הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה
| תחום |
פסיכיאטריה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D000080146 |
| סיווגים | |
| DSM-5 |
307.59 |
| ICD-10 |
F50.82 |
| ICD-11 |
6B83 |
  | |
הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה (באנגלית: Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder או ARFID, אשר הייתה ידועה בעבר בשם Selective Eating Disorder או SED, הפרעת אכילה בררנית) היא הפרעת אכילה אשר הסובלים ממנה מפגינים בררנות קיצונית באוכל או דפוסי אכילה חריגים ומטרידים, כאשר להבדיל מהפרעות אכילה מוכרות אחרות, אלו המאובחנים עם הפרעה זו אינם בררנים באוכל עקב דימוי גוף שלילי. בהפרעה זו ילד או מבוגר נעשה בררן באוכל משום שפיתח פחד ממאכלים רבים בשל המרקם או הטעם שלהם, הפרעות במערכת העיכול, חוסר עניין באוכל או חוויה טראומטית הקשורה לאכילה.[1][2]
שכיחות התופעה באוכלוסייה הכללית היא בין 0.5%-5%. על אף שבדרך כלל התופעה מתפתחת בילדות, היא עשויה להופיע בכל גיל.[1][3]
במקרים רבים, הלוקים בהפרעה אוכלים רק מאכלים מסוימים מתוך רפרטואר מאוד מצומצם של מאכלים מוכרים.[4] ההימנעות מאכילת מאכלים אחרים עשויה להיות מבוססת על המראה, הריח, הטעם, המרקם, הצבע, המותג, האופן בו האוכל מוצג, או על סמך חוויה שלילית שאירעה בעבר עם פרטי מזון דומים.[2] הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה עלולה לגרום לכך שלאדם הלוקה בה יהיו חוסרים תזונתיים או בעיות בריאותיות שונות כתוצאה מכך. במקרים הקיצוניים ביותר אנשים עם הפרעת אכילה זו מסוגלים לאכול רק מאכל אחד או שניים בלבד.[5]
בשונה מאנורקסיה, אנשים הסובלים מ-ARFID לרוב אינם בעלי דימוי גוף שלילי ואינם עושים זאת בשל דאגה למשקל, לצורה או לגודל גופם.[1]
סימנים ומאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]להפרעה יש שלושה מאפיינים עיקריים:[6]
- הימנעות על בסיס חושי, כמו הטעם, המרקם, הריח, המראה או הצורה של המאכל.
- חוסר עניין באכילה או במזון.
- פחד ודאגה מפני ההשלכות הבלתי נעימות של האכילה, כמו כאבי בטן, חנק, צרבות, תחושת "מלאות" או פחד מהקאות.
בשונה מהפרעות אכילה אחרות, הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה - להלן ARFID - מתחילה בדרך כלל בילדות המוקדמת, ומתאפיינת בכך שהילד נמנע מסוגי מזון מסוימים, צורך מעט אוכל, שוכח לאכול, חש שובע במהירות, או מגיב באופן לא מותאם לתחושת רעב.[1][6] היא אינה קשורה בדימוי עצמי בעייתי או ברצון לרזות, אלא בתחושת מחנק, מלאות, צורך בהקאה וחרדות שקשורות לסוגים מסוימים של אוכל.[1][2]
אנשים עם ARFID אינם מסוגלים לאכול מאכלים מסוימים. כמות המאכלים ה"בטוחים" עבור אנשים עם ההפרעה עשויה להיות מוגבלת לסוגי מזון מסוימים ולעיתים אף למותגים ספציפיים בלבד. במקרים מסוימים, אנשים הסובלים מ-ARFID ימנעו מלאכול מאכלים המשתייכים לקבוצות מזון שלמות, כגון פירות, ירקות, או בשר. לעיתים הם יסרבו לאכול מאכלים בצבעים מסוימים. חלקם יאכלו רק מאכלים חמים מאוד או קרים מאוד, מאכלים פריכים מאוד, מאכלים קשים ללעיסה, או מאכלים רכים מאוד, או ימנעו מרטבים.[7]
אנשים הסובלים מ-ARFID יכולים לחוות תגובות גופניות במערכת העיכול למאכלים מסוימים כמו צריבה, הקאות או בחילה עזה. לפי מחקרים מסוימים אנשים עם ARFID נוהגים להימנע במידה מהותית מסיטואציות חברתיות המעורבות עם אכילה עקב הרגלי האכילה שלהם. מרבית הלוקים בהפרעה היו משנים את הרגלי האכילה שלהם אם הם היו מסוגלים לעשות זאת.[8]
ילדים עם ARFID מתאפיינים בבעיות שקשורות למחסור בתזונה חיונית (כמו אנמיה, בעיות שרירים ושלד, בעיות הורמנוליות ומטבוליות). חלקם נותרים רזים ונמוכים מבני גילם, מה שעלול לפגוע בדימוי העצמי ובסטטוס החברתי.[1][2] על רקע זה, חלק מהילדים הלוקים בהפרעה עלולים לפתח הפרעות אכילה אחרות הקשורות לדימוי העצמי.[9][10] כבוגרים הם יתקשו במסגרות בהן נהוג לקבל ארוחות קבועות כמו צבא או עבודה המחייבת לינה, נסיעות וטיסות. בנוסף הם עשויים להתקשות במציאת פרטנרים לזוגיות בגלל פער גדול בהרגלי האכילה או בשל חוסר הבנה של התופעה.[11]
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההשפעות הפיזיות של ARFID משתנות מאוד בהתבסס על דפוס האכילה של האדם. חלקם, אך בהחלט לא כולם, יחוו סימנים פיזיים והשלכות רפואיות של רעב כמו התכווצויות קיבה או השפעות אחרות על מערכת העיכול כמו עצירות או ריפלוקס חומצי. תופעות נוספות עשויות לכלול אי סדירות במחזור החודשי או הפסקת מחזור, קשיי קשב, ממצאים לא תקינים בבדיקות מעבדה (אנמיה, פעילות לא תקינה של בלוטת התריס, רמות נמוכות של אשלגן, ספירת תאי דם נמוכה, קצב לב איטי), סחרחורות, התעלפויות, תחושה תמידית של קור, הפרעות שינה, עור יבש, ציפורניים יבשות, או דילול שיער.[12]
אבחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי ה-DSM-5, ההפרעה מאובחנת כאשר מופיעים הסימנים הבאים:[13]
- קיימת הפרעה בצריכת מזון (באמצעות אכילה או האכלה) המתבטאת בכישלון מתמשך במילוי הצרכים התזונתיים שהגוף זקוק להם, אשר קשור לאחד או יותר מהמאפיינים הבאים:
- ירידה משמעותית במשקל או קושי להגיע למשקל תקין או לעמוד ביעדים התפתחותיים
- חסכים תזונתיים משמעותיים
- תלות בהזנה אנטרלית או בתוספי תזונה
- הפרעות בתפקוד הפסיכו-סוציאלי
- ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת על ידי מחסור במזון זמין או על ידי גורמים תרבותיים.
- ההפרעה אינה מתקיימת כחלק מהפרעת אכילה אחרת ואין עדות להפרעה באופן שבו נחווה משקל הגוף או צורתו.
- ההפרעה אינה מיוחסת למצב רפואי או למצב נפשי אחרים. אם היא כן מקושר למצב רפואי או להפרעה נפשית, עליה להיות משמעותית יותר מהמקובל בהקשר של אותו המצב על מנת שתינתן האבחנה, והיא דורשת התערבות קלינית נוספת.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפול ב-ARFID מצריך עבודה עם אנשי מקצוע מתחומי הבריאות ובריאות הנפש, שיש להם מומחיות בטיפול בסוג הספציפי של הפרעת האכילה. צוות הטיפול עשוי לכלול רופא, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ותזונאי כדי לטפל בהשפעות הנפשיות, הפיזיות והתזונתיות של ההפרעה. מכיוון ש-ARFID היא אבחנה חדשה יחסית, קיים מחקר מוגבל על היעילות של שיטות הטיפול השונות.[2][14] כדי לטפל בהשלכות של התופעה, מבוגרים וילדים עם הפרעה זו זקוקים לתוספי מזון של ויטמנים ומינרלים ומשקאות חלבון, כתלות במאכלים שהם נמנעים מהם. במקרים קיצוניים יש צורך בהזנה בצינורית (זונדה) המחוברת לאף או לבטן ישירות. במרבית המקרים טיפול CBT עשוי לעזור להתמודד עם הבעיה, ובטיפול בילדים נמצא שטיפול משפחתי עשוי להיות גם הוא יעיל.[15]
הספקטרום האוטיסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמינים של ARFID קיימים בדרך כלל אצל אנשים שיש להם הפרעות אחרות ובפרט הפרעות נוירולוגיות. צורה כלשהי של הפרעת אכילה קיימת אצל כ-80% מהילדים עם מוגבלות התפתחותית, ובמיוחד אצל ילדים עם הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ואוטיזם. דפוסי התנהגות חזרתיים וקשיי הסתגלות לשינויים הם מאפיינים שכיחים בקרב אוטיסטים.[2][16]
מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת פנסילבניה השווה את הרגלי האכילה של ילדים אוטיסטים להרגלי האכילה של ילדים נוירוטיפיקליים. לאחר ניתוח דפוסי האכילה שלהם עלה כי לילדים אוטיסטים יש נטייה גבוהה יותר להיות בררנים באוכל. לילדים הללו לרוב היו דפוסי אכילה דומים לשל אנשים הלוקים ב-ARFID, והם נטו לרוב לאכול מאכלים עשירים באנרגיה כמו אגוזים ודגנים מלאים. אכילת מאכלים עשירים באנרגיה עשויה לגרום לכך שאותם הילדים יהיו בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות בריאות כמו השמנת יתר ומחלות כרוניות אחרות עקב צבירת שומן גוף רבה יותר לאורך זמן ועקב ההימצאות הנמוכה יחסית של סיבים תזונתיים במזונות עשירים באנרגיה.[17]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מערכת וואלה! בריאות, זואי אכלה רק דבר אחד במשך 23 שנים. איך היא התגברה על זה?, באתר וואלה, 1 ביוני 2022 - טיפול בהיפנוזה שהצליח לשפר את הדיאגנוזה.
גרדיאן, מחקר: אכילה בררנית אצל ילדים תלויה יותר בגנטיקה ופחות בחינוך, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2024- מורן וילנר סקאל, 6 סימנים של הפרעת אכילה אצל ילדים, באתר ynet, 14 ביוני 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Avoidant Restrictive Food Intake Disorder - NEDA, National Eating Disorders Association (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 What is ARFID (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder)?, Cleveland Clinic (באנגלית)
- ^ Hannah L. Kennedy, Lisa Dinkler, Martin A. Kennedy, Cynthia M. Bulik, Jennifer Jordan, How genetic analysis may contribute to the understanding of avoidant/restrictive food intake disorder (ARFID), Journal of Eating Disorders 10, 2022-04-15 doi: 10.1186/s40337-022-00578-x
- ^ American Psychiatry Association (2013). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed.). Arlington: American Psychiatric Publishing. pp. 334–334. ISBN 978-0-89042-555-8.
- ^ Martin M. Fisher, David S. Rosen, Rollyn M. Ornstein, Kathleen A. Mammel, Debra K. Katzman, Ellen S. Rome, S. Todd Callahan, Joan Malizio, Sarah Kearney, B. Timothy Walsh, Characteristics of Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder in Children and Adolescents: A “New Disorder” in DSM-5, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07, עמ' 49–52 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.013
- ^ 1 2 Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder (ARFID) (for Parents), kidshealth.org (ב־)
- ^ ndic_support, What Exactly is ARFID?, National Eating Disorders Association, 2018-01-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Dasha Nicholls, Deborah Christie, Louise Randall, Bryan Lask, Selective Eating: Symptom, Disorder or Normal Variant, Clinical Child Psychology and Psychiatry 6, 2001-04, עמ' 257–270 doi: 10.1177/1359104501006002007
- ^ Kendra R. Becker, Lauren Breithaupt, Elizabeth A. Lawson, Kamryn T. Eddy, Jennifer J. Thomas, Co-occurrence of Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder and Traditional Eating Psychopathology, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry 59, 2020-02, עמ' 209–212 doi: 10.1016/j.jaac.2019.09.037
- ^ P. Evelyna Kambanis, Christopher J. Mancuso, Kendra R. Becker, Kamryn T. Eddy, Jennifer J. Thomas, Kyle P. De Young, Course of avoidant/restrictive food intake disorder: Emergence of overvaluation of shape/weight, Journal of Eating Disorders 12, 2024-05-03 doi: 10.1186/s40337-024-01001-3
- ^ drmuhlheim, Dating with ARFID, Eating Disorder Therapy LA, 2025-02-11 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Avoidant Restrictive Food Intake Disorder - NEDA, National Eating Disorders Association (באנגלית אמריקאית)
- ^ American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, DSM-5-TR, American Psychiatric Association Publishing, 2022-03-18, ISBN 978-0-89042-575-6. (באנגלית)
- ^ Yaara Shimshoni, Eli R. Lebowitz, Childhood Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder: Review of Treatments and a Novel Parent-Based Approach, Journal of Cognitive Psychotherapy 34, 2020-08-01, עמ' 200–224 doi: 10.1891/JCPSY-D-20-00009
- ^ Eliza Van Wye, Brittany Matheson, Kyra Citron, Hyun-Joon Yang, Nandini Datta, Cara Bohon, James D. Lock, Protocol for a randomized clinical trial for Avoidant Restrictive Food Intake Disorder (ARFID) in low-weight youth, Contemporary Clinical Trials 124, 2023-01, עמ' 107036 doi: 10.1016/j.cct.2022.107036
- ^ Dasha Nicholls et al, Selective Eating: Symptom, Disorder or Normal Variant, Clinical Child Psychology and Psychiatry, 2001 doi: 2 https://doi.org/10.1177/1359104501006002007
- ^ Students - Selective Eating and Autism Spectrum Disorder, web.archive.org, 2013-07-19
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.