הצבעה ריבועית
הצבעה ריבועית (Quadratic Voting. לעיתים בקיצור: QV) היא הליך של קבלת החלטות קולקטיבית, בו המצביעים רוכשים קולות כדי לבטא את עוצמת ההעדפות השונות שלהם, ולא רק את כיוון ההעדפות שלהם.
הצבעה ריבועית פועלת כך שהיא מאפשרת למצביעים "לשלם" עבור השפעה חזקה יותר בנושא נתון, וכתוצאה מכך העמדה המנצחת היא זו שלתומכיה יש, במצטבר, את הנכונות הגבוהה ביותר לתשלום, זאת בניגוד להכרעה על ידי רוב-קולות ללא קשר לעוצמת ההעדפות האישיות. התשלום עבור הצבעות עשוי להיות באמצעות מטבעות אמיתיים או מלאכותיים (למשל עם אסימונים המחולקים באופן שווה בין חברי ההצבעה). גלן וויל ובנפרד גם סטיבן לאלי ערכו מחקר שבו הם מבקשים להוכיח שמדיניות קבלת החלטות זו מגבירה את היעילות ככל שמספר המצביעים גדל.
הנוסחה הפשוטה של ההצבעה הריבועית היא:
עלות לבוחר = (מספר קולות)2.
האופי הריבועי של ההצבעה מוביל לכך שבוחר יכול להשתמש בקולותיו בצורה יעילה יותר על ידי פיזורם על פני נושאים רבים. לדוגמה, בוחר עם תקציב של 16 אסימונים של הצבעה יכול לרכוש קול אחד לכל אחד מ-16 הנושאים. עם זאת, אם לאדם יש תשוקה או סנטימנט חזקים יותר בנושא, הוא יכול לרכוש 4 קולות, בעלות של 16 אסימונים, לנושא היחיד, ולמעשה לנצל את כל התקציב שלו.
לפונקציית העלות הריבועית יש את התכונה הייחודית שאנשים רוכשים קולות ביחס ישר לעוצמת ההעדפות שלהם. כתוצאה מכך, המספר הכולל של ההצבעות לנושא נתון הוא סכום עוצמת ההעדפות של האנשים שהצביעו. הסיבה לכך היא שהעלות השולית של כל קול נוסף עולה באופן ליניארי למספר הקולות. אם העלות השולית תגדל פחות מליניארית ביחס למספר הקולות, אז מי שמעריך קול פי שניים יטה לרכוש יותר מפי שניים יותר קולות, והמערכת תהיה מועדת לדומיננטיות של קבוצות אינטרסים מיוחדות בעלות אינטרסים מרוכזים. 'דולר אחד-קול אחד' הוא הגבול של התנהגות זו, שבה העלות השולית של כל קול נוסף היא קבועה. מצד שני, אם פונקציית העלות תגדל מהר יותר מעלייה ליניארית, אזי המערכת תהיה מועדת לעריצות של הרוב, כשהגבול של התנהגות זו הוא של 'אדם אחד-קול אחד'.