הקולוניזציה האירופית של אמריקה
הקולוניזציה האירופית של אמריקה היא הקולוניזציה של אמריקה הדרומית ואמריקה הצפונית על ידי מדינות אירופיות, שהחל בעקבות גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1492. המעצמות האירופיות העיקריות שלקחו חלק בקולוניזציה של אמריקה היו האימפריה הספרדית, פורטוגל, האימפריה הבריטית וצרפת. מדינות אירופאיות נוספות שלקחו בשלב מסוים חלק בקולוניזציה של אירופה, כוללות את רוסיה, שוודיה והולנד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקולוניזציה האירופית של אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית החלה בשנת 1492, כאשר משלחת ספרדית בראשותו של הספן האיטלקי כריסטופר קולומבוס הפליגה מערבה כדי למצוא נתיב סחר חדש למזרח הרחוק, אך הגיעה בשוגג לאזור שהאירופים יכנו "העולם החדש". המשלחת של קולומבוס עגנה בחלק הצפוני של האי היספניולה ב-5 בדצמבר 1492 בו חיו בני הטאינו עוד מהמאה ה-9. האי הפך בעקבות כך להתיישבות האירופאית הקבועה הראשונה באמריקה. בעקבות הגילוי של קולומבוס החל מסע הכיבוש והקולוניזציה של אמריקה על ידי מעצמות מערב אירופה. במהלך שני המסעות הראשונים של קולומבוס המשלחות הגיעו לאיי בהאמה ולאיים הקריביים, כולל להיספניולה, פוארטו ריקו וקובה. ב-1497 הגיעה משלחתו של החוקר האיטלקי ג'ון קאבוט, בשם אנגליה, לחופי אמריקה הצפונית, וכעבור שנה, הגיעה לחופי אמריקה הדרומית משלחתו של קולומבוס. כנותנת החסות למסעותיו של כריסטופר קולומבוס, ספרד הייתה הכוח האירופאי הראשון שהתיישב באזורים הגדולים ביותר באמריקה.
הספרדים החלו לבנות את האימפריה האמריקאית שלהם באיים הקריביים, כאשר הם הקימו בתחילתה את מרכזי הפעילות שלהם בקובה, בפוארטו ריקו ובהיספניולה. בהמשך חלקים נרחבים מאמריקה הלטינית ושטחים אחרים באוקיינוס השקט נכבשו על ידי הקונקיסטאדורים כאשר בסביבות שמונה מיליון ילידים נרצחו. ב-1513 אזור פלורידה התגלה על ידי מגלה הארצות הספרדי חואן פונסה דה ליאון. מ-1519 עד 1521, הקונקיסטאדור הרנאן קורטס ניהל מערכה צבאית נגד האימפריה האצטקית אשר הייתה באותה העת תחת שליטתו של מוקטסומה השני. הבירה האצטקית, טנוצ'טיטלאן, הפכה למקסיקו סיטי, העיר הראשית שהייתה בשליטת הספרדים, אותה הכובשים הספרדים כינו גם "ספרד החדשה". מעל ל-240 אלף אצטקים מתו במהלך המצור על טנוצ'טיטלאן. מתוכם כ-100 אלף נהרגו בקרב. בהמשך האזורים בהם נמצאים כיום קליפורניה, אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו, טקסס, מיזורי, לואיזיאנה, ואלבמה נכבשו על ידי כובשים אחרים כגון ארננדו דה סוטו, פרנסיסקו וסקס דה קורונדו, ואלוור נונייס קבסה דה ואקה (אנ'). דרומה משם כבש פרנסיסקו פיסארו את אימפריית האינקה בשנות ה-30 של המאה ה-16. המשלחת של דה סוטו הייתה הראשונה שהובילה מפגש בין אירופים לעמים האינדיאנים ששהו במזרח אמריקה הצפונית. המשלחת של דה סוטו יצאה מפלורידה ועברה דרך ג'ורג'יה של ימינו, דרך דרום קרולינה וצפון קרולינה של ימינו, ואחר כך מערבה לאורך נהר המיסיסיפי ודרך טקסס של ימינו. ב-18 אוקטובר 1540 הוביל דה סוטו קרב גדול על הכפר המבוצר מאבילה (אנ'). הסכסוך המתמשך בין האינדיאנים באמריקה הצפונית לבין המתיישבים האירופאים היה בסופו של דבר משני לחורבן שנגרם על ידי המתיישבים האירופאיים לציוויליזציות של העמים הילידים באזור מסו-אמריקה, רכס הרי האנדים והאיים הקריביים.
מעצמות אחרות, כמו צרפת, הקימו גם הם מושבות באמריקה - בחלק ממזרח אמריקה, בחלק מהאיים הקריביים, וברצועות חוף מסוימות באמריקה הדרומית. פורטוגל כבשה את אזור ברזיל, ניסתה ליישב את רצועת החוף המזרחית של האזור בו נמצאת כיום קנדה, והתיישבה לאורך תקופות ארוכות צפון מערבית לנהר ריו דה לה פלטה. עידן התגליות סימן את תחילת ההתרחבות הטריטוריאלית של כמה מהמעצמות האירופאיות. באוה העת אירופה הייתה שקועה במלחמות פנימיות, והיא התאוששה אט אט מאובדן האוכלוסייה שנגרם בעקבות מגפת המוות השחור, ובשל כך האופן המהיר בו אותן המדינות הפכו עשירות וצברו עוצמה בעקבות הקמת הקולוניות באמריקה היה בלתי צפוי בתחילת המאה ה-15.
בסופו של דבר, רוב חצי הכדור המערבי עבר לשליטת מדינות מערב אירופה, מה שגרם לשינויים ניכרים בנוף, באוכלוסייה, בצמחייה, ולבעלי חיים של אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. במהלך המאה ה-19 מעל ל-50 מיליון אירופאים היגרו לאמריקה מאירופה המערבית. העידן שלאחר 1492 נקרא התקופה של חילופי הקולומביאנים, חילופי דרמטית של בעלי-חיים, צמחים, תרבות, אוכלוסיות אנושיות (כולל עבדים), רעיונות ומחלות מידבקות בין ההמיספרות האמריקאיות והאפרו-אירואזיות בעקבות מסעות קולומבוס באמריקה.
האנתרופולוג האמריקני הנרי דובינס (אנ') העריך שב-1492, לפני הקולוניזציה האירופית של אמריקה, חיו באמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית בין 90 ל-112 מיליון אנשים - כמות אוכלוסייה גדולה יותר מבאירופה באותה העת. ההערכות הן שעד כ-95% מאוכלוסייה זו וצאצאיה נכחדו כתוצאה ממחלות מידבקות שנשאו עמם האירופאיים לעולם החדש. אירופאיים ואפריקנים, שהיו חשופים למחלות שונות בעולם הישן במשך מאות שנים פיתחו חסינות טבעית נגדן אך הן פגעו קשות באוכלוסייה האינדיאנית שלה לא הייתה חסינות זו. מבין המגפות הגדולות שפרצו בעקבות הגעתם של האירופאיים לעולם החדש ניתן למנות מגפות של אבעבועות שחורות (בשנים 1518, 1521, 1525, 1558, ו-1589), טיפוס הבהרות (1564), שפעת (1558), דיפתריה (1614) וחצבת (1618).
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
12 באוקטובר 1492: כריסטופר קולומבוס "מגלה" את אמריקה -
8 בנובמבר 1519: הרנאן קורטס ואנשיו מתקבלים בברכה בבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, אותה הם יכבשו פחות משנתיים לאחר מכן -
-
-
-
1622 - טבח ג'יימסטאון. הטבח גרם לכך שמרבית המתיישבים האנגלים החלו להחשיב את כל הילידים כאויבים -
2 בפברואר 1653: ייסוד העיר ניו אמסטרדם -
1777: סוחר פרוות בקנדה אשר עוסק בסחר עם ילידים -
26 ביוני 1876: קרב ליטל ביגהורן בו מביסים האינדיאנים כוח של צבא ארצות הברית בפיקוד הגנרל ג'ורג' ארמסטרונג קסטר, שנהרג בקרב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקולוניזציה האירופית של אמריקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
