הקהילה היהודית ברקסינגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת לשעבר, המשמש את הכנסייה האוונגלית

הקהילה היהודית ברקסינגן (גרמנית: Rexingen) במדינת באדן-וירטמברג בגרמניה התקיימה מאז המאה ה-16, עד לשנת 1942. בית הכנסת הראשון בעיר נחנך בשנת 1710, והוחלף בבניין נאה ומרווח בשנת 1835. בשנת 1824 ייסדה הקהילה בית ספר יסודי.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים הראשונים שהתיישבו דרך קבע ברקסינגן בשנת 1649, וולף פולאק ודוד בוכבינדר, נמלטו אליה עם משפחותיהם מפולין מפחד הפרעות ת"ח ות"ט. בשנת 1710 הגביל השלטון ברקסינגן את מספר המשפחות היהודיות ל-18. על היהודים, שהיו במעמד יהודי חסות, הוטל לשלם דמי-חסות חד פעמיים כגון מסי לידה, פטירה ונישואים, פטור משירות צבאי בנוסף למיסים מיוחדים כגון מימון אווזים לשליטי העיר לחג מרטין הקדוש.

בשנת 1790 פרצה שריפה גדולה בעיר ממנה נפגעו בעיקר תושבי הרובע היהודי, שנשארו ללא מקום מגורים. למרות מצבם, הכפיל מושל העיר את דמי החסות פי 10. על יהודי העיר נאסר בשנת 1803 להחזיק במקרקעין שלא לצורכי מסחר, ואלו ששכרו בתים של נוצרים הצטוו לפנות את מקום מגורים. יהודי רקסינגן התפרנסו בעיקר ממסחר בתבואות, בקר ועורות, ועם פרסום "חוק היהודים" בשנת 1828 [דרושה הבהרה], גם מחקלאות ונדל"ן.

הקהילה היהודית שהיוותה שליש מאוכלסיית המקום, נשאה אופי אורתודוקסי ואנשיה הרבו לקבוע עיתים ללימודים תורניים. במשך שנים רבות פעלו בה האגודות "תלמוד תורה" ו"אומרי תהילים", וכן קופת "עזרה בצרה" שסייע למשפחות יתומות. אנשי הקהילה התייחסו יפה לעוברי אורח יהודים ממזרח אירופה וגם תמכו בגובי כספי החלוקה בירושלים. כמו כן תרמו בעין יפה למגביות ציוניות.

במלחמת העולם הראשונה התגייסו 66 מצעירי הקהילה, מתוכם 14 לא חזרו. בהם הסגן יוסף צינדרפר, מהטייסים היהודיים הראשונים בגרמניה. בשנת 1932 מנתה הקהילה 562 נפשות. באותה עת התקיימה בעיר אספה אזורית של "האיגוד לשמירת האינטרסים של היהדות החרדית".

בשנת 1938 עלו במרוכז כ-38 מצעירי רקסינגן והקהילות הסמוכות, והקימו את המושב השיתופי שבי ציון.

בליל 9 בנובמבר 1938 פלשו אנשי האס אה לבית הכנסת, עקרו את הנברשות והעלו באש ערימה של ספרי תורה ותשמישי קדושה. לאחר מכן העלו גם את הבניין באש. הבניין שופץ לאחר המלחמה ומשמש את הכנסייה האוונגלית. מבין 128 יהודי רקסינגן שגורשו למחנות ריכוז, שרדו את השואה צעיר אחד ו-3 נשים. 174 מיהודי העיר הספיקו להגר לפני המלחמה, רובם לישראל ולארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]