הקהילה הבהאית בהודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקהילה הבהאית בהודו היא חלק מהדת הבהאית, שהיא תנועה בינלאומית דתית עכשווית שהתפתחה מהדת הבאבית (באביזם; פרסית: بابیه, آئین بیانی או آیین بابی). דת זו התפשטה תחילה בפרס באמצע המאה התשע עשרה ומאז יש לה שלוחות בכל רחבי העולם ואף בישראל. מפלג אחד של האמונה הבאבית צמחה ההדת הבהאית, ומן הפלג השני צמחה תנועה המתכנה בפי חבריה באבים-אזלים. כבר בתקופת הדת הבאבית בלטו כמה מאמינים הודים משמעותיים אך תרומתם הגדולה באמת של המאמינים ההודים התרחשה בשלב ההתפתחות הקהילתית הבאבית בהודו. בשלב זה ג'מאל אפנדי הפיץ את הדת באזור הודו כולה.[1] אף על פי שכיום הבהאים מהווים אחוזים קטנים מכלל האוכלוסייה ההודית (שמונה מעל מיליארד נפשות), יש מבחינה מספרית קהילה גדולה בהודו. לקהילה היסטוריה ארוכה שהגיעה לשיאה בתקופה האחרונה עם בניית מקדש הלוטוס. בנוסף הוקמו בתי ספר בהאים שתוכנית הלימודים בהם שונה ומבוססת על ערכי הדת והקהילה הבהאית. על פי נתוני מאגר הדת העולמי לשנת 2016, היו בהודו למעלה מ-2 מיליון בהאים בשנת 2015.[2]

מקדש הלוטוס בניו דלהי, נבנה ב-1985

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הבהאית הגיעה להודו כבר בראשית דרכה, עוד בימי הבאב, כשהדת נקראה הדת הבאבית. הקשרים הראשונים של הדת הבאבית והודו החלו מוקדם במקביל ולאחר הפצת הדת בפרס. למרות זאת, השינוי המשמעותי והגדול ביותר של הקהילה הבאבית בהודו התרחש רק מאוחר יותר, בשנות השבעים והשמונים של המאה התשע עשרה. שינוי משמעותי זה התרחש בידי ג'מאל אפנדי, ושליחים נוספים של הבאב, שבמסעותיהם הביאו את האמונה הבאבית למדינות רבות באסיה והחלו את תהליך ההתהוות של הקהילה במדינות אלו. מבין המאמינים ההודים הראשונים, הבולט מהם מופיע ב"אותיות הח"י". שיח' סעיד הינדי, שהיה שליח של הבאב והוטלה עליו המשימה להביא את הדת הבאבית לאזורים שונים בעולם וגם להודו היה אחד מפורצי הדרך. נוסף על השיח' סעיד היו עוד כמה מאמינים הודיים דומיננטיים נוספים בתקופת הבאב, כולם הביאו את הדת מפרס חזרה אל מולדתם – הודו. אחד מהם היה, סייד באסר שמכונה גם סעיד העיוור, תלמידו של השיח. סעיד שמע אודות הבאב במומביי ולאחר שפגש אותו באופן אישי במכה הוא הפך למאמין קנאי. אמונתו הביאה להוצאתו להורג. אף על פי שישנן עדויות על ממירי הדת ומפיציה בהודו אין תיעוד של קהילה בהאית שהוקמה בהודו באותה תקופה, וחוקרים מניחים כי מדובר במומרים ספורים שלא היו מרוכזים בקהילות.[3]

התחלה והתבססות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הראשון לא הייתה מוכרת התורה של הבאב בהודו כלל.

בשלב השני התמקדו שליחי הקהילה הבאבית בעיקר בהוראת והפצת תורות הדת בקרב אנשים חזקים במעמדם ומלומדים. השליחים של הבאב קיבצו את המומרים בהודו לקהילות קטנות ובנו מהן קהילות מתפקדות במומביי, כלכותה, עליגר ולאהור. מתוך כל אלו הקהילה במומביי הובילה את ההוראה, תרגום הידע והפרסומים הבאביים.[4] שלב זה החל בשנות השישים והשבעים של המאה התשע עשרה, במומביי, בחסות משפחת אפנאן שהיו קרובי משפחה של הבאב, הקימו מרכז מסחרי בעיר בומביי. בשל ייחוסה של משפחה זו בדת הבאבית, המרכז המסחרי הפך לימים למרכז שקידם את הפצת הדת ובנה לה בסיס מוצק כלכלית. בשנת 1872 הוקמה חברת דפוס שהדפיסה ספרים בהאיים בשם דפוס נאסירי במומביי. בכדי שיוכלו להרחיב את נושא הפרסום של הדת הם ביקשו שיגיע מורה בהאי למומביי. למשימה נשלח בהאלאח בסולימאן חאן לימים ג'מאל אפנדי. כאשר ג'מאל הגיע להודו הוא הציג את תורתו של בהאא אללה על אחדות ואחווה לכל מי שפגש. תאריך הגעתו למומביי לא ידוע אך ישנה עדות שפעילותיו בקרב ראשי הקהילות השונות עוררו אנטגוניזם רב והוא נאלץ לעזוב את מומביי לאחר כמה חודשים בלבד. ג'מאל המשיך במסעותיו בהודו בכדי ליצור קשרים נהג להיפגש עם ראשי הקהילות והשליטים האזוריים לאורך כל נסיעותיו. ב-1 בינואר 1877 נערך טקס בבריטניה ובו הוכרזה המלכה של הממלכה המאוחדת ויקטוריה כקיסרית הודו. ג'אמל ניצל את ההזדמנות הזו להדק את קשריו בקרב אנשי המפתח בהודו שהגיעו לאירוע זה. לאורך מסעותיו הוא ניצב מול התנגדויות רבות ממנהיגים בודהיסטים ומוסלמים רבים אך ישנן עדויות רבות גם של מנהיגים שלאחר המפגש עימו המירו את דתם.[5]

בשלב זה גם התפתחה התודעה שאף על פי שהדת הבהאית מדברת על אחדות הדת, המסע לעבר אחדות לאומית או מנהלית תהיה ארוכה אך נחוצה. הבעיה הייתה שהיה ניתוק בין האוכלוסיות וגם ניכור בין המנהיגים המשכילים לבין ההמון. עם הגעת הטלגרף ומסילות הרכבת התחילה תנועה חיובית לכיוון קישור בין הקהילות הבהאיות ברחבי הודו. בסוף המאה היו קהילות בהאיות קטנות בבומביי, דלהי, פונה והיידראבאד.[6]

התרחבות והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשורים הראשונים של המאה העשרים, כאשר הקהילה הבהאית בהודו גדלה בגודלה ובעצמתה, החלו המנהיגים והוגי הדעות של אותן שנים לשים לב לאמונה הבהאית ותורתו של בהא אללה וערכיה. לדוגמה: גנדי לאחר מספר מפגשים עם מספר מנהיגים בהאים, הכריז: "האמונה הבהאית היא נחמה למין האנושי", וגם רבינדרנת טאגור שפגש בהאים רבים, התייחס לבהאא אללה כ"הנביא האחרון שיצא מאסיה", ואמר שהמסר שלו הוא בעל חשיבות רבה להתקדמות הציוויליזציה. ברוח אמירות אלו וככל שנחשפו אנשים רבים יותר לאמונה הבהאית היו שהאמינו שזו יכולה לאפשר להם הרמוניה בין המודרניזציה וערכים חשובים ורוחניים. אלפים החלו לשאוף ליישם אותם בכדי להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניהם כחלק מחברה משתנה. מאות גופים מנהליים מקומיים שנבחרו באופן דמוקרטי נבחרו על ידי קהילות ברחבי הודו והם החלו לשרת את צורכי היישובים שלהם. חינוך מוסרי של ילדים קיבל דחיפות חדשה ומספר מאמצים חינוכיים הופיעו בכפרים ברחבי הודו. עד שנות השמונים הוקמו מאות בתי ספר ללימוד כפרי, כמו גם בתי ספר אקדמיים רבים וגדולים יותר בהשראת תורת הבהאים, כמו גם פרויקטים בתחומי החקלאות, הכשרה מקצועית ומורים, דיילת סביבתית, העצמת נשים ובריאות. בנוסף לאחר מספר שנים לבהאים של תת-היבשת היה גוף לאומי ראשון שנבחר לניהול ענייני הקהילות הבהאיות ההולכות וגדלות בשנת 1923.[7]

ככל שהקהילה הבהאית בהודו גדלה בכמותה ויכולתה, היא החלה למלא תפקיד בולט יותר ויותר בחיי החברה. במספר הולך וגדל של מרחבים לאומיים, התרומות הבהאיות לעיצוב וקידום החשיבה בתחומים כמו הרמוניה קהילתית, שוויון מגדרי, חינוך, שוויון נשים וגברים, ממשל ופיתוח, זכו להערכה רבה.

מקדש הלוטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרומה של ניו דלהי, בירת הודו, בנו הבאהים בית תפילה הנקרא מקדש הלוטוס מפני שעוצב בהשפעת פרח הלוטוס שהוא הפרח הלאומי של הודו. אחד מהאדריכלים של מקדש זה הוא פריבורז צהבא, שלקח חלק בתכנון המרכז הבאהיי בחיפה. למבנה תשע צלעות ותשעה פתחים כפי שבנויים כל המקדשים הבהאיים, ועליהם בנויים כעין עלי כותרת של הפרח. בנייתו של בית הסגידה הבהאי בניו דלהי סיפקה את מה שהיה ככל הנראה הסמל המוכר ביותר לסוג המהפך שבהאא אללה צפה עבור לב האדם והחברה. העיצוב בצורת הלוטוס משקף את האמונה שעולם חדש וטוב יותר יכול לפרוח גם מהתנאים הקשים ביותר. זה משמש גם כסמל לאחדות. מאז חנוכתו בשנת 1985, עשרת אלפים איש בממוצע ביום מכל רקע דתי, גזעי או לאומי נפגשים תחת כיפתו בפולחן שקט לבורא משותף. מקדש הלוטוס בהודו נחנך ב-1986 והוא משמש כבית ההארחה הבהאי בניו דלהי. מקדש זה הוא בית הפולחן של הבהאים התת-יבשת ההודית והוא חלק מששת מקדשי הבהאים בעולם. המקדש בנוי כלוטוס ומסביבו גנים יפיפים, מבנה המסמל את הערכים של הבהאים וגם כבוד למדינה משום שפרח הלוטוס הוא סמל מקומי ידוע. במקדש ישנו אולם תפילה גדול, שהוא האולם המרכזי משום שזהו הרי מקדש רוחני ופולחני של בני הדת הבהאית. במקדש יש ספרייה מרכזית עם יותר מ-500 פרסומים בהאים לגבי תהליך בנייה ותכנון המבנה.[8]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הבהאים של הודו מונים יותר משני מיליון. הם מוקדשים לשרת את מדינתם על ידי הצטרפותם לבני ארצם בבניית קהילות המגלמות אחדות וצדק, החפים מכל צורות של דעות קדומות. בהן נשים וגברים משרתים את החברה יחד כתף אל כתף כשווים, שבהם ילדים ונוער מקבלים את הטוב ביותר של חינוך רוחני ומדעי כאחד, ושם חיי המסירות של הקהילה מגנים עליהם מפני כוחות חברתיים מזיקים. כיום מתוך 5 מיליון בהאים בעולם כ2 מיליון חיים בהודו. משמע שבהודו קיימת קהילת הבהאים הגדולה ביותר בעולם. אך מלבד זה מקומה של הודו חשוב גם לעתיד הדת בשל ריכוז המבנים ובתי הספר הבהאים בה.[7]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Government of India, "Population Enumeration Data (Final Population)", Office of the Registrar General & Census Commissioner India, 2016. http://www.censusindia.gov.in/2011census/population_enumeration.html

Moojan Momen, " Jamál Effendi and the early history of the Bahá'í Faith in South Asia", Bahai Library Online, 1999. http://bahai-library.com/momen_jamal_effendi

The Bahai Faith, "The Bahai Faith in India",2018. http://www.bahai.in/bahai-faith-in-india/

The Bahai Faith, " The House of Worship", 2018. http://www.bahai.in/house-of-worship/

William Garlington, "The Baha'i Faith in India: A Developmental Stage Approach"' H-BAHAI, June, 1997. https://www.h-net.org/~bahai/bhpapers/india1.htm</

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ William Garlington, The Baha'i Faith in India, www.h-net.org
  2. ^ Government of India, Census of India Website : Office of the Registrar General & Census Commissioner, India, www.censusindia.gov.in
  3. ^ Moojan Momen, Jamál Effendi and the early history of the Bahá'í Faith in South Asia, bahai-library.com
  4. ^ William Garlington, The Baha'i Faith in India, www.h-net.org
  5. ^ Moojan Momen, Jamál Effendi and the early history of the Bahá'í Faith in South Asia, bahai-library.com
  6. ^ William Garlington, The Baha'i Faith in India, www.h-net.org
  7. ^ 1 2 Bahá’í Faith in India – Bahá'í's Of India (באנגלית)
  8. ^ House of Worship – Bahá'í's Of India (באנגלית)