הקהילה היהודית בבזדאויפלו
הקהילה היהודית בבזדאויפלו (Bözödújfalu) נוצרה על ידי כ-170 אנשים מכת שומרי שבת שהתגיירו בשנת 1834.
מוצא הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאם של מייסדי הקהילה היהודית בבזדאויפלו, בטרנסילבניה, הוא מקהילת שומרי שבת שחיו בעיירה מסוף המאה ה-16. הייתה זו תנועה דתית של נוצרים אשר שמרו את חוקי ההלכה היהודית, ובשל כך חוותה רדיפה מצד הכנסייה שאסרה על קיום מצוות יהודיות או המרת דת. עקב כך נאלצו אנשי כת שומרי שבת לשומרם בהחבא.
תהליך ההתגיירות וייסוד הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1834 החליטו כ-170 אנשים מכת שומרי שבת להתגייר על פי ההלכה היהודית ולייסד קהילה יהודית רשמית בעיירה בוזודויפאולו. אלו נתקלו בקשיים לממש את רצונם, מצד השלטונות ההונגרים שאסרו על פי חוק את ההתגיירות[1], והן מצד הכנסייה הקתולית שראתה בחומרה מעשה זה ומינתה את אחד הכמרים הבכירים לחקור את המאורע ולדווח לכנסייה.
בשנת 1837 עבר חוק האמנציפציה בפרלמנט ההונגרי מה שהביא להכרה בשוויון הזכויות ליהודים. הייתה זו תנופה לייסוד הקהילה שכן כעת הותר לכל אדם במדינה להתגייר בצורה חופשית. כעת פנו ראשי הקהילה אל השלטונות ההונגרים בבקשה להכרה רשמית בקהילה כיהודית לכל דבר. במקביל הודיעו גם לכנסייה הקתולית על פרישתם והתגיירותם הסופית והרשמית.
כחלק מתהליך ההתגיירות, ערכו זקני וצעירי הכפר טקס ברית מילה שבוצע בידי מוהל מהקהילה היהודית בארדסנטג'רג' (Erdőszentgyörgy, היום סנג'ורג'ו דה פֶּדוּרֶה, Sângeorgiu de Pădure). עד סוך שנת 1868 נימולו כל זכרי הכפר ונטבלו כל הנשים. היה זה מטקסי הגיור ההמוניים היחידים הידועים לנו בהיסטוריה. כולם נקראו מעתה בשמות מקראיים בצירוף הקידומת אברהם (אברהם יצחק, אברהם יעקב, אברהם ראובן וכדומה), סה"כ 173 נפש.
על אף כל זאת לא חדלה הכנסייה הקתולית במאבק כנגד הקהילה ופתחה בחקירה נמרצת אודות תופעת ההתגיירות, במאבק תעמולתי כנגדה. התושבים המתגיירים הועמדו בפני לחצים והוזהרו מפני תוצאות מעשיהם. אומנם אלו היו נחושים בדעתם לשמור על דתם.
לבסוף הצליחו במאבקם בהכרה שניתנה להם מאת ראש ממשלת הונגריה דאז, הברון אוטבוש, שהיה לוחם נמרץ למען חופש הדת האמונה והביטוי. בכך זכתה הקהילה היהודית להכרה רשמית תחת שמה החדש "קהל גרים עדת ישורון דק"ק ב' אויפאלו" (Bozodujfalvei izraelita proselita hitkozseg).
ביסוס ופיתוח הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שזכו להכרה רשמית וייסדו את הקהילה, פתחו הגרים במאמצים לבססה ולפתחה. הם שכרו שוחט ששימש גם כבעל התפילה וקריאת התורה בשבתות, הם מינו מזכיר לקהילה שמו אברהם דן קובאטש. הם ייסדו בית תפילה ותלמוד תורה ומקווה טהרה. בשנת 1874 חנכו את המבנה החדש של בית הכנסת, שנבנה במימון הקהילות היהודיות האחרות מרחבי הונגריה, שכן תושבי הקהילה המקומיים שהיו עניים לא יכלו לממן את הבניה.
יחס הקהילות היהודיות האחרות בהונגריה אל קהילת הגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שהכריזו על עצמם כקהילה אורתודוקסית והקפידו על קיום המצוות היהודית כהלכה[2], לא זכו לתמיכה רבה מצד הקהילות האחרות האורתודוקסיות.
בשנת 1885 ביקר בכפר רבה של קהילת בוקרשט, הרב ד"ר משה באק, ובעקבות כך פרסם שני מאמרים בעיתונות בהם תיאר את התרשמותו ממצבם הדתי החברתי והכלכלי הירוד של הגרים, וקרא לקהילות המבוססות לתמוך בקהילת הגרים. קריאתו שפורסמה בעיתונות ההונגרית הביאה את הקהילות היהודיות ברחבי הונגריה לתרום לקהילת הגרים דברים נצרכים כמו ספרי לימוד תפילה ביגוד וכסף. גם הקהילות היהודיות הנאו-לוגיות והרפורמיות תרמו סכומי כסף לאחזקת הקהילה. כל אלו הביאו לשיפור מצבם.
ביחס לגיורם אנו מוצאים כמה מן המנהיגים היהודיים הבולטים שהכירו בהם כיהודים לכל דבר. הרב מנחם מנדל פאנט האדמו"ר השני לחסידות דעש (Dej) ואחד ממנהיגי יהדות טרנסילבניה, כתב על כמה מן הצאצאים של גרי בוזודויפאלו שהתרחקו מן היהדות ובאו כעת להתגייר כדת "כי באמת אינם גרים כלל רק ישראל גמורים בני אנוסים... וזה איזה שנים כאשר באו לכאן לקבל מכתב ממני כתבתי המכתב שי"ל דעליהם נאמר ובני הנכר הנלווים כו' כל שומר שבת כו' ואני ראיתי את הסידור שלהם שהתפללו בו קודם שנתגיירו והיה יותר מג' מאות שנה והיה בנוסח ספרד וגם החזיקו כל התעניתים וימים טובים שלנו וגם בכל חודש אלול השכימו לסליחות וכהאי גוונא התנהגו בדת ישראל כל מה שהיה באפשרי להם וידעו לעשות עדיין בקבלת אבותם ע"כ באמת המה בני אנוסים כנ"ל"[3].
הרב יששכר בער קאהן רבה של קהילת ארדסנטג'רג', נתקבל בתור רבה של קהילת בזדאויפלו. הוא היה המענה לשאלות הלכתיות בקהילה וסייע בהדרכת הקהילה בעיצוב ההווי הדתי.
בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת החלו הגזרות היהודים בשנות השואה, עלתה השאלה בשלטונות ההונגרים ביחס לכת שומרי שבת שמוצאם ארי אך הם מקיימים את מצוות היהדות[4]. קהילת הגרים אמנם נשלחו לעבודות כפייה כשאר היהודים המקוריים. לבסוף בתקופת השלטון הנאצי נלקחו הגרים לגיטו שבארדסנטג'רג' ומשם לגיטו מרושוואשארהיי (Marosvásárhely, היום טרגו מורש Târgu Mureş). היו מבני הקהילו שניאותו להצעת ההונגרים לשוב לדת הנוצרית ולזכות לשחרור מהגטו, בתואנה שאלו היו דור שלישי למתגיירים ולכן הם נחשבים לנוצרים ולהונגרים לכל דבר. אמנם אחרים סירבו להצעה וקשרו גורלם בגורל אחיהם היהודים[5], שלבסוף נשלחו לאושוויץ שם מצאו את מותם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרקים בתולדות היהודים בטראנסילבניה בעת החדשה, פרי יצחק.
חכמי טרנסילבניה עמ' רה, כהן יצחק יוסף.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארץ, סיפורה של קהילת שומרי שבת, פוגלמן שי.
הארץ, במקום בו שומרי שבת עומדים, פוגלמן שי.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על היחס לגיור בספרות ההלכתית בהונגריה תחת החקיקה נגד הגיור, חכמי הונגריה והספרות התורנית בה, כהן יצחק יוסף.
- ^ המגיד 9 אוגוסט 1888 https://www.nli.org.il/he/newspapers/mgd/1888/08/09/01/article/10
- ^ שו"ת שערי צדק אורח חיים סימן קלד.
- ^ דבר 12 אוגוסט 1941 https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1941/08/12/01/article/10
- ^ פנקס הקהילות רומניה, כרך ב'