הקבילדו (ניו אורלינס)

הקבילדו
The Cabildo
	הקבילדו עם הקשתות הספרדיות ווהקומה השלישית בסגנון עליית גג צרפתית
	הקבילדו עם הקשתות הספרדיות ווהקומה השלישית בסגנון עליית גג צרפתית
אתר מורשת עולמית
	אתר מושרת לאומי של ארצות הברית
מידע כללי
סוג	מוזיאון
שימוש	מוזיאון מדינת לואיזיאנה
כתובת	רחוב שארטר 701, כיכר ג'קסון, ניו אורלינס
מיקום	ניו אורלינס
מדינה	לואיזיאנה, ארצות הברית
בעלים	מדינת לואיזיאנה
	→ הקבילדו הישן מוזיאון מדינת לואיזיאנה ←
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1795
תאריך פתיחה רשמי	1799
אדריכל	זילבר גיימאר
סגנון אדריכלי	בארוק ספרדי
מידות
קומות	3
קואורדינטות	29°57′26″N 90°03′51″W / 29.957222°N 90.064167°W
	אתר רשמי

הקבילדו של ניו אורלינס (באנגלית לפי ספרדית:The Cabildo) שנקרא במקור Casa Capitular הוא בניין היסטורי בעיר ניו אורלינס, לואיזיאנה. בהתחלה בתקופה של ממלכת המשנה הספרדית הוא שימש כמושב העירייה. כיום הוא מאחסן את המוזיאון של מדינת לואיזיאנה. הוא שוכן בכיכר ג'קסון, סמוך לקתדרלת לואי הקדוש.

היסטוריה

במשקום שבו שוכן הקבילדו של היום נבנהעוד בימי השלטון המלכותי הצרפתי בית סוהר ותחנת משטרה עירוניים שהמשיכו להתקיים כמעט מאתיים שנה גם בתקופה הספרדית והאמריקאית. הם נבנו ב-1730 ^[1] ב-1769 בעקבות המעבר לשלטון ספרדי הרשויות החדשות הרסו את המבנים ובנו קבילדו - מתחם של בית מנהל העיר שכלל פרט בית כלא צבאי, בית כלא אזרחי, תחנת משטרה, מגורי הסוהרים וחדרי המנהל. הדליקה הגדולה של ניו אורלינס ב-1788 גרמה לנזקים לבניין ולאחר מכן עוד דליקה ב-1794 הרסה חלקים נוספים של מתחם.^[1] הקבילדו הנוכחי נבנה מחדש בשנים 1799-1795. ב-1821 הוסר סמל ספרד מחזית הבית והוחלף בנשר האמריקאי עם כדורי תותח, פרי יצירתו של הפסל האיטלקי פייטרו קרדלי. מאוחר יותר, ב-1847 נוספה הקומה השלישית -עליית גג בסגנון צרפתי. בשנות ה-1830 המוקדמות הרחיבה מועצת העיר את בית הכלא ולאחר מכן פינתה והרסה אותו בעקבות חנוכת בית הכלא החדש בעיר ב-1839.^[1]

הבניין קיבל את שמו הספרדי מהגוף המנהל שהתכנס שם בימי השלטון הקולוניאלי הספרדי: "הקאבילדו המהולל", או מועצת העיר. כאן בסוף שנת 1803 התנהל הטקס של העברת הבעלות על מושבת לואיזיאנה לידי ארצות הברית. "לואיזיאנה" שסופחה לצרפת לאחרונה ב-1800 כללה חלקים מדינת לואיזיאנה של ימינו, את שטחי המדינות ארקנסו, מיזורי, איווה, אוקלהומה, קנזס, נברסקה ודרום דקוטה, ועוד חלקים ממינסוטה, צפון דקוטה, טקסס, ניו מקסיקו, קולורדו, ויומינג, מונטנה והמדינות הדרומיות של קנדה. בסך הכל היה מדובר ב 2,144,476 מ"ר, רבע מהשטח הנוכחי של ארצות הברית הבניין המשיך לשמש את מועצת העיר ניו אורלינס עד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-19.

בשנות ה-1840, ביוזמת הברונית דה פונטלבה, הורחב הקבילדו כדי להשלים את בנייני פונטלבה שנבנו לאחרונה משני צידי כיכר ג'קסון. נוספה הקומה השלישית בעוד שבקומת הקרקע היו מעקות ברזל יצוק שאפיינו את הסגנון האדריכלי של ניו אורלינס באותה תקופה. .

האולם הראשי של הבניין, ה- Sala Capitular (סאלה קפיטולר) ("חדר הכינוסים") שימש במקור כבית משפט: קודם - ב-1803-1799 כבית משפט רגיל וב-1812-1803 כבית משפט טריטוריאלי עליון. ב-1910-1868 שימש הקבילדו כמושב לסית המשפט העליון של לואיזיאנה. סאלה קפיטולר הייתה עדה לכמה פרשות משפטיות מפורסמות, לרבות המשפט פלסי נגד פרגוסון

בשנת 1895, הבניין היה במצב של ריקבון ומועמד להריסה; האמן ויליאם וודוורד הוביל קמפיין מוצלח לשימורו ולשיקומו כבניין היסטורי. בשנת 1911, אחרי שבית המשפט העליון של המדינה פינה את מקומו, הקבילדו הפך למשכנו של מוזיאון מדינת לואיזיאנה. המוזיאון מציג תערוכות על ההיסטוריה של לואיזיאנה מהתיישבותה ועד לתקופת השיקום, ועל מורשתן של הקבוצות האתניות שחיו במדינה. בשנת 1960 הוכרז הקבילדו כאתר היסטורי לאומי.

הקבילדו ניזוק קשות בשריפה ב-11 במאי 1988, שהרסה את הכיפה ואת כל הקומה השלישית, אך הוא שוחזר ונפתח מחדש לציבור בשנת 1994. בשנת 2005, הקבילדו שרד את הוריקן קתרינה, שעינו חלפה 48 ק"מ מזרחית למרכז העיר, עם נזק קל יחסית. ימים אחדים אחרי פריצת הסופה משטרת מדינת לואיזיאנה השתמשה במשרדי העסקים של הקבילדו כדי להקים בהם את מה שנקרא "גפוס נ'". מהקבילדו, סיירו שוטרי המדינה ברחובות העיר יחד עם משלחות משטרה מניו מקסיקו ומניו יורק.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקבילדו בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

Gilbert C Din, John E Harkins. The New Orleans Cabildo: colonial Louisiana's first city government, 1769—1803. — Baton Rouge: Louisiana State University Press, 1996. — xvii, 330 с. — ISBN 978-0-8071-2042-2. Joseph F. Meany Jr., Karen W. Engelke. Louisiana State Museum // The Journal of American History, Vol. 83, No. 3 (Dec. 1996), pp 946—952.