסקלברג, אסתר הלינגר, יהודה הירשברג, ברונו רוזנפלד, דוד שפירו, ארנסט סימון, לודוויג טאוב, בנימין וולקני, ואנה ויצמן.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוסב המחקר במכון בהתאם לצורכי השעה הדוחקים. כך, הושקע מאמץ בהפקה של תחליפי כינין, דוגמת אטאברין ופלזמוכין לטיפול במלריה שהתפרצה באותה העת בארץ ישראל. תרופה נוספת שפותחה במעבדות מכון זיו בתקופה זו היא משכך הכאבים אביפן. גם במלחמת העצמאות התגייס סגל המכון למאמץ כאשר חיל המדע של צה"ל (חמ"ד) השתמש בתשתיות המכון לצרכיו המבצעיים.

בנובמבר 1949, לרגל 75 שנה להולדתו של חיים ויצמן, הפך מכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע. בשנים אלה התגבשו במכון תשע מחלקות מחקר ויחידות, שש מהן בתחומי הכימיה – המחלקה לכימיה אורגנית בראשות ארנסט דוד ברגמן, המחלקה לחקר איזוטופים בראשות ישראל דוסטרובסקי, המחלקה לחקר פולימרים בראשות אהרן קציר, יחידת הפוטוכימיה בראשות יהודה הירשברג, יחידת קריסטלוגרפיית קרני הרנטגן בראשות גרהרד שמידט, והיחידה למיקרוסקופיה אלקטרונית בראשות דוד דנון.

בשנות ה-50 שכנע חתן פרס נובל פליקס בלוך, מי שהיה חבר בחבר הנאמנים של המכון, להקים תשתית מחקר בתחום התהודה המגנטית הגרעינית שהיה אז בראשית דרכו. כך נבנה במכון אחד מספקטרומטרי ה-NMR הראשונים בעולם, בהובלת שאול מייבלום ותלמידו שלמה אלכסנדר. מכשיר זה נבנה על בסיס ציוד אלקטרוני שהושאר מאחורי על ידי אנשי הצבא הבריטי.

בשנת 1958, חברי הסגל של הפקולטה היו מעורבים בהקמתה של חברת ידע, זרוע המסחור של מכון ויצמן. בשנת 1962 הוקמה המחלקה לפיזיקה כימית בראשות שניאור ליפסון, שכיהן החל מאותה תקופה גם כמנהל המדעי של המכון.

בשנת 1967 המחלקה לכימיה אורגנית התמזגה עם היחידה לקריסטלוגרפיית קרני רנטגן ועם היחידה לפוטוכימיה, והגוף החדש נקרא בשם המחלקה לכימיה. בראשה הועמד גרהרד שמידט, שכיהן אף הוא כמנהל המדעי של המכון בשתי תקופות שונות. בסוף שנות ה-60 אורגנו המחלקות השונות במכון ויצמן בתצורה של פקולטות, ושמידט היה לדקאן הראשון של הפקולטה.

הפקולטה הורכבה מארבע מחלקות – המחלקה לפיזיקה כימית בראשות שניאור ליפסון, המחלקה לחקר איזוטופים בראשות פריץ קליין, המחלקה לחקר פלסטיק בראשות דוד ופסי והמחלקה לכימיה בראשות גרהרד שמידט. לאחר פטירתו של שמידט פוצלה המחלקה לכימיה לשתיים – המחלקה לכימיה אורגנית בראשות אברהם פצ'ורניק והמחלקה לכימיה מבנית בראשות מנדל כהן.

במהלך כהונתו של שניאור ליפסון כדקאן הפקולטה, הוקמה יחידת שירות שבהמשך תהפוך למחלקה לתשתיות מחקר כימי. זו אמונה על מתן מגוון שירותים טכנולוגיים ומכשוריים מתקדמים, וכן מאפשרת חניכה וייעוץ לכל חוקרי המכון. בהשראת מחלקה זו, נוסדו מחלקות נוספות במכון.

בשנת 1990 עברה הפקולטה ארגון מחדש, וכללה מחלקה לפיזיקה כימית, מחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה, מחלקה לחומרים ופני שטח, מחלקה לכימיה אורגנית, מחלקה לביולוגיה מבנית ומחלקה לתשתיות מחקר כימי.

בשנת 2021 עברה הפקולטה סבב נוסף של ארגון מחדש וכיום היא כוללת חמש מחלקות: המחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית, המחלקה לביולוגיה כימית ומבנית, המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת, המחלקה לכימיה מולקולרית ומדע החומרים, והמחלקה לתשתיות מחקר כימי. המחלקות השונות פזורות בין הבניינים ע"ש פרלמן, קימלמן, וולפסון וזוסמן.

דקאני הפקולטה לדורותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה
1 גרהרד שמידט 1970–1971
2 דוד סמואל 1971–1972
3 שניאור ליפסון 1973–1978
4 זאב לוז 1979–1983
5 יצחק שטיינברג 1984–1985
6 יואל גת 1986–1988
7 איתמר פרוקצ'יה 1989–2001
8 ליאה אדדי 2001–2004
9 מרדכי שבס 2004–2006
10 יחיעם פריאור 2007–2012
11 גלעד הרן 2012–2018
12 ינון רודיך 2019–מכהן

ראשי המחלקות לדורותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית המחלקה לביולוגיה כימית ומבנית המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת המחלקה לכימיה מולקולרית ומדע החומרים המחלקה לתשתיות מחקר כימי
פיזיקה כימית חקר איזוטופים כימיה מבנית מדעי הסביבה וחקר אנרגיה חומרים ופני שטח כימיה אורגנית
שניאור ליפסון 1972–1974 פריץ קליין 1972 מנדל כהן 1972–1976 מרדכי מגריץ 1990–1993 דוד וופסי 1972–1973 אברהם פצ'ורניק 1972–1978 יגאל בורשטיין 1976–1988
יצחק שטיינברג 1974 יואל גת 1973–1985 פרדריק הירשפלד 1977 סטיב ויינר 1993–1997 יוסף יגור-גרודזינסקי 1974 יהודה מזור 1979–1988 רון נעמן 1988–1994
שניאור ליפסון 1974–1978 שמעון וגה 1986–1989 מנדל כהן 1978–1983 אלדו שמש 1998–2003 דוד ופסי 1975–1976 יגאל בורשטיין 1989–1996 מרדכי שבס 1994–2004
זאב לוז 1979–1980 יואל זוסמן 1984 דן יקיר 2003–2010 משה לוי 1977–1982 דוד מילשטיין 1996–2006 בריאן ברקוביץ 2004–2011
מיכאל לויט 1980–1982 מנדל כהן 1985–1988 בריאן ברקוביץ 2010–2015 יוסט מנסן 1983–1990 רוני נוימן 2006–2017 מיכאל אלבאום 2012–2013
משה שפירא 1983–1988 וולפי טראוב 1988–1989 מדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת מאיר להב 1990–2000 מילכו ואן דר באום 2017–2021 מילכו ואן דר באום 2014–2017
פיזיקה כימית עדה יונת 1989–1990 ינון רודיך 2016–2018 רשף טנא 2000–2007 אדוארדס נרבייצ'וס 2017–2021
יחיעם פריאור 1989–1994 ביולוגיה מבנית אילן קורן 2018–2022 דוד כאהן 2007–2012 דן אורון 2021–מכהן
רון נעמן 1995–1999 סטיב ויינר 1990–1993 עודד אהרנסון 2022–מכהן ליאור קרוניק 2012–2015
דניאלה גולדפרב 1999–2004 עדה יונת 1993–1994 כימיה מולקולרית ומדע החומרים
שמעון וגה 2004–2010 ליאה אדדי 1994–2000 מילכו ואן דר באום 2021–מכהן
אלי פולק 2010–2017 אמנון הורוביץ 2000–2007
פיזיקה כימית וביולוגית ציפורה שקד 2007–2011
לוסיו פרידמן 2017–מכהן אברהם מינסקי 2011–2015
ביולוגיה כימית ומבנית
דבורה פאס 2016–2024
קובי לוי 2024–מכהן

זוכי פרס ישראל מקרב חברי הסגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכי פרסים בינלאומיים מקרב חברי הסגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדה יונת (פרס וולף לכימיה, 2007)
  • עדה יונת (פרס נובל לכימיה, 2009)
  • מיכאל לויט (חבר סגל לשעבר, פרס נובל לכימיה, 2013)
  • אריה ורשל (חבר סגל לשעבר, פרס נובל לכימיה, 2013)
  • מאיר להב (פרס וולף לכימיה, 2021)
  • לסלי ליזרוביץ (פרס וולף לכימיה, 2021)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]