הפשיטה על סן-נאזר

הפשיטה על סן-נאזר, הנקראת גם מבצע מרכבה (באנגלית: St Nazaire Raid או Operation Chariot), נערכה על ידי הבריטים ב-28 במרץ 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בסן-נאזר (Saint-Nazaire), אשר בצרפת, בחלקה הכבוש על ידי גרמניה הנאצית, נמצא מבדוק יבש בעל חשיבות רבה לקריגסמרינה וכן בסיס לצוללות. מטרת הפשיטה הייתה הוצאת אותם מתקנים מכלל פעולה. הפשיטה נסתיימה בהצלחה, אם כי באבדות כבדות לפושטים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המערכה על צרפת אשר הסתיימה בניצחון הגרמנים, נותר חלק מצרפת תחת שלטון בובות צרפתי בפיקוח גרמני (ממשלת וישי), אשר כלל את חלקיה הדרומיים מזרחיים של הארץ. חלק אחר, ובו כל החוף האטלנטי, נותר, מן ההיבטים הצבאיים, תחת כיבוש גרמני ישיר (לצרפתים נותרו סמכויות אזרחיות מסוימות). בסן-נאזר, אשר נמצאת שמונה ק"מ במעלה שפך הלואר, נמצא המבדוק היבש הגדול ביותר בעולם בעת גמר בנייתו ב-1932. מבדוק זה היה היחיד מדרום לתעלת למאנש, שבו ניתן היה לתקן את הגדולות שבין אוניות המערכה הגרמניות. בין אלה ניתן היה למנות את הביסמרק, למשל (וזו אכן טובעה בדרכה אליו, לאחר קרב מצר דנמרק), ואחר כך גם טירפיץ.

בד בבד, באופן פרדוקסלי, הפכה סן-נאזר לנקודת תורפה בהיערכות הקריגסמרינה. בנוסף למבדוק, נמצא במקום, בתוך אגן פנימי (Bassin de St. Nazaire בשרטוט), מעגן מקורה לצוללות (Submarine Pens בשרטוט), חלק מאלה אשר תקפו את ספינות בעלות הברית במרחבי האוקיינוס האטלנטי. נוסף לאלה היה במקום נמל חיצוני.

רעיונות לחבל במתקנים שבמקום עלו כבר בסוף שנת 1941. כניסתה של אוניית המערכה הגרמנית 'טירפיץ' לשירות בערך באותה העת, והחשש הבריטי מפני הגעתה למימי האוקיינוס האטלנטי, הקנו דחיפות, כמו גם משנה חשיבות, להוצאת מתקני סן-נאזר מכלל פעולה, מה גם שמספר ניסיונות להטביע את ה'טירפיץ' מן האוויר - נכשלו. חשיבות אחרת לעיתוי הייתה נעוצה בכך שהמערכה באוקיינוס האטלנטי הייתה אז קרובה לשיאה.

התוכנית והכוחות המעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה המבצעים המשולבים הבריטי בחן מספר אפשרויות להוצאת המתקנים בסן-נאזר מכלל פעולה. אחת האפשרויות, הפצצה אסטרטגית אווירית, נפסלה כיוון שברמת הדיוק דאז, ייתכן מאוד כי היו נגרמות אבדות כבדות בקרב אזרחים. חבלה על ידי סוכנים או אנשי מחתרת, נפסלה כלא מעשית, כיוון שכמויות חומרי הנפץ הדרושות עלו בהרבה על כושר הנשיאה של בני אדם. תקיפה ימית הוצאה מכלל חשבון בשל מיקומה של סן-נאזר שמונה עד עשרה ק"מ במעלה הנהר, דבר המקל מאוד על המגינים לגלות ולהשמיד כל ספינה תוקפת זמן רב בטרם הגיעה.

כיוון שכך, נבחרה כשיטת הפעולה פשיטת קומנדו. משחתת שפורקה מחלק גדול מציודה תוכננה לשאת את רוב חומרי הנפץ הדרושים למבצע. המשחתת תוכננה לנגוח ולפרוץ את שערי המבדוק. או אז תוכננו אנשי הקומנדו לרדת מן האוניה ולחבל במתקנים השונים. המשחתת העמוסה בחומרי נפץ תוכננה להתפוצץ לאחר השהיה, לאחר שאנשי צוותה, ואנשי הקומנדו שיוסעו עליה, יעזבוה, ולאחר שהכוח הפושט יעזוב את הנמל. כדי שהגרמנים לא יוכלו לגרור ולהרחיק את המשחתת הנטושה, תוכנן כי אנשי הצוות יטביעוה טרם נטישתם, על ידי פתיחת השסתומים לחדירת מים מבחוץ. משחתת שנייה תאסוף את אנשי הקומנדו ואנשי הצוות.

כיוון שהצי המלכותי לא ראה בעין יפה אובדן משחתת, ואולי שתיים, נבחרה לצורך הפיצוץ משחתת ישנה של צרפת החופשית, ולצורך ההסעה והפינוי הוקצו גם סירות מנוע. בסופו של דבר, כדי שלא להרחיב את מעגל השותפים בסוד הפשיטה, הוחלט בכל זאת לוותר על שיתוף הצרפתים, והוקצתה משחתת בריטית, ה'קמבלטאון' (Campbeltown), משחתת מימי מלחמת העולם הראשונה, שנתקבלה מארצות הברית בעסקת משחתות תמורת בסיסים. כן תוכננה הפצצת הסחה של ה-RAF באותו מועד. התוכנית אושרה ב-2 במרץ 1942. על פי התוכנית האמורה, הסתברות הצלחת הכוח הפושט להיחלץ בשלום לא הייתה גבוהה.

הסבת ה'קמבלטאון'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה'קמבלטאון' עברה הסבה לצורך הפשיטה. זו כללה הקלת המשקל לשם הקטנת השוקע של המשחתת, אשר נועדה לעבור בדרכה את שפך הלואר מרובה השרטונות. חלק גדול מתכולתה, זה שאינו רלוונטי למשימה, הוסר או הוחלף לשם כך. בין השאר, התותחים המקוריים הוחלפו בתותחים קלים מהירי ירי, והספינה נעטפה מסביב בשריון להגנת נוסעיה וחלקיה החיוניים למשימה. חזותה שונתה כך שדמתה יותר למשחתת גרמנית. כן הוטענה הספינה ב-4.5 טון חומר נפץ אשר הוכנס ליציקת בטון.

כלי שיט נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי משחתות נועדו ללוות את הכוח הפושט אל היעד וממנו. ספינת תותחים יועדה לאכלס את מטה המבצע, וספינת טורפדו יועדה להרוס, על ידי ירי טורפדו בעלי השהיה, את השער החיצוני למבדוק (Normandie Dock בשרטוט). אם שער זה יימצא פתוח, תהרוס באותה שיטה את השער הדרומי, הישן (Old Entrance בשרטוט), לאגן הפנימי. ירי הטורפדו שימש גם כגיבוי למקרה שה'קמבלטאון' לא תגיע ליעדה. 14 סירות מנוע חמושות בתותחים קלים, בנוסף למקלעים, נשקן המקורי, הוקצו להסעת אנשי הקומנדו. כן הוקצתה צוללת לצורך סיוע בניווט בשפך הלואר מרובה השרטונות והקשה לשיט.

חיילי הקומנדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבצע נבחרו 265 חיילי קומנדו בפיקוד לוטננט-קולונל אוגוסטוס צ'ארלס ניומן, מפקד גדוד קומנדו מס' 2^[1]. אלה חולקו לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה והשנייה נועדו לנסוע על סירות המנוע, והקבוצה השלישית על ה'קמבלטאון'. תפקיד הקבוצה הראשונה היה להשתלט על הרציפים הדרומיים וכן להשמיד את תותחי הנ"מ הממוקמים בסביבתם. משם עליהם היה לנוע אל העיירה ולפוצץ את תחנת הכוח הממוקמת בה. תפקיד נוסף אשר הוטל עליהם היה פיצוץ הגשרים והסוגרים של הכניסה המערבית (New Entrance בשרטוט) לאגן הפנימי. עם זאת, תפקידם העיקרי היה תפיסת המזח הבולט דרומה מן הרציפים הדרומיים (Old Mole בשרטוט), אשר נועד להיות נקודת הפינוי. הקבוצה השנייה נועדה לנחות באזור השער הדרומי לאגן הפנימי, ולהגן עליו מפני התקפות נגד מאזור מעגן הצוללות. הקבוצה השלישית, אשר כזכור הוסעה במשחתת, נועדה להגן על האזור הסמוך לקמבלטאון, וכן להרוס את משאבות המים של המבדוק. כן הוטל על הקבוצה השלישית להרוס את מנגנוני השער של המבדוק, ואת מכלי הדלק שבסמוך. כל אחת מן הקבוצות חולקה לשלוש תת-קבוצות: הסתערות, לשם השתלטות על השטח המיועד לה, חבלה, לשם הוצאה מכלל פעולה של מתקנים באותו שטח, ואבטחה, לשם הגנה על האחרים ומניעת האויב מלחדור לשטח עד לפינויו.

הכוח הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל חשיבותה, סן-נאזר הייתה ככל הנראה הנקודה המוגנת ביותר בשטח הכיבוש הגרמני במערב אירופה. לגרמנים היו, על פי הערכות המתכננים, כ-5,000 חיילים בסן-נאזר ובקרבתה. על הנמל הגנו 28 תותחים בקטרים שנעו מ-75 מ"מ ועד מספר קנים של תותח רכבת בן 280 מ"מ. אלה תוגברו ב-43 תותחי נ"מ דו-שימושיים, בני 20 עד 40 מ"מ. כמו כן, ספינות משמר פטרלו בהתמדה בנמל ובסביבתו, ובנוסף, תמיד היו בנמל ובסביבתו ספינות מלחמה של הקריגסמרינה, בין אם כיוון שזה היה מקום מעגנן, בין אם באקראי.

הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בים אל היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ בשעה 14:00 יצאו מפולמאות' (Falmouth) שבקורנוול שלוש משחתות ו-16 כלי השיט הקלים יותר. אלה הסתדרו בשיירה ובה שלושה טורים. סירות המנוע, שטווחן לא הספיק להגעה ליעד, נגררו על ידי שתיים מן המשחתות. בשעה 7:20 ביום המחרת נתגלתה צוללת גרמנית והמשחתת שגילתה אותה פתחה באש. הצוללת מיהרה לצלול, ושתי משחתות הליווי פנו לתקוף אותה בפצצות עומק, ללא הצלחה, אם כי נראה כי הצוללת ניזוקה, וחזרו למקומן בשיירה בשעה 9:00. כיוון שנתיב השיירה לא הצביע באותה העת על יעדה, השיירה המשיכה בדרכה. בהמשך נתקלה השיירה בשתי ספינות מכמורת צרפתיות. כדי למנוע סכנת גילוי, הספינות הוטבעו לאחר שצוותן הושם במעצר. בשעה 17:00 התקבל שדר לפיו נמצאות בסביבה חמש ספינות טורפדו גרמניות, אשר הוזעקו ככל הנראה על ידי הצוללת, ושעתיים אחר כך התקבלה ידיעה נוספת, כי עוד שתי משחתות ליווי החלו לעשות את דרכן, על מנת להצטרף לשיירה. ב-21:00 השיירה פנתה, כעת בשני טורים, לכיוון סן-נאזר בהשאירה שתי משחתות לפטרל בים כאבטחה. באותו שלב אחת מספינות המנוע התקלקלה וננטשה. בשעה 22:00 החלה לאותת הצוללת ששוגרה כדי להנחות את השיירה בשפך הלואר, ו'קמבלטאון' הניפה, לשם הטעיה, דגל הדומה לזה של משחתת גרמנית. בשעה 23:30 החל ה-RAF בהפצצת הסחה, בה השתתפו 62 מטוסים, שמטרתה הייתה מיקוד רוב תשומת הלב של הגרמנים לכיוון מעלה, ולא לכיוון הים. כך, התבקשו המטוסים שלא לרדת מגובה 6,000 רגל (כ-1,800 מ'), להטיל פצצה אחת בכל יעף, ולשהות מעל היעד וסביבתו שעה אחת. כיוון שמזג האוויר היה מעונן, והצוותים קיבלו הוראות להפציץ רק מטרות צבאיות שזוהו בבירור, רק ארבעה מטוסים הפציצו בסן-נאזר, ועוד שישה בסביבתה הקרובה. ההתנהגות המוזרה של המפציצים דווקא הניעה את המפקד הגרמני במקום לתהות האם אין בה משום הסחה, אלא שמחשבתו נסבה תחילה לכיוון של הצנחה. הוא הורה להפסיק לירות ולכבות את הזרקורים, כיוון שחשב כי אלה עשויים לסייע להתמצאות של האויב. כן הורה לאלה שתפשו מחסות מפני התקפה אווירית לצאת מהם, ועל כולם להקפיד על ערנות גבוהה.

הדרך משפך הלואר אל המבדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 00:30, אור ליום ה-28 במרץ, חלפה השיירה על פני השפך ונכנסה לנהר הלואר. תוך כדי כך ה'קמבלטאון' נחבטה פעמיים בקרקעית, ובשתי הפעמים נחלצה בכוחותיה שלה. בשעה 1:22 השיירה הוארה על ידי זרקורים משתי גדות הלואר, ונתבקשה להזדהות על ידי פנס איתות. הבריטים ענו לדרישה תוך איתות בקוד גרמני אשר נתפס בפשיטה קודמת, אך בכל זאת נפתחה על הפושטים אש. הם שידרו כי נורית עליהם אש ידידותית, ונראה כי בכל זאת הרוויחו כך זמן מה. בשעה 1:28, כשנראה היה כי ההונאה מיצתה את עצמה, הפושטים הורידו את הדגל הגרמני, והניפו במקומו דגל בריטי, וכעת נפתחה עליהם אש חזקה יותר, ממנה נפגעו עשרות מאנשי הקומנדו, בעיקר בספינות המנוע. אחד ממקורות האש, ספינת משמר גרמנית, שותק עת חלפה על פניה השיירה. ה'קמבלטאון' הגבירה מהירותה עד לכ-35 קמ"ש, ותוך כדי כך ספגה מספר פגיעות ואבדות ראשונות. ההגאי נהרג ומחליפו נפצע, והוחלף אף הוא. המשחתת חלפה על פני רשתות ההגנה מפני טורפדו והתנגשה בשערי המבדוק בשעה 1:34. בשל התנופה שצברה, המשחתת המשיכה עוד כעשרה מ' עד שנעצרה.

הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הקומנדו של ה'קמבלטאון' ירדו מן המשחתת, וכמוהם גם אנשי הצוות, אם כי חלקם נפגעו מאש הגרמנים תוך כדי ירידה. צוותי חבלה פנו להרוס את מערכת המשאבות ומתקנים קשורים של המבדוק. כוח אחר מה'קמבלטאון' פנה להשמיד עמדות תותחים ולהשתלט על גשר על מנת להבטיח דרך לפינוי. אלה גם אלה השלימו את משימותיהם בהצלחה, אם כי ספגו אבדות רציניות. לעומת זאת, כמעט כל סירות המנוע אשר הובילו את יתר אנשי הקומנדו נפגעו עוד בטרם הגעתן ליעדן, ורק מעטות הצליחו להנחית את אנשיהן. רק סירה אחת הצליחה להנחית את הפושטים על המזח הדרומי (Old Mole). סירה אחרת הצליחה להגיע לשער הדרומי (Old Entrance) לאגן הפנימי, שם השמידו אנשי הקומנדו שתי ספינות גרר. אחר כך אותה סירה המשיכה אל ה'קמבלטאון', אספה 30 אנשי צוות, ביניהם כמה פצועים, אך טובעה בעת שעשתה דרכה החוצה. עד מהרה התברר כי אין מספיק סירות מנוע נוספות כדי לפנות את כל היוצאים לפשיטה. אנשי הקומנדו ניסו להתחמק משטח הנמל, אך עד מהרה רובם נתפסו. בעת הסריקות שערכו אחריהם הגרמנים נורו ונהרגו כמה מתושבי העיירה סן-נאזר. מעטים הצליחו להתחמק: חמישה אנשי קומנדו הצליחו בסופו של דבר להגיע לספרד ומשם לחזור לבריטניה. הספינה שיועדה לכך ירתה טורפדו על השער הדרומי, אך גם היא הושמדה בעת שניסתה לצאת. רק ספינת התותחים ששימשה כמטה המבצע, יחד עם שתי סירות מנוע, הצליחו לצאת לים הפתוח, תוך פיזור עשן כדי להסתירן מאש האויב, אשר גרמה לאבדות בקרב הצוותים. כל יתר הסירות, חוץ משלוש, טובעו, בין אם בדרכן אל הנמל, בין אם תוך כדי הפשיטה, בין אם בתחילת דרכן חזרה, בשפך הנהר או בים, בקרבתו. לאחר זמן מה, עוד שלוש סירות, חלקן פגועות, הצליחו לחמוק חזרה^[2].

הדרך חזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 6:30 בבוקר ה-28 במרץ שתי המשחתות הבריטיות, אשר נשארו לפטרל בים מחוץ לשפך הלואר, הבחינו בחמש ספינות הטורפדו הגרמניות עליהן דווח בערב הקודם, ואשר הכוח הפושט לא נתקל בהן בעת מסעו אל היעד. המשחתות פתחו באש מטווח של כ-11 ק"מ, ולאחר כעשר דקות ספינות הטורפדו נסוגו בחסות מסך עשן. מיד לאחר מכן הבחינו המשחתות בספינות התותחים ובשתי סירות המנוע ששרדו, ואלה האחרונות העבירו אל אחת המשחתות את הפצועים. כיוון שהן המחלצים, הן המחולצים, סברו שאין עוד נסוגים, פנו אלה גם אלה לכיוון אנגליה. בשעה 9:00 נפגשו החוזרים בשתי המשחתות אשר נשלחו לתגברם, וזמן קצר אחר כך הבחין בהם מטוס ים גרמני. בהמשך, התקרב אליהם מטוס קרב גרמני, אלא שמטוס בריטי התקרב אף הוא, ובקרב שהתפתח, שני המטוסים התרסקו. מטוסים גרמניים נוספים שהתקרבו לספינות הורחקו משם על ידי מטוסים בריטיים שעשו דרכם למקום אף הם. בינתיים הוחמרו תנאי הים ולבסוף הוחלט להעלות את כל נוסעי כלי השיט הקטנים על המשחתות, ולהטביע את כלי השיט הריקים. שלוש סירות נוספות שנחלצו בסופו של דבר התגלו ב-7:30 על ידי מטוס גרמני, ירו בו והפילו אותו. הן המתינו בנקודת המפגש עד 10:00, ולבסוף עשו דרכן לאנגליה ללא ליווי. בדרך הותקפו על ידי מטוס ים גרמני, השיבו אש ופגעו בו. למחרת הגיעו אף הן לאנגליה.

התפוצצות ה'קמבלטאון'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שה'קמבלטאון', העמוסה חומרי נפץ, תוכננה להתפוצץ ב-4:30, היא התפוצצה רק בשעות הצהריים. המבדוק נהרס, וכן ניזוקו קשות שתי מיכליות שעגנו בסמוך. 360 איש נהרגו, ביניהם כארבעים איש - קצינים גרמנים ואזרחים - אשר שהו על ה'קמבלטאון' באותה העת. פועלים מארגון טודט נשלחו לתקן את הנזק. יומיים אחר כך, ב-30 במרץ בשעה 16:30, התפוצצו גם הטורפדו בעלי ההשהיה בשער הדרומי. רבים מן הפועלים נמלטו מן המקום, וחיילים, אשר המדים שהפועלים לבשו הטעו אותם, חשבו ששוב המדובר בבריטים וירו. מן הירי נהרגו כמה מן הפועלים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבדוק יצא מכלל פעולה עד סוף המלחמה. 'טירפיץ' נותרה במימי נורווגיה עד להטבעתה בנובמבר 1944, והפשיטה הוכתרה בהצלחה. עם זאת, ההישג עלה במחיר אבדות יקר לבריטים, ורק 228 מתוך 612 - מעט יותר משליש - מבין החיילים ואנשי הצי שיצאו למשימה, חזרו לאנגליה. 105 אנשי צי ו-64 חיילי קומנדו נהרגו או נעדרו. כן נפלו בשבי עוד 106 אנשי צי ו-109 חיילי קומנדו. הבריטים העניקו בעקבות מבצע זה 85 אותות ועיטורים צבאיים. בין אלה חמישה צלב ויקטוריה, שאחד מהם הוענק ללוטננט-קולונל ניומן, ארבעה אות השירות המצוין, 17 צלב השירות המצוין (בריטניה), 11 הצלב הצבאי ועוד אחרים. הצרפתים העניקו עוד ארבעה עיטורים נוספים. בעקבות הפשיטה ביצרו הגרמנים ביתר שאת את החוף האטלנטי בכלל, ואת הנמלים בפרט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית:

לוקס פיליפס, הפשיטה הגדולה מכולן, הוצאת מערכות, 1961.

אנגלית:

Bradham, Randolph (2003). Hitler's U-boat fortresses. Santa Barbara: Greenwood Publishing Group. ISBN 0-275-98133-9.
Dorrian, James (1998). Storming St. Nazaire: the Gripping Story of the Dock-Busting Raid, March, 1942. Annapolis: Naval Institute Press. ISBN 1-55750-849-6.
Ford, Ken (2001). St. Nazaire 1942: The Great Commando Raid; Osprey Campaign series #92. Oxford: Osprey Publishing. ISBN 1-84176-231-8.
Harrison, Gordon A (1951). United States Army in World War II: European Theater of Operations, Cross-Channel Attack. Washington: Defense Dept., Army, Center of Military History. GPO S/N 008-029-00287-6.
Hinsley, F.H.; et al. (1981). British Intelligence in the Second World War: Its Influence on Strategy and Operations. Volume Two. London: Her Majesty's Stationery Office. ISBN 0-11-630934-2.
Lambert, John; Ross, Al (1990). Allied Coastal Forces of World War II: Fairmile Designs and US Submarine Chasers Volume 1 of Allied Coastal Forces of World War II. London: Conway. ISBN 0-85177-519-5.
Miller, Russell The Commandos. Alexandria Time-Life Books (1981) ISBN 0-8094-3401-6
Moreman, Timothy Robert (2006). British Commandos 1940–46. Oxford: Osprey Publishing. ISBN 1-84176-986-X.
Mountbatten, Louis (2007). Combined Operations: The Official Story of the Commandos. Verona: Read Books. ISBN 1-4067-5957-0.
Neilands, Robin (2005). The Dieppe Raid. Bloomington: Indiana University Press. ISBN 0-253-34781-5.
St. George Saunders, Hilary Aidan (1949). The Green Beret: the Story of the Commandos, 1940–1945. Sevenoaks: New English Library. ISBN 0-450-01007-4.
Zaloga, Stephen J (2007). The Atlantic Wall (1): France, Volume 1. Oxford: Osprey Publishing. ISBN 1-84603-129-X.
Zetterling, Niklas; Tamelander, Michael (2009). Tirpitz: The Life and Death of Germany's Last Super Battleship. Havertown: Casemate Publishers. ISBN 1-935149-18-0.