הקורפוס השמיני (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקורפוס ה-8
US VIII Corps SSI.png
תג הכתף של הקורפוס
פרטים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שיוך Emblem of the United States Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
סוג קורפוס
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1918
1940
פירוק היחידה 1919
1945
מלחמות

הקורפוס השמיני היה קורפוס של צבא ארצות הברית שלחם במהלך מלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, והתפרסם עקב לחימתו בקרב על הבליטה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף נובמבר 1918 הוקם הקורפוס ה-8 כחלק מחיל המשלוח האמריקני בצרפת, אולם פורק במהלך שנת 1919.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 הוקם הקורפוס מחדש, כחלק מהיערכות צבא ארצות הברית לכניסה למלחמת העולם השנייה. ב-12 ביוני 1944 הונחת הקורפוס בנורמנדי והשתתף בלחימה בחצי האי קוטנטן, ולאחר מכן השתתף במבצע קוברה וכבש את ברטאן. לאחר מכן השתתף הקורפוס בקרב על ברסט שנמשך עד ה-19 בספטמבר, ובסיומו נפלו בשבי האמריקני 36,000 שבויים גרמנים. לאחר מכן הוצב הקורפוס בארדנים, בגזרה שנחשבה לשקטה ושימשה להתארגנות ולריענון הכוחות.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על הבליטה

ב-16 בדצמבר פתחו הגרמנים בקרב הארדנים, אולם על אף האבדות הכבדות שספג הקורפוס, הצליחו לבסוף כוחות הקורפוס שתוגברו בכוחות נוספים להדוף את המתקפה הגרמנית, ולהחזיק מעמד במצור על בסטון. לאחר מכן הוכפף הקורפוס לארמייה השלישית, והיה הקורפוס האמריקני הראשון שהגיע לנהר הריין. לאחר מכן נלקחו מהקורפוס כל יחידותיו והועברו לקורפוס ה-12, ותחת פיקודו נשארה רק הדיוויזיה ה-87. מפקד הקורפוס טרוי מידלטון פנה לג'ורג' פטון מפקד הארמייה, וביקש אישור לכבוש את קובלנץ. פאטון סירב בתחילה לאפשר לו לעשות זאת כשלרשותו רק דיוויזיה אחת, אולם לאחר שמידלטון לחץ עליו אישר זאת, ואכן הקורפוס כבש במהירות את העיר, שעליה הגנו רק 500 חיילים גרמנים. באמצע מרץ 1945 תוגבר הקורפוס בדיוויזיות ה-76 וה-89, ולאחר מכן צלח הקורפוס את הריין באזור פולדה. בהמשך התקדם הקורפוס בגרמניה, ואף גילה את מחנה הריכוז אוהרדרוף. המחנה שוחרר ב-4 באפריל על ידי הדיוויזיה המשוריינת ה-4 והדיוויזיה ה-89. כשחיילי הדיוויזה המשוריינת נכנסו למחנה הם גילו ערימות של גופות, חלקן מכוסה בסיד, וחלק אחר של הגופות נשרפו באופן חלקי במדורות.

הגילוי המחריד של הגופות הביא את גנרל דווייט אייזנהאואר, המפקד עליון של כוחות בעלות הברית באירופה, לבקר במחנה ב-12 באפריל. אליו נלוו גם הגנרלים ג'ורג' פטון ועומר בראדלי. לאחר ביקורו, שלח אייזנהאואר מברק לגנרל ג'ורג' מרשל, ראש המטות המשולבים בוושינגטון, בו תיאר את מה שראה בביקורו במחנה הוא כתב שהאכזריות והבהמיות היו כל כך חזקים שהותירו אותו חולה. לדבריו גנרל פטון לא רצה להיכנס לראות, אבל הוא נכנס כדי שיוכל להעיד בעתיד מיד ראשונה מה ראה, וכדי למנוע מאנשים לכנות את מה שאירע כתעמולה. השפעת המראות במחנה הייתה כה חזקה עד שב-19 באפריל 1945 שלח אייזנהאואר בקשה למרשל שישלח משלחת של חברי קונגרס ועיתונאים שיבואו לראות ולהביא את מעשי הזוועה של הנאצים לידיעת הציבור האמריקאי. המשלחת אושרה באותו יום על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן.

לאחר מכן התקדם הקורפוס לעבר צ'כוסלובקיה ויצר קשר עם הצבא האדום, ונאלץ להתמודד עם זרם בלתי פוסק של שבויים גרמנים שרצו להיכנע לצבא האמריקני.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום המלחמה הוחל בשחרור חיילי הקורפוס, וב-15 בדצמבר 1945 פורק הקורפוס. במהלך השנים שלאחר מכן הופעל הקורפוס כמה פעמים, ובשנת 1968 פורק באופן סופי.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]