הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים
הקומיסריאט (המשרד) הכללי לענייני יהודים או הקומיסריאט הכללי לשאלה היהודית (בצרפתית: Commissariat général aux questions juives, בראשי תיבות: CGQJ) היה גוף שהקים ממשל וישי ב-29 במרץ 1941 בפיקוח האס אס על מנת לרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית".
הקומיסריאט הוקם ביוזמתו ותחת פיקוחו של קצין האס אס האופט-שטורמפיהרר (סרן) תיאודור דנקר, מתוך הסתמכות על מכתב ששלח גרינג להיידריך בינואר 1939, אשר הטיל על היידריך את האחריות לביצוע הפתרון הסופי בצרפת.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
צרפת הייתה חריגה מבחינת יחס הרשויות ליהודים. בגרמניה ובמדינות החסות שלה, וכן בארצות שנכבשו פרט לצרפת, היה האס אס אחראי על ביצוע הפתרון הסופי. בצרפת, לעומת זאת, לא היה עד 1941 גוף אדמיניסטרטיבי שריכז את נושא המדיניות האנטי-יהודית, והגרמנים לא היו מסוגלים לבצע את המדיניות בעצמם. הצבא הגרמני, שלא היה ערוך לטפל ב"שאלה היהודית" ביקש מהאס דה להקים מינהלה פוליטית שתסיר את העול מעליו.
בפברואר 1941 מינה פטן את דרלאן לסגנו, יורשו המיועד, וכן כשר הפנים, החוץ וההגנה (דרלאן החליף בתפקיד זה את פייר לאוואל). דרלאן היה בעל קשרים טובים עם השלטון בגרמניה, וניסה לשלב את צרפת בסדר החדש.
כחלק מהוכחת הרצון הטוב של צרפת הסכים דרלאן להקים גוף מנהלי-ביצועי מרכזי לנושא הטיפול ביהודים (Zentraljudenamt), שיהיה מורכב מצרפתים משתפי פעולה שיהיו מוכנים לעבוד בהנחיית האס אס, ובתנאי שגוף זה ירכז את הטיפול ביהודים בשני חלקי צרפת – הן החלק הכבוש והן החלק העצמאי לכאורה.
תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הצו להקמת הקומיסריאט, תפקידיו היו:
- ייזום צעדים חוקיים נדרשים בנושאי מעמד היהודים בצרפת
- תיאום בין משרדי הממשלה השונים, וכן מענה לדרישות הגרמנים
- רישום, תפישת וניהול הרכוש היהודי (אריזציה)
- הפעלת המשטרה כנגד היהודים על פי הצרכים
- הסברה מתאימה (תעמולה) בקרב הצרפתים שאינם יהודים והשגת שיתוף הפעולה מצִדם.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהל הראשון של הקומיסריאט היה קסאבְיֶיה וָלָה (Xavier Vallat), שהיה אנטישמי אבל ניסה לנהל מדיניות אנטי-יהודית עצמאית ולא מוכתבת על ידי הנאצים. מסיבה זו, נדרש ולה במאי 1942 ולה להתפטר מתפקידו בקומיסריאט, ובמקומו מינו הגרמנים את משתף-הפעולה הגזעני לואי דָרְקְיֶיה דה פֶּלֶפּוּאָה (Louis Darquier de Pellepoix).
בזמן עמידתו בראש הקומיסריאט יזם ולה ופרסם ב-2 ביוני 1941 את החלק השני של תקנון היהודים,[1] שבעקבותיו נערך רישום של כל היהודים בשטח שבשליטת וישי, בנוסף על רישום כל היהודים שכבר בוצע בשטח הכבוש. החוק אסר על יהודים וצאצאיהם לשאת במשרה בשירות הציבורי, והגביל עד כדי איסור מוחלט את יכולתם של יהודים וצאצאיהם לעסוק במקצועות חופשיים.
חמישה ימים מאוחר יותר חויבו כל היהודים שבשטח הכבוש לשאת טלאי צהוב.
ב-21 ביוני הוכרז על נומרוס קלאוזוס, אשר צמצם את מספר הסטודנטים היהודים לקרוב לאפס.
ב-22 ביוני 1941 החל תהליך האריזציה, אשר נועד פרט להשתלטות על נכסים גם למנוע כל השפעה יהודית על חיי הכלכלה והמסחר; בכל שטחה של צרפת מונו מנהלים לא יהודים על מפעלי יהודים ורכושם, על מבנים ותכולתם (פרט לדירות מגורים). הכספים ממכירת הנכסים הועברו לחשבונות חסומים, שהיהודים לא הורשו למשוך מהם.
הקמת האוז'י"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אוז'י"ף
האיגוד הכללי של היהודים בצרפת (UGIF) הוקם ב-29 בנובמבר 1941 על ידי הקומיסריאט, והיה תחת פיקוחו.
מנהלי הקומיסריאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קסאבְיֶיה וָלָה (Vallat) – מ-29 במרץ 1941 עד 5 במאי 1942[2]
- לואי דָרְקְיֶיה דה פֶּלֶפּוּאָה (de Pellepoix) – מ-6 במאי 1942 עד פברואר 1944[3]
- שארל די פָּאטִי דה קְלָאם (Charles du Paty de Clam) – מפברואר עד מאי 1944
- ז'וזף אָנְטִינְיָאק (Antignac) – מיוני 1944 ועד שחרור פריז.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשר כהן (עורך), תולדות השואה: צרפת, ירושלים: יד ושם, תשנ"ו.
- ירחמיאל כהן, "תגובת היהודים על הרדיפות בצרפת", במסגרת הערך "צרפת", האנציקלופדיה של השואה, כרך 4, עמ' 1059–1062.
- לורן ג'ולי, Vichy dans la « Solution finale ». Histoire du commissariat général aux Questions juives (1941-1944), Paris, Grasset, 2006, 1021 p.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התקנון, באתר "יד ושם".
- ^ באתר "יד ושם".
- ^ באתר "יד ושם".
