הפרעת אישיות נמנעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעת אישיות נמנעת
שם בלועזית Avoidant Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F60.6
DSM-5
(אנגלית)
301.82

הפרעת אישיות נמנעת (באנגלית: Avoidant Personality Disorder ובראשי תיבות: [1]APD או [2]AVPD) היא הפרעת אישיות מאשכול ג' של הפרעות האישיות. אנשים החיים עם הפרעה זו מתאפיינים ברגישות קיצונית לדחייה שיכולה להובילם לחיי התבודדות. למרות שהם ביישנים מאוד, הם אינם בלתי חברותיים, ומראים רצון עז לחברה, אך נזקקים לערובות חזקות שלא ידחו. לעתים קרובות הם מתוארים כסובלים מתסביך נחיתות.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. על פי ה-DSM V ( המהדורה החמישית והעדכנית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) הפרעה זו מאופיינת ב:

א. דפוס נרחב של הימנעות חברתית, רגשות של חוסר התאמה ורגישות להערכה שלילית המתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים במגוון הקשרים כפי שמתאפיין בארבעה או יותר מהבאים:

  1. נמנעים מפעילויות תעסוקתיות שכוללות מגע בינאישי משמעותי בשל פחד מביקורת, חוסר הסכמה או דחייה.
  2. אינם מוכנים ליצור קשר עם אנשים למעט במקרים בהם הם בטוחים שיתקבלו בחיבה.
  3. מפגינים איפוק בתוך מערכות יחסים אינטימיות בשל פחד שכך יבוישו או יהפכו ללעג.
  4. עסוקים עיסוק יתר במחשבה על ביקורת או דחייה להן יחשפו בסיטואציות חברתיות.
  5. סובלים מעכבות במצבים בינאישיים חדשים בשל רגשות של חוסר התאמה ונחיתות.
  6. רואים עצמם כחסרי יכולות חברתיות, לא מושכים מבחינה אישית, או נחותים מאחרים.
  7. לרוב מסרבים לקחת סיכונים אישיים או להשתתף בפעילויות חדשות מאחר שהן יכולות להתגלות כמביכות.

מאפיינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכונה המרכזית של אנשים הסובלים מהפרעה זו היא רגישות יתר לדחייה על ידי אחרים. התכונה הבולטת של חולים אלו היא ביישנות. הם זקוקים לחום וביטחון של חברה אנושית, אך מצדיקים את הימנעותם ממערכות יחסים בפחד מדחייה. כאשר מדברים עימם הם מביעים חוסר החלטיות והעדר ביטחון עצמי. בהיבט התעסוקתי, חולים עם הפרעת אישיות זו לרוב יבחרו במקצוע או תפקיד בשוליים, וימנעו מעמדות הדורשות שימוש בסמכות על אנשים או טיפול בקהל.

מהלך ההפרעה והתפתחותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים ראשונים להפרעה זו ניכרים כבר בילדות המוקדמת בצורת ביישנות בידוד חברתי ופחד מפני זרים ומצבים חדשים. הביישנות לא מתמתנת עם הגיל כפי שקורה בדרך כלל אצל מרבית הילדים, אלא היא מתגברת ומחריפה דווקא בתקופת חיים בה יש משמעות רבה לקשרים בינאישיים. ישנן עדויות על כך שהתמונה הקלינית של ההפרעה מתמתנת עם הגיל והסימפומים הופכים להיות פחות חמורים.

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שיש מידה רבה של חפיפה בין הפרעת חרדה חברתית ובין הפרעת אישיות נמנעת, לעתים ניתנות שתי האבחנות יחד[3]. תחלואה נלווית נוספת יכולה להיות התמכרות לאינטרנט[4]. אנשים החיים עם הפרעה זו יכולים לפתח גם דיכאון, הנובע מחווית הכישלון שהם חווים מבחינה חברתית.[5]

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ה-DSM V, שיעור ההפרעה באוכלוסייה הכללית הוא כ- 2.4%. אין הבדל בין גברים ונשים מבחינת שכיחות ההפרעה[3]. אנשים עם הפרעה זו מהווים כ-10% מכלל המטופלים במרפאות בריאות הנפש[5].

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות חרדה: חלק מהתסמינים האופייניים להפרעת אישיות זו הם תסמינים חרדתיים ויש חפיפה ניכרת בינם לבין תסמינים של חלק מהפרעות החרדה. בעיקר חרדה חברתית, וכן פוביות כמו אגוראפוביה. ההבדל בין הפרעות חרדה אלה לבין הפרעת אישיות נמנעת טמון בהבדל בין חרדה מצבית לחרדה כתכונת אישיות יציבה[3]. לדוגמה בהפרעת אישיות יש הימנעות כוללת ממגע בינאישית. לעומת זאת אדם עם הפרעת חרדה חברתית יחשוש ממצבים ספציפיים כמו אכילה בפומבי, דיבור בפני קהל וכדומה[5].

הפרעות אישיות אחרות: ניתן להתבלבל ולטעות בשיוך התמונה הקלינית להפרעת אישיות נמנעת מפני שיש בתמונה זו מכנים משותפים עם הפרעות אישיות אחרות (למשל הפרעת אישיות סכיזואידית, והפרעת אישיות תלותית). ההבדל בין הפרעת האישיות הנמנעת לבין הפרעות אחרות הוא בדפוס הבולט בתמונה הקלינית של הימנעות[5][3]. אדם עם הפרעת אישיות סכיזואידית לא יביע עניין רב בהתקרבות לבני אדם, בעוד שאדם עם הפרעת אישיות נמנעת בדרך כלל מעוניין בקרבה אנושית גם אם הוא פוחד ממנה ונמנע ממנה[5].

הפרעות על רקע של שינוי במצב רפואי לפני מתן אבחנה של הפרעת אישיות נמנעת יש לשלול מצב רפואי שהשפיע על האישיות[3].

הפרעות על רקע שימוש בסמים : יש לוודא שהסימפטומים אינם תוצאת שימוש בחומרים פסיכואקטיביים[3].

סוגיות בין תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לזכור שישנם מצבים בהם חשש מפני סביבה לא מוכרת הוא חשש התואם את נסיבות החיים, כך למשל כשמדובר במהגרים לארץ חדשה. לכן יש להזהר בעת אבחנת מהגרים חדשים בתסמונת זו שכן התסמינים עלולים להיראות חמורים משהם באמת[3].

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הסוגיות הנבדקות במחקר בשנים האחרונות בולט מקומו של המחקר על פעילות המוח של אנשים החיים עם הפרעה זו, ובפרט פעילות האמיגדלה במצבים מסוימים[6], זאת בניסיון להתחקות אחר הסיבות להתפתחות ההפרעה. כיוון מחקר נוסף הוא בדיקת הקשרים בין הפרעת אישיות נמנעת לבין חרדה חברתית[7]. כיוון מחקר שונה לבדיקת הסיבות להפרעת אישיות זו הוא חקר סוגיות הקשורות להיקשרות וכן קוגניציה חברתית[8].

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכותרפיה - זהו טיפול הבחירה בהפרעה זו. הטיפול לרוב ישלב בין טיפול פסיכודינמי על מנת לעזור לסובלים מההפרעה להבין את המנגנונים הנפשיים העומדים בבסיסה, וכן טיפול התנהגותי מכוון לפיתוח יכולות חברתיות ואסרטיביות. כמו כן קיים ניסיון טוב בטיפול קבוצתי עבור אנשים החיים עם הפרעה זו[5]. יש ניסיון בטיפול באנשים עם הפרעה זו בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית[9][10]. אנשים החיים עם הפרעה נעזרים בחלק מהמקרים בקהילות וירטואליות שונות (פורומים, רשתות חברתיות וכדומה), בהן הם משתפים אחרים ולומדים מניסיונם של אחרים המאובחנים גם הם עם אותה הפרעה.
טיפול תרופתי - ישנו ניסיון מוצלח בטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת SSRI (סרוקסט) המשולב בפסיכותרפיה[10].

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום. [11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Affective Instability as a Clinical Feature of Avoidant Personality Disorder. Personality Disorders:, Snir, A., Bar-Kalifa, E., Berenson, K. R., Downey, G., & Rafaeli, E, Theory, Research, and Treatment. Advance online publication.
  2. ^ Sebastian Simonsen, Specialized treatment for Avoidant personality disorder (AvPD): Treatment rationales and preliminary results, International Congress on Borderline Personality disorders, 2016
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders DSM, WDC: American Psychiatric Association, 5th, 2013, פרק Personality Disorders, עמ' 672-675
  4. ^ Bert Theodor Te Wildt, Toni Steinbuchel, Jan Dieris-Hirche, Laura Bottel, OP-113: Co-morbid personality disorders in patients with internet addiction, Journal of Behavioral Addictions, 6, 2017-03-01
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, מהדורה שישית, 2013, פרק 20 הפרעות אישיות, עמ' 496-497
  6. ^ Bryan T. Denny, Jin Fan, Xun Liu, Kevin N. Ochsner, Elevated amygdala activity during reappraisal anticipation predicts anxiety in avoidant personality disorder, Journal of Affective Disorders, 172, עמ' 1–7, 2015-02-01 doi: 10.1016/j.jad.2014.09.017
  7. ^ Anna Weinbrecht, Lars Schulze, Johanna Boettcher, Babette Renneberg, Avoidant Personality Disorder: a Current Review, Current Psychiatry Reports, 18, עמ' 29, 2016-03-01 doi: 10.1007/s11920-016-0665-6
  8. ^ Beeney, J. E., Stepp, S. D., Hallquist, M. N., Scott, L. N., Wright, A. G. C., Ellison, W. D., . . . Pilkonis, P. A., ttachment and social cognition in borderline personality disorder: Specificity in relation to antisocial and avoidant personality disorders. Personality Disorders:, Theory, Research, and Treatment,, 6(3), עמ' 207-215., 2015
  9. ^ Aaron T. Beck, Arthur Freeman, Denise D. Davis, Cognitive Therapy of Personality Disorders, Guilford Publications, 2015-01-12. (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 Nordahl H.M., Vogel P.A.,· Morken G · Stiles T.C. · Sandvik P. · Wells A., Paroxetine, Cognitive Therapy or Their Combination in the Treatment of Social Anxiety Disorder with and without Avoidant Personality Disorder: A Randomized Clinical Trial, Psychother Psychosom 2016, 85, עמ' 346-356, 2016
  11. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.