הקורטס של קדיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מונומנט לקורטס של קדיס שנבנה בשנת 1912 בעיר קדיס

הקורטס של קדיס הוא שמו של הפרלמנט הספרדי המיוחד שהתכנס בעיר קדיס שבדרום מערב ספרד בין ספטמבר 1810 לבין ספטמבר 1813. תוצאת הכינוסים הוא חקיקת החוקה של חודש מרץ 1812, וכן חוקים רבים אחרים שהפכו את המשטר ממשטר אבסולוטי למשטר של מונרכיה פרלמנטרית. ניסיון זה להפוך את המשטר האבסולוטי לקונסטיטוציוני כשל והמלך פרננדו השביעי ביטל במאי 1814 את תיקוני הקורטס. אף על פי כן נחשב הקורטס ותיקוניו כאחד ממקורות ההשראה העיקריים של הליברליזם הספרדי במאה התשע-עשרה.

תמונת ההכרזה על חוקת 1812

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך 19 במרץ 1808 התחוללה הפיכה בארמון מלכי ספרד בארנחואס. המלך קרלוס הרביעי והאיש החזק של המשטר מנואל גודוי נאלצו להתפטר, ובמקומו התמנה למלך בנו של קרלוס פרננדו (שלימים יקרא פרננדו השביעי). נפוליאון בונפרטה שכוחותיו נמצאו באותה שנה בספרד לצורך מאבק בפורטוגל אשר סירבה לאכוף את הסגר היבשתי, ראה בהפיכה הזדמנות לכפות את רצונו על ספרד. הוא הזמין את קרלוס המלך המפוטר ואת פרננדו המלך החדש לצרפת. בהיותם בצרפת אילץ נפוליאון את שני המלכים לוותר על כתרם, לאחר מכן כינס אסיפה של אנשי ממשל ואינטלקטואלים ספרדים בעיר ביון שבצרפת. אסיפה זו הכתירה את אחיו של נפוליאון ז'וזף למלך ספרד אשר כונה בשם חוסה הראשון.

אולם אינטלקטואלים רבים וכן המוני העם סירבו לקבל את השינוי שניסתה צרפת לכפות על ספרד. נסיונו של הצבא הצרפתי ב-2 במאי 1808 להוציא את משפחת המלוכה ממדריד הביאה להתקוממות עממית בעיר. ההתקוממות דוכאה עד מהרה אולם השמועות עליה התפשטו בכול ספרד, ובכל המחוזות נערכו ההתקוממות נגד הצרפתים בשם פרננדו השביעי האסור על ידי נפוליאון. יותר מאוחר נערכו התקוממויות אף ביבשת אמריקה. עם הזמן הוקמה מועצה מרכזית אשר ייצגה את כל המתקוממים. מועצה זאת ישבה בהתחלה בסביליה ועם התקדמות הצבא הספרדי הגיע לבסוף לקדיס שמשום מצבה הגאוגרפי לא הייתה יכולה להיכבש ללא כוח ימי משמעותי. לצרפת לא היה ב-1808 כוח ימי משמעותי שהיה יכול להתחרות עם בריטניה לאחר שהפסידה לבריטים בקרב טרפלגר ב-1805. בינואר 1810 התפטרה המועצה ומסרה את השלטון למועצת עוצרים.

כיוון שעל פי החוק שהיה נהוג באותה תקופה היה נדרש כינוסו של הפרלמנט הספרדי הוא הקורטס, לצורך ניהול ענייני המלחמה ואישור הטלת מיסים. הורתה המועצה המרכזית, קודם שהתפטרה, על כינוס הקורטס. השמרנים קיוו כי הקורטס שיכונס יתעסק רק בענייני ניהול המלחמה וגיוס מיסים, אולם הרפורמיסטים קיוו כי יוכלו לנצל את הקורטס לא רק למטרות ניהול המלחמה אלא למטרת ביצוע שינויים מהותיים במשטר והפיכתו ממשטר אבסולוטי הנשלט בידי המלך למשטר פרלמנטרי הנשלט על ידי האסיפה.

קבוצת הרפורמיסטים לקחה לעצמה את השם ליברלים. משמעותו של המונח ליברל בספרדית של קודם המאה התשע-עשרה היה של אדם טוב לב ונדיב, כלומר המונח ליברל הצביע על תכונות אישיות. הליברלים בספרד היו איפוא הראשונים באירופה אשר עשו שימוש בכינוי זה במשמעות חדשה פוליטית. כינוי זה התפשט לאירופה ולאמריקה. בשל מניפולציות שונות של הליברלים, הוחלט בסופו של דבר על כינוס הקורטס במושב אחד נוסח האסיפה הלאומית הצרפתית ולא בשני מושבים כפי שתכננו השמרנים. החלטה זו נתנה לכינוס הקורטס גוון עממי ומנעה מן האצולה והכמורה להטיל וטו על החלטות הקורטס.

הקורטס התכנס בסוף ספטמבר 1810 בעיירה סן פרננדו דה קדיס ולאחר מכן בכנסיית סן פליפה נרי בעיר קדיס. שם, במשך שלוש שנים עד ספטמבר 1813, שינו המחוקקים את פני המדינה והאימפריה הספרדית לחלוטין.

יש לציין כי הקורטס לא ייצג רק את ספרד. לקורטס הגיעו גם נציגים מאמריקה ומהפיליפינים ומכול רחבי האימפריה הספרדית, מה שנתן לדיונים אופי בינלאומי.

אלגוריה של הקורטס של קדיס מאת הצייר פרנסיסקו דה גויה

הישגים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיונים התחילו בתאריך 24 בספטמבר 1810. באותו תאריך הכריז הקורטס על ריבונותה של האומה הספרדית ועל עצמו כמיצגה של ריבונות זאת. בכך הוכתה השיטה הפוליטית הקודמת שהאמינה כי המלך הוא נושא הריבונות מכה ניצחת. אולם הקורטס היה צריך לענות על השאלה מהי האומה הספרדית שאותה מייצג הקורטס והתשובה הייתה כל תושבי האימפריה הספרדית. הקורטס ביטל אם כך את המלכויות השונות שהיו שייכות למלך ספרד כגון המשנות למלך של מקסיקו ושל פרו, על מנת ליצור מכל אמריקה הספרדית מדינה אחת גדולה בשם ספרד, היא ספרד משני חצאי כדור הארץ. האימפריה הספרדית לשעבר חולקה אם כך למחוזות אשר כל אחד מהם היה צריך לשלוח נציגים לקורטס. הבחירות היו אמורות להתקיים כל שנתיים. היה זה אולי נסיון ראשון ליצור מדינה עולמית אחת גדולה.

הישגו הגדול ביותר של הקורטס הייתה חוקת מרץ 1812.

במקום מונרכיה אבסולוטית יצר הקורטס מונרכיה פרלמנטרית אשר הייתה מורכבת משלוש רשויות, פרלמנט הנבחר על ידי כלל תושבי המדינה החדשה, רשות שופטת אשר הורכבה משופטים אשר מונו לכול ימי חייהם ומלך שהיה הרשות המבצעת והיה צריך למנות את הממשלה. למלך הייתה אפשרות להטיל וטו על החלטות הקורטס במשך שני מושבים של הקורטס, אך לא יותר מכך כיוון ששום גורם אינו יכול למנוע לעד את רצונה של האומה.

זכות הבחירה הייתה רחבה יחסית היא נתנה לכל הגברים מגיל 25 ומעלה, הוצאו מכלל זה העבדים וצאצאי העבדים השחורים באמריקה וכן אנשים ללא מקצוע או מקום מושב מוגדר או משרתי בית שהיה חשש שיהיו תחת השפעת אדוניהם בבואם להצביע. כמו כן בוטלו הרוזנויות, המסדרים הצבאיים וכל הגורמים בעלי זכויות היתר המשפטיות שהושגו במשך שנים רבות, ואשר היורידיציה שבידם פגעה ביורידציה של האומה. מטרת הקורטס הייתה למזג את כל המעמדות החברתיים הוותיקים כגון האצולה הגבוהה או הנמוכה במעמד חברתי אחד הוא האזרח בן האומה הספרדית, אשר ההבדלים בין אזרחיו נובע מהבדלים כלכליים ולא מהבדלים חוקיים.

כמו כן הובטחו הזכויות למשפט הוגן, לחיים ולרכוש וכן לחירות אזרחית. המשפט נקבע כאחיד לכל האזרחים וכן היה צריך להיות גלוי. בניגוד למקובל בליברליזם האירופי לא נתנה חוקת 1812 חירות דתית והדת היחידה המותרת בה הייתה הדת הקתולית. הסעיף על בלעדיות הדת הקתולית סעיף 12 בחוקה נוסחה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים "דתה של האומה הספרדית הייתה ותהיה לנצח הדת הקתולית האפוסטולית הרומית, היחידה האמיתית". עם זאת בוטלה האינקוויזיציה בתאריך 22 בפברואר 1813 מאחר שקיומה לא התאים לחוקה החדשה. ההצבעה על הביטול נערכה בתאריך 22 בינואר 1813 שבו החליט הקורטס ברוב של תשעים נגד שישים לבטל את האינקוויזיציה משום אי התאמתה לחוקה. לאחר הביטול הורה הקורטס להוציא מן הכנסיות את מלבושי הסנבניטוס של המורשעים בפשעי כפירה, אשר נתלו בכנסיות במשך שנים רבות ופגעו במשפחות רבות אשר היו צאצאי מורשעים אלו.

דגם של העיר קאדיס בזמן דיוני הקורטס

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת 1814 שוחרר פרננדו השביעי מכלאו על ידי נפוליאון. בבואו לספרד נתקל בבקשות רבות מצד השמרנים ותומכי האבסולוטיזם לבטל את תיקוני הקורטס של קדיס. בקשה אחת הוגשה גם מצד כשליש מצירי הקורטס שהחליף את הקורטס של קדיס שנודעה בשם "המניפסט הפרסי". במאי 1814 נענה המלך פרננדו השביעי לבקשות שהופנה אליו, ולאחר שקיבל את תמיכת ראשי הצבא הכריז על ביטול תיקוני הקורטס של קדיס. מיד לאחריו התחילו רדיפות כנגד הליברלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נ' שנאן, הקורטס של קאדיס (1813-1810): ניסיון ראשון ליצירת זהות ספרדית, זמנים 114, עמ'
  • נ' שנאן, "הקורטס של קדיס (las Cortes de Cádiz) והמסורת האנטי-יהודית – שינוי או המשכיות?", היספניה יודאיקה 7 (תש"ע), עמ' מט-עב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]