לדלג לתוכן

הפרלמנט של הממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרלמנט של אנגליה)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הפרלמנט של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד
Parliament of the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
סוג בית מחוקקים דו-ביתי
בתים בית הלורדים
בית הנבחרים
היסטוריה
תקופת הפעילות 1 בינואר 1801 – הווה (223 שנים)
הרכב
מספר מושבים 1,433
783 לורדים חילוניים ורוחניים
650 צירי בית הנבחרים
קב' פוליטיות
בבית הלורדים

הלורד יושב הראש
     הלורד יושב הראש (1)
לורדים רוחניים
     בישופים (24)
לורדים חילוניים
ממשלת הוד מלכותו
     מפלגת העבודה (172)
האופוזיציה הנאמנה להוד מלכותו
     המפלגה השמרנית (274)
קבוצות אחרות
     המפלגה הליברל-דמוקרטית (79)
     המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (6)
     מפלגת הירוקים (2)
     פלייד קמרי (2)
     המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (2)
     עצמאיים (2)
     לא משויכים (39)
קרוס בנצ'רס
     קרוס בנצ'רס (179)

קב' פוליטיות
בבית הנבחרים

יושב ראש
     יושב ראש (1)
ממשלת הוד מלכותו
     מפלגת העבודה (412)
האופוזיציה הנאמנה להוד מלכותו
     המפלגה השמרנית (121)
אופוזיציות אחרות
     המפלגה הליברל-דמוקרטית (71)
     המפלגה הלאומית הסקוטית (9)
     המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (5)
     מפלגת רפורמה (5)
     מפלגת הירוקים (4)
     פלייד קמרי (4)
     מפלגת העבודה הס"ד (2)
     מפלגת הברית של צפון אירלנד (1)
     הקול היוניוניסטי המסורתי (1)
     המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (1)
     עצמאיים (6)
נמנעים
     שין פיין (7)

מנהיגים
מונרך צ'ארלס השלישי
החל מ-8 בספטמבר 2022
הלורד יושב הראש הלורד מקפול מאלכלוית'
החל מ-30 באפריל 2021
יושב-ראש בית הנבחרים סר לינדזי הויל
החל מ-4 בנובמבר 2019
משכן
ארמון וסטמינסטר, לונדון, הממלכה המאוחדת
אתר אינטרנט
www.parliament.uk
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמל הממלכה המאוחדת
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של הממלכה המאוחדת

הפרלמנט של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנדאנגלית: The Parliament of the United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland) הוא הרשות המחוקקת של הממלכה המאוחדת. הפרלמנט הבריטי מורכב משני גופים: בית הלורדים (הבית העליון) ובית הנבחרים (הבית התחתון), בעוד המונרך, שהוא הריבון, מהווה החלק השלישי ברשות המחוקקת, ובסמכותו שלא לחתום על חקיקה ובכך למנוע את העברתה הסופית. הפרלמנט יושב בארמון ווסטמינסטר שבלונדון.

בית הלורדים מורכב מלורדים רוחניים (בישופים אנגליקניים בכירים), מלורדים חילוניים (הממונים על ידי המונרך בעצת ראש הממשלה) ומלורדים יורשים (שיורשים את תאריהם מאבותיהם). בית הנבחרים מורכב מ-650 חברים, שנבחרים בבחירות אזוריות. ראש הממשלה הוא חבר בית הנבחרים, בעוד שאר השרים הם בדרך כלל חברי בית הנבחרים, אך אין מניעה למנות לורדים לשרים. הלורד צ'נסלור הוא חבר בממשלת בריטניה, ויש לו תפקיד מעשי.

הפרלמנט של בריטניה הגדולה הוקם בשנת 1707, עם אשרורה של אמנת האיחוד בין אנגליה וסקוטלנד, וחקיקת חוקי האיחוד של 1707. בתחילת המאה ה-19 צורפה גם אירלנד לממלכה, ובכך הוגדל הפרלמנט עוד יותר. בשנת 1922 הפכה אירלנד עצמאית, ומאז הפרלמנט הבריטי שולט על בריטניה הגדולה וצפון אירלנד.

האימפריה הבריטית, שהייתה האימפריה הגדולה בעולם, עיצבה את התרבות הפוליטית של רבות ממושבותיה; עם נפילת האימפריה והקמתן של מדינות חדשות במקום המושבות, הוקמו בתי פרלמנט דומים לזה הבריטי במבנה, בסדרי הדיון, בנוסח החקיקה ואפילו בעיצוב אולמות המליאה. על כן נקרא הפרלמנט הבריטי "אם הפרלמנטים".

באופן תאורטי, סמכות החקיקה נתונה בידי המונרך; עם זאת, המונרך מאציל את סמכותו לפרלמנט.

רקע היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ימי הביניים היו ממלכות נפרדות באנגליה, סקוטלנד ואירלנד, ולכל אחת מהן היה פרלמנט נפרד. בשנת 1707 הוקם הפרלמנט של בריטניה הגדולה (אנגליה וסקוטלנד), ובשנת 1800 הוקם הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (אנגליה, סקוטלנד ואירלנד).

הפרלמנט של אנגליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך אנגליה ויליאם הראשון, שעלה לשלטון בשנת 1066, הקים מועצה שסייעה לו בנושאי חקיקה. בשנת 1215 חברי המועצה החתימו את המלך ג'ון על המגנה כרטה, שחייבה את המלך לקבל את אישור המועצה המלכותית בנושאי מסים. בשנת 1265 נערכו הבחירות האזוריות הראשונות לכהונה בפרלמנט, ובשנת 1295 המלך אדוארד הראשון הקים פרלמנט שהורכב מאצילים ובכירי כנסייה, לצד נבחרי ציבור. בשנת 1327, המלך אדוארד השלישי הקים פרלמנט שהורכב משני בתים נפרדים, וקבע שחקיקת חוק תחייב אישור בשני הבתים.

בעקבות סכסוך שהיה בין המלך צ'ארלס הראשון לפרלמנט על רקע מלחמות הבישופים וגיוס כספים נוספים, החליט המלך לפזר את הפרלמנט בשנת 1629 ולא כינסו מחדש עד 1640. הפרלמנט החדש שכונה הפרלמנט הארוך והונהג על ידי הפוריטנים העביר חקיקה שמנעה את פיזור הפרלמנט ללא הסכמתו, דרשה הסכמה פרלמנטרית להטלת מיסים ואפשרה פיקוח פרלמנטרי על השרים. ההתנגשות בין תפיסות המלך והפרלמנט החריפה והביאה למלחמת האזרחים האנגלית. המלחמה הסתיימה ב-1647, ב-1649 הוצא להורג המלך צ'ארלס הראשון ועלה לשלטון אוליבר קרומוול בשנת 1653, בית הלורדים פורק, והוקם מחדש בשנת 1660. בשנת 1689, המלכים מרי השנייה וויליאם השלישי חתמו על מגילת הזכויות של הפרלמנט, שהפכה את אנגליה למונרכיה חוקתית באופן חלקי.

הפרלמנט של בריטניה הגדולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות איחוד אנגליה וסקוטלנד לממלכת בריטניה הגדולה בשנת 1707 שני הפרלמנטים הנפרדים פורקו, ופרלמנט משותף הוקם בלונדון. במהלך המאה ה-18 כוחו של הפרלמנט התחזק – אך רוב חבריו היו אצילים, הוא נשלט למעשה על ידי המלך, והבחירות הכלליות היו נגועות בשחיתות.

הפרלמנט של הממלכה המאוחדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה ואירלנד אוחדו בשנת 1800. בתחילת המאה ה-19 בית הלורדים נחשב לבית החזק, וחבריו שלטו גם בחברי בית הנבחרים. בעקבות רפורמות שנערכו בשנת 1832 במטרה לצמצם את התלות של בית הנבחרים בבית הלורדים, הבית התחתון התחזק.

ב-1829, לאחר מאבק שכונה "המאבק לאמנציפציה" (וזו הפעם הראשונה שנעשה שימוש במושג זה בהקשר פוליטי-מודרני[1]) קיבל הפרלמנט את "חוק האמנציפציה הקתולי", שאיפשר לנבחרי ציבור בעלי אמונה קתולית - בעיקר מאירלנד - לממש את חובתם לייצג את הציבור שבחר בהם, מבלי שיאלצו להשבע אמונים על בסיס הגרסא האנגליקנית של התנ"ך.

באופן דומה, עד לרפורמה שהתקבלה ב-1858, לא יכלו לממש את חובתם לייצג את הציבור שבחר בהם, מועמדים יהודים שסירבו להשבע אמונים על עותק של התנ"ך בגרסת המלך ג'יימס, והדוגמא המפורסמת ביותר באותה תקופה היתה של היהודי ליונל נתן רוטשילד, שנבחר מטעם מחוז הבחירה שלו חמש פעמים לפרלמנט אך לא הורשה לשרת את הציבור עד לרפורמה שאיפשרה לו להשבע על תנ"ך עברי.

בית הנבחרים הפך לבית החזק בתחילת המאה ה-20, ובשנת 1911 נחקק חוק שמאפשר חקיקה ללא אישור בית הלורדים. מידע עשיר על הפרלמנט ופעולתו ניתן לקבל באתר הרשמי של הפרלמנט, שבין השאר מדווח על נוהג הקיים מאז המאה ה-16, לפתוח את דיוני הפרלמנט בתפילה, שעד למאה ה-20 היתה כל כולה נוצרית-אנגליקנית, אך שמאז ניתן לבצעה גם על פי פולחנים אחרים, וכיום היא כבר איננה בגדר חובה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יעקב כ"ץ, היציאה מהגטו - הרקע החברתי לאמנציפציה של היהודים 1770-1870, תל אביב, עם עובד 1985.