הקדושים המעונים של טולפאדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח זיכרון באונטריו שבקנדה לזכר קדושי טולפאדל
פסל זיכרון באונטריו שבקנדה לזכר קדושי טולפאדל
המוזיאון בטולפאדל

הקדושים המעונים של טולפאדל (Tolpuddle Martyrs) הוא כינויה של קבוצה של 6 פועלים חקלאיים מהיישוב טולפאדל (Tolpuddle) ממחוז דורסט שבאנגליה שפעלו ב-1833 לארגן עובדי חקלאות באיגוד מקצועי ועקב כך נשפטו, נמצאו אשמים ונגזר עליהם עונש של הגליה ועבודת כפייה. המשפט עורר גל מחאה גדול באנגליה שהביא לקיצור תקופת גלותם והאיץ הקמת ארגוני עובדים במגזרים השונים.

פרטי הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של המאה ה-19 שרר באנגליה פער גדול בין מעמד הפועלים לבעלי ההון שהיו בעלים של מפעלים (בערים) ואחוזות חקלאיות (באזורים הכפריים). הפועלים עבדו כל היום תמורת שילינג ליום כשבעלי ההון נלחמו בכל ניסיון של הפועלים לשיפור תנאי החיים שלהם על ידי העמדתם למשפט. זאת כאשר היו המשפטים מוטים לרעת הפועלים מאחר שרוב השופטים היו גם הם בעלי הון וכך גם המושבעים. מצב זה נמשך כאשר חוק שנחקק באנגליה ב-1824 נועד להגביל התארגנות של עובדים. החוק בוטל ב-1832[א].

התארגנות העובדים מטולפאדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1833, בעקבות ביטול החוק, החליטו 6 עובדי חקלאות מטולפאדל להקים ארגון עובדים בשם "אגודת ידידות של פועלים חקלאיים". השישה היו:

  • ג'ורג' לאַוולאֶס (George Loveless)
  • ג'יימס לאַוולאֶס (James Loveless) אחיו של ג'ורג'
  • ג'יימס האַמאֶט (James Hammett)
  • תומאס סטנדפילד (Thomas Standfield) שהיה גיסו של ג'ורג'
  • ג'והן סטנדפילד (John Standfield) בנו של תומאס
  • ג'יימס בריין (James Brine)

בין האנשים שהושבעו לאגודה היו גם שני פועלים, ג'והן לארק ואדוארד לאֶג, שהלשינו על מנהיגי האגודה ובעקבות זאת נאסרו השישה בינואר 1834 והועמדו למשפט.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שזכות ההתארגנות הייתה חוקית הועמדו השישה לדין באשמת הדרישה ממצטרפי האגודה להישבע לאגודה (פעילות שנשארה אסורה). המשפט נערך בעיר המחוז דורסט.

בחלקו הראשון של המשפט נדרש חבר מושבעים מורחב לקבוע האם יש יסוד לאישום. קבוצת מושבעים זו, שכללה קרובים של בעלי אחוזות באזור, מצאה שיש יסוד לאישום וניתן לקיים את המשפט.

המשפט נפתח ב-17 במרץ 1834 כשבראש השופטים עומד ג'יימס פראמפטון (שהיה בעצמו בעל קרקעות עשיר והתנגד לשיפור תנאי העבודה של הפועלים שלו) כשהוא נתמך בדעותיו על ידי שר הפנים, הלורד מלבורן. חבר המושבעים המצומצם נבחר בזהירות וכל חבריו היו קשורים לבעלי אחוזות. הנאשמים טענו שלא הייתה במעשיהם עבירה על החוק אך לחבר המושבעים הספיקו 5 דקות דיון בדלתיים סגורות כדי לגזור על ששת הנאשמים גירוש מאנגליה וגלות למשך 7 שנים עם עבודת פרך[ב].

ההגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ימים לאחר תום המשפט הועברו הנאשמים לכלא לקראת הגלייתם[ג]. ואחרי מספר חודשים הפליגו לאוסטרליה כש 5 מהם הורדו בסידני שבניו סאות' ויילס בעוד שג'ורג' לאַוולאֶס נשלח להובארט שבטסמניה. כל אנשי הקבוצה פוזרו בין חוות חקלאיות ועסקו בעבודות חקלאיות.

המחאה והחזרה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעות של משפטם המוטה של ששת הפועלים ועונשם החמור עשו להן כנפיים ברחבי אנגליה ותנאי העבודה וזכות ההתארגנות הפכו לשיחת היום. ההתארגנות לכדי איגודים מקצועיים צמחה ובמקביל החלה תנועת מחאה לחנינת הנאשמים. ב-21 באפריל 1834 התקיים בלונדון מצעד מחאה של כ-100,000 איש בהובלת רוברט אוון והכומר ארתור וייד. בסיום המצעד הגישו המפגינים לשר הפנים עצומה החתומה על ידי כ-500,000 איש ובה דרישה לחנינת הגולים. רק ב-1835, לאחר שהתחלף שר הפנים התרככו השלטונות והחל דיון בחנינה וב-1836 אושרה החנינה על ידי המלך ויליאם הרביעי. בשנים 1837 ו-1838 הגיעו כל השישה בחזרה לאנגליה אך ב-1840 החליטו חמישה מהם (למעט ג'יימס האַמאֶט) להגר עם משפחותיהם לקנדה שם התיישבו ליד אונטריו ועסקו בחקלאות. שם גם נפטרו ונקברו.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר טולפאדל הוקם מוזיאון לזכרם ובכל שנה מתקיימת ברחובות העיר תהלוכה לזכרם. האולם שבו נערך משפטם שוחזר ומשמש אתר היסטורי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגון לארסן, לוחמי חירות, מסדה, 1964, עמ' 65-79

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אומנם חוק ההתארגנות בוטל אך החוק להישבע לאגודה נשאר על כנו וגרר אחריו עונש כבד
  2. ^ נוהג זה של שילוח אסירים למושבות הבריטיות החל כבר תקופתה של המלכה אליזבת במאה ה-16. תחילה שולחו האסירים לצפון אמריקה ובהמשך לאוסטרליה
  3. ^ באותה תקופה היו כולאים את המיועדים לגירוש בספינות כלא ישנות שעגנו בנמלי אנגליה