הצאר הוא טוב, הבויארים רעים
"הצאר הוא טוב, הבויארים רעים" (ברוסית: Царь хороший, бояре плохие, בתעתיק: Tsar khoroshiy, boyarie plokhiye), המכונה לעיתים גם מונרכיזם נאיבי, הוא ביטוי המתאר תופעה פוליטית רוסית בה פעולות חיוביות של הממשלה הרוסית נתפסות כהישגיו של המנהיג, בעוד שפעולות שליליות שננקטות על ידי הממשלה נתפסות ככאלו הנגרמות על ידי פקידים בדרג נמוך יותר, ללא ידיעתו של המנהיג. הביטוי, שמקורו בתקופת האימפריה הרוסית, שימש מאז לתיאור מנהיגי ברית המועצות והפדרציה הרוסית הפוסט-סובייטית, במיוחד בתקופת שלטונו של ולדימיר פוטין.
התפתחות הביטוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור התפיסה בתקופת האימפריה הרוסית. כחלק מרעיון זכותם האלוהית של המלכים, טיפחו הרשויות את תדמיתו של הצאר הרוסי כמנהיג אדיב ואכפתי. מאמץ זה הסתייע בעובדה כי האוכלוסייה הרוסית הייתה ברובה מפוזרת על פני כפרים רחוקים מהבירה הרוסית, ללא חשיפה ישירה לצאר. לעומת זאת, הבויארים, בני האצולה ששימשו בתפקידים בירוקרטיים, חיו בסמיכות לאיכרים ונתפסו כמוחשיים יותר בעיני האוכלוסייה הרחבה. כפועל יוצא, התנגדות עממית לממשלה הופנתה בעיקר לבויארים, ולא לצאר.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האימפריה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת האימפריה הרוסית הונכח הביטוי על ידי מספר צארים, ביניהם איוואן האיום ופיוטר הגדול. פעולות סמליות כגון השפלות פומביות או הוצאות להורג של אנשי אצולה ובירוקרטיה ננקטו כדי לחזק תפיסה זו.[2]
התופעה הועמדה במבחן משמעותי בתקופת שלטונו של ניקולאי השני, החל באסון חודינקה, תדחוקת קהל שהתרחשה במהלך הכתרתו. האמונה שהבירוקרטיה היא האשמה באסונות התערערה קשות כתוצאה ממחאות יום ראשון העקוב מדם ב-1905. במהלך ההפגנות, קבוצה בראשות הכומר גאורגי גפון צעדה אל ארמון החורף במטרה לספק עדויות למעשיהם השליליים של הפקידים לקיסר. הצועדים נטבחו על ידי המשמר הקיסרי הרוסי, והאבדות ההמוניות הציתו גל הפגנות נרחבות ואלימות שמטרתן הפלת הממשלה. בעקבות אירועי יום ראשון העקום מדם נפגעה משמעותית התמיכה הציבורית בניקולאי השני. אובדן התמיכה הוביל בסופו של דבר למהפכה הרוסית של 1917, ששמה קץ למונרכיה הרוסית.[3]
ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רעיון המונרכיזם הנאיבי חזר לתפוס אחיזה בציבור לאחר המהפכה הרוסית, והוחל על השליט הסובייטי יוסיף סטלין בתקופת הטיהורים הגדולים.[4] קורבנות הטיהורים כתבו לעיתים קרובות מכתבים לסטלין, מתוך אמונה שהוא יתקן את השגיאה עם היוודעו לעיוות הדין.[2] הרעיון יושם מאוחר יותר על ידי ליאוניד ברז'נייב, שביקש להיות מונצח כ"צאר טוב".[5]
כמו כן, התפיסה הוחלה על ידי ממשלת ברית המועצות באופן רטרואקטיבי על מנהיגי עבר; הביטוי "הצאר הוא טוב, הבויארים רעים" שימש את הסופר הרוסי ויקטור נקרסוב בניתוח סרטו של סרגיי אייזנשטיין משנת 1944, "איוואן האיום".[6]
הפדרציה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז התפרקות ברית המועצות, הדימוי של צאר טוב ובויארים רעים הוחל על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ומהווה רכיב משמעותי בתדמיתו הציבורית. פוטין ביסס באופן מכוון את תדמיתו כ"צאר טוב", כולל באמצעות השפלה פומבית של פקידים מקומיים והפגנת יכולתו לעקוף את הבירוקרטיה המקומית בפתרון בעיות מקומיות.[7] עמיתת המחקר של המכון השוודי לעניינים בין-לאומיים, נטליה ממונטובה, טוענת במחקריה על התופעה כי רוב הרוסים אומנם חדלו מלהאמין ברעיון, אך ממשיכים להביע את אמונתם בו בפומבי, בין אם מתוך חשש מהממשלה או במטרה להגביר את הלחץ על פקידים מקומיים.[8]
הרעיון זכה לתשומת לב מחודשת בעקבות מרד קבוצת וגנר ב-2023, כאשר מפקד קבוצת וגנר יבגני פריגוז'ין צעד לעבר בירת רוסיה מוסקבה. הערותיו של פריגוז'ין לפיהן פוטין נפל קורבן למניפולציות של גנרלים ואוליגרכים, שהיטלו בו כדי לעודדו לפלוש לאוקראינה, פורשו על ידי כמה מקורות, ביניהם כתב רדיו אירופה החופשית, סטיב גוטרמן, כביטוי לתפיסת המונרכיזם הנאיבי.[9]
מחוץ לרוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התופעה נצפתה במספר מדינות פוסט-סובייטיות נוספות, בהן נעשה לעיתים שימוש מזלזל במונח. מחקר משנת 2015 של המכון הנורווגי לעניינים בין-לאומיים מצא שהמושג נוכח גם באזרבייג'ן, בה הנשיא אילהם אלייב פופולרי במידה רבה למרות חוסר הפופולריות של מוסדות ממשלתיים אחרים.[1] באוקראינה נעשה שימוש בביטוי לתיאור מאמצים של פוליטיקאים להגן על עצמם מאשמה על ידי הטלת האשמה בפוליטיקאים מדרג נמוך יותר.
תפיסה דומה שררה בגרמניה הנאצית, בה נפוץ הביטוי "לו ידע זאת הפיהרר". רבים בציבור הגרמני האמינו כי פקידים חסרי יכולת או בעלי כוונות זדוניות מנעו מידע חשוב מאדולף היטלר. הגרמנים האמינו כי לו ידע היטלר על סבלו של העם כתוצאה ממחדלים כלשהם, היה ודאי פותר אותם במהירות. בדומה לנעשה ברוסיה, תחינות לעזרה הופנו אל הפיהרר בברלין, בעוד ביקורת נמתחה על הפקידים והקצינים בדרג הנמוך.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלום בוגוסלבסקי, להרגיז את הצאר ולהישאר בחיים, באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Paul Goble, ‘Good Tsar, Bad Boyars’: Popular Attitudes and Azerbaijan’s Future, The Jamestown Foundation, February 18, 2015
- ^ 1 2 "Good Tsar / Dobryy Tsar". GlobalSecurity.org. נבדק ב-17 בינואר 2024.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Stefan Guzvica, Peasant Letters to the Tsar: A Forgotten Russian Tradition, TheCollector, May 18, 2022
- ^ Radzikhovsky, Leonid (10 בדצמבר 2022). "Почему Сталин поставил Фадеева руководителем советских писателей" [Why Stalin placed Fadeyev as head of the Soviet Writers]. Rossiyskaya Gazeta. נבדק ב-17 בינואר 2024.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Zamostyanov, Arseny (9 בנובמבר 2012). ""Добрый царь"" ["Good Tsar"]. Century (ברוסית). נבדק ב-17 בינואר 2024.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Nekrasov, Viktor (16 בנובמבר 1983). "«Иван Грозный» С. Эйзенштейна" [S. Eisenstein's "Ivan the Terrible"]. Viktor Nekrasov Writer's Memorial Website. נבדק ב-17 בינואר 2024.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Fred Weir, Putin flexes as ‘good czar,’ but can he remake Russia?, The Christian Science Monitor, July 01, 2019
- ^ Mamontova, Natalia (23 באפריל 2018). "Vladimir Putin – a tsar without loyal subjects?". Swedish Institute of International Affairs. נבדק ב-17 בינואר 2024.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Steve Gutterman, Prigozhin's 'Mutiny' And The Challenge To Putin, Radio Free Europe/Radio Liberty, June 24, 2023