הצהרת מונטריאול

הצהרת מונטריאול היא מסמך זכויות אדם העוסק בזכויותיה של הקהילה הגאה (להט"ב – לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים).

רקע

הצהרת מונטריאול היא מסמך העוסק בזכויות קהילת הלהט"ב והוא נוסח על ידי הוועידה הבינלאומית לזכויות הלהט"ב הראשונה אשר התכנסה במונטריאול, קנדה לקראת טורניר האאוטגיימס העולמי הראשון.

מטרת הכנס הייתה להעלות את המודעות של הקהילה הבינלאומית לזכויות הלהט"ב, ובו השתתפו יותר מ-1,500 נציגים מרחבי העולם, מה שהפך אותו לכנס זכויות הלהט"ב הגדול ביותר שנערך עד אז.

בין משתתפי הכנס היו לואיז ארבור - הנציב העליון לזכויות אדם באו"ם, משפטנים, אנשי אקדמיה, אנשי דת ופעילי זכויות אדם. כלל משתתפי הכנס אישרו את תוכן ההצהרה פה אחד. ההצהרה מתארת את הזכויות והחירויות הנוגעות לקהילת הלהט"ב והיא כוללת את כל ההיבטים של זכויות הפרט, לרבות חינוך, הגירה, בריאות ומניעת אפליית להט"בים, הצפת סוגיות גלובליות הפוגעות בקידום מעמד קהילת הלהט"ב ברחבי העולם וברישום דרישות תנועת הלהט"ב העולמית, שהוגשה בסופו של דבר לאו"ם.

ההצרה באה בעקבות הכשלים של האו"ם ביישום ההכרזה הבינלאומית בדבר זכויות אדם בכל הנוגע לחברי קהילת הלהט"ב, כאשר במדינות רבות ברחבי העולם היו מופרות זכויות הלהט"ב כגון הזכות לחירות, הזחות לחיים וזכויות נוספות באופן בוטה, ואף במספר מדינות קיום יחסי מין הומוסקסואלים היוו עבירה פלילית ב-72 מדינות, ב-9 מדינות נשפטו בני קהילת הלהט"ב לעונשי מוות בגין קיום יחסי מין (אפגניסטן, איראן, ניגריה, מאוריטניה, פקיסטן, ערב הסעודית, סודאן ותימן), ובשש מדינות נוספות בהן נענשו בני הקהילה לעונשי מאסר ממושכים או ענישה פיזית.

ב-29 ביולי 2006, נחשפה ההצרה בטקס הפתיחה של טורניר האאוטגיימס העולמי הראשון כאשר במהלך הטקס הטניסאית מרטינה נברטילובה והשחיין מארק טוקסברי קראו את הצהרת מונטריאול.

מיד לאחר הטקס אומצה ההצהרה על ידי שלטונות פרובינציית קוויבק ובספטמבר אותה השנה קיבלה ההצהרה תוקף חוקי בקנדה.

זכויות הפרט

האמנה מזהה כמה תחומים שבהם צריך היה לנקוט פעולות אקטיביות כדי לקיים את זכויותיהם הבסיסיות של קהילת הלהט"ב להט"ב: "עולם שבו זכויות להט"ב מופרות באופן שיטתי, הוא עולם שבו אף אחד לא יכול להרגיש בטוח וחופשי", כך נפתחת הצהרת הכוונות של ההצהרה, בהתייחסה לעיקרון השוויון בכל הנוגע לקביעת הוועידה העולמית לזכויות אדם שהתקיימה בווינה המאשרת שכל זכויות האדם הן אוניברסליות והן אינן ניתנות להפקעה או תלויות בדבר מה .

הגנה מפני אלימות מדינית ואלימות אישית

ההצהרה קוראת לשים קץ לעונש המוות וכל גילוי אלימות המופנה כנגד קהילת הלהט"ב, בין אם מצד המדינה והן אם מצד האזרחים. מדינות העולם נקראות לנקוט בכל צעד נדרש על מנת להגן על בני קהילת הלהט"ב בתחומן מכל פשע שנאה, נישואים כפויים לבני המין השני בהם רואה ההצהרה כאלימות לכל דבר ועניין וכן, כל הפרה של זכויות אדם מסוימות בתחומי המדינות.

כמו כן, מתבקשות מדינות העולם שלא לכפות תבנית מגדרית מחייבת, להימנע מכל הליך רפואי המהווה "התעללות רפואית", מתן האפשרות לקיום ניתוחים להתאמה מגדרית אם והמנותחים בגיל מבוגר דיו ובעלי הבנה, על פי חוקי המדינה.

חופש הביטוי, ההתארגנות וההתאגדות

ההצהרה קוראת למדינות העולם שלא להטיל איסורים על התאספויות בני הקהילה הגאה כגון איסורים לקיים את מצעד הגאווה, לתת לבני הקהילה הגאה לממש את זכותם לייצג עצמם באמצעי התקשורת והעיתונות הכתובה, מתן האפשרות לרישום ארגונים לא-ממשלתיים העוסקים בזכויות הקהילה הלהט"בית במדינות שלהם.

הקהילה הבין-לאומית נקראת להבטיח זכויות אלו ולמנוע שלילה שלהם על ידי רשויות ציבוריות או פרטיות.

החופש לקיום יחסי מין בין בני אותו המין בהסכמה

הקהילה הבינלאומית נקראת לבטל ולמנוע כל חוק המונע קיום יחסי מין חד-מיניים בהסכמה.

מניעת אפליה

ממשלות העולם נקראות לנקוט בכל פעולה אקטיבית לקידום מעמדם של זכויות קהילת הלהט"ב ולמנוע אפליה בתחומים הבאים:

הזכות למקלט והזכות להגירה

נציבות הפליטים באו"ם נקראת לזהות את הצורך של בני קהילת הלהט"ב אשר צריכים להימלט ממדינתם בעקבות רדיפה על בסיס נטייה מינית או מגדרית.

כמו כן, נקראות מדינות העולם לאפשר הגירה של בני זוג זרים למדינות המוצא של בני זוגם כפי שנהוג אצל זוגות סטרייטים.

הזכות למשפחה

משפחה היא חלק חשוב ביותר בחייהם של אנשים רבים. ממשלות העולם נקראות להיפתח ולאפשר בתחומן נישואים בין זוגות חד-מיניים, לאפשר לזוגות לא נשואים זכויות דומות לאלו שנשואים ומתן האפשרות לממש את הזכות להורות כולל אימוץ ילדים על ידי בני קהילת הלהט"ב.

הזכות לבריאות וחינוך

מוסדות חינוך נדרשים לפעול נגד בריונות המופנית כלפי קהילת הלהט"ב, מיגור ההומופוביה וחינוך לפלורליזם.

התקשורת נקרת לסייע בניפוץ סטריאוטיפים על מנת לתת דימוי מציאותי לבני קהילת הלהט"ב.

מוסדות רפואיים נקראים להכיר בצרכים הייחודיים של אנשי הקהילה והמדינות נקראות לאפשר גישה לכל טיפול רפואי בכלל, ובנוגע להליכי התאמה מגדרית בפרט, ולראותם ככל הליך רפואי אחר בכל הנוגע להשתתפות המדינות בהליכים רפואיים.

מוסדות הדת נקראים לעודד סבלנות כלפי בני הקהילה הגאה.

חופש התעסוקה

ההצהרה קוראת לקידום תעסוקה שוויונית ותמיכה עסקית לבני קהילת הלהט"ב על מנת לעזור לבני הקהילה להגיע למימוש עצמי ועצמאות כלכלית, דבר אשר יתרום להערכה העצמית של בני הקהילה.

ממשלות העולם נקראות להוביל חקיקה לביטול אפליה ככל וזאת קיימת, וקידום חקיקה לעידוד תעסוקה לבני הקהילה.

נושאים עולמיים בקידום זכויות הלהט"ב

על מנת לקדם את זכויות הלהט"ב בעולם, ההצהרה קוראת לקהילה הבינלאומית לעסוק בהסברה ברחבי עולם, קוראת לעמותות וממשלות לסייע בהכנה והפעלת קמפיינים מסוג זה, כאשר חלק מההסברה תתרכז בחינוך מיני למניעת מחלות מין וטיפול בנגיף HIV ולכלול את קהילת הלהט"ב במאבק המדיני נגד נגיף זה.

כישלון האו"ם במימוש מסקנות הוועידה לזכויות אדם אשר נערכה בווינה בכל הנוגע לבני הקהילה הגאה שזכויותיה על פי וועידה זאת מופרות באופן תדיר ולכן ההצהרה קוראת לאומות העולם לאכוף את מסקנות הוועדה בתחומן, ולבסוף נקראות מדינות העולם והאומות המאוחדות להכיר ב-17 במאי כיום הבינלאומי במלחמה בהומופוביה, השנאה והטרנספוביה.

יישום ההצהרה ברחבי העולם

מונטריאול הייתה העיר הראשונה בעולם לאמץ את ההצרה ועשתה זאת באופן רשמי ב-1 באוגוסט 2006, ב-10 בספטמבר אותה השנה אומצה ההצהרה על ידי המפלגה הדמוקרטית הקנדית שהפכה לגוף הפוליטי הראשון שאימץ את ההצהרה. בהתאם לכך, הגישה המפלגה הצעה לבית הנבחרים הקנדי להכיר בהצרה וזאת התקבלה ב-20 בספטמבר 2006.

ההצהרה אומצה בנוסף בערים הבאות: ברצלונה, סן פרנסיסקו, דנוור וסידני.

הערות שוליים

עיינו גם בפורטל פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים.