הצי האפיפיורי

הצי האפיפיורי (לטינית: Classis Pontificiae, איטלקית: Marina Pontificia) היה הכוח הימי של מדינת האפיפיור. הוא התבסס על מספר מועט של ספינות של הכנסייה, ועל קואליציה רופפת של הרפובליקות הימיות של איטליה (ונציה, פיזה, אמאלפי, וג'נובה) ומדינות נוצריות נוספות אשר תרמו לו ספינות בעת הצורך.

הצי הוקם בערך מקרב אוסטיה (בשנת 849) במהלך כהונתו של האפיפיור ליאו הרביעי והתקיים באופן ספורדי במשך כל ימי הביניים, אם כי חשיבותו הייתה בעיקר סמלית וייצגה ניסיון אפיפיורי להפגין אחדות נוצרית מול כוחות מוסלמים. לעיתים הוא עצמו היה רק חלק מכוחות הליגה הקדושה (Holy League) בהובלת הרפובליקה של ונציה או ממלכת ספרד. בשגרה, הגן הצי על רומא וסביבותיה מפני תקיפות של פיראטים וסוחרי עבדים, אך בכמה מקרים הוא השתתף גם במסעות הצלב ובמלחמות השונות נגד הסרצנים, הטורקים העות'מאנים וכוחות מוסלמים נוספים.

היסטוריה

מדינת האפיפיור הייתה מטרה לפשיטות וניסיונות כיבוש של מוסלמים, שהבולטים שבהם היו פשיטה מוסלמית ב־843 ופשיטה מוסלמית בשנת 846. עד אז הגן על רומא צי האימפריה הביזנטית, אך האפיפיור לאו הרביעי סבר כי יש צורך להקים צי אפיפיורי ייעודי להגנה על העיר וסביבותיה. סזאריו מנאפולי פיקד על כוח משולב של ספינות ממספר ערים באיטליה וכן ספינות של האפיפיור, והדף את הפיראטים בקרב על אוסטיה בשנת 849; שיתוף פעולה זה סימן את הולדתו של הצי האפיפיורי.

עיקר עיסוקו של הצי היה שמירה על השקט על בים התיכון, במלחמה בפיראטים שבקשו לשדוד את אוצרות ערי החוף של איטליה, ובסוחרי עבדים שלכדו נוצרים ומכרו אותם לעבדות בטריטוריות מוסלמיות. הצי גם הכשיר קצינים וצוותים מקהילות נוצריות לחופי הים התיכון בלוחמה ימית. הייתה לו גם מעורבות מסוימת במשלחות סיוע לערים ומבצרים צלבניים בממלכת ירושלים.

בשנת 877, האפיפיור יוחנן השמיני ניסה לשווא לגייס את עזרתם של קרל הקירח קיסר המערב, ושל בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במזרח, אולם לבסוף פיקד על הצי באופן אישי וניצח פולשים סרצנים. ספינותיו של האפיפיור שבו 18 גאליאות ושחררו 600 עבדים שחתרו בספינות.

בשנת 1291 האפיפיור ניקולאוס הרביעי שלח את 10 הגליאות (ספינות שהונעו בכוח משוטים) של הצי שלו יחד עם 20 גליאות שנשכרו מוונציה למצריים, לתגבר אותה ב-2,500 חיילי אפיפיור; צי האפיפיור הובס בקרב, אך הצליח לפנות את מקצת התושבים הנוצרים לקפריסין.

בשנת 1334 נלחמו ארבע גליאות האפיפיור כחלק מצי הליגה הקדושה של 34 ספינות בקרב אדרמיטיון, שם הטביעה הליגה בסופו של דבר כ-150 ספינות של הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה. עשר שנים מאוחר יותר, גליאות האפיפיור לחמו כחלק מצי נוצרי נוסף של 24 ספינות בקרב פאלן ב -1344, שם השמידו כ-52 ספינות טורקיות. מספר חודשים לאחר אותו קרב, כבש הצי הנוצרי גם את עיר הנמל סמירנה באנטוליה, שנשארה בשליטה נוצרית עד 1402. מאוחר יותר, מדינת האפיפיור סבסדה ציים שונים כנגד האימפריה העות'מאנית לאחר נפילת קונסטנטינופול.

האפיפיור קליקסטוס השלישי בנה מספנה על הטיבר והשקיע בבניית צי שעליו פיקד הקרדינל סקארמפו. הצי יצא לים בשנת 1456 עם 5,000 חיילים וחימוש כבד שכלל 300 תותחים. הצי החדש הזה שייט בים האגאי במשך כמעט שלוש שנים ושחרר יותר מ-100,000 עבדים, דבר שלא עשה שום שליט נוצרי אחר בתקופתו.

בשנת 1571 הצליח האפיפיור פיוס החמישי ליצור קואליציה של הכוחות המאוחדים של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, שתילחם בצי האימפריה העות'מאנית. היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אוניות מלחמה המונעות במשוטים, והוא נודע בשם קרב לפנטו בחופי יוון. הקרב הסתיים בתבוסה של העות'מאנים, ונחשב למבשר את שקיעתה של האימפריה העות'מאנית בחלק המערבי של הים התיכון. לאחר מכן, חופי אירופה הנוצרית לא היו נתונים עוד לאיום מוסלמי ממשי.

בתחילת כהונתו בשנת 1586, הורה סיקסטוס החמישי על בניית צי קבוע של 10 טרירמות עבור הצי האפיפיורי, שחלק מהרפורמה שהנהיג, היה על מנת להבטיח את התקציב השוטף לאחזקתן.

בשנת 1798, נפוליאון כבש את מדינת האפיפיור, לכד את כל צי האפיפיור, והשתמש בספינותיו עבור המערכה המצרית שלו, שם יאבדו כולן בקרב על הנילוס. ב-1814, שלטון האפיפיור מוחזר ברומא, והאפיפיור בונה ומשגר כוחות קטנים שך משמרות חופים כדי להגן על העיר והחוף מפני התקפות פיראטיות, אבל אין לו עוד ספינה שמסוגלת להתמודד עם מעצמה ימית.

בשנת 1878 מכר האפיפיור ליאו ה-13 את ספינת המלחמה האפיפיורית האחרונה.