הצי הספרדי

**הצי הספרדי**
**Armada Española**
	סמל הצי הספרדי
פרטים
מדינה	ספרד
שיוך	הכוחות המזוינים של ספרד
סוג	חיל ים, מתמחה בלוחמה ימית
בסיס האם	Cuartel General de la Armada
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	המאה ה-15 – הווה
נתוני היחידה
כוח אדם	20,838 (2016)
ציוד עיקרי	139 ספינות
כלי טיס	59
פיקוד
מפקדים	פליפה השישי, מלך ספרד ; אדמירל אנטוניו פיניירו (מאפריל 2023)

הצי הספרדי (בספרדית: Armada Española) הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של ספרד, ואחד מציי המלחמה הוותיקים ביותר בעולם. לזכות הצי הספרדי נזקפים הישגים היסטוריים חשובים, שהחשובים בהם היו גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס והקפת העולם על ידי פרדיננד מגלן וחואן סבסטיאן אלקנו. במהלך מאות שנים שימש הצי הספרדי בתפקיד לוגיסטי מרכזי באימפריה הספרדית והגן על רשת נרחבת של נתיבי סחר לרוחב האוקיינוס האטלנטי בין אמריקה לאתיופיה וברחבי האוקיינוס השקט בין אסיה לאמריקה.

במאות ה-16 ו-17 היה הצי הספרדי הכוח הימי החזק ביותר בעולם, ובחלק מהתקופה גם הגדול ביותר. תחת שלטון המלכים מבית בורבון עבר הצי במאה ה-18 רפורמה ששיפרה את היכולות הלוגיסטיות והצבאיות שלו. במהלך אותה מאה היה הצי הספרדי השלישי בעולם בגודלו. במאה ה-19 הפעיל הצי הספרדי צוללת שנבנתה בספרד, שהייתה אחת מהצוללות הצבאיות הראשונות. בנוסף עשה הצי הספרדי צעדים חשובים ביצירת המשחתת ושוב השיג הישג חשוב בניווט, כאשר הפריגטה מחופת השריון נומנסיה (Numancia) הקיפה את כדור הארץ, בפעם הראשונה לאונייה מסוג זה.

הצי הספרדי בעשור השני של המאה ה-21 הוא הרביעי בגודלו באירופה, אחרי הצי הרוסי, הצי המלכותי הבריטי והצי הצרפתי. בדירוג העולמי נמצא הצי הספרדי במקום השביעי, כשלפניו הציים האירופיים האמורים וכן צי ארצות הברית, הצי הסיני והצי ההודי. בסיסיו העיקריים של הצי הספרדי ממוקמים ברוטה, פרול, סן פרננדו וקרטחנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי הצי הספרדי נעוצים עוד בתקופה שלפני איחודה של ספרד. שתיים מן הממלכות הנוצריות העיקריות בספרד, קסטיליה ואראגון, היו בעלות ציי מלחמה גדולים. הצי של אראגון היה השלישי בגודלו בין ציי הים התיכון בסוף ימי הביניים, אחרי הציים של ונציה ושל ג'נובה (עד אמצע המאה ה-15, אז עבר הצי של אראגון בגודלו את הצי של ג'נובה). עוצמתה הימית של אראגון איפשרה לה להשתלט על מספר רב של טריטוריות בים התיכון, יותר מכל ישות אירופאית אחרת, ובכללן האיים הבלאריים, סרדיניה, סיציליה, דרום איטליה ולזמן קצר גם דוכסות אתונה (אטיקה ובויאוטיה).

במקביל לפעילות הימית של אראגון, פעלה גם קסטיליה בתחום הימי במסגרת הרקונקיסטה, נגד הממלכות המוּריות, וכחלק מפעילות זו לכדה קסטיליה ב-1232 את קדיס. קסטיליה גם סייעה לממלכת צרפת נגד אנגליה במהלך מלחמת מאה השנים, ובמהלך המלחמה לחם הצי הקסטיליאני בצי האנגלי ופשט על ערי חוף באנגליה. קשרי המסחר הענפים של קסטיליה עם ערי המסחר בארצות השפלה הביאו לכך שתעלת למאנש הייתה למעשה "תעלה ספרדית". ב-1402 השתלטה משלחת קסטיליאנית בראשות מגלה הארצות הצרפתי, ז'אן דה בטנקור על האיים הקנריים עבור שליט קסטיליה, אנריקה השלישי, מלך קסטיליה. ב-1419 הביסו את הקסטיליאנים את הצי של ברית ערי הנזה ומנעו מהן גישה למפרץ ביסקאיה.

במאה ה-15 החל מרוץ גילויים בין קסטיליה לבין פורטוגל, חלוצת המדינות האירופיות בעידן התגליות. ב-1492 חצו את האוקיינוס האטלנטי שתי קרוולות וקאראק, בפיקודו של כריסטופר קולומבוס ובמימון איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה ופרננדו השני, מלך אראגון. עם הגיען ליבשת אמריקה נפתח עידן של סחר בין יבשתי, אותו הובילו ספרד ופורטוגל.

מסעות גילוי באמריקה ובאוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גילוי אמריקה החלו הספרדים בהתיישבות בכמה מן האיים בים הקריבי, כמו קובה. במקביל החלו הקונקיסטאדורים הספרדיים לנחות ביבשת עצמה, לשם הובאו על ידי הצי הספרדי: הרנאן קורטס השתלט על האימפריה האצטקית, בשטחה של מקסיקו היום, ופרנסיסקו פיסארו הביס את אימפריית האינקה, בשטחה של פרו הנוכחית. הצי הספרדי הוביל מגלי ארצות גם לאמריקה הצפונית: חואן פונסה דה ליאון נחת בפלורידה ב-1519 ואלונסו אלוורס דה פינדה הגיע לטקסס ב-1521. בשנת 1519 יצאה מספרד המשלחת הראשונה בהיסטוריה שמטרתה הייתה להקיף את כדור הארץ, בפיקוד פרדיננד מגלן הפורטוגזי. מגלן נהרג בקרב בפיליפינים, והמסע הושלם על ידי חואן סבסטיאן אלקנו ב-1522.

ב-1565 יצאה משלחת מחקר של הצי, בראשות מיגל לופס דה לגאספי מספרד החדשה (מקסיקו) אל הפיליפינים דרך גואם. מטרת המשלחת הייתה להקים בסיס למסחר של ספרד עם המזרח הרחוק. במהלך מאתים וחמישים השנים הבאות פעלו באוקיינוס השקט אוניות סוחר ספרדיות, שכונו הגליאון של מנילה, בנתיבי סחר בין מנילה לאקפולקו. עד תחילת המאה ה-17 היו הספרדים הכוח הדומיננטי באוקיינוס השקט. הצי הספרדי היה זה שהוביל את האירופים לאיי מריאנה, איי קרוליין, איי טובאלו, איי מרקיז, איי שלמה וגינאה החדשה. עוד בעת העתיקה הניחו חוקרים שקיימת יבשת דרומית, אותה כינו טרה אוסטרליס, וגם מגלי הארצות הספרדיים חיפשו אחריה; במהלך חיפושים אלה הגיעו הספרדים לאי פיטקרן ולארכיפלג ונואטו. קבוצת האיים שהייתה חשובה ביותר לספרדים היו הפיליפינים, אליהם הגיעו כאמור ב-1565 ומאז חקרו אותם והתיישבו בהם. הפיליפינים הפכו לבסיס הסחר של הספרדים במזרח הרחוק.

תקופת בית הבסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד ספרד תחת שלטונו של קרל החמישי, שהיה נצר לשושלת בית הבסבורג, החזיקה ספרד שני ציים. הצי הראשון, שהיה לפני האיחוד הצי של אראגון, כלל בעיקר גליאות מונעות במשוטים ונועד לפעילות בים התיכון; הצי השני, שהיה לפני האיחוד הצי הקסטיליאני, היה מורכב בעיקר מספינות מפרש, ונועד לפעול באוקיינוס האטלנטי. חלוקה זו התקיימה עד המאה ה-17, שבמהלכה דעך השימוש בגליאות. ב-1492 כבשו המלכים הקתוליים, פרננדו ואיזבלה, את ממלכת גרנדה, ובכך הושלמה הרקונקיסטה. לאחר השלמת הכיבוש התעצם כוחה הימי של ספרד בים התיכון, והממלכה השתלטה על רוב ערי החוף החשובות בחופי צפון אפריקה ממערב לקירנאיקה, ובהן מלייה (נכבשה ב-1497), מרס אל כביר (1505), אוראן (1509), אלג'יר (1510) וטריפולי (1510), שהייתה שיא ההתפשטות הספרדית באזור זה. עם זאת, העורף היבשתי של ערי החוף לא נכבש על ידי הספרדים והיה בשליטת יושביהם המוסלמים והברברים. עובדה זו, בצירוף התעצמותה הימית של האימפריה העות'מאנית הביאו למתקפת נגד מוסלמית, שסיבכה את ספרד בעשורים רבים של לחימה אינטנסיבית על השליטה במערב הים התיכון. ב-1571 לחמה ספרד נגד האימפריה העות'מאנית בקרב לפנטו בראש ברית של מדינות שנקראה הליגה הקדושה וכללה את הרפובליקה של ונציה, מדינת האפיפיור ובעלות ברית נוצריות נוספות. ניצחונה של הליגה הקדושה היה מכריע, ובלם את התפשטותה את האימפריה העותמאנית אל מערב הים התיכון.

החל מ-1570 החל אתגר נוסף לעוצמתה הימית של ספרד: המרד ההולנדי שפרץ כנגד שלטונה של ספרד יצר כוח ימי חזק של ההולנדים המורדים, שתקף אוניות ספרדיות ויצר קושי רב לקיים את הקשר הימי של ספרד עם ארצות השפלה. אחד מן הקרבות החשובים במלחמה זו היה קרב גיברלטר ב-1607, במהלכו הצליחה שייטת הולנדית להפתיע צי ספרדי שעגן בגיברלטר, ולהשמיד את רובו. למלחמה היה מימד גלובלי, וחלק מן הקרבות במהלכה התרחש בים הקריבי ובמזרח הרחוק, במיוחד סביב הפיליפינים. תגובתה של ספרד לתקיפות ההולנדיות כללה עידוד פריבטירים שפעלו משטחיה של הולנד הספרדית, ונודעו כדונקירקים, על שם הבסיס ממנו פעלו. פרייבטירים אלה ארבו לאוניות סוחר ולספינות דיג הולנדיות.

בשנות ה-80 של המאה ה-16 החלה מעורבות של אנגליה במלחמת 80 השנים, לטובת ההולנדים. מעורבות זו יצרה איום נוסף על הספנות הספרדית, איום שאותו ניסתה ספרד לפתור על ידי ניסיון לפלוש לאנגליה. ב-1588 יצא צי מלחמה גדול, שכונה הארמדה הספרדית, במטרה להשתלט על תעלת למאנש ולאפשר נחיתה באנגליה. מסעה של הארמדה הסתיים באסון ובאובדן כבד בנפש ובציוד. התבוסה הביאה להנהגת רפורמות בפעילות הצי הספרדי. עד אותה תקופה היה הצי מורכב מכמה ציים, ורוב האוניות היו למעשה אוניות סוחר חמושות, בליווי אוניות מלחמה של הכתר; אסון הארמדה הביא לארגון מחדש של הצי. גם בתחום הטקטיקה הימית היו קרבות הארמדה נקודת מפנה בתולדות הלוחמה הימית: בפעם הראשונה היו תותחי האוניות המרכיב העיקרי בקרב, ולא ניגוחה של אוניית האויב או ההשתלטות הפיזית עליה על ידי חיילים. לאור לקח זה, החלו הספרדים לצייד את אוניותיהם בתותחים ימיים שנבנו במיוחד למטרה זו.

גידולו של הצי הספרדי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-16 איפשר גידול ניכר בסחר הבין יבשתי והגדלה רבה של יבוא מוצרי מותרות וכסף. אוניות ספרדיות הגבירו את פעילותן בתעלת למאנש, בים הצפוני ובים לכיוון אירלנד. בעשורים הראשונים של המאה ה-17 הצליחו אוניות ספרדיות ללכוד אוניות סוחר ואוניות מלחמה רבות של האויב וסיפקו ציוד ואספקה לצבאות הספרדיים שפעלו בארצות השפלה ולמורדים האיריים באירלנד. ספרד גם ספגה מהלומות במהלך המלחמה: ב-1596 הצליח כוח ימי הולנדי-אנגלי משולב לפשוט על קדיז, אך לא הצליח ללכוד את מטען הכסף שהגיע עם השיירה האחרונה. הספרדים למדו את לקחי הפשיטה ושיפרו את הגנת הנמל; ניסיונות נוספים לתקוף את קדיז בשנים הבאות נכשלו.

למרות האוצרות העצומים שזרמו לספרד, התרוששה הממלכה בשל ההוצאות העצומות של מלחמת שלושים השנים, שהתרחשה במקביל למלחמת שמונים השנה בשטחי האימפריה הרומית הקדושה. ספרד החלה לשקוע לאיטה, ובמהלך עשרות השנים שבין אמצע המאה ה-17 לסיומה התחזקו הולנד, אנגליה וצרפת על חשבונה. הצי הספרדי הלך והוזנח. סולם העדיפויות של אירופה היבשתית הותיר את הלוחמה הימית בתחתיתו, והצי הלך והידרדר. הולנד השתלטה על האנטילים הקטנים בים הקריבי, אנגליה השתלטה על ג'מייקה וצרפת תפסה את חלקו המערבי של האי היספניולה. טריטוריות אלו היו בסיס לפשיטות של שודדי ים ופריבטירים על נמלים וערים של ספרד בעולם החדש, ועל אוניות ספרדיות שהפליגו ביניהן. הספרדים ריכזו את מאמציהם בשמירה על האיים החשובים ביותר עבורם, ובהם קובה, פורטו-ריקו ורובו של האי היספניולה. ציי האוצרות, שהעבירו כסף ומותרות מאסיה ממרכז אמריקה לספרד המשיכו להפליג, אם כי היו קטנים יותר מבעבר. לאורך מאות השנים שבהן פעלו הובסו ציי האוצר רק פעמיים: שיירה אחת נלכדה על ידי שייטת הולנדית ב-1628 ואחת על ידי שייטת אנגלית ב-1656. מתקפה אנגלית נוספת על שיירת אוצר שעגנה בנמל סנטה קרוס דה טנריפה הסתיימה בהשמדת האוניות הספרדיות, אך האוצר נפרק עוד לפני כן ולא נפל בידי האנגלים.

מצבו של הצי הספרדי המשיך להידרדר; במלחמת תשע השנים, בין השנים 1688 ל-1697, החליט המשטר מבית הבסבורג כי עדיף להסתמך על ציי אנגליה והולנד, שלחמו בברית עם בית הבסבורג באותה מלחמה, מאשר להשקיע בצי הספרדי, שלהם.

תקופת בית בורבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוס השני, מלך ספרד, היה האחרון בשושלת בית הבסבורג הספרדית. לאחר מותו, בסוף שנת 1700, פרצה מלחמת הירושה הספרדית בין ברית של מדינות שתמכה ביורש מבית הבסבורג, מן הענף האוסטרי, לבין תומכי יורש מבית בורבון, הצרפתי. מלחמת הירושה חצתה את ספרד, והביאה למלחמת אזרחים ובסופו של דבר לאבדן סיציליה, סרדיניה, מינורקה וגיברלטר. שתי האחרונות נכבשו על ידי כוחות בריטיים שלחמו תחת דגלו של הטוען לכתר ההבסבורגי, קרל השישי. מינורקה נכנעה בסופו של דבר לספרד שנים לאחר מכן. במהלך המלחמה אבדו לספרד גם נחלותיה בארצות השפלה ובאיטליה, כחלק מויתוריה במסגרת הסכמי השלום, הסכמי אוטרכט, ראשטאט ובאדן.

ספרד ניסתה להשיב לעצמה את הטריטוריות שאיבדה במלחמת הברית המרובעת (1717–1720). הצי הספרדי הוביל גייסות שפלשו לסיציליה ולסרדיניה, אך נחל תבוסה בקרב כף פסארו ב-11 באוגוסט 1718, וצבא הפלישה הספרדי הובס באיטליה על ידי האוסטרים. בעקבות המלחמה הוחל ברפורמה מקיפה שנועדה להביא לחידוש הצי ולארגונו מחדש. עוד ב-1714 הקים השלטון הבורבוני משרד ממשלתי לניהול הצבא והצי עוד ב-1714, שריכז את הפיקוד והמינהל של הציים השונים. בעקבות מלחמת הברית המרובעת בוצעה תוכנית להאחדה קפדנית במינהל הצי, בתכנון ובהפעלת האוניות ובמבצעים. כחלק מהארגון מחדש הוקם בסיס ימי בהוואנה, שנועד להוות בסיס לאוניות הצי בהגנה על המושבות הספרדיות ובמניעת הברחות ופעילות שודדי ים.

כחלק מהרפורמה, שונה תכנון האוניות הספרדיות: עד אז הושם הדגש בתכנון האוניות הספרדיות על טווח ארוך ויכולת שהייה ארוכה, במענה לצרכיה של האימפריה רחבת הידיים. הרפורמה חוללה שינוי בתכנון האוניות, והדגש הושם על היכולת הקרבית של אוניות המלחמה הספרדיות. ספרד הפכה למובילה בתחום תכנון ובניית אוניות מלחמה, שהנודעת בהן הייתה פרינססה. אונייה זו הושקה בספרד ב-1731, ונלכדה על ידי הצי המלכותי הבריטי ב-1740 ליד כף פיניסטרה במהלך מלחמת הירושה האוסטרית. יכולתה של האונייה הספרדית להילחם בשלוש אוניות בריטיות מדירוג דומה הרשימה את הבריטים: האונייה הספרדית הייתה גדולה יותר ונשאה תותחים גדולים יותר, בין שאר יתרונותיה. הבריטים למדו את תכנונה של האונייה הספרדית והטמיעו כמה מן הלקחים באוניותיהם, למשל הגדלת ממדיהן.

במהלך מלחמת הירושה הפולנית (1733–1738) עשתה ספרד מאמץ נוסף להשיב לה את הטריטוריות שאיבדה באיטליה. צרפת הייתה בעלת בריתה של ספרד במלחמה זו ואילו בריטניה והולנד נותרו נייטרליות ומצב גאופוליטי זה סייע לספרד להצליח הפעם במאמציה: במערכה ימית הצליחה ספרד לכבוש מחדש את סיציליה ואת דרום איטליה מאוסטריה. במלחמת אוזנו של ג'נקינס (1739–1748), הפגין הצי הספרדי את יכולתו לשמור על הקשר הימי בין ספרד למושבותיה באמריקה ולהעביר אספקה לצבא הספרדי באיטליה, אל מול האיום הימי הבריטי. בקרב קרטחנה דה אינדיאס, 13 במרץ - 20 במאי 1741, הצליחה שייטת ספרדית קטנה, בת שש אוניות ו-4,000 חיילים בלבד, להדוף מתקפות של צי בריטי גדול בהרבה, ובו כ-250 אוניות וכ-30,000 איש. הספרדים, בפיקודו של בלאס דה לזו, הצליחו לעמוד בפני הכוח הבריטי הגדול, עד שזה האחרון נסוג, בין היתר בזכות סופה טרופית שהקשתה על הבריטים ומחלות שונות שפקדו את כוחותיהם, ובהן קדחת צהובה. ניצחון זה האריך את שליטתם של הספרדים במושבותיהם באמריקה עד תחילת המאה ה-19.

תנופת הבינוי והחידוש של הצי הספרדי המשיכה; ב-1750 עבר הצי הספרדי בגודלו את הצי המלכותי ההולנדי והיה לצי השלישי בגודלו בעולם, אחרי הצי הצרפתי והצי המלכותי הבריטי.

במלחמת שבע השנים (1756–1763) הצטרפה ספרד לצרפת לקראת סוף המלחמה, נגד בריטניה. הצי הספרדי לא הצליח למנוע את נפילת הוואנה בידי הבריטים באוגוסט 1763, ועם נפילת העיר נלכדה גם השייטת הספרדית שהייתה במקום. במלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775–1783) התערבו המעצמות האירופיות לצידם של המורדים אך בעיקר כדי להילחם בבריטניה, כחלק ממאבקי הכוח באירופה. ספרד הצטרפה למלחמה כבעלת בריתה של צרפת, אך לא כבעלת בריתן של 13 המושבות. הספרדים סייעו רבות למורדים בהלוואות ובאספקת אמצעי לחימה, שהועברו אליהם מנמלים שונים בספרד. הצי הספרדי, יחד עם הצי ההולנדי והצי הצרפתי, לחמו בצי הבריטי ויצרו עדיפות מספרית מולו, דבר שהכריח את הבריטים למתוח יותר ויותר את פרישת הצי שלהם. בנוסף מילא הצי הספרדי, יחד עם ההולנדי והצרפתי, תפקיד חיוני בהעברת אספקה למורדים. הצי הספרדי שימש בתפקיד מרכזי גם במבצעים של הצבא הספרדי כנגד הבריטים בפלורידה, שם הובסו הבריטים. רוב הפעילות הימית נגד הבריטים בוצעה על ידי הצי הצרפתי, אם כי הצי הספרדי הצליח גם הוא לצבור הצלחות, ביניהן לכידת שתי שיירות בריטיות גדולות ובהן אספקה וציוד רב לכוחות הבריטיים ולתומכיהן מבין המתיישבים. הפעילות הימית עם צרפת הביאה לכיבושה מחדש של מינורקה, אך ניסיון להטיל מצור על גיברלטר נכשל.

ספרד נמנתה עם אויבותיה של צרפת בתחילת מלחמות המהפכה הצרפתית (1792–1802), אך באוגוסט 1796 חתמה על הסכם עם צרפת והצטרפה לבעלות בריתה. כחצי שנה לאחר מכן הובס הצי הספרדי על ידי הצי המלכותי הבריטי בקרב כף סנט וינסנט, ב-14 בפברואר 1797, וארבעה ימים לאחר מכן פלש הצי הבריטי לטרינידד וכבש את האי. התבוסות שנחלו הספרדים נבעו לא רק מסיבות צבאיות אלא היו, במידה רבה, גם תוצאה של המצב הפוליטי הסבוך שהיה אז בספרד. בעקבות ניצחונות אלו הטיל הצי הבריטי הסגר על קדיז, אמנם בהצלחה מוגבלת: התקפה על העיר נכשלה, ושיירות ואוניות במשימות מיוחדות הצליחו לחמוק מן האוניות הבריטיות בקלות יחסית, אם כי צי המלחמה העיקרי נותר בנמל ולא היה פעיל, בשל ההסגר. עם חתימת הסכם אמיין ב-1802 בין בריטניה וצרפת הוסר ההסגר.

המלחמה התחדשה ב-1804. הסגר ימי הוטל שוב על קדיז, ופעילות הצי הספרדי צומצמה מאוד. הצי הספרדי פעל בשיתוף פעולה עם הצי הצרפתי, ושני הכוחות הללו ניסו לחבור ביניהם בקיץ 1805 במטרה להשיג עליונות ימית על הצי הבריטי, להשיג שליטה בתעלת למאנש ולאפשר פלישה לבריטניה. הבריטים הצליחו לגרום לצי המאוחד, הצרפתי-ספרדי, לצאת מנמל קדיז ולגרור אותו לקרב. בעימות שהתפתח, קרב טרפלגר, הובסו הצרפתים והספרדים והעליונות הבריטית בים נקבעה לעשרות השנים הבאות. אבדות הצי הספרדי היו כבדות - 11 אוניות קו, כרבע מאוניות הקו של הצי באותה עת. בין האוניות שאבדו בקרב היו כמה מאוניות המלחמה הגדולות בעולם באותה עת, כמו סנטיסימה טרינידד שנשאה 140 תותחים בעת הקרב והייתה אוניית הקו הגדולה בעולם. לאחר השתלטות נפוליאון על ספרד ותחילת המרד הספרדי נגדו ב-1807, עברה ספרד צד וחתמה על ברית עם הממלכה המאוחדת. הצי הספרדי החל לפעול יחד עם הצי הבריטי כנגד הצרפתים.

הצי בדעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 איבדה ספרד את רוב מושבותיה בעולם החדש. האימפריה הספרדית הצטמצמה באופן דרסטי, וספרד עצמה הייתה נתונה בזעזועים פוליטיים רבים. הצי איבד מחשיבותו והצטמק מאוד בגודלו. עם זאת, בשנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-19 נעשו השקעות משמעותיות בצי, בעיקר בשייטות האוקיינוס השקט. עוד ב-1846 רכש הצי הספרדי את האוניות הראשונות המונעות בקיטור ממקסיקו. היו אלה שתי פריגטות, גואדלופ ומוקטזומה, שנבנו במקור בבריטניה ונמכרו למקסיקו ב-1842. האוניות נמכרו לספרד ביוזמת שליט מקסיקו, גנרל אנטוניו לופס דה סנטה אנה, שביקש לגייס כספים לצורך מלחמתו בארצות הברית, 1846 - 1848. הספרדים קראו לאוניות קסטילה ולאון. שייטת אוניות קיטור ספרדית הפליגה באוקיינוס השקט במשימת סיוע למשלחת מדעית ב-1862, שמטרתה הסמויה הייתה תמיכה באזרחים הספרדים שבפרו מול התבססות העצמאות הפרואנית. ביקורה של המשלחת הוביל בהמשך למלחמת ספרד–אמריקה הדרומית (1864–1871). במהלך המלחמה ריכז הצי הספרדי 15 אוניות מלחמה, שלחמו בציים המשותפים של פרו, צ'ילה ואקוודור.

בשנות ה-90 רכש הצי הספרדי כמה סיירות משוריינות שנועדו למשימת שמירת הקשר בין ספרד לבין מושבותיה הנותרות. ב-1896 היו לצי הספרדי 3 שייטות - בקדיס, פרול וקרטחנה. בכל שייטת היו אוניות מחופות שריון וכן אוניות סיוע שנועדו להגנת חופים. באותה שנה, 1896, כלל הצי הספרדי אוניית מערכה אחת, שמונה סיירות מדרג ראשון, שש סיירות מדרג שני ותשע מדרג שלישי. בנוסף לאלה כלל הצי הספרדי 38 ספינות טורפדו. עשר אוניות נוספות היו בשלבי בנייה שונים. כוח האדם של הצי כלל 1,002 קצינים, 14,000 מלחים, 9,000 נחתים ו-725 מכונאים. מספרי המשרתים בצי נשמרו באמצעות גיוס חובה בקרב אוכלוסיית יורדי הים של ספרד.

מלחמת ארצות הברית–ספרד שהתחוללה בין אפריל לאוגוסט 1898, נפתחה בקרב מפרץ מנילה, אחד הקרבות הימיים החשובים והמכריעים בהיסטוריה הימית. במהלך הקרב הביסה שייטת אמריקאית בפיקוד קומודור ג'ורג' דיואי את שייטת האוקיינוס השקט של הצי הספרדי, בפיקוד אדמירל פטריסיו מונטוחו אי פסרון. הקרב, שהתחולל ב-1 במאי 1898, הסתיים בניצחון מוחץ לצי האמריקאי וסימן את סוף העידן הגלובלי של הצי הספרדי.

כחודשיים לאחר קרב זה, ב-3 ביולי, הובסה שייטת ספרדית נוספת על ידי צי ארצות הברית בקרב סנטיאגו דה קובה. השייטת הספרדית, שכללה ארבע סיירות משוריינות ושתי משחתות, ניסתה לפרוץ את ההסגר שהטילה ארצות הברית על קובה ונתקלה בכוח ימי עדיף בהרבה שכלל שלוש אוניות מערכה חדישות, אוניית מערכה נוספת מדרג שני, וסיירת משוריינת גדולה. בקרב שהתפתח הושמדה השייטת הספרדית: חלק מהאוניות הוטבעו וחלק הוחפו, הועלו על החוף כדי למנוע את טביעתן.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי הספרדי היה פעיל במהלך מלחמת הריף, שהתנהלה בצפון מרוקו בין 1920 ל-1927, בין צרפת וספרד לבין רפובליקת ריף. הצי ביצע פעולות רבות לאורך החוף, בהן הנחיתה באלאוסמאס ב-8 בספטמבר 1925, במהלכן הונחתו 13,000 חיילי הצבא הספרדי ליד העיירה אל חוסיימה, בחופה הצפוני של מרוקו, בקצה הצפוני של הריף. הנחיתה הייתה מבצע צבאי ראשון מסוגו, ששילב נחיתה מן הים עם חיפוי אווירי גדול. ביצוע הנחיתה היה במקביל לפיתוח הזרוע האווירית של הצי, Aeronáutica naval.

הרפובליקה הספרדית ומלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1931 הוכרזה בספרד הרפובליקה הספרדית השנייה, והצי המלכותי הספרדי הפך לצי הרפובליקני הספרדי. אדמירל הצי וראש הממשלה עד לנפילת המלוכה, אדמירל חואן באוטיסטה אסנאר-קבאנייאס העיר באגביות: "האם אתם סבורים שמה שקרה אתמול הוא דבר קטן? ספרד שכבה לישון כמלוכה, והתעוררה כרפובליקה". אמרתו זכתה לפופולריות רבה, ושיקפה לציבור את השינוי שעברה המדינה.

הצי הספרדי התחלק לאחר הפיכת יולי 1936, שהובילה למלחמת האזרחים. שתי אוניות המערכה הקטנות מטיפוס דרדנוט, סיירת כבדה אחת, משחתת גדולה אחת וחצי תריסר צוללות ואוניות עזר אבדו במהלך המלחמה.

מלחמת העולם השנייה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספרד במלחמת העולם השנייה

כמו הזרועות האחרות של הכוחות המזוינים של ספרד, שמר הצי הספרדי על נייטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, על פי המדיניות שקבע רודן ספרד, הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו.

מאז אמצע המאה ה-20 החל הצי הספרדי בתהליך של ארגון מחדש, במטרה לשוב למעמדו כאחד מציי המלחמה הגדולים בעולם. לאחר פיתוחן של הפריגטות מסדרת באליארס, שהיו מבוססות על הפריגטות מסדרת נוקס של צי ארצות הברית, אימץ הצי הספרדי את הדוקטרינה הימית האמריקאית. ספרד הפכה לחברה בברית נאט"ו ב-1982 ומאז היה הצי הספרדי שותף במספר רב של מבצעים רב לאומיים ברחבי העולם, בהם כוח הייצוב, (אנגלית: Stabilization Force‏, SFOR) שהיה כוח רב-לאומי של נאט"ו לשמירה על השלום בבוסניה והרצגובינה לאחר מלחמת בוסניה, וכן השתתפות במשימת הסיוע להאיטי, לאחר רעית האדמה ב-2010. הצי הספרדי, נכון לעשור השני של המאה ה-21, הוא כוח ימי מודרני, הכולל כוח משימה שבמרכזו נושאת מטוסים, אוניית סער אמפיבית מודרנית, פריגטות מודרניות מצוידות במערכת אגיס, שולות מוקשים, צוללות חדישות ומגוון רב של אוניות שונות, בהן אוניות למחקר אוקיינוגרפי.

הצי הספרדי במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדת הצי הספרדי - אדמירל הצי ומטהו - ממוקמים במדריד. למטה הצי כפופים ארבעה פיקודים:

פיקוד האזור הימי של קנטבריה (חופה הצפוני של ספרד); מטה האזור נמצא בעיר פרול.
פיקוד האזור הימי של המיצרים; מטה האזור נמצא בסן פרננדו ליד קדיס.
פיקוד אזור הים התיכון; מטה הפיקוד נמצא בקרטחנה.
פיקוד האוזר הימי של האיים הקנריים; מטה הפיקוד נמצא בלאס פאלמאס דה גראן קנריה.

היחידות המבצעיות של הצי מסווגות על פי משימתן, ומוקצות לאחד משלושת הכוחות של הצי: הכוחות הקרביים, כוחות ההגנה וכוחות העזר.

הכוחות הקרביים אחראים על ניהול מבצעי התקפיים או הגנתיים כנגד אויב פוטנציאלי וכן על הבטחת נתיבי הים. אוניות המלחמה הראשיות בכוחות אלו כוללות קבוצת נושאת מטוסים, מטוסים של הצי, אוניות תובלה, נחתות, צוללות וספינות תקיפה מהירות חמושות בטילים.
כוחות ההגנה אחראים גם הם על הגנת נתיבי השיט, לאורך החופים וגם הנתיבים באוקיינוס. משימתם כוללת גם הגנה על דרכי הגישה הימיות לנמלי הים. אוניות המלחמה המופעלות על ידי הכוחות ההגנתיים כוללות פריגטות, קורבטות ושולות מוקשים. כמו כן נמצאים באחריות כוחות אלו יחידות ימיות שמשימתן הגנה על בסיסים ומתקנים של הצי.
כוחות העזר מבצעים משימות של תובלה ואספקה בים, וכן אחראים על ביצוע מגוון משימות כמו שמירה, מחקרים מדעיים ותחזוקת כלי שיט לאימונים. האוניות המופעלות על ידי כוחות העזר כוללות מיכליות אוניות תובלה ואפסרה וכן מטוסי סיור.

חיל הנחתים של ספרד (Infantería de Marina, חיל הרגלים של הצי) הוקם ב-1537 על ידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והוא חיל הנחתים הוותיק ביותר בין כל צבאות העולם. חיל הנחתים כולל כמה יחידות:

חטיבת הנחתים, המהווה את כוח ההתערבות האמפיבי של הצי; בחטיבה כ-3,000 חיילים וקצינים, ולה מספר גדודים ובהם גדודי חי"ר, גדוד חי"ר ממוכן, גדוד הנדסי, גדוד ארטילרי ויחידות עזר;
יחידת ההגנה (Fuerza de Protección), שמשימתה הגנה על מתקני הצי ובסיסיו;
כוח הלוחמה הימית המיוחדת (Fuerza de Guerra Naval Especial), הכולל יחידות צוללנים, חבלה ימית ויחידה לפעילויות מיוחדות.

אוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]


סדרה	סוג	אוניות
צוללות
גלרנה	צוללת תקיפה	גלרנה (S71), מיסטרל (S73), טרמונטנה (S74)
נושאות מטוסים ואוניות לוחמה אמפיבית
חואן קרלוס I	אוניית סער אמפיבית	חואן קרלוס (L61)
גליסיה	אוניית סער אמפיבית	גליסיה (L51), קסטילה (L52)
LCM-1E	נחתת, ממוכנת	L-603 עד L-614
אוניות שטח
אלווארו דה באסאן	פריגטה	אלווארו דה באסאן (F-101), חואן דה בורבון (F-102), בלאס דה לסו (F-103), מנדס נונס (F-104), קריסטובל קולון (F-105)
סנטה מריה	פריגטה	סנטה מריה (F-81), ויקטוריה (F-82), נומנסיה (F-83), ריינה סופיה (F-84), נווארה (F-85), קנאריאס (F-86)
ספינות סיור
מטאורו	ספינת סיור	מטאורו (P-41), ריאו (P-42), ריאלמפחו (P-43), טורנדו (P-44), אאודס (P-45), פורור (P-46)
דסקוביירטה	קורבטה	אינפנטה אלנה (P-76), אינפנטה קריסטינה (P-77)
סרביולה	ספינת סיור	סרביולה (P-71), סנטינלה (P-72), ויחיה (P-73), אטאלז'ה (P-74)
צ'ילרו	ספינת סיור לאוקיינוס	אלבורן (P-62), ארנומנדי (P-63), טריפה (P-64)
אנאגה	ספינת סיור	טאגומאגו (P-22), מדאס (P-26), טאבארקה (P-28)
טוראלה	ספינת סיור	טוראלה (P-81), פורמנטור (P-82)
ארסה	סיור חופים	P-101, P-114
ציידות מוקשים
סגורה	ציידת מוקשים	סגורה (M-31), סייה (M-32), טמברה (M-33), טורייה (M-34), דוארו (M-35), טחו (M-36)
אוניות סיוע לוגיסטי
פטיניו/אמסטרדם	מכלית	פטיניו (A-14)
	מכלית	קנטבריה (A-15)
	אוניית משא	קונטרמאסטרה קאסאדו (A-01)
	אוניית גל-נוע	מרטין פוסדייו (A-04)
	אוניית סיוע לצוללות	נפטונו (A-20)
מאלאספינה	אוניית מחקר	מאלאספינה (A-31), טופינו (A-32)
קאסטור	אוניית מחקר	אנטארס (A-23)
רודמן 1250	סירת מחקר	אסטרולביו (A-91), אסקנדליו (A-92)
	סירת מחקר	סונדלסה (A-93)
הספרידס	אונייה למחקר אוקיינוגרפי	הספרידס (A-33)
	אונייה למחקר אוקיינוגרפי	לאס פאלמאס {A-52)
	לוחמה אלקטרונית	אלרטה (A-111)
גוררות
	גוררת	מאהון (A-51)
	גוררת	לה גראנה (A-53)
	גוררת	מאר קריבה (A-101)
אוניות אימונים
	אוניית אימונים	חואן סבסטיאן דה אלקאנו (A-71)
	אוניית אימונים	אינטרמארס (A-41)
	מפרשית אימונים	ארוסה (A-72)
	מפרשית אימונים	בלנקה (A-73)
	מפרשית אימונים	לה גרסיוסה (A-74)
	מפרשית אימונים	סיסארגאס (A-75)
	מפרשית אימונים	חיראלדה (A-76)
	מפרשית אימונים	אלמאנסה (A-77)
	מפרשית אימונים	פרגרינה (A-78)
	מפרשית אימונים	אגואטה (A-79)
גווארדיה מרינה	סירת אימונים	קונטרמאסטרה נאברטה (A-82)
גווארדיה מרינה	סירת אימונים	קונטרמאסטרה סנצ'ז פרננדז (A-83)
גווארדיה מרינה	סירת אימונים	קונטרמאסטרה אנטרו (A-84)
גווארדיהמרינה	סירת אימונים	קונטרמאסטרה למדריד (A-85)
רודמן 66	סירת אימונים	גווארדיה מרינה בארוטה (A-121)
רודמן 66	סירת אימונים	גווארדיה מרינה צ'רגיני (A-122)
רודמן 66	סירת אימונים	גווארדיה מרינה רול (A-123);
רודמן 66	סירת אימונים	גווארדיה מרינה סאלאס (A-124)

מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]


סוג	דגם	ארץ ייצור	מספר כלי טיס בשירות	הערות
מטוס תקיפה	מקדונל דאגלס AV-8B הרייר II	ארצות הברית	13
תובלה קלה	ססנה סיטיישן	ארצות הברית	4
מסוק תובלה	אוגוסטה בל AB 212	ארצות הברית/איטליה	7
מסוק אימונים	יוז 500M	ארצות הברית	6
מסוק תובלה ולוחמה נגד צוללות	סיקורסקי SH-3 סי קינג	ארצות הברית	10	בשלבי יציאה משירות
מסוק לוחמה נגד צוללות	סיקוסקי SH-60 סיהוק	ארצות הברית	דגם SH-60B‏ - 12 דגם SH-60F‏ - 6
מסוק תובלה	NHI NH90	אירופה	הוזמנו 7	אמור להיכנס לשירות ב-2021

דרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרחי קצונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד נאט"ו	קצינים מתלמדים			מועמדים לקצונה
ספרד
ספרד	אלומנו 1	אלומנו 2		גווארדיה מרינה 1	גווארדיה מרינה 2

קצינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד נאט"ו	OF-1		OF-2	OF-3	OF-4	OF-5	OF-6	OF-7	OF-8	OF-9	OF-10
ספרד
ספרד	אלפרז דה פרגטה	אלפרז דה נאוויו	טניינטה דה נאוויו	קפיטן דה קורבטה	קפיטן דה פרגטה	קפיטן דה נאוויו	קונטרה אלמיראנטה	ויס אלמיראנטה	אלמיראנטה	אלמיראנטה חנרל	קפיטן חנרל דה ארמדה

דרגת קפיטן חנרל דה ארמדה שמורה למלך ספרד בלבד.

חוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קוד נאט"ו	OR-1	OR-2	OR-3	OR-4	OR-5	OR-6	OR-7	OR-8	OR-9
ספרד
ספרד	מרינרו	מרינרו דה פרימרה	קאבו	קאבו פרימרו	קאבו מיור	סרחנטו	סרחנטו פרימרו	בריגדה	סובטניינטה	סובאופיסיאל מיור