הקונגרס הציוני העולמי השישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין זאב הרצל
הודעתו של קלמנט היל ממשרד החוץ הבריטי לעוזרו של הרצל על תמיכה ב"תוכנית אוגנדה", פורסמה בשער העיתון הציוני "די ולט", ב-27 באוגוסט 1903

הקונגרס הציוני השישי התקיים בבזל ב-23-28 באוגוסט 1903. בקונגרס השתתפו כ-600 צירים, ובראשו ישב מנהיג התנועה הציונית ד"ר בנימין זאב הרצל. נודע כ"קונגרס אוגנדה".

מהלך הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכזו של הקונגרס עמד הפולמוס ודיונים סוערים ונוקבים על תוכנית אוגנדה, שהוצעה על ידי ממשלת בריטניה להרצל. תוכנית אוגנדה עוררה דיונים נוקבים בתנועה הציונית ובקונגרס הציוני, והקונגרס נקרא לימים "קונגרס הבכי" על שם הסערה הרגשית העצומה שעוררה ההצעה ליישוב יהודים באוגנדה (כיום שטח בקניה) על ידי התנועה הציונית. 295 הצירים התומכים בה (ה"טריטוריאליסטים") היו בדרך כלל חברי התנועה הציונית ממרכז אירופה, ובהם מקס נורדאו, שראה בתוכנית "מקלט לילה" ליהדות אירופה. ו-178 המתנגדים לה מקרב הצירים ממזרח אירופה, ובהם ד"ר יחיאל צ'לנוב, ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן. 132 צירים נמנעו. במהלך ההצבעה יצאו מאולם הקונגרס בכאב לבם שבעה צירי הציונות הרוסית החברים בוועד הפועל הגדול של הקונגרס: צ'לנוב, ברנשטיין-כהן, פרופ' צבי בלקובסקי, ד"ר צבי ברוק, י"ל גולדברג, זאב טיומקין וד"ר ו' יעקובסון. הוחלט כי תשלח לאוגנדה משלחת חקר לבדיקת אפשרויות ההתיישבות בה. הרצל הסביר כי תמיכתו בתוכנית אוגנדה היא בעקבות פרעות קישינב, רדיפות היהודים במרוקו ותנועת הגירה-בריחה של המוני יהודים ממזרח אירופה לארצות מערב אירופה ואמריקה. הרצל עמד על הצורך במקלט טריטוריאלי מידי, ולו ארעי, למיליוני יהודי אירופה, שלהם חזה עתיד נורא. הוא הסביר לבאי הקונגרס, צירים, אורחים ועיתונאים, כי לא נמצא פתרון מדיני, חרף המאמצים הגדולים של הנהגת התנועה הציונית, למיליוני העם היהודי למוד הסבל והרדיפות האנטישמיות, כשבעה מיליון נפשות, לפי האומדנים, בארצות מזרח ומרכז אירופה, והם "משוללי-זכויות, ששוב התחילו רועדים מפחד".[1] ניסיונותיו לשיתוף פעולה עם הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני עלו בתוהו, וגם התוכנית לקבלת צ'ארטר בחצי האי סיני אשר בשליטתה של הממלכה המאוחדת, לא צלחה. עם זאת, הרצל הבין את ההתנגדות הגדולה שקמה לתוכנית אוגנדה בקרב התנועה הציונית, וסיים את דבריו בנאומו האחרון בקונגרס (והאחרון בחייו; נפטר כשנה אחריו) בהכריזו ספר תהילים, פרק קל"ז, פסוק ה' שבו מוצהרת אהבת ארץ ישראל: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

בקונגרס נמסרו דינים וחשבונות על מכירת מניות של הבנק הציוני אוצר התיישבות היהודים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה צנציפר (רפאלי), פעמי הגאולה, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, 1951, עמ' 122-120.
  • מיכאל היימן (עורך), מפתח השמות והעניינים לפרוטוקולים של הקונגרס הציוני השישי, בזל, 28-23 באוגוסט 1903, (הוכן בידי מנפרד וינקלר ומשה שרף), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, המכון לחקר הציונות על שם חיים ויצמן, 1979.
  • יחיאל צ'לנוב, ציון ואפריקה בקונגרס השישי, (מוסקבה 1905), בתוך: ספר יחיאל צ'לנוב, תל אביב תרצ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה צנציפר (רפאלי), פעמי הגאולה, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, 1951, עמ' 120.