הפרעת אישיות אנטיסוציאלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעת אישיות אנטיסוציאלית
שם בלועזית Antisocial Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F60.2
DSM-5
(אנגלית)
301.7

הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ׁׁ(Antisocial personality disorder, בראשי תיבות: ASPD) היא הפרעת אישיות המאופיינת בדפוסי התנהגות של הפרת זכויות אחרים, מחסור באמפתיה ומוסריות, אימפולסיביות, והתנהגות תוקפנית. ההפרעה מסווגת ומאובחנת לפי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (DSM), באשכול ב' של הפרעות האישיות,[1] ונמצאת גם במסמך סיווג המחלות הבינלאומי (ICD), בשם "הפרעת אישיות דיסוציאלית" (Disocial personality disorder). לעתים מכונה ההפרעה "פסיכופתיה" או "סוציופתיה", אף על פי שהם תת-סוגים של ההפרעה.[2][2]

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה על פי DSM V[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. בספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, ה-DSM, מוגדרת הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כ:

א. דפוס נרחב של התנהגות של התעלמות ופגיעה בזכויותיהם של אחרים המתרחש מגיל חמש-עשרה וכולל לפחות שלושה מהמאפיינים הבאים:

  1. כישלון בהיענות לנורמות התנהגות מקובלות בהשוואה לנורמות המתייחסות לשמירה על החוק; ביצוע תכוף של מעשים שיכולים להוות עילה למעצר
  2. הונאה: שקרים רבים, זהויות בדויות, רמייה לשם הנאה ורווח אישי.
  3. אימפולסיביות או קושי בתכנון מראש.
  4. עצבנות ותוקפנות, על ידי אלימות פיזית או תקיפות רבות.
  5. התעלמות פזיזה מביטחונו האישי ומביטחונם של אחרים.
  6. חוסר אחריות עקבי, כפי שעולה מכישלון לקיים התנהגות עקבית בעבודה, או לעמוד בהתחייבויות כספיות.
  7. מחסור בחרטה, או להיות אדיש לפציעה, התנהגות פוגענית או גניבה מאחרים.

ב. על האדם להיות בן 18 לפחות בעת קבלת האבחנה.

ג. יש עדויות לקיום הפרעה של שליטה בדחפים לפני גיל 15.

ד. היארעות של התנהגות אנטיסוציאלית אינה מתרחשת במהלך סכיזופרניה, או הפרעה דו קוטבית.

סיווג לפי ICD 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסמך סיווג המחלות הבינלאומי (ICD 10) קובע כי אבחון זה כולל "התנהגות לא מוסרית, אנטי חברתית, פסיכופתיה ואישיות סוציופתית". למרות שההפרעה לא שם נרדף להפרעת התנהגות, נוכחות של הפרעה זו בילדות או בגיל ההתבגרות עשויה לתמוך באבחנה של אישיות דיסוציאלית. כמו כן יכולה עצבנות להיות תכונה משויכת.

ההפרעה מאופיינת לפחות על ידי שלוש מהפעולות הבאות:

  1. חוסר עניין בוטה ברגשות אחרים.
  2. יחס מתמשך של זלזול בנורמות חברתיות, כללים וחובות.
  3. חוסר יכולת לשמירה על יחסים אישיים ממושכים, אף על פי שאין לו קושי ביצירתם.
  4. סבלנות מאוד נמוכה לתסכול וסף נמוך לתוקפנות ואלימות.
  5. חוסר יכולת לחוות תחושת אשמה, במיוחד בעונש.
  6. נכונות להאשים אחרים או להציג סיבה רציונלית להתנהגות שהביאה את האדם לעימות עם החברה.

התחלואה הנלווית להפרעה כוללת הפרעות חרדה, הפרעות מצב רוח, הפרעות שליטה בדחפים, התמכרויות, הפרעות קשב וריכוז, והפרעות אישיות אחרות.

סוגיות בין תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה כאמור שכיחה מעט יותר באזורי עוני, שכונות מצוקה וכדומה, אולם יש להבחין בין אנשים שמבטאים התנהגות סוציופתית כתוצאה מכך שגדלו בסביבת מצוקה, ולכן מקור ההתנהגות הזה אצלם הוא נרכש, לבין אנשים שאצלם התנהגות זו היא תוצר של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית. לכן בעת איבחון של ההפרעה חשוב לקחת בחשבון את ההיסטוריה של האדם, הסביבה בה גדל וכדומה.

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי המקובל, סובלים מן ההפרעה כ-3% מן הגברים וכ-1% מן הנשים.[3] שכיחות ההפרעה נמצאת בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] בעלייה.[4] ההפרעה שכיחה יותר באזורים עירוניים עניים, ובתוך אזורים אלה - באנשים שאין להם בסיס מגורים יציב. ההפרעה מתבטאת לפני גיל 15. ההפרעה שכיחה פי 5 בקרובי משפחה של אנשים הסובלים ממנה, ביחס לאוכלוסייה הכללית.[1]

התפתחות ההפרעה ותחלואה נלוית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהפרעות האישיות ישנה התמתנות של תסמיני ההפרעה ככל שהגיל מתקדם. בהפרעה זו השינוי קטן ולכן הפרוגנוזה בהפרעה זו אינה טובה. בגיל מבוגר ישנה אפשרות לתלונות הקשורות להפרעות סומטיזציה. כמו כן יש נטייה לדיכאון וכן שימוש ברמה כלשהי בסמים ואלכוהול.

אבחנה מבדלת[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בסמים: אבחנה של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית תינתן רק אם מאפייני ההפרעה שתוארו לעיל היו קיימים אצל האדם לפני גיל 15.

סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית: התנהגות אנטי סוציאלית המתרחשת בלעדית על רקע של סכיזופרניה או הפרעה בי פולארית לא תיחשב להפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

הפרעות אישיות אחרות: חלק ממאפייני הפרעה זו יכולים להית דומים למאפיינים של הפרעות אישיות אחרות (למשל הפרעת אישיות נרקסיסטית). לכן תיתכן אפשרות של אבחנה של יותר מהפרעת אישיות אחת. עם זאת הפרעת אישיות אנטי סוציאלית תתאפין בתמונה קלינית שבמרכזה קושי של האדם המאובחן לנהוג לפי נורמות חברתיות מקובלות, חוסר אמינות, אימפולסיביות, חוסר אחריות ועוד כמפורט לעיל.

התנהגות עבריינית שאינה קשורה להפרעת אישיות: חשוב להדגיש הבדל בין התנהגות עבריינית להתנהגות עברינית שמקורה בהפרעת האישיות. האחרונה תתאפיין בדפוסי התנהגות לא גמישים הגורמים להפרעה או סבל סובייקטיבי.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבחנה בין פסיכופתיה לבין הפרעת אישיות אנטי סוציאלית היא אחת הסוגיות המרכזיות בנושא המחקר הספציפי הנוגע להפרעה זו. קיימת גישה לפיה המושג "הפרעת אישיות אנטיסוציאלית" אינו מכסה את כלל ההתנהגויות הקשורות למצב זה. מחקרים מצאו כי מה שמבדיל בין פסיכופתיה לבין הפרעת אישיות אנטי סוציאלית היה תכונה של נועזות, כלומר היעדר פחד, הקיים אצל אנשים המוגדרים כפסיכופתים ופחות מכך אצל אנשים עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.[5][6]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות אנטיסוציאלית מטופלת לעתים נדירות, משום שאנשים עם הפרעה זו אינם נוטים לבקש עזרה. (הם אינם רואים בעיה במצב בו הם נמצאים, מצב שמנקודת ראותם לא גורם להם סבל). לרוב, אנשים אלו מופנים לטיפול על ידי בני משפחה או גורמי חוק בגלל תחלואות נלוות (כגון דיכאון מג'ורי או התמכרויות), התנהגות עבריינית או איומים אובדניים. בדרך כלל, אנשים אלו לא ירצו ואף יתנגדו לטיפול, אך כאשר הוא ניתן (למשל כדרך להתמודד עם הדיכאון), הוא יכול להיות יעיל. כאשר ההפרעה מטופלת, ההמלצה המקובלת היא טיפול פסיכותרפיסטי. לעתים משולב או מתקיים בנפרד טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[7] טיפולים אלו מתמקדים בהתמודדות עם השלכות ההפרעה ושליטה בהתנהגויות מסוכנות. ההפרעה קשה לטיפול.

לפי תפיסה לפיה יש להבחין בין אנשים החיים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ובין צעירים שגדלו וחיו בעזובה חברתית, עוני, מצוקה כלכלית וחברתית וקיבלו דוגמה לא טובה בנערותם. עבור האחרונים, טיפול פסיכותרפי תמיכתי, בעיקר טיפול קבוצתי. לפי תפיסה זו יחסי אמון בין המטפל למטופל, שיכנוע המטופל בכוונה הטובה של המטפל ובנייה של מסגרת טיפולית אמפתית הולמת ואוהדת יכולים להביא לשינוי חיובי. לעומת הקבוצה הזו, אנשים עם אבחנה של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יתקשו מאד להצליח בטיפול מפני שהמוטיבציה שלהם לשינוי תהיה במקרים רבים נמוכה מאד ותגיע כמעט תמיד ממקור ראשוני חיצוני לאדם. אדם עפ הפרעת אישיות זו יכול להסכים לקבל טיפול כדי לרצות את הוריו למשל. עדיין, המוטיבציה לשינוי לא תהיה שלו וההליכה לטיפול תהיה ניסיון לרצות אחרים. לפי תפיסה זו מאפייני הפרעת האישיות עמידים לטיפול והסיכוי להצליח לשנותם בפסיכותרפיה קטו מאד.[4]

כיוון אחר של השפעה אפשרית של טיפול הוא בהפחתה של רצידיביזם. בחלק מהמקרים אנשים עם הפרעת אשיות אנטיסוציאלית שהיו בטיפול נטו להסתבך פחות עם החוק מאשר אנשים עם ההפרעה שלא היו בטיפול. ההבדל אינו הבדל מובהק והוא מצביע על מגמה בלבד.[8]

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין תרופות ספציפיות להפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך סוגים מסוימים של תרופות יכולים לעזור בטיפול בתסמינים, כגון אגרסיביות וחוסר שקט. לרוב, מומלצות תרופות אנטי-פסיכוטיות, מייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון. על פי הצורך, מומלץ בנוסף ליטול תרופות לתחלואות הנלוות להפרעה.[4]

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום,[9] ראה ערך מורחב להלן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

בתרבות ואומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של חניבעל לקטר בסרט האמריקני "שתיקת הכבשים" היא דמות של פסיכופת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 American Psychiatric Association, Diagnostic & Statistical Manual of Mental Disorders DSM, WDC: American Psychiatric Association, 5th, 2013, פרק Personality Disorders, עמ' 659-663
  2. ^ 2.0 2.1 N. C. Venables, J. R. Hall, C. J. Patrick, Differentiating psychopathy from antisocial personality disorder: a triarchic model perspective, Psychological Medicine, 44, 2014/04, עמ' 1005–1013 doi: 10.1017/S003329171300161X
  3. ^ Karen J. Derefinko, Thomas A. Widiger, The Medical Basis of Psychiatry, Springer, New York, NY, 2016, עמ' 229–245. (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, שישית, 2016, פרק 20 הפרעות אישיות, עמ' 489-492
  5. ^ Tina D. Wall, Dustin B. Wygant, Martin Sellbom, Boldness Explains a Key Difference Between Psychopathy and Antisocial Personality Disorder, Psychiatry, Psychology and Law, 22, 2015-01-02, עמ' 94–105 doi: 10.1080/13218719.2014.919627
  6. ^ Steven M. Gillespie, Pia Rotshtein, Anthony R. Beech, Ian J. Mitchell, Boldness psychopathic traits predict reduced gaze toward fearful eyes in men with a history of violence, Biological Psychology, 128, September 2017, עמ' 29–38 doi: 10.1016/j.biopsycho.2017.07.003
  7. ^ Aaron T. Beck, Arthur Freeman, Denise D. Davis, Cognitive Therapy of Personality Disorders, Guilford Publications, 2015-01-12. (באנגלית)
  8. ^ Holly A. Wilson, Can Antisocial Personality Disorder Be Treated? A Meta-Analysis Examining the Effectiveness of Treatment in Reducing Recidivism for Individuals Diagnosed with ASPD, International Journal of Forensic Mental Health, 13, 2014-01-01, עמ' 36–46 doi: 10.1080/14999013.2014.890682
  9. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.