הקיבוץ באומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כינוס החסידים באומן

הקיבוץ באומן הוא כינוי להתכנסות עולמית של חסידי ברסלב בימי ראש השנה בקברו של רבי נחמן מברסלב באומן שבאוקראינה.

צוואתו של רבי נחמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידיו של רבי נחמן מברסלב נהגו לנסוע אליו מדי שנה להיות עמו בשלושה מועדים בשנה, וביניהם ראש השנה. בשלושה מועדים אחרים נסע רבי נחמן מדי שנה כדי לפגוש את חסידיו. בשנת 1810, בראש השנה האחרון לחייו, במעמד מאות מחסידיו הצהיר רבי נחמן מספר הצהרות בדבר חשיבות השהייה במחיצתו בראש השנה: "איש בל יעדר" ו"הרי ראש השנה הוא שליחותי כולה"[1].

תלמידו רבי נתן מנמירוב פירש את דבריו שעל החסידים לשוב ולפקוד את קברו בראש השנה כשם שהיו במחיצתו בחייו. בשנת 1811 ארגן רבי נתן את העלייה לרגל הראשונה לציונו, אך רק כשישים חסידים בלבד נסעו לקיבוץ.

כעשר שנים לאחר ייסוד הקיבוץ, כבר לא הכיל בית הכנסת המקומי את משתתפיו והם נאלצו להתפלל במקומות מזדמנים. רבי נתן והחסידים החלו לפעול למען הקמת בית כנסת משלהם ובשנת 1834 נחנך בית הכנסת של חסידי ברסלב באומן (שנודע בשם ה"קלויז").

לאחר תפילת המנחה, צועדים המתפללים לגן סופיה לאמירת תשליך באגם שבגן[2][3].

קשיי המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1917, בעקבות קשיים לחצות את הגבול, החלו החסידים בפולין לקיים קיבוץ ראש השנה משלהם בלובלין, ואנשי ברסלב בירושלים הנהיגו קיבוץ משלהם. בשנת 1940 יזם רבי אברהם שטרנהרץ (נכדו של רבי נתן), קיבוץ שנתי במירון ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר.

דיכויה האלים של הפעילות הדתית בברית המועצות אילץ את משתתפי הקיבוץ באומן לרדת למחתרת. ובכל זאת, גם לאחר מלחמת העולם השנייה, חסידי ברסלב המעטים שנותרו בברית המועצות המשיכו לקיים מניין סודי בראש השנה באומן, חרף סכנת המאסר.

במשך השנים נעשו ניסיונות מצד חסידי ברסלב מישראל ומארצות הברית לשהות בראש השנה באומן, אך השלטונות הסובייטיים לא אישרו לקיים סיורים באומן בראש השנה וכן סירבו להתיר לאורחים ללון באומן.

בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים הקיבוצים העיקריים נערכו במירון ובירושלים. קיבוצים נוספים נערכו בניו יורק ובמנצ'סטר.

בשנת 1988 התירו השלטונות למאתים וחמישים איש לשהות בראש השנה באומן. בשנת 1989 הגיעו יותר מאלף אנשים לקיבוץ. החסידים שכרו בניין של בית חרושת בסמוך לציון, והסבו את אולמות הייצור לבית-כנסת, חדר אוכל ולאולמות שינה.

הקיבוץ כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים מספרם של הבאים לאומן עלה מדי שנה, ובשנת 2000 נכחו יותר מעשרת אלפים חסידים בקיבוץ באומן. בשנת 2010 בוטל הצורך באשרת כניסה לתיירים הבאים לאוקראינה[4], דבר זה גרם לקפיצה במספר האנשים שטסים מישראל לאומן מדי שנה.

החל משנת 2015 מגיעים לאומן מדי שנה כחמישים אלף איש[5][6].

הקיבוץ בתקופת מגפת הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל לפני ראש השנה תשפ"א הביע ממונה הקורונה, פרופ' רוני גמזו, התנגדות נחרצת לטיסות לאומן באותה שנה, מחשש שיגבירו את התחלואה. ולפיכך פנה באופן רשמי אל הרשויות באוקראינה על מנת שימנעו הגעת מבקרים מישראל.[7] מחאה התעוררה בישראל בטענה שההתכנסות תביא להדבקה נרחבת ושלטונות אוקראינה הודיעו בספטמבר 2020 כי לא יאפשרו לעולי רגל להיכנס למדינה עד לאחר החג. אלפי חסידים התקבצו בגבול אוקראינה-בלארוס, במעבר הגבול נובי יארילוביצ'י בניסיון להיכנס לאוקראינה, אשר הציבה במקום חיילים שמנעו מהם את הכניסה. בסופו של דבר נותרו החסידים בבלארוס בחג. כאלפיים חסידים הצליחו להגיע לקבר עוד קודם שהוטל על כך איסור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקיבוץ באומן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]