הצעתו של אליאל סארינן למגדל טריביון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הצעתו של אליאל סארינן למגדל טריביון
הצעתו של אליאל סארינן משנת 1922 (שמעולם לא נבנתה) למגדל טריביון
הצעתו של אליאל סארינן משנת 1922 (שמעולם לא נבנתה) למגדל טריביון
מידע על המבנה
סוג גורד שחקים
מדינה פינלנדפינלנד  פינלנד
קומות 29
אדריכל אליאל סארינן
שימוש משרדים

הצעתו של אליאל סארינן למגדל טריביון או מגדל סארינן הם תיאור של גורד שחקים בסגנון מודרניסטי שנוצר בידי האדריכל הפיני, אליאל סארינן, ומעולם לא נבנה או קיבל שם רשמי. הצעה זו הוגשה במסגרת תחרות אדריכלית, שנערכה בשנת 1922, לבניית מטה משרדים חדש למערכת העיתון "שיקגו טריביון". הצעתו של סארינן הגיעה אמנם למקום השני בתחרות, אך היוותה מקור השפעה רב לגורדי שחקים רבים שנבנו בעשורים שלאחר התחרות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1921-1922 פורסמה ונערכה תחרות אדריכלית לתכנון מטה משרדים חדש למערכת העיתון שיקגו טריביון, עיתון מטרופוליני נפוץ בארצות הברית. התחרות פורסמה באופן נרחב והזמינה את כלל הציבור להשתתף בה. במסגרת התחרות הוגשו 260 הצעות תכנון שונות וההצעה הזוכה, שתוכננה בידי האדריכלים, ג'ון מיד האוולס (John Mead Howells) וריימונד הוד (Raymond Hood), הציגה גורד שחקים בסגנון נאו גותי. הצעה זו נבנתה בין השנים 1923-1925. למקום השני הגיעה הצעתו של האדריכל הפיני, אליאל סארינן, שאף זיכתה אותו בפרס בשווי 20,000 דולר אמריקאי, אך זו מעולם לא נבנתה.[1] רבים ראו בהצעתו המודרניסטית, המופשטת, ובעלת הנסיגות של סארינן, כמי שהייתה הראויה ביותר לזכות בתחרות ואף להיבנות. הצעה מודרניסטית זו השפיעה על פרויקטי בנייה רבים בעשורים שלאחר התחרות.[2][3]

סארינן היה אדריכל ותיק עוד בטרם קיום התחרות אך מעולם לא תכנן גורד שחקים עד אז. פיתוח הצעתו המשפיעה החל עם הסגנון הנאו גותי (שנחשב ל"הצעה הבטוחה" באותה תקופה) והתקדם עם יישום עקרונות האנכיות להצעה בסגנון מודרניסטי. סארינן הביע תחושות אלו בעזרת הביטוי "בנייה לוגית", בה כל חלק בבניין נעשה במטרה לשקף את התכנון הכולל, ששם דגש על האנכיות.[4] סארינן היה בן 49 כשהגיש את הצעתו לתחרות ובשנה שלאחר מכן עבר מפינלנד לשיקגו. בארצות הברית תרם בתכנון הרצועה הירוקה לאורך שפת אגם מישיגן, שבשטחה של שיקגו, והרצה באוניברסיטת מישיגן.

עם זאת, אף הצעה שלו לבניית גורד שחקים לא נבנתה מעולם ולמרות זאת, אדריכלים אחרים שילבו את חזונו לעבודותיהם. ריימונד הוד, המנצח בתחרות מגדל טריביון, אימץ את הסגנון של סארינן בחלק מהפרויקטים הבאים שלו.[5] אדריכלים בני זמנו של סארינן כמו טימוטי לודוויג פלוגר (Timothy Ludwig Pflueger), ג'ורג' וויליאם קלהם (George William Kelham), האבל ובנס (Hubbell & Benes), הולאבירד ורוץ' (Holabird & Roche), אלפרד צ'ארלס פין (Alfred Charles Finn), ג'יימס אדווין רוטין קרפנטר ג'וניור (James Edwin Ruthven Carpenter, Jr) הושפעו ממנו ואף אדריכלים בתקופה שאחריו כדוגמת סזאר פלי.

תגובות להצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכל לואיס סאליבן שבח את הצעתו של סארינן באומרו כי הבניין מצביע על כיוון עתידי לאסכולת שיקגו. תומאס טלמיידג' (Thomas Tallmadge) ואירווינג קיין פונד (Irving Kane Pond), אדריכלים משיקגו, השמיעו אף הם שבחים בעדה של ההצעה. לדעתו של פונד, ההצעה של סארינן הייתה הטובה ביותר בתחרות מאחר שהייתה נטולת קישוטיות שטחית (שלא כמו בהצעה הזוכה) וחפה מהצורניות והסגנון (הנאו גותי) שהיו מקובלים באותה תקופה.[6] טלמיידג' צפה שהסגנון המודרניסטי יהפוך למוביל בתכנון גורדי שחקים בארצות הברית[7] באומרו שתחת ידיו של סארינן רוח גורדי השחקים צריכה "להשתחרר מעכבותיה ולהדחיק את רצונותיה...לזנק בחופשיות משמחת לשמיים".[8]

קארול ויליס, היסטוריון של האדריכלות ומנהל מוזיאון גורדי השחקים, ופרנק מרקוריו, יועץ אומנות ואוצר במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו, היו מי שמיתנו את האהדה להצעה. ויליס טען כי הנסיגות שבהצעה מיושמות בגורדי השחקים בניו יורק עקב מהפכת תוכנית בנין עיר משנת 1916, וסארינן רק השתלב במגמה זו.[9] מרקוריו ציין שהצעתו של האדריכל ברטרם גודו (Bertram Goodhue) הינה בעלת אותן תכונות מודרניסטיות כמו בהצעה של סארינן אך בהצעתו ברטרם ישנן נסיגות דרמטיות יותר הפוגעות בחזות הבניין מחד ופישוט חיצוני טוב יותר מאידך. מרקוריו טען כי הצעתו של ברטרם משקפת בצורה טובה יותר את סגנון המודרניסטי מאחר שהיא נטולת קישוטיות לחלוטין. הצעתו של ברטרם זיכתה אותו בציון לשבח אולם ללא פרס כספי.[10]

גורדי שחקים שהושפעו[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן גורדי שחקים בולטים שהושפעו מהצעתו של סארינן למגדל טריביון:

שם תמונה מיקום אדריכל מס' קומות שנת בנייה הערות
בניין אמריקן רדיאטור NYC - American Radiator Building.jpg ניו יורק ריימונד הוד 23 1924 בניין אמריקן רדיאטור הוא פרויקט הבנייה שיצר האדריכל ריימונד הוד מיד לאחר זכייתו בתחרות האדריכלית לתכנון מגדל טריביון בשיקגו. הוד אימץ את הסגנון שהציג אליאל סארינן בתחרות עבור תכנון בניין זה. בנייתו של האמריקן רדיאטור הסתיימה לפני סיום בנייתו של מגדל טריביון.[11][12]
ניו מונטגומרי 140 PacBell Building, northeast corner.jpg סן פרנסיסקו טימוטי לודוויג פלוגר 26 1925 במקור נקרא בניין פסיפיק טלפון וטלגרף. הבניין תוכנן בידי האדריכל, טימוטי לודוויג פלוגר, מסן פרנסיסקו בין השנים 1923-1924 במטרה לשרת כמטה משרדים לחברת פסיפיק טלפון וטלגרף. הבניין בן ה-26 קומות, שהושלם בשנת 1925, היה גורד השחקים הגבוה ביותר בסן פרנסיסקו במשך 40 שנה יחד עם בניין רוס. חזונו של פלוגר לתכנון הבניין התיישב יחד עם ה"דחף האנכי" שהציג סארינן בתחרות מגדל טריביון בשיקגו.[13]
בניין רוס Russ Building front 1.JPG סן פרנסיסקו ג'ורג' וויליאם קלהם 32 1927 בניין רוס תוכנן בידי האדריכל ג'ורג' וויליאם קלהם. בניין בן ה-32 קומות, שהושלם בשנת 1927, היה גורד השחקים הגבוה ביותר בסן פרנסיסקו במשך 38 שנה יחד עם בניין ניו מונטגומרי 140.[13]
בניין AT&T Ohio Bell Building.jpg קליבלנד האבל ובנס 24 1927 במקור נקרא בניין אוהיו בל אורון. גורד שחקים זה שימש כמרכז מיתוג ומשרדים אזורי של חברת הטלפון אוהיו בל. הוא תוכנן בידי משרד האדריכלים האבל ובנס בהתאם לחזון האנכיות שהתווה סארינן.[14]
333 נורת' מישיגן 20070516 333 North Michigan.JPG שיקגו הולאבירד ורוץ', ג'ון וולבורן רוט ג'וניור 34 1928 האדריכל ג'ון וולבורן רוט ג'וניור תכנן את חזיתות גורד השחקים המסחרי בהתאם לתכנון של סארינן אותו הציג בעבודתו בתחרות מגדל טריביון בשיקגו.[15]
בניין פישר Fisher Building Detroit crop.jpg דטרויט אלברט קהאן, ג'וזף נתאניאל פרנץ' 30 1928 בניין פישר נבנה כמגדל משרדים לחברת פישר בודי, יצרנית חלקי רכבים, ממול למטה המשרדים של חברת ג'נרל מוטורס. בשנת 1926 נרכשה בודי פישר על ידי ג'נרל מוטורס. תכנון הבניין נעשה בידי האדריכל ג'וזף נתאניאל פרנץ' ממשרד האדריכלים, אלברט קהאן, והוא עוצב בהשראת הקויים האנכיים הנקיים שהוצגו בעבודתו של סארינן.[16]
בניין ג'יי פי מורגן צ'ייס Gulfchasehouston.jpg יוסטון אלפרד צ'ארלס פין, קנ ת' פרנזהיים, וג'יימס אדווין רוטין קרפנטר ג'וניור 36 1929 מוכר במקור כבניין המפרץ (Gulf Building), שנבנה עבור משרדיה של הבנק הלאומי למסחר, נפט המפרץ (Gulf Oil), והאחים סקוויץ' (Sakowitz). הבניין נבנה ביוזמתו של פוליטיקאי ויזם מטקסס, ג'סי ג'ונס (Jesse H. Jones).[17] מאוחר יותר נודע בשם "בניין בנק המסחר טקסס". היה הבניין הגבוה ביותר ביוסטון עד שנת 1963.[18][19]
בניין דייוויד סטוט DavidStottBuilding.jpg דטרויט דונלדסון ומאייר 38 1929 בניין דייוויד סטוט הוא הבניין הגבוה ביותר שתוכנן בידי משרד האדריכלים, דונלדסון ומאייאר.[20] אנכיותו מודגשת על ידי שטח הקומה הקטן שלו וחוסר הקישוטיות החיצונית שלו. החל מהקומה ה-23 מתחילה מערכת נסיגות.[21] הפרופסור אריק היל (Eric J. Hill), אדריכל ממישיגן וחבר באגודת האדריכלים האמריקאית, כתב עליו שהוא דוגמה קלאסית המייצגת את המודרניזם ואחד ממספר גורדי שחקים בדטרויט ש"תפסו את האידיאל" שבהצעתו של אליאל סארינן למגדל טריביון.[22]
מגדל סיאטל Seattle Northern Life 03.jpg סיאטל אלברטסון ווילסון וריצ'רדסון 27 1929 במקור, היה שמו מגדל נורת'ן לייף (Northern Life Tower) ונבנה כמטה משרדים של חברת הביטוח נורת'ן לייף. תוכנן בידי האדריכלים אלברטסון ווילסון וריצ'רדסון בהשראת עקרונות האנכיות של מגדל טריביון של סארינן.[23]
בניין של Shell Building.jpg סן פרנסיסקו ג'ורג' וויליאם קלהם 28 1929 הבניין בן 28 הקומות תוכנן בסגנון גותי והנסיגות בראשו עוצבו בהשראת ההצעה של סארינן למגדל טריביון.[13][24]
דירות פאוהטן 20070528 Powhatan.JPG שיקגו צ'ארלס מורגן מ"ליצ'נקו & אסר" 22 1929 פאוהטן הוא אחד מ-5 מגדלי דירות שמומנו בשנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20 על ידי קרן הנאמנות ז'ראר (Garard Trust). תוכנן בידי צ'ארלס מורגן שעבד במשרד האדריכלים ליצ'נקו & אסר. התכנון הושפע רבות מהצעתו של סארינן למגדל טריביון.[25]
בניין הדיילי ניוז New York Daily News building 1930.jpg ניו יורק ג'ון מיד האוולס, ריימונד הוד 36 1930 מטה המשרדים של עיתון הניו יורק דיילי ניוז הוא בניין מודרני בעל נסיגות, שתוכנן בידי האדריכלים ג'ון מיד האוולס וריימונד הוד, המנצחים בתחרות האדריכלית לעיצוב מגדל טריביון. למרות שחזיתותיו נטולות קישוטיות, העיצוב הפנימי שלו ובייחוד לובי הכניסה אליו תוכננו בסגנון האר דקו.[26]
מגדל הדירות מקאליסטר 100McAllister.jpg סן פרנסיסקו טימוטי לודוויג פלוגר 28 1930 מגדל הדירות מקאליסטר, הנקרא במקור "מלון ויליהם טיילור", תוכנן בידי האדריכל טימוטי לודוויג פלוגר למען קהילת הכנסייה. הבניין בן 28 הקומות, שהושלם בשנת 1930, היה בתחילה שילוב יוצא דופן של כנסייה בקומת הכניסה ומלון מעליה.[13]
בניין טאוואר פרוטלאום Tower Petroleum Building01.JPG דאלאס מארק למון 23 1931 האדריכל, מארק למון, תכנן את הבניין ובייחוד את שתי הנסיגות בראשו, לפי חזונו של אליאל סארינן, שהוצג בתחרות האדריכלית של מגדל טריביון בשיקגו.[27]
וסט מדיסון 181 שיקגו סזאר פלי 50 1990 בשנות הקריירה המוקדמות שלו עבד סזאר פליי כמתכנן תחת אירו סארינן, בנו של האדריכל אליאל סארינן. אנכיותו של בניין וסט מדיסון 181 מודגשת בין היתר בהשראת עקרונות האנכיות שטווה אליאל סארינן בתחרות האדריכלית למגדל טריביון בשיקגו 7 עשורים קודם לכן.[28]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות האדריכלית לבניית השיקגו טריביון, מוזיאון גורדי השחקים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Douglas, George H. (2004). Skyscrapers: A Social History Of The Very Tall Building In America. McFarland. עמ' 78. ISBN 0786420308. 
  2. ^ Solomonson, Katharine (2003). The Chicago Tribune Tower Competition: Skyscraper Design and Cultural Change in the 1920s (מהדורה 2). University of Chicago Press. עמ' 245. ISBN 0226768007. 
  3. ^ Barkan, Elliott R. (2001). Making it in America: A Sourcebook on Eminent Ethnic Americans. ABC-CLIO. עמ' 328. ISBN 1576070980. 
  4. ^ Solomonson 2003, p. 175
  5. ^ Solomonson 2003, p. 247
  6. ^ Solomonson 2003, p. 175
  7. ^ Solomonson 2003, p. 294
  8. ^ Solomonson 2003, p. 295
  9. ^ Willis, Carol (מרץ 1986). "Zoning and Zeitgeist: The Skyscraper City in the 1920s". Journal of the Society of Architectural Historians 45 (1): 47–59. doi:10.2307/990128. 
  10. ^ Mercurio, Franck (6 בנובמבר 2011). "A tale of two skyscraper designs". Modern Before Mies. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2013. 
  11. ^ Solomonson 2003, p. 247
  12. ^ Henry, Jay C. (1993). Architecture in Texas, 1895–1945. University of Texas Press. עמ' 217–218. ISBN 0292730721. 
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 Poletti, Therese; Tom Paiva (2008). Art Deco San Francisco: The Architecture of Timothy Pflueger. Princeton Architectural Press. עמ' 62–65, 72, 106. ISBN 1-56898-756-0. 
  14. ^ Federal Writers Project (1940). The Ohio Guide. Best Books. עמ' 123. ISBN 1623760348. 
  15. ^ AIA Guide to Chicago 2004, p. 29
  16. ^ Hitchcock, Henry-Russell (1977). Architecture: Nineteenth and Twentieth Centuries. Pelican History of Art 215 (מהדורה 4). Yale University Press. עמ' 483–484. ISBN 0300053207. 
  17. ^ Gonzalez, J.R. (26 בנובמבר 2008). "Former Gulf Building gets high honor". Houston Chronicle. 
  18. ^ Victor, Sally S. "Gulf Building, Houston". Texas State Historical Association. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2013. 
  19. ^ Fenberg, Steven (2011). Unprecedented Power: Jesse Jones, Capitalism, and the Common Good. Texas A&M University Press. עמ' 170. ISBN 1603445714. 
  20. ^ Korom, Joseph J., Jr. (2008). The American Skyscraper, 1850–1940: A Celebration of Height. Branden Books. עמ' 375. ISBN 0828321884. 
  21. ^ "David Stott Building, Donaldson & Meier, 1929". Preservation: Detroit Art Deco Highlights. Detroit Area Art Deco Society. בדיקה אחרונה ב-12 בספטמבר 2013. 
  22. ^ Hill, Eric J. (2003). AIA Detroit: The American Institute of Architects Guide to Detroit Architecture. Wayne State University Press. עמ' 78. ISBN 0814331203. 
  23. ^ "Northern Life Tower". Seattle: A National Register of Historic Places Travel Itinerary. National Park Service. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2013. 
  24. ^ Wiley, Peter Booth (2000). National Trust Guide – San Francisco: America's Guide for Architecture and History Travelers. John Wiley & Sons. עמ' 161. ISBN 0471191205. 
  25. ^ Alice Sinkevitch, Laurie McGovern Petersen, ed. (2004). AIA Guide to Chicago (מהדורה 2). Houghton Mifflin Harcourt. עמ' 427. ISBN 0156029081. 
  26. ^ Reed, Henry H. (1971). The Golden City. W. W. Norton & Company. עמ' 142. ISBN 039300547X. 
  27. ^ Henry 1993, p. 314.
  28. ^ AIA Guide to Chicago 2004, p. 85.