הפרעת פאניקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


הפרעת פאניקה (באנגלית Panic Disorder),[1] המוכרת גם בשם הפרעת האימה ואגורפוביה (Agoraphobia with Panic Disorder)[2] היא הפרעה נפשית אשר מסווגת על ידי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM 5 כהפרעה בקטגורית הפרעות חרדה. אדם הסובל מהתקפי אימה וחש דאגה מהישנותם עשוי לקבל אבחנה כסובל מהפרעת פאניקה. התקף פאניקה הוא הופעה פתאומית וזמנית של תחושה עזה של אימה המלווה בתסמינים גופניים בולטים: עליה בקצב פעימות הלב הזעה, קוצר נשימה, צמרמורות ותופעות נוספות. ההתקף חולף כעבור מספר דקות בדרך כלל. רבים הסובלים מהפרעת פאניקה עלולים שלא לחוש נוח במצבים חברתיים. אחת מדרכי ההתמודדות שאנשים כאלו יאמצו תהיה הימנעות ממצבים ומקומות כאלו. כתוצאה מכך, רבים מהם יפתחו אגורפוביה.[2]


שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה

פרמטרים ריקים [ הפרעת פאניקה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפרעת פאניקה
שם בלועזית Panic Disorder
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
Agoraphobia with Panic Disorder, F41.0
DSM-5
(אנגלית)
Panic Disorder 300.01

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך אבחנה לפי DSM -5 חשוב להפריד בין הפרעת פאניקה לבין התקף פאניקה. להלן יתוארו הקריטריונים לאבחנת שני המצבים :

התקף פאניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקף פאניקה אינו הפרעה נפשית. הוא תסמין שיכול להתרחש על רקע של הפרעות חרדה שונות והפרעות נפשיות אחרות כמו הפרעות מצב רוח (דיכאון , הפרעות הקשורות לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים וכדומה). תסמיני תקף פאניקה הם בעלי צורה של גל פתאומי המתרחש כשמצב הרוח רגוע. הגל אורך מספר דקות ודועך בצורה ספונטנית. אבחנת גל כזה כהתקף פאניקה מחייבת הופעה של לפחות ארבעה מהסימפטומים באים:

סימפטומים תלויי תרבות: טינטוס, נוקשות של הצוואר, כאב ראש, וכן בכי או צרחות ללא שליטה. סימפטומים אלה אינם הכרחיים לצורך אבחנת התקף פאניקה

אך הם יכולים להיות חלק שכיח בתמונה הקלינית.

הפרעת פאניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. הפרעה זו מתאפיינת בהתקפי פאניקה חוזרים ונשנים, המתרחשים כשהאדם נמצא במצב שליו ונמשכים מספר דקות ודועכים באופן ספונטני. הקריטריונים להגדרת התקף פאניק תוארו לעיל.

ב. לפחות אחד מההתקפים לוו במשך חודש אחד לפחות, באחד או יותר מהסימפטומים הבאים:

1. חשש מתמשך ודאגה מהאפשרות שיתרחשו התקפים נוספים וחשש מפני השלכות של התקפים כאלה (חשש לאבד שליטה, להשתגע, ללקות בהתקף לב, וכדומה).

2. שינוי לא הסתגלותי משמעותי בהתנהגות: למשל התנהגות שמיועדת להימנע ממצבים או מקומות שנדמה שהם מעוררים התקפים.

ג. לא ניתן ליחס את ההפרעה למצב פסיכוסוציאלי הנובע משימוש בחומרים פסיכואקטיביים, או מצב רפואי כזה או אחר.

ד. לא ניתן להסביר את התופעות בצורה טובה יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית הפרעה טורדנית כפייתית וכדומה)

שכיחות ואפידמיולוגיה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

התקף פאניקה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור התקפי הפאניקה למשך 12 חודשים עומד על 11.2% בקרב בוגרים. אין הבדל מובהק בין קבוצות אתניות שונות בארצות הברית כפי שיש בהפרעת פאניקה. בארצות אירופה הממוצע נע בין 2.7% ל 3.3%. השיעור גבוה יותר בכל העולם בקרב נשים מאשר בקרב גברים. התקפי פאניקה יכולים להתרחש בילדות אך הם נדירים לפני גיל הבגרות המינית.[1]

הפרעת פאניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכיחות לאורך 12 חודשים בארצות הברית וכמה מדינות אירופיות, נע בין 2% ל 3% בקרב בוגרים ומתבגרים. בקרב אמריקנים ממוצא לטיני השיעור נמוך באופן יחסי. בקרב אפרו אמריקנים, אינדיאנים אמריקנים, אמריקנים יוצאי האיים הקריביים, יש שיעור גבוה משמעותית של הפרעת פאניקה בהשוואה לממוצע לעיל. שעור נמוך יחסית של ההפרעה ( 0.1% עד 0.8% ) דווח בקרב מדינות אמריקה הלטינית, אסיה ואפריקה. ההפרעה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים (היחס עומד על 2:1). יחס זה מתקיים החל מגיל 14 ואילך. שיעור ההפרעה עולה בהדרגה ובהתמדה עם הגיל בעיקר בקרב נערות. בקרב ילדים הפרעת הפאניקה נדירה יחסית (פחות מ 0.4%). בקרב זקנים מגיל 64 ומעלה שיעור הפרעת הפאניק הוא נמוך (0.7%) ונמצא במגמת ירידה ככל שהגיל עולה .

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים אישיותיים: חווית מסוגלות שלילית, חרדתיות גבוהה, נטייה להאמין שהסימפטומים של התקפי הפאניקה מזיקים לגוף, כל אלו הם גורמי סיכון פרוגנוסטיים להתקפי פאניק, אם כי לא ידוע מהי תרומתם להפרעת פאניק. מחשבות של קיום כוחות אפלים שיכולים לגרום להתקפים, יכולים להיות קשורים להפרעת פאניק.[1]

גורמים סביבתיים: דיווחים על חוויות של פגיעה מינית יותר שכיחים בהפרעת פאניק מאשר בהפרעות חרדה אחרות. עישון סיגריות הוא גורם המעלה את הסיכון להתרחשות התקף פאניק והוא גם מעלה את הסיכון להתפתחות ההפרעה. מרבית האנשים יודעים לדווח על אירוע חיים כמו מוות במשפחה, משבר חיים שפגע בתחושת הרווחה האישית, סטרסורים בינאישיים, הקשורים לבריאות וכדומה.[1]

גורמים גנטיים: ההערכה היא שישנם מספר גנים התורמים לפגיעות להתקפי פאניק ולהתפתחות ההפרעה. .[1] להפרעה יש בסיס גנטי נרחב יחסית. כ- 15% עד 17% מהקרובים מדרגה ראשונה של אנשים עם הפרעת פאניק, מתמודדים גם הם עם ההפרעה. בתאומים זהים השכיחות היא בין 80% ל 90% ובתאומים לא זהים השכיחות נעה בין 10 ל 15%.[2]

גורמים פיזיולוגיים: מבחינה פיזיולוגית ההערכה היא שישנו תפקיד מרכזי לאמיגדלה ולמערכת הלימבית בכלל. ההתחלה הפתאומית והחדה מצביעה על כך שמדובר בהפעלה מהירה ומסיבית מאד של מערכת העצבים הסימפטתית.

שכיחות הפרעת פאניקה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני 2009 שכיחות הפרעת פאניקה בישראל עומד על כאחוז אחד (שכיחות לאורך החיים). שיעור האיבחון לאורך שנה אחת עומד על מעט יותר מאחוז אחד.[3]

מהלך ההפרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה מתחילה לרוב באופן פתאומי וספונטני, לרוב בלי שהאדם יוכל להצביע על גורם כלשהו שגרם להופעת ההתקף.במהלך ההתקף בולטת הרגשה כללית רעה המלווה לעתים בפחד של האדם שמא הוא עומד למות מהתקף לב (התקף פאניקה מלווה פעמים רבות בקצב לב מוגבר ובפעימות לב חזקות). עם הזמן האדם עלול לפתח חרדה גדלה והולכת ממקומות, ומצבים בהם התרחש התקף בעבר. אלו יכולים להיות מקומות הומים, מקומות סגורים, מקומות ציבוריים (למשל אוטובוס) ועוד. בהדרגה עשוי להיווצר דפוס של הימנעות ממקומות שיוצרים אצל האדם עם ההפרעה תחושה שעוד מעט יתרחש התקף. לדפוס זה של הימנעות יש נטייה להתרחב עם הזמן ולכלול עוד ועוד מקומות ומצבים שעלולים לעורר התקף. במקרים רבים ההפרעה מלווה באגורפוביה.[2] ההפרעה עלולה להיות מלווה בשיעור מוגבר של אובדנות.[1]

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ-50% מהמקרים יש החלמה ספונטנית ומלאה מההפרעה גם ללא התערבות טיפולית. כאשר ההפרעה מלווה באגרופוביה שיעור ההחלמה הספונטנית נמוך יותר. [2]

התמונה הקלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמונה הקלינית היא כאמור של התחלה חדה ופתאומית. ההפרעה מתייחדת במרכזיות הרבה של התסמינים הפיזיים.[4] האדם במצב זה ידווח על מצוקה קשה הכוללת תסמינים גופניים רבים שהאדם אמנם מכיר, אך הם מעולם לא הופיעו אצלו יחד ומעולם לא בצורה כה חזקה.

במקרה שבו מתפתחתת גם אגורופוביה עלול האדם לפתח פחד מפני ההתקף הבא. הפחד עלול להוביל לדפוס הולך ומתרחב של הימנעות ממקומות ומצבים העלולים לעורר את ההתקף. [2] בחלק מהמקרים מתפתחת במהלך ההתקף תמונה של היפרוונטילציה. מצב זה יכול להסביר את התופעות של עיקצוץ בפנים ובגפיים, עקב ירידה ברמת CO2 בדם. מצב זה של היפרוונטילציה יכול לקבל אופי כרוני.[2]

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקפי פאניק וכן הפרעת פאניקה יכולים להיות להתפתח על רקע מצבים רפואיים שונים ובכללם מחלות נשימה כמו אסתמה מחלות לב וכלי דם, סוכרת ותסמונת המעי הרגיז. מבחינת הפרעות נפשיות התקפי פאניקה שכיחים יחסית אצל אנשים עם הפרעות חרדה שונות, אנשים עם תגובת קרב, ואנשים עם פחד מפני טיסה.[4]. כאמור אצל מרבית האנשים המפתחים את תסמיני הפרעת הפאניקה מתפתחת גם אגורפוביה.[2]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מחקר העוסק במעורבותם של אזורים שונים במוח ותפקידם בהתקפי פאניקה והפרעת פאניקה. מוקד אחד של מחקר בודק השפעה של שאיפת CO2 על גרעין הלוקוס סרולאוס. מהמחקר עולה שרמות גבוהות של פחמן דו חמצני יגרמו אצל חלק מהאנשים לפעילות עצבית אינטנסיבית בגרעין זה. ניסוי אחר בדק השפעה של עירוי של לקטאט והראה שניתן ליצור התקף פאניק מלאכותי אצל כ-70% מהנבדקים. במחקר אחר נבדקה הפעילות של אזורים שונים במוחם של אנשים עם הפרעת פאניק בעזרת דימות תהודה מגנטית (MRI) וכן בעזרת טומוגרפיית פליטת פוזיטונים (PET). ממצאי ה MRI מצביעים על שינויים מבניים בקליפת המוח באונה הטמפורלית. ממצאי ה PET הצביעו על שינויים בזרימת דם לאזור הפרה היפוקמפי (אזור הקשור למערכת הלימבית).[2]

אבחנה מבדלת[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להבחין בין הפרעת פאניק ובין הפרעות חרדה אחרות או מצבים תגובתיים אחרים שיכולים להיות מלווים בהתקף פאניקה.

כמו כן יש להבחין בין התקפי חרדה למחלות גופניות היכולות ליצור תסמיני חרדה: התקף לב, היפוגליקמיה, היפרתירואיזם, ועוד.

יש להבחין הפרעת פאניק מהרעלות של סמים שונים לרבות ברביטורטים, אמפיטמינים וקפאין

יש להבחין בין התקף פאניקה רגיל ובין תסמונת צניחת המיסתם המטראלי (MVP). כ 50% מבין האנשים המפתחים את הפרעת הפאניק סובלים מהתסמונת הזו.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול תרופתי: טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון (טריציקליים או מקבוצת SSRI) עדיף על טיפול בעזרת בנזודיאזפינים. [5]

פסיכותרפיה: טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) עדיף מבחינת עלות תועלת ומבחינת אפקטיביות על טיפול תרופתי בלבד. טיפול משולב של נוגדי דיכאון+CBT הוא הפתרון המומלץ ביותר.[5] [6]

עזרה עצמית: במקומות שונים בעולם פועלות קבוצות לעזרה עצמית ומתפתחות יוזמות העושות שימוש בסוג זה של פורמט כדי לעזור לאנשים עם הפרעה זו לעזור לעצמם. [7]

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי, בעקבות הפרעה פסיכיאטרית זכאי לקבל שירותי סל שיקום. [8]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 American Psychiatric Association., Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 2013, פרק Anxiety Disorders, עמ' 208-217
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, שישית, 2016, פרק 12 הפרעות חרדה, עמ' 325-330
  3. ^ משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש, הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה"ם בעולם, https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Depression_anxiety_Israel.pdf, ‏2009
  4. ^ 4.0 4.1 Alicia E. Meuret, Juliet Kroll, Thomas Ritz, Panic Disorder Comorbidity with Medical Conditions and Treatment Implications, Annual Review of Clinical Psychology, 13, עמ' 209–240, 2017 doi: 10.1146/annurev-clinpsy-021815-093044
  5. ^ 5.0 5.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Australian and New Zealand Clinical Practice Guidelines for the Treatment of Panic Disorder and Agoraphobia, Australian & New Zealand Journal of Psychiatry, 37, עמ' 641–656, 2003-12-01 doi: 10.1080/j.1440-1614.2003.01254.x
  6. ^ Dianne L. Chambless, Barbara Milrod, Eliora Porter, Robert Gallop, Prediction and moderation of improvement in cognitive-behavioral and psychodynamic psychotherapy for panic disorder, Journal of Consulting and Clinical Psychology, 85, עמ' 803–813, August 2017 doi: 10.1037/ccp0000224
  7. ^ Amalia Maria Ciuca, Thomas Berger, Liviu George Crişan, Mircea Miclea, Internet-based treatment for Romanian adults with panic disorder: protocol of a randomized controlled trial comparing a Skype-guided with an unguided self-help intervention (the PAXPD study), BMC Psychiatry, 16, עמ' 6, 2016-01-14 doi: 10.1186/s12888-016-0709-9
  8. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017.