המרד על סטורוז'בוי
המרד על הספינה סטורוז'בוי (ברוסית: Сторожевой - שומר או זקיף) היה אירוע בו השתלט קצין מורד בצי הסובייטי על פריגטה נגד צוללות מסוג בורביסטניק בים הבלטי, בנובמבר 1975. האירוע היווה השראה לספר "המרדף אחר אוקטובר האדום" מאת טום קלנסי.
המרד על הפריגטה סטורז'בוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרד על האונייה הובל על ידי הקומיסר הפוליטי רב-סרן ולרי סבלין שרצה למחות על השחיתות הרבה שאפיינה את ברית המועצות בתקופת ליאוניד ברז'נייב. כוונתו הייתה לתפוס אונייה להשיטה אל מחוץ למפרץ ריגה אל לנינגרד דרך נהר נייבה, לעגון לצד אוניית המוזיאון אברורה ולשאת נאום לאומה הסובייטית משם.
תוכן הנאום אינו ידוע במדויק אך קיימת סברה כי סבלין תכנן לומר את אשר היה אסור לומר באותה בעת בברית המועצות בציבור, אך נאמר בחדרי חדרים, כי הסוציאליזם והמולדת מצויים בסכנה; רשויות השלטון נגועות בשחיתות רבה וכי המדינה סוטה ממסלול המהפכה שהוביל לנין.
בערב ה-9 בנובמבר 1975, הונה סבלין את מפקד האונייה והובילו לסיפוניה התחתונים בטענה כי אחד מקציני האונייה פועל באופן לא תקין. כאשר רב החובל הגיע לסיפון התחתון, כלא אותו סבלין יחד עם קצינים נוספים בחדר הסונאר הקדמי ותפס פיקוד על הספינה. לאחר השתלטותו, זימן סבלין את 15 הקצינים והמפקדים הנותרים, פרס בפניהם את תוכניתו ובסוף הדיון ערך הצבעה בה זכה לתמיכה של שבעה קצינים מתוכם. הקצינים הנותרים, שלא רצו לקחת חלק במרד, נכלאו אף הם בבטן האונייה.[1]
לאחר תום השלב הראשון בתוכניתו, פעל סבלין לזכות בתמיכתם של כ-150 המלחים ששירתו באונייה. הוא ניצל את עובדת היותו קצין פופולרי ומוערך בקרב החיילים וזכה בתמיכתם. אולם, אחד מהקצינים, אשר הצביע תחילה בעד המרד, הצליח לברוח מהאנייה ולהפעיל את האזעקה על החוף, אך השומרים לא האמינו לקצין ולא סגרו את שערי המעגן.[2]
לכשהתגלה דבר בריחתו של הקצין, ומתוך חשש כי תוכניתו תסוכל, הורה סבלין לצוות האונייה לעזוב את המעגן ולשוט מיידית אל מחוץ למפרץ ריגה תוך שהוא מכבה את מכשירי הקשר והמכ"ם על מנת למנוע את גילוי הספינה.[3]
עם הגעת הידיעה בדבר המרד לפיקוד הסובייטי, כחצי מהצי הבלטי נשלח ליירט את הספינה.[4] הכוח כלל 13 ספינות וכ-60 מטוסים,[5] שתקפו במקלעים ובפצצות את הפריגטה. כתוצאה מהתקיפה, מערכות ההיגוי של הספינה ניזוקו והספינה נעצרה. לבסוף כוחות קומנדו של חיל הנחתים הסובייטי עלו על הספינה ודיכאו סופית את המרד. מוביל המרד ולרי סבלין, נורה בידי חבריו לספינה אשר גם שחררו את רב החובל.[6]
כל משתתפי המרד נעצרו על ידי כוחות הביטחון הסובייטים, אך רק סבלין וסגנו נשפטו והורשעו. ולרי סבלין נמצא אשם בבגידה בנסיבות מחמירות והוצא להורג בירייה ב-3 באוגוסט 1976 בעוד שסגנו נידון למאסר ושוחרר כעבור 8 שנים. שאר המשתתפים במרד שוחררו עם קלון מהצי.[7]
המרד בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דבר המרד נשמר כסוד מדינה במשך שנים רבות ופורסם ברבים רק בשנות ה-90 לאחר נפילת ברית המועצות. עם זאת, ידיעות בדבר המרד דלפו למערב והיוו השראה לספר המרדף אחר אוקטובר האדום של טום קלנסי ולאחר מכן לסרט בכיכובם של שון קונרי ואלק בולדווין.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Guttridge Leonard F, Mutiny: A History of Naval Insurrection, Berkley Books, 2002, עמ' 292, ISBN 0425183211
- ^ True story, History Channel, The hunt for red October
- ^ True story, History Channel, The hunt for red October
- ^ https://www.youtube.com/watch?v=JYQEl9OxnqM
- ^ https://www.youtube.com/watch?v=JYQEl9OxnqM
- ^ Guttridge(2002), p. 293
- ^ Gutridge (2002), p. 294
