הצעות להקמת מדינה יהודית מחוץ לארץ ישראל
במהלך ההיסטוריה היהודית הועלו מספר הצעות למדינה יהודית, או לשטח אוטונומי יהודי, ורק חלקן קודמו, במתכונת מסוימת.
המונח "המדינה היהודית" מתייחס בדרך כלל לארץ ישראל[1] או למדינת ישראל[2] וזאת בהתאם לאמונתם הפוליטית והדתית של המציעים. עם זאת, יהודים, ציונים, תומכיהם של היהודים ואף אנטישמיים ואנטי-ציונים, לרבות תומכי גישות שונות, כגון, טריטוריאליזם יהודי, אוטונומיזם יהודי וכדומה, העלו במספר הזדמנויות הצעות להקמת מדינה יהודית או שטח אוטונומי יהודי במקומות שונים ברחבי העולם.
אררט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אררט (מדינה ליהודים)
ב-1820 החליט עורך הדין והפוליטיקאי היהודי-אמריקאי, מרדכי מנואל נח, להקים מולדת יהודית בגרנד איילנד. נוח העניק להצעתו את השם "אררט", בהשראת שם משפחתו, ובהשראת מקום מנוחת המבטחים של תיבת נח לאחר המבול בהרי אררט.
בשנת 1825 נערך טקס מפואר בן מאות מוזמנים, רובם נוצרים וחלקם יהודים, בכנסיית סן פול בבאפלו. על רקע האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל, וכשהוא לבוש בגלימה סגולה ותליון מזהב שנלקחו מתיאטרון, בו הכתיר עצמו נח כ"שופט ישראל" של העיר החדשה אררט.
תוכנית אוגנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תוכנית אוגנדה
תוכנית אוגנדה הבריטית הייתה תוכנית להענקת חלק ממזרח אפריקה הבריטית לעם היהודי כמולדת.
ההצעה הוגשה תחילה על ידי שר המושבות הבריטי, ג'וזף צ'מברלין, כבר ב-1903. צ'מברלין הציע את התוכנית לקבוצה ציונית בהנהגת בנימין זאב הרצל, ובמסגרתה הציע לקבוצה כ-13,000 קילומטרים רבועים, במערב קניה[3], הקרוי מישור גואס נגישו (באנגלית: Uasin Gishu[4]). למעשה, ההצעה הייתה מענה למעשי הטבח שבוצעו ביהודים באימפריה הרוסית, וביניהם "פרעות קישינב".
בקונגרס הציוני השישי, שנפתח ב-23 באוגוסט 1903, החל הפולמוס על ההצעה, השלכותיה ומשמעויותיה, ובו הסתמנו רבים מבין ציוני רוסיה כמתנגדיה החריפים. הקונגרס הסתיים בהחלטה על תמיכה בהקמת ועדה שתעסוק בנושא ההצעה הבריטית, וכן על משלחת חקר אל האזור המוצע שתבדוק את התאמתו.
המחוז היהודי האוטונומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המחוז היהודי האוטונומי
ב־28 במרץ 1928 העבירה נשיאות הוועד הפועל הכללי של ברית המועצות את הגזירה "על הצמדת קומזט לשטח חופשי ליד נהר אמור במזרח הרחוק ליישוב היהודים העובדים". משמעות פעולה זו הייתה הקמת יחידה טריטוריאלית בניהול יהודי בשטח שנקבע[5]. שנתיים לאחר מכן, באוגוסט 1930 קיבל הוועד הפועל המרכזי הכלל-רוסי החלטה, שהשטח יהיה באוא העיר, בירוביג'ן[5].
על פי גישתו של סטלין לשאלה הלאומית, קבוצה צריכה טריטוריה כדי להיות לאום. ליהודים אין טריטוריה, ולכן הם אינם זכאים לזכויות לאומיות. קומוניסטים יהודים טענו כי הדרך לפתרון הדילמה האידאולוגית היא להקים טריטוריה יהודית. הסובייטים היו מעוניינים לספק ליהודים בית לאומי שלא יהיה בארץ ישראל, שכן הציונות היוותה איום מסוים, וראו בה יריבה למרקסיזם.
על פי מדיניותו הלאומית של יוסיף סטלין, כל אחת מהקבוצות הלאומיות שהקימו את ברית המועצות תקבל שטח בו יוכלו לנהל אוטונומיה תרבותית במסגרת סוציאליסטית. במובן זה הייתה זו גם תגובה לשני איומים כביכול על מדינת ברית המועצות: היהדות, אשר מנוגדת למדיניות הרשמית של האתאיזם והציונות, והקמתה של מדינת ישראל המודרנית, שהתנגדה לדעות הסובייטיות של הלאומיות. הרעיון היה ליצור "ציון סובייטית" חדשה, שבה ניתן לפתח תרבות יהודית פרולטרית. כמו כן, יידיש, ולא עברית, אמורה להיות השפה הלאומית, וספרות ואמנויות סוציאליסטיות חדשות יחליפו את הדת כביטוי העיקרי לתרבות.
תוכנית דג הפוגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תוכנית דג הפוגו
על אף המקורות והעדויות מהמעטות שמאמתות את העובדה שהיפנים חשבו על הקמת מדינה יהודית או אזור אוטונומי יהודי[6] קיים לא מעט מידע אודות תוכנית בשם "תוכנית דג הפוגו", הרב מרווין טוקאייר (אנ') ומרי שוורץ ספר ב-1979 בשם "תוכנית פוגו" בספר נכתב על כך שבשנות ה-30 של המאה העשרים, עם עליית כוחה של האימפריה היפנית הציעו היפנים לפליטים יהודים שברחו מיבשת אירופה שנכבשה על ידי גרמניה הנאצית באחד מהשטחים שיש לאימפריה, טוקאייר ושוורץ טוענים כי התוכנית נקראה בשם זה, משום שבעיני תומכיה התוכנית אמנם נתפסה כמסוכנת, אך במקביל גם בעלת פוטנציאל מועיל עבור יפן, על סמך העובדה שדג הפוגו נחשב למעדן אשר אם לא מכינים אותו כראוי, הוא עשוי להפוך לרעיל[7].
עם זאת יש החולקים על מחקרם ועבדותם של טוקאייר ושוורץ, אחד מהם הוא בן עמי שילוני, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים שטען כי ההצהרות והמקורות עליהן ביססו טוקאייר ושוורץ את הטענות על מדינה יהודית בשטח האימפריה היפנית הוצאו מהקשרן או תורגמו באופן שגוי[8][9].
תוכנית מדגסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תוכנית מדגסקר
תוכנית מדגסקר הייתה תוכנית של ממשלת גרמניה הנאצית להעביר בכוח את האוכולסייה היהודית באירופה לאי האפריקני, מדגסקר[10]. פינוי יהדות אירופה לאי מדגסקר לא היה רעיון חדש ולמעשה הוצג על ידי מספר מנהיגים, הן גרמנים, והן בריטים וצרפתים, דוגמת וולטר גינס, פאול דה לגארד, הנרי המילטון בימיש (אנ'), ארנולד ליס (אנ') ועוד רבים נוספים[10]. עם זאת, גרמניה הנאצית לקחה את הרעיון צעד אחד קדימה.
באישורו של אדולף היטלר, פרסם אדולף אייכמן תזכיר באוגוסט 1940, שקרא ליישוב של כ-1,000,000 יהודים בכל שנה למשך ארבע שנים באי האפריקני, כאשר האי יהיה מנוהל על ידי כוחות האס אס. למרות זאת התוכנית נדחתה, לאחר שהגרמנים נכשלו בניסיון לכבוש את בריטניה ולנצח בקרב על בריטניה.
ב-1942 ננטש הרעיון באופן סופי, לאחר שהתכנית הקרויה "הפתרון הטריטוריאלי (אנ') לשאלת היהודים" נזנחה לטובת "הפתרון הסופי"[11].
גיאנה הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית מ-1939 דנה בהצעה ליישוב מחדש של מספר צנוע של פליטים יהודים בגיאנה הבריטית אך התוכנית נגנזה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גם במרץ 1940 הועלתה התוכנית אך ממשלת הממלכה המאוחדת החליטה שלא לקבל בעניין החלטה[12].
שטח שלטון עצמי יהודי במזרח אפריקה האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת איטליה הפשיסטית הציעה לפתור את "הבעיה היהודית" וליישב את יהודי אירופה וארץ ישראל בשטח הצפון-מערבי של מזרח אפריקה האיטלקית ותנוהל כשטח שלטון עצמי. על פי התכנון יהודים מאירופה וארץ ישראל יאוכלסו במחוזות הצפון-מערביים של אתיופיה האיטלקית, בבגמדר ובגוג'ם, ויחיו ביחד עם הקהילה היהודית המקומית, קהילת ביתא ישראל[13][14]. השטח היהודי המוצע היה אמור להיות חלק מהאימפריה האיטלקית אך לבסוף התוכנית לא מומשה מעולם.
ניסיונות אחרים של ממשל עצמי יהודי לאורך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוכנית אל עריש - תוכנית שהועלתה בתחילת המאה ה-20, ובמסגרתה הוצעו האי קפריסין והעיר אל עריש וסביבתה כמקום להתיישבות יהודית על ידי חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל[15].
- תוכנית קימברלי הייתה תוכנית שקידם יצחק נחמן שטיינברג, ולפיה תתאפשר הגירה יהודית מאסיבית לאזור רמת קימברלי אשר בצפון אוסטרליה. תוכנית זאת לא יצאה אל הפועל. בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה ושטיינברג נלכד באוסטרליה למשך תקופה ארוכה[16].
- תוכנית אלסקה - תוכנית ליישב את היהודים באזור העיר סיטקה שבאלסקה. התוכנית הוצעה במספר הזדמנויות שונות, אך הבולטת שבהן הייתה הצעה שהוגשה על ידי מזכיר הפנים של ארצות הברית, הרולד איקיז (Harold L. Ickes) ב-1939[17]. בספר היסטוריה חלופית, שכתב הסופר מייקל שייבון ונושא את השם איגוד השוטרים היידים, התוכנית יוצאת אל הפועל.
- יודנסוואנה - ניסיון להקים מקלט בטוח ליהודים בסורינאם.
- מספר הצעות להקמת "רפובליקה" יהודית תחת ריבונות ערבית, ובפרט תחת ריבונות ירדנית, הועלו בעיקר על ידי בני השושלת ההאשמית וכן מטעם אמירות עבר הירדן. השיחות שהולידו את "הסכם ויצמן-פייסל" כמעט הביאו להגשמת הרעיון, אך גם הסכם זה הוכח כבלתי אפשרי ליישום לאחר חלוקת אזור הלבנט למספר מנדטים מטעם חבר הלאומים.
- אלבניה - בשנת 1935 נסע העיתונאי הציוני הבריטי ליאו אלטון לאלבניה, ככל הנראה ביוזמתו, כדי לראות אם יהיה ניתן להקים באזור ישות יהודית לאומית. נראה שהעקבות היחידות שנותרו ממסעו הוא הדיווח שמסר עשר שנים לאחר אותו מסע לנשיא הראשון של האוניברסיטה העברית, יהודה לייב מאגנס. המסמך המכיל את הדיווח נמצא בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם בירושלים. המסע של אלטון נערך לאור הרדיפה הגוברת של יהדות גרמניה בשנתיים שעברו מאז עליית הנאצים לשלטון וסירובה של בריטניה להגדיל את מכסות ההגירה שניתנים ליהודים שרוצים לעלות לארץ ישראל[18].
- וייטנאם - פקידי ממשל וייטנאמים סיפרו ב-2005 לפקידים ישראלים על דיון שנערך בין הו צ'י מין למשה דיין, הדיון דן ברעיון להזמין יהודית להתגורר במדינה, ב-1966 הצהיר ראש ממשלת ישראל לשעבר, דוד בן-גוריון כי הו הציע לו כבר בפריז 1946 להקים ממשלה גולה בצפון וייטנאם, אך בן-גוריון דחה את ההצעה ואמר כי "מסיבות ברורות זה לא מקובל"[19].
- קירנאיקה - ביוני 1943, הנשיא תאודור רוזוולט הציע לווינסטון צ'רצ'יל ליישב את היהודים בקירנאיקה ובטריפוליטניה העות'מאנית[20]. רוזוולט אינו הראשון שהציע את הרעיון ולמעשה הוא הוצע אלפי שנים לפני כן, ב-312 לפני הספירה, על ידי בית תלמי המצרי, ששלט באזור באותם ימים[21].
- תימן - תוכנית אדוארד גלזר, ארכאולוג ערביסט יהודי אוסטרי, להקמת מדינה יהודית בתימן הייתה תוכנית שבמסגרתה נסע גלזר למסע בדרום תימן וכתב רשמים על מסעו. חרף תקוותו ועקשנותו, שמתבטאת במשפטים כמו ”אם תיפול תימן לידי אחרים, לא תיוותר בכלל ארץ מתאימה למדינה יהודית, ופחות מכל תהיה זו פלשתינה, אבקשך לשמור את העניין בסוד”, מנהיג הקונגרס הציוני העולמי, בנימין זאב הרצל התנגד להצעתו של גלזר והדבר היה נושא וויכוח מרכזי בין השניים. הוויכוחים במהרה הפכו לריב מתקושר שהוליד שנאה הדדית בין שניהם. מלבד הרצל, ההצעה גם נודעה לברון הירש, כאשר ב-1890 פנה גלזר אל הברון הירש והציע לו לאמץ את תימן כמקום ההתיישבות של היהודים. הברון הירש, שהיה מסור לרעיונו בדבר יישוב יהודים בארגנטינה, לא התלהב מהרעיון וההצעה לא התקדמה[22].
- ארגנטינה - בסוף המאה ה-19 הוקמו בארגנטינה מספר מושבות חקלאיות בבעלות יהודית, המושבות הוקמו בסיוע ותמיכה מצד הברון הירש וארגונו, יק"א. הירש ראה בהתיישבות היהודית במקום פתרון לאנטישמיות שחוו היהודים במזרח אירופה ובנוסף לכך גם כשטח בו יוכלו היהודים להקים מדינה יהודית. עם זאת הרעיון נזנח לאחר מותו של הירש ומרבית היהודים במקום עזבו ועברו לערים הגדולות בארגטינה או למדינת ישראל. על אף נטישת המושבות של הירש סיוע לעליית בפופולריות של תאוריית קונספירציה האנטישמית "תוכנית אנדיניה".
- כרכ - בשלהי המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי בולגריה, תוך חתירה להתיישבות בארץ ישראל. הוקמו אגודות בערים השונים ונוצרו גרעיני התיישבות שהחלו בהתיישבות פזורה בחורן ובהמשך ביבנאל ובהר-טוב. ב-1896 הוזמן שבתאי חזקיה מראשוני מתיישבי הר-טוב על ידי המושל העות'מאני של אזור כרכ חילמי פאשה והוצע לו לרכוש אדמה לצורך ייסוד מושבה יהודית בסמיכות לעיר. השלטונות העות'מאנים נתבקשו להקצות בחינם אדמה ל-600 משפחות יהודיות מבולגריה שעתידות היו להתיישב בגרעין ההתיישבות כארבעה קילומטרים מהעיר. התוכנית אושרה בוועדה המקומית והועברה לאישור מינהלתווילאייט בדמשק. לאחר קבלת האישור בדמשק הועברה התוכנית לאישור הסולטאן עבדול חמיד השני. נציגי המתיישבים הגיעו לאיסטנבול ונפגשו עם הווזיר הגדול סעיד פאשה כדי לשכנעו בנחיצותה. לבסוף הביע הווזיר את תמיכתו בהקצאת קרקעות ל-100 משפחות בלבד ותמיכה כספית של גרוש וחצי ליום לכל מתיישב למשך שנה. בה בעת החלו מהומות באיסטנבול שכללו פגיעה באוכלוסייה הארמנית והווזיר הגדול הודיע לנציגי המתיישבים על דחייה זמנית של הטיפול בבקשתם. בהמשך הועבר המושל העות'מאני של כרכ לתפקיד מושל סלוניקי והתוכנית ירדה סופית מהפרק.
הצעות אנטי-ציוניות למולדת יהודית אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחר שתנועות אנטי-ציוניות מתנגדות לקיומה של מדינת ישראל באופן עקרוני, קיימות תנועות מעטות מזרם זה אשר מנסות להציע יישוב מחדש של ישראלים ויהודים באזור הנמצא מחוץ למזרח התיכון, לאור העובדה שמיקומה וקיומה של מדינת ישראל במזרח התיכון גוררות את המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הצעת גירוש ישראלים למרכז אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטי ציונים בולטים, בהם עזאם תמימי (אנ') והלן תומאס הציעו לשלוח את היהודים בישראל לאירופה או לארצות הברית.
כך למשל בינואר 2006 כתב תמימי כי "הקמת מדינה ישראל מהווה פתרון לבעיה אירופית והפלסטינים אינם מחויבים להיות השעיר לעזאזל בעניין כישולנה של אירופה" אך מנגד הוסיף כי "ישראל היא מציאות ולכן חמאס מוכן להתמודד עם מציאות זאת באופן המתאים לעקרונותיה של התנועה" וטען כי אירופה צריכה להיות הבית של היהודים ולא פלשתינה (א"י)[23].
גם העיתונאית הלן תומאס כאמור גם היא מתנגדת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, לאחר שהתבקשה על ידי הרב דיווד נסנוף לחוות את דעתה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אמרה תומאס כי היהודים צריכים "להסתלק מפלסטין ולשוב לגרמניה ופולין"[24], ראיון זה גרר תגובות נרחבות בארצות הברית, על פי דבריו של הרב נסנוף בראיון לתקשורת הישראלית הראיון גרר תגובות מבכירי ממשל בהווה ובכירי ממשל בעבר ואף קולגות של תומאס, כך למשל אמר אותו רב שדובר הבית הלבן לשעבר, ארי פליישר שאף כתב בעברו ספר ביחד עם תומאס דרש ממעסיקיה לפטר אותה, גם הסוכנת של תומאס הודיעה על הפסקת ההתקשרות ביניהן[25].
הצעתו של מחמוד אחמדינז'אד למדינה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיון שנערך בערוץ "אל-עאלם" שמשדר באיראן בשפה הערבית ב-8 בדצמבר 2005 אמר נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד כי "אם גרמניה ואוסטריה ירגישו אחריות לטבח ביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, עליהם לארח את מדינת ישראל בכוחות עצמם", במסיבת עיתונאים שערך אחמדינז'אד הצהיר האחרון כי "לרוב היהודים בישראל אין שורשים בפלסטין, אך הם מחזיקים בגורלה של פלסטין בידיהם ומרשים לעצמם להרוג בעם הפלסטיני"[26].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Land of Israel and Jerusalem have been embedded into Jewish national and religious consciousness since the 10th century BCE:
- ^ The Declaration of the Establishment of the State of Israel
- ^ ישעיהו פרידמן, הרצל ופולמוס אוגנדה, עיונים בתקומת ישראל 4, 1994, עמ' 203-175
- ^ רוברט וייסבורד, ציון האפריקאית: הניסיון להקים מושבה יהודית במזרח אפריקה, 1968
- ^ 1 2 Establishment and Development of the JAR Jewish Autonomous Region official government website. Retrieved August 30, 2007
- ^ Politics and Culture in Wartime Japan by Ben-Ami Shillony. p 209
- ^ Adam Gamble and Takesato Watanabe. A Public Betrayed: An Inside Look at Japanese Media Atrocities and Their Warnings to the West. Page 196-197.
- ^ Politics and Culture in Wartime Japan by Ben-Ami Shillony. Edition: reprint, illustrated Published by Oxford University Press, 1991
- ^ Inuzuka Kiyoko, Kaigun Inuzuka kikan no kiroku: Yudaya mondai to Nippon no kōsaku (Tokyo: Nihon kōgyō shimbunsha, 1982)
- ^ 1 2 Browning, Christopher R. The Origins of the Final Solution. 2004. Page 81
- ^ http://www.holocaust.cz/en/history/final-solution/general-2/the-territorial-solution-to-the-jewish-question/
- ^ "Zionist Movement And The Foundation Of Israel 1839–1972, The – Archive Editions". אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2015. נבדק ב-5 ביוני 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vatican City: Pope to Get Jerusalem?". Time. 1940-07-08. נבדק ב-2010-12-25.
- ^ "Religion: Jews' Luck". Time. 1938-07-18. נבדק ב-2010-12-25.
- ^ יואב קרני, וושינגטון, איך הכול היה אבוד במאי שנת 1903, באתר גלובס, 5 במאי 2003
- ^ Steinberg, Isaac Nachman (1888–1957) by Beverley Hooper, Australian Dictionary of Biography, Volume 16, Melbourne University Press, 2002, pp 298–299. Online Ed. published by Australian National University
- ^ Yerith Rosen (בינואר–בפברואר 2012). "Alaska: That Great Big Jewish Land". Moment Magazine. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2012. נבדק ב-3 בפברואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ניר חסון, מסמך: הצעה להקים את מדינת היהודים באלבניה, באתר הארץ, 24 ביוני 2009
- ^ Jewish Telegraphic Agency, November 8, 1966; http://www.jta.org/1966/11/08/archive/ben-gurion-reveals-suggestion-of-north-vietnams-communist-leader
- ^ Sergio Itzhak Minerbi, The project of establishing a jewish state in Ethiopia (1936-1943), Proceedings of the world congress of jewish studies, III B, World union of jewish studies, 1985, עמ' 111-118
- ^ 2,000 שנות גלות בראי הגנטיקה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
- ^ יוסף צוריאלי, הרצל ותכנית גלזר למדינה יהודית בתימן, באתר יד בן צבי
- ^ Hamas will make a deal The Guardian January 30, 2006
- ^ "Helen Thomas Complete (original)". נבדק ב-14 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, מתעד כתבת הבית הלבן: "דקה חיסלה 60 שנה", באתר ynet, 8 ביוני 2010
- ^ "Iran's president says move Israel". BBC News. 8 בדצמבר 2005.
{{cite news}}: (עזרה)