הפרעת דה-ריאליזציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעת דה-ריאליזציה
שם בלועזית Depersonaization / Derealization Disorder
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F48.1
DSM-5
(אנגלית)
300.6

הפרעת דה-ריאליזציהאנגלית: Derealization Disorder) היא הפרעה דיסוציאטיבית (הפרעת ניתוק) שבה הסובל חש שינוי בתפיסה או בחוויה של העולם החיצוני, כך שהוא נראה מוזר ולא ממשי. הסביבה החיצונית נחווית כלא-ספונטנית, חסרת צבע רגשי וחסרת עומק. הפרעה זו עשויה להופיע כסימפטום דיסוציאטיבי של מצבים שונים, כמו הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שונות, ותיתכן גם כתופעת לוואי חולפת של שכרות, סמים, מחסור בשינה ולחץ.[1]

בעבר הייתה הפרעת דה ראליזציה הפרעה עצמאית ב DSM. כיום, ב DSM 5 הקריטריונים לאבחנה זו זהים לאלה של הפרעת דה פרסונליזציה פרט למרכיב אחד בקריטריון א' (ראה פירוט האבחנה בהמשך). בספר הסיווג והאיבחון של הפרעות נפשיות של ארגון הבריאות העולמי ( ICD 10) דפרסונליזציה ודה ראליזציה מהוות הפרעה אחת.[2]

איבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ה DSM 5, פסיכיאטר יאבחן הפרעת דה ראליזציה/דפרסונליזציה בהתקיים התנאים הבאים[1].

א. הופעה של התנסויות חוזרות או מתמשכות בדה-ראליזציה או דה פרסונליזציה או תסמינים מעורבים של שני המצבים גם יחד.

  1. דה-פרסונליזציה: חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מגופו ומתבונן בעצמו, במחשבותיו, רגשותיו תחושותיו ומעשיו מהצד. האדם חווה היעדר רגש, וחוסר תחושה פיזית וחווה היעדרות של תחושת עצמי.
  2. דה ראליזציה: חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מסביבתו ונמצא במצב דמוי חלום מעורפל. (למשל שינוי בתפיסת זמן, חוויה שדברים מתרחשים בהילוך איטי).

ב. במהלך חווית הדה ראליזציה / דה פרסונליזציה בוחן המציאות נשאר תקין.

ג. הסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או לפגיעה בתפקוד החברתית התעסוקתי או כל תפקוד אחר החשוב לאדם.

ד. ההפרעה אינה קשורה למצב פיזיולוגי או רפואי ואינה תוצאה של שימוש בתרופות או סמים

ה. ההפרעה אינה ניתנת להסבר טוב יותר באמצעות אבחנה אחרת כמו סכיזופרניה הפרעת פאניקה, הפרעת דיכאון מז'ורי הפרעת דחק אקוטית, PTSD, או הפרעה דיסוציאטיבית אחרת.

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי כמחצית מהאוכלוסייה בעולם חוותה לפחות אירוע חולף אחד של דה פרוסונליזציה או דה ראליזציה. עם זאת השכיחות של ההפרעה המלאה היא כמובן נמוכה בהרבה. נתונים מארצות הברית מצביעים על שכיחות של כ- 2% (דפרסונליזציה ודה ראליזציה במשותף). אין הבדלים בין גברים לנשים מבחינת שכיחות ההפרעה.

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים אישיותיים: אנשים עם ההפרעה מתאפיינים בדפוסי הגנה לא בוגרים כמו אידאליזציה ודבלואציה, השלכה ו- Acting Out ובסכמה מנותקת או לחלופין מחוברת מדי. סכמה מנותקת משמעה עכבות רגשיות ורקע של התעללות או הזנחה. סכמה מחוברת מדי : היא תחושת אוטונומיה פגועה, וקשיים הקשורים לעצמאות וחוסר קומפוטנטיות.

גורמים סביבתיים :יש קשר ברור בין ההפרעה לבין חוויה של טראומה בילדות, לרבות התעללות רגשית, הזנחה רגשית ועוד. סטרסורים אחרים יכולים להיות התעללות או הזנחה פיזית או היות האדם עד לאלימות במשפחה. באופן כללי חשיפה לגורמי דחק חמורים גם היא מעלה את הסיכון להפרעה. לבסוף שימוש בסמי רחוב שונים (MDMA, קטמין, מריחואנה ועוד).

מהלך ההפרעה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיל הממוצע להופעת ההפרעה הוא 16, אם כי ההפרעה יכולה להופיע באמצע הילדות. אצל פחות מ 20% ההפרעה מופיעה אחרי גיל 20 ואצל חמישה אחוזים ההפרעה מופיעה אחרי גיל 25. הופעת ההפרעה לאחר גיל 40 היא נדירה ביותר. הופעת ההפרעה יכולה להיות הדרגתית ויכולה להיות פתאומית וחדה. היא יכולה להיות מתמשכת מאד (שבועות או חודשים) או קצרה (עד מספר שעות או ימים). אצל חלק מהאנשים עם ההפרעה יש תקופות של החמרה ותקופות של הקלה. עם זאת ישנם גם אנשים שאצלם הסימפטומים הדיסוציאטיביים נשארים בעוצמה פחות או יותר קבועה לאורך שנים ולעתים גם עשרות שנים. החרפות בחומרת הסימפטומים יכולות להתרחש על רקע של חשיפה לדחק נפשי, בין אם מדובר באירוע בדיד או בחיים שיש בהם יותר סטרס באופן כללי (למשל על רקע עומס רב בעבודה).

תיאור קליני[1][3][2][עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת הדה ראלזציה כמו הפרעות דיסוציאטיביות אחרות, היא מצב תגובתי, כלומר היא מתרחשת אצל חלק מהאנשים כתוצאה מחשיפה של האדם לאירוע מעורר דחק נפשי.[3] האדם עם דה-ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לעולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת מצלמה, או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של דז'ה וו או ז'מה וו. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים וסוריאליסטים. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה בתפיסה יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח. כמו כן ייתכנו שינויים בתפיסת הזמן (דברים נראים כאילו הם מתרחשים בהילוך איטי)[1][2]

תחלואה נלווית[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנות של דיכאון חד קוטבי (דיכאון מז'ורי, ודיכאון מתמשך) נמצאו בשכיחות גבוהה בקרב אנשים שקיבלו אבחנה של דפרסונליזציה/דה ראליזציה. כמו כן הייתה שכיחות יחסית גבוהה של מספר הפרעות אישיות: בעיקר הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות גבולית, והפרעת אישיות טורדנית כפייתית. הפרעת דחק פוסט טראומטית לא הופיעה בשכיחות גבוהה.

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבים פיזיולוגיים / רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תסמונות וסטיבולריות (הפרעה בשיווי משקל). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הווסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או דלקת, המוח מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.[5]
  • יש קשר בין תת-רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה-ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.[6]
  • בעיות שינה חמורות (חוסר שינה) יכולות להיות קשורות לדיסוציאציה בכלל ודה ראליזציה בפרט.[7]

מצבים הקשורים לסמים[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות נפשיות שונות[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ההפרעה היא משנית להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית. כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים פסיכותרפיה דינמית, קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.[9]

יש ניסיון גם בטיפול באמצעות גירוי מגנטית (TMS).[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ח. מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה, הוצאת דיונון, 2016.
  • מיקי דורון , טראומה והטיפול בה. הוצאת המחבר, 2016
  • John Allison O'neil, Paul F Dell, Dissociation and the Dissociative Disorders, Routledge, 2009 Onno Van Der Hart, Suzette Boon, Kathy Steele, Coping with Trauma-Related Dissociation, Skills Training for Patients and Therapists, W. W. Norton & Company, 2011
  • Elizabeth F. Howell, The Dissociative Mind, Routledge, 2013
  • David Pearson, Fiona Kennedy, Helen Kennerley, Cognitive Behavioural Approaches to the Understanding and Treatment of Dissociation, Routledge, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 5, 2013, פרק Dissociative Disorders, עמ' 302-306. (בeng)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אגוד הפסיכיאטריה בישראל ומשרד הבריאות (עורכים), הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, תל אביב: הוצאת דיונון - אוניברסיטת ת"א, 2004, פרק הפרעות נאורוטיות תלויות דחק וסומטופורמיות., עמ' 182-183. (בעב)
  3. ^ 3.0 3.1 מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאה עצמית, 2016, פרק 5 דיסוציאציה, עמ' 81-104
  4. ^ Lambert MV, Sierra M, Phillips ML, David AS (2002). "The spectrum of organic depersonalization: a review plus four new cases". The Journal of neuropsychiatry and clinical neurosciences 14 (2): 141–54. 
  5. ^ J. Venhovens, J. Meulstee, W. I. M. Verhagen, Acute vestibular syndrome: a critical review and diagnostic algorithm concerning the clinical differentiation of peripheral versus central aetiologies in the emergency department, Journal of Neurology, 263, 2016-11-01, עמ' 2151–2157 doi: 10.1007/s00415-016-8081-8
  6. ^ Hunter EC, Sierra M, David AS (2004). "The epidemiology of depersonalisation and derealisation. A systematic review". Social psychiatry and psychiatric epidemiology 39 (1): 9–18. PMID 15022041. doi:10.1007/s00127-004-0701-4. 
  7. ^ Dalena van Heugten – van der Kloet, Rafaele Huntjens, Timo Giesbrecht, Harald Merckelbach, Self-Reported Sleep Disturbances in Patients with Dissociative Identity Disorder and Post-Traumatic Stress Disorder and How They Relate to Cognitive Failures and Fantasy Proneness, Frontiers in Psychiatry, 5, 2014-02-19 doi: 10.3389/fpsyt.2014.00019
  8. ^ Mintzer MZ; Stoller KB; Griffiths RR (נובמבר 1999). "A controlled study of flumazenil-precipitated withdrawal in chronic low-dose benzodiazepine users". Psychopharmacology (Berl) 147 (2): 200–9. PMID 10591888. doi:10.1007/s002130051161. 
  9. ^ חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, תל אביב: דיונון, 2016. (בעברית)
  10. ^ RACHID, FADY, Treatment of a Patient With Depersonalization Disorder With ... : Journal of Psychiatric Practice®, Journal of Psychiatric Practice doi: 10.1097/PRA.0000000000000214

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.