הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת אזור אוניברסיטת תל אביב
(ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות)
לחצו כדי להקטין חזרה
מרכז הירידים והקונגרסים בישראלהדרייב איןהמרכז לטכנולוגיה חינוכיתהטלוויזיה החינוכיתהגנים הבוטנייםהגן הזואולוגישייח' מוניסשדרות קק"למחלף קק"לטיילת המדעהבית הירוקהפקולטה להנדסהבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לכלכלהאודיטוריום סמולרשהפקולטה למשפטיםבית הכנסת צימבליסטההפקולטה לניהולהפקולטה למדעים מדויקיםבית התפוצותהספרייה המרכזית ע"ש סוראסקיספריית וינרהפקולטה לרפואהמסוף האוניברסיטהמרכז עלית לספורטהפקולטה לאמנויותהגלריה האוניברסיטאיתכיכר אנטיןבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטההפקולטה למדעי החברההמכון למחקרי ביטחון לאומימכון התקנים הישראליאפקהנווה אביביםרמת אביברחוב חיים לבנוןמסילת הירקוןמסילת החוףנתיבי איילוןMap TAU.png
אודות התמונה
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

בניין טרובוביץ', הראשון ממבני הפקולטה

הפקולטה למשפטים על-שם בוכמן היא הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, מהפקולטות הראשונות שהוקמו בקמפוס האוניברסיטה שבשכונת רמת אביב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של הפקולטה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה, בית הספר למשפטים שפעל בתל אביב החל משנת 1935. ממשלת המנדט הפעילה בירושלים את "שיעורי המשפט", אולם בית הספר בתל אביב היה המוסד העצמאי הראשון ללימודי משפט בארץ ישראל. בית הספר הוקם ב-1935 על ידי חברת המשפט העברי, תנועה ציונית שמטרתה הייתה החייאת המשפט העברי והתאמתו למדינה היהודית שבדרך. באותה עת עמדו בראשה המשפטן והפובליציסט ד"ר שמואל אייזנשטדט, הכלכלן ד"ר בנימין זיו, עורך הדין ד"ר פלטיאל דיקשטיין והמשפטן מתתיהו (מקס) לזרסון. ראש עיריית תל אביב, מאיר דיזנגוף, נתן את תמיכתו. בשנת 1959 הועבר ניהול בית הספר לידי האוניברסיטה העברית בירושלים, וכונה "השלוחה התל אביבית". בית הספר מוקם בבניין טרובוביץ', שהיה לבניין הראשון בקמפוס רמת אביב של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 1965 השתלבה השלוחה באוניברסיטת תל אביב שהוקמה שנים אחדות לפני כן, והפכה לפקולטה למשפטים[1].

תוכניות הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקולטה מציעה מספר תוכניות לימוד, בכל התארים.

  • התואר הראשון, שבו לומדים כ-250 סטודנטים בשנה, הוא תואר חד-חוגי. כמחצית מהסטודנטים לומדים במקביל תואר נוסף באוניברסיטה, לקראת שני תארים, כאשר השילובים הנפוצים הם כלכלה, חשבונאות או מדעי הרוח, במסגרת תוכנית מיוחדת. אפשרויות אחרות הן לימודים של חטיבה או הקבץ של קורסים בפקולטות אחרות, בנוסף ללימודי המשפטים. לסטודנטים יש אפשרות ללמוד סמסטר אחד בחו"ל, במסגרת תוכניות לחילופי סטודנטים של הפקולטה, בין היתר עם אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית, אירופה, אסיה ואוסטרליה.
  • התואר השני מורכב ממספר מסלולים.
    • מסלול אחד הוא התואר השני העיוני, שבו יש מספר מסלולי-משנה: מסלול כללי, ומסלולים למשפט אזרחי, מסחרי, ציבורי או פלילי. התואר העיוני אינו כולל כתיבת עבודת תיזה.
    • מסלול נוסף הוא התואר השני המחקרי, שפועל במסגרת מרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים. מסלול זה כולל כתיבת עבודת תיזה.
    • תוכנית ת"א-ברקלי למשפט מסחרי, שבמסגרתה לומדים הסטודנטים שני סמסטרים בת"א, וסמסטר אחד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה.
    • תוכנית ת"א-נורת'ווסטרן למשפט ציבורי, שבמסגרתה לומדים הסטודנטים שני סמסטרים בת"א, וסמסטר אחד באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. התואר המתקבל כפול, של שני המוסדות.
    • תוכנית קרן פרסול לתואר שני בינלאומי, לסטודנטים זרים שמגיעים לישראל ללימודי התואר השני.
  • תוכנית דוקטורט, במסגרת מרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים.

כתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפקולטה מתפרסמים חמישה כתבי עת:

  • עיוני משפט - נוסד בשנת 1970 על ידי פרופסור זאב צלטנר והתלמידה דאז, פרופ' נילי כהן. יחד עם כתב העת משפטים (של האוניברסיטה העברית), הוא כתב העת המשפטי בשפה העברית המוביל בישראל. המערכת כוללת חבר סגל שמשמש בתור העורך הראשי (נכון ל-2017 פרופ' ישי בלנק) וחברי המערכת הם סטודנטים מצטיינים מהפקולטה. כתב העת מתפרסם שלוש פעמים בשנה.
  • משפט חברה ותרבות - כתב עת הנוסד בשנת 2003 ועוסק בבחינת הקשר שבין המשפט לבין תחומי דעת אחרים. יוצא לאור אחת לשנה, וכל כרך מוקדש לנושא מוגדר. לכתב העת יש עורך ראשי (כיום, פרופסור אסף לחובסקי), ולכל כרך נושאי עורך מבין חברי הסגל האקדמי או עורך אורח ממוסד אחר. בכתב העת פועלת מערכת של סטודנטים מצטיינים.
  • מעשי משפט - כתב-עת למשפט ולתיקון חברתי. יוצא מטעם תוכנית "המשפט בשירות הקהילה", ועוסק בהיבטיה השונים של העשייה המשפטית למען שינוי ותיקון חברתיים. יוצא לאור אחת לשנה. מאז הקמתו, חברים במערכת כתב העת סטודנטים מצטיינים לתואר ראשון ושני במשפטים, לצד עורכי דין ותיקים ואנשי אקדמיה. כתב העת הוא הראשון שכל מאמריו נגישים לשימוש רחב ברישיון creative commons.
  • Theoretical Inquiries in Law - נוסד בשנת 2000 על ידי פרופסור אריאל פורת, שהיה עורכו הראשון (מ-2016 העורך הראשי הוא פרופסור אלון קלמנט). כתב העת מדורג ראשון בעולם מבין כתבי העת המשפטיים המתפרסמים מחוץ לארצות הברית[2][3]. כתב העת מתפרסם באנגלית, פעמיים בשנה, על ידי מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט שפועל בפקולטה. המערכת כוללת חברי סגל נוספים ומספר תלמידים מצטיינים. מכונה "TIL".
  • דיני ישראל - שנתון לחקר המשפט העברי ותחומים גובלים. כתב העת מפרסם מחקרים בהלכה היהודית ובמשפט עברי מתוך גישות שונות. יוצא לאור פעם בשנה. המאמרים מתפרסמים בעברית ובאנגלית.

הקליניקות המשפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפקולטה פועלות שמונה קליניקות משפטיות המעניקות סיוע וייצוג משפטי בתחומים שונים. סטודנטים נבחרים לוקחים חלק בעשייה זו מדי שנה לצד מנחים אקדמיים ועורכי דין:

  • הקליניקה לזכויות אדם
  • הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי
  • הקליניקה לזכויות עובדים
  • הקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעלי חיים
  • הקליניקה לזכויות פליטים
  • הקליניקה לדיור, קהילה ומשפט
  • הקליניקה לזכויות ניצולי השואה ואנשים בזקנה
  • הקליניקה לתובענות ייצוגיות

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 הסתיימה בנייתו של בניין טרובוביץ', וב-1962 הוא הפך למשכן הקבע של הפקולטה למשפטים[4]. בשנת 1996 נחנך בניין מינקוף, בו נמצאים מרבית משרדי חברי הסגל האקדמי ומרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים. ספרית הפקולטה נמצאת בבניין דייוויד לייט. שלושת המבנים מחוברים זה לזה.

דיקני הפקולטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שם שנות כהונה הערות
1 אמנון רובינשטיין 1963–1973 הדיקן הראשון, לימים שר החינוך
2 דניאל פרידמן 1973–1978 לימים שר המשפטים
3 יורם דינשטיין 1978–1980
4 עמוס שפירא 1980–1985
5 אוריאל רייכמן 1985–1990
6 רות בן ישראל 1990–1991 פרשה במהלך הכהונה
7 אריאל רוזן-צבי 1991–1996 נפטר במהלך הכהונה
8 אליעזר לדרמן 1996–2000
9 מנחם מאוטנר 2000–2002 פרש במהלך הכהונה
10 אריאל פורת 2006-2002
11 חנוך דגן 2011-2006
12 דפנה ברק-ארז 2011–2012 פרשה במהלך הכהונה עקב מינוי לבית המשפט העליון
13 רון חריס 2017-2012
14 שרון חנס 2017- דיקן מכהן

בוגרי הפקולטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מבוגרי הפקולטה ממלאים עמדות מפתח במשפט, בממשל, באקדמיה ובמשק בישראל. ב-2009 הקימה הפקולטה ארגון בוגרים, שבראשו עמדה עו"ד מיכל הרצוג, והחל משנת 2014 עומד בראשו עו"ד צבי האוזר.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן זוכה להערכה בין-לאומית רבה. ועדת הערכה של המועצה להשכלה גבוהה, בה היו חברים דקאנים לשעבר של אוניברסיטאות קורנל, קולומביה, ופנסילבניה, מצאה כי "הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב היא בית ספר ברמה עולמית. יש לה אנשי סגל מעולים וסטודנטים מצוינים והיא מספקת השכלה משפטית משובחת שבמסגרתה היא חושפת את הסטודנטים הן לניתוח דוקטריני מסורתי והן לשלל גישות בין-דיסציפלינריות."[5]

בוגרי הפקולטה זוכים באופן רציף בהצלחה גבוהה בבחינות של לשכת עורכי הדין. במועד אוקטובר 2017 עמד שיעור ההצלחה על 81%, הגבוה מבין כל המוסדות בישראל.

בדירוג שנחאי, המדרג מוסדות מחקר ולימוד על פי חלוקה לנושאים, דורגה ב-2018 הפקולטה למשפטים בקבוצת הדירוג 51–75.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ. מייזלס, בעקבות סיפוחו של בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה - לאוניברסיטה בירושלים, מעריב, 1 במרץ 1959
  2. ^ ניתן לראות את מקומו בדירוג של Washington and Lee Law School, ‏כאן, תוך סימון non us(הקישור אינו פעיל, 20.4.2019)
  3. ^ ניתן לראות את מקומו בדירוג של Washington and Lee Law School, ‏הפקולטה למשפטים ע"ש יוסף בוכמן כאן, תוך סימון non us
  4. ^ א. צבי, 1650 סטודנטים חונכים הערב בנין שלוחת האוניברסיטה בתל אביב, מעריב, 30 באוקטובר 1961
  5. ^ הוועדה להערכת תוכניות לימודי משפטים, באתר המועצה להשכלה גבוהה