הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה
| תחום |
פסיכיאטריה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D000080146 |
| סיווגים | |
| DSM-5 |
307.59 |
| ICD-10 |
F50.82 |
| ICD-11 |
6B83 |
  | |
הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה (באנגלית: Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder או ARFID, אשר הייתה ידועה בעבר בשם Selective Eating Disorder או SED, הפרעת אכילה בררנית) היא הפרעת אכילה אשר הסובלים ממנה מפגינים בררנות קיצונית באוכל ו/או דפוסי אכילה חריגים ומטרידים, כאשר להבדיל מהפרעות אכילה מוכרות אחרות, אלו המאובחנים עם הפרעה זו אינם בררנים באוכל עקב דימוי גוף שלילי. בהפרעה זו ילד או מבוגר נעשה בררן באוכל משום שפיתח פחד למאכלים רבים בשל המרקם או הטעם שלהם, הפרעות במערכת העיכול, חוסר עניין באוכל או חוויה טראומטית הקשורה לאכילה.[דרוש מקור]
במקרים רבים, הלוקים בהפרעה אוכלים רק מאכלים מסוימים מתוך רפרטואר מאוד מצומצם של מאכלים מוכרים.[1] ההימנעות מאכילת מאכלים אחרים עשויה להיות מבוססת על המראה, הריח, הטעם, המרקם, המותג, האופן בו האוכל מוצג, או על סמך חוויה שלילית שאירעה בעבר עם פרטי מזון דומים. הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה עלולה לגרום לכך שלאדם הלוקה בה יהיה חוסרים תזונתיים או בעיות בריאותיות שונות כתוצאה מכך.[2] במקרים הקיצוניים ביותר אנשים עם הפרעת אכילה זו מסוגלים לאכול רק מאכל אחד או שניים בלבד.
בשונה מאנורקסיה, אנשים הסובלים מ-ARFID לרוב אינם בעלי דימוי גוף שלילי ואינם עושים זאת בשל דאגה למשקל, לצורה או לגודל גופם.
סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להפרעה יש שלושה מאפיינים עיקריים:
- הימנעות על בסיס חושי, כמו הטעם, המרקם, הריח, המראה או הצורה של המאכל.
- חוסר עניין באכילה או במזון.
- פחד ודאגה מפני ההשלכות הבלתי נעימות של האכילה, כמו כאבי בטן, חנק, צרבות, תחושת "מלאות" או פחד מהקאות.
בשונה מהפרעות אכילה אחרות, הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה - להלן ARFID - מתחילה בדרך כלל בילדות המוקדמת, ומתאפיינת בכך שהילד נמנע מסוגי מזון מסוימים, צורך מעט אוכל, שוכח לאכול, חש שובע במהירות, או מגיב באופן לא מותאם לתחושת רעב.[דרוש מקור] היא אינה קשורה בדימוי עצמי בעייתי או ברצון לרזות, אלא בתחושת מחנק, מלאות, צורך בהקאה וחרדות שקשורות לסוגים מסוימים של אוכל.
אנשים עם ARFID אינם מסוגלים לאכול מאכלים מסוימים. כמות המאכלים ה"בטוחים" עבור אנשים עם ההפרעה עשויה להיות מוגבלת לסוגי מזון מסוימים ולעיתים אף למותגים ספציפיים בלבד. במקרים מסוימים, אנשים הסובלים מ-ARFID ימנעו מלאכול מאכלים המשתייכים לקבוצות מזון שלמות, כגון פירות, ירקות, או בשר. לעיתים הם יסרבו לאכול מאכלים עם צבעים מסוימים. חלקם יאכלו רק מאכלים חמים מאוד או קרים מאוד, מאכלים פריכים מאוד, מאכלים קשים ללעיסה, או מאכלים רכים מאוד, או ימנעו מרטבים.
אנשים הסובלים מ-ARFID יכולים לחוות תגובות גופניות במערכת העיכול למאכלים מסוימים כמו צריבה, הקאות או בחילה עזה. לפי מחקרים מסוימים אנשים עם ARFID נוהגים להימנע במידה מהותית מסיטואציות חברתיות המעורבות עם אכילה עקב הרגלי האכילה שלהם. מרבית הלוקים בהפרעה היו משנים את הרגלי האכילה שלהם אם הם היו מסוגלים לעשות זאת.[3]
ילדים עם ARFID מתאפיינים בבעיות שקשורות למחסור בתזונה חיונית (כמו אנמיה, בעיות שרירים ושלד, בעיות הורמנוליות ומטבוליות). חלקם נותרים רזים ונמוכים מבני גילם, מה שעלול לפגוע בדימוי העצמי ובסטטוס החברתי. על רקע זה, חלק מהילדים הלוקים בהפרעה עלולים לפתח הפרעות אכילה אחרות הקשורות לדימוי העצמי.[דרוש מקור] כבוגרים הם יתקשו במסגרות בהן נהוג לקבל ארוחות קבועות כמו צבא או עבודה המחייבת לינה, נסיעות וטיסות. בנוסף הם יתקשו במציאת פרטנרים לזוגיות בגלל פער גדול בהבדלי האכילה.
הספקטרום האוטיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תסמינים של ARFID קיימים בדרך כלל אצל אנשים שיש להם הפרעות אחרות ובפרט הפרעות נוירולוגיות. צורה כלשהי של הפרעת אכילה קיימת אצל כ-80% מהילדים עם מוגבלות התפתחותית, ובמיוחד אצל ילדים עם תסמינים של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ואוטיזם. דפוסי התנהגות קפדניים במיוחד וקשיי הסתגלות לדברים חדשים הם תסמינים שכיחים למדיי בקרב אנשים שנמצאים בספקטרום האוטיסטי.[4] במחקר שנערך על ידי אוניברסיטת פנסילבניה ובו השווה את הרגלי האכילה של ילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי (ASD) להרגלי האכילה של ילדים עם מוגבלות התפתחותית. לאחר ניתוח דפוסי האכילה שלהם עלה כי לילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי תהיה נטייה גבוהה יותר להיות בררנים במיוחד לגבי אוכל. לילדים הללו לרוב היו דפוסי אכילה דומים לאנשים הלוקים ב-ARFID, והם נטו לרוב לאכול מאכלים עשירים באנרגיה כמו אגוזים ודגנים מלאים. אכילת מאכלים עשירים באנרגיה עשויה לגרום לכך שאותם הילדים יהיו בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות בריאות כמו השמנת יתר ומחלות כרוניות אחרות עקב צבירת שומן גוף רבה יותר לאורך זמן ועקב ההימצאות הנמוכה יחסית של סיבים תזונתיים במזונות עשירים באנרגיה.[5]
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבוגרים וילדים עם הפרעה זו זקוקים לתוספי מזון של ויטמנים ומינרלים ומשקאות חלבון. לעיתים יש צורך בהזנה בצינורית המחוברת לאף או לבטן ישירות. במרבית המקרים טיפול CBT עשוי לעזור להתמודד עם הבעיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מערכת וואלה! בריאות, זואי אכלה רק דבר אחד במשך 23 שנים. איך היא התגברה על זה?, באתר וואלה!, 1 ביוני 2022 - טיפול בהיפנוזה שהצליח לשפר את הדיאגנוזה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ American Psychiatry Association (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed.). Arlington: American Psychiatric Publishing. pp. 334–334. ISBN 978-0-89042-555-8.
- ^ Fisher, Martin M.; Rosen, David S.; Ornstein, Rollyn M.; Mammel, Kathleen A.; Katzman, Debra K.; Rome, Ellen S.; Callahan, S. Todd; Malizio, Joan; Kearney, Sarah (2014-07-01). "Characteristics of Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder in Children and Adolescents: A "New Disorder" in DSM-5". Journal of Adolescent Health. 55 (1): 49–52. doi:10.1016/j.jadohealth.2013.11.013. PMID 24506978.
- ^ Nicholls, D., Christie, D., Randall, L. and Lask, B.. (2001). "Selective Eating: Symptom, Disorder or Normal Variant." Clinical Child Psychology and Psychiatry. Vol 6(2): 257–270.
- ^ Dasha Nicholls et al, Selective Eating: Symptom, Disorder or Normal Variant, Clinical Child Psychology and Psychiatry, 2001 doi: 2 https://doi.org/10.1177/1359104501006002007
- ^ Students - Selective Eating and Autism Spectrum Disorder, web.archive.org, 2013-07-19
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.